אבני נזר/אבן העזר/צב
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) בש"ס יבמות (פ"ז:) הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא הורוה אלא להנשא, בגמ' מסיק דדווקא בקלקלה אלמנה לכהן גדול וכה"ג אבל זינתה לאיש דעלמא יכולה למימר אתון דשויתון פנוי', יש לעיין דבאלמנה לכה"ג נמי תימא אתון דשויתון פנו', ואם תאמר דלגבי זה לא התירה כמו כן בזנות גרידא לזנות לא התירה:
ב[עריכה]
ב) ונראה משום דאמרינן בהוריות (ב'.) דלא מקרי עשה בהוראת ב"ד עד שיאמרו לו מותרים אתם לעשות, אבל מותרים אתם גרידא לא, וה"נ אף שפסקו הב"ד שהיא פנוי' מ"מ כיון דבעינן הוראה לעשות ועל מעשה זה לא הי' הוראה, ומה שפסקו על מעשה עם איש אחר הוא מעשה אתרת דגופין מחולקין [שוב מצאתי כן ברא"ש הוריות בשם הרמ"ה] אבל בזינתה עם אחר הרי הי' הוראה על מעשה זה ע"י קידושין, דגוף המעשה לא נשתנה בקידושין:
ג[עריכה]
ג) יש לעיין בזנתה עם איש אחר למה תפטור דכל ההיתר משום חומר שבסופה ובזינתה שהעלינו בתשובה [סי' ] להתיר לחזור לבעלה, ואף אם טעתה שגם בזה אזיל איסור אשת איש, זה טעות ומקרי שוגגת ולא תולה בב"ד שהרי באמת לא התירה ב"ד לכך:
ד[עריכה]
ד) ואפשר דמתני' בשיטת ת"ק דמתני' דאשתו וגיסו, או י"ל דבשעה שבאה לב"ד שיתירוה כבר דייקא, וקצת ראי' לזה ממ"ש הריטב"א בטעם שאם באה לגבות כתובתה אף להנשא אין מתירין אותה כיון דהטעם משום דייקא ושמא לא תנשא כלל וגובה כתובתה בעדות שקר יע"ש, וקשה בכל אשה האיך גובה כתובתה כשבאה להתירה לינשא שמא לא תנשא שכשתרצה לינשא יתוודע לה באמת כשתדייק שהוא חי, וע"כ שכבר חשוב דייקא כמ"ש, ושוב מצאתי כן להדיא בתוס' (צ"ג:) במה שהקשו למ"ד יבמה אינה כא"א האיך דייקא כשמתירה ע"א להתייבם, ותירצו דדייקא משום שאינה יודעת אם ייבם או יחלוץ, ואי אמרת שאין הדיוק אלא בשעת נשואין הלא כל זמן שלא חלצה ונשאת לשוק ליכא דייקא, וע"כ שהדיוק כבר בשעה שבאה לב"ד להתירה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |