אבני נזר/אבן העזר/פב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר פב

סימן פב
שנית בענין הנ"ל

א

א) דבר קושיית הפלאה כתובות ע"ב. על הש"ע יור"ד סי' רל"ה בהפר לה על מנת שתהי' מתהפכת לאחר תשמיש, דאי אפשר על זמן רב, דא"כ בכל תנאי יוציא ויתן כתובה דהא אסורה מספק שמא לא תקיים התנאי דבתנאה לא מיזדהר, וע"כ בפעם אחת, וקשה קושיית השטמ"ק ותעביד, דבזה לא שייך לומר בעינא חוטרא לידא, וע"כ כתירוץ הב' דאיסור יש לקלקל הזרע, ובש"ע יור"ד ססי' קצ"ו משמע דמותר:

ב

ב) יש ליישב בכמה אופנים, הא', די"ל דלא ס"ל כתירוץ השטמ"ק, רק לפמ"ש הר"ן פרק האיש מקדש דשכר יש לאשה שמסייעת לבעל במצוות פו"ר, ושכר זה יש לה על כל ביאה שתוכל להתעבר בו, וכשתתהפך אחר התשמיש מאבדת שכרה ואינה מחוייבת לשמוע לבעלה בזה, ואף אם תמצא לומר דס"ל כתירוץ השטמ"ק משום דאמרה בעינא חוטרא לידא נמי ניחא, דשאני הכא דמקלקלא נפשה שתאסור ליהנות לו מכאן ולהבא ובזה ודאי מיזדהר וחילוק זה יש בתשו' מהראנ"ח חלק א' סי' כ"ת:

ג

ג) עי"ל דהנה בהא דסוף סי' רל"ה דהפר על תנאי נתקשה בה בתשו' רעק"א לדעת התוס' בנזיר דגם במידי דדיבור גרידא בעינן דיני תנאים ושאפשר לקיים המעשה ע"י שליח [ומה שהקשה שם על התוס' מהא דנדרים באמרה קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ, במחכח"ה אשתמיטתי' דברי המלחמות פ"ב דביצה דבדיבור גרידא אם כלאחר ולא בעי דיני תנאים עיי"ש, משא"כ באומר על מנת גם בדיבור בעינן דיני תנאים] א"כ הפרה דלא מהני ע"י שליח, דקי"ל כר' יאשי' נדרים ע"ב לא יועיל בה תנאי, ותהי הפרה קיימת אף אם לא תקיים התנאי, ותירץ בתשו' הנ"ל דהא דקי"ל כר' יאשי' דלא מהני הפרה ע"י שליח הוא משום דבשל תורה הלך אחר המחמיר כמבואר בפוסקים, ולענין חלות התנאי דר' יהונתן המחמיר נקטינן כר' יהונתן. וברייתא אי באתי כר' יונתן, או דברייתא לא מיירי בהפרה אך לדידן דמספקי לן כתב הטור הדין בהפרה ותפוס לשון אחרון דברייתא לא מיירי בהפרה רק לדידן, ולדידן לא קשה קושיית הפלאה דאפי' בתנאי דעלמא אסורה שמא לא תקיים התנאי, ולמ"ש לא קשיא דהאי איסור שמא לא יקיים התנאי מבואר ברמב"ם שהוא גזירה עיי"ש, וא"כ הוא איסור דרבנן ובדרבנן נקטינן כר' יאשי' המיקל דחל הפרה אפי' לא תקיים התנאי, וכהאי גוונא כתב בתה"ד בפלוגתא דרבוותא בדרוסה מותר לנכרי דלענין גזירה שמא ימכרנו לישראל סמכינן על הפוסקים דלא הוה דרוסה כלל, והובא ברמ"א סוף סי' נ"ז להלכה, וה"נ לענין גזירה שמא לא תקיים התנאי סמכינן על ר' יאשי' דחל הפרה אפי' לא תקיים התנאי:

ד

ד) אך בעיקר קושיית הפלאה י"ל דכמו לפירוש הפשוט שהוא הדיר הנאה ממנה בעת אשר לא תקיים התנאי, כמו כן לפסק המחבר הפר מקצתו מופר, א"כ י"ל כשמיפר לה על אותו זמן שתקיים, דומה להיפר מקצתו, דאף דאמר על מנת כאומר מעכשיו, הא ודאי על אותו זמן חל הפרה מעכשיו, דע"כ כן הוא דלאחר יום שמעו אינו יכול להפר, אך יש לפרש קושייתו על הטור שפסק הפר מקצתו אינו מופר, וא"כ כשאח"כ לא תקיים התנאי ומקצת הפרתו בטילה והוה לי' הפר מקצתו וכל הפרה בטילה, ועשתה איסור למפרע:

ה

ה) אך יש ליישב עפימ"ש הר"ן נדרים פב: בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן בנדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה, דשמואל סובר מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה ור' יוחנן סובר מיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה, וכתב הר"ן דפליגי בהא דהיפר מקצתו אינו מופר דכתיב אשה יפירנו ושמואל סובר כיון דאי אמרת דאינו מופר לשאינו מתענה גם למתענה לא יועיל הפרתו דהו"ל היפר מקצתו הדר הו"ל נדר שאינו מתענה כמתענה, דע"י שאינו מתענה לא יוכל להפר שמתענה ואיכא עינוי נפש, ור' יוחנן סבר דכי אמרינן הפר מקצתו אינו מופר היינו מקצת נדר שיכול להפר, וכיון שמיפר כל המתענה קרינן בי' הפר כולו, וחזר והקשה הר"ן לשמואל מהא דנטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים, ואמאי נימא מתוך שמיפר חלקו מיפר לכל היהודים, דבלא"ה לא אפשר, דהו"ל הפר מקצתו. לאו קושיא דאיכא למימר דווקא בעינוי נפש הוא דקפיד רחמנא שלא יפר מקצתו, דאי הכי מעני לה טפי, אבל דברים שבינו לבינה דמשום קפידא דידי' מה דקפיד קפיד מה דלא קפיד לא קפיד עכ"ד:

ו

ו) והנה בטעמא דר' יוחנן י"ל דאיהו נמי ס"ל כשמואל בטעמא דהפר מקצתו אינו מופר משום דאי הכי מתעני לה טפי, אלא דס"ל דכיון דלא שייר אלא שאינו מתענה לא מענה לה, אבל בשייר מקצת שמתענה בה ג"כ מעני לה טפי שלא נעשה רצונה בנדרה ומתענה במקצת, והנה בריש פרק ואלו נדרים אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ לא תרחץ ולא לחסרון פירות עולם עלי', מבואר דאף שגוף הנדר יש בו עינוי נפש כיון שתלתה אותו בדבר שאינו עינוי נפש לא חשוב עינוי נפש, וא"כ, ה"נ כיון שהיפר לה על כל זמן שתקיים התנאי ובידה לקיים התנאי, הרי לא נשאר נדר עינוי נפש ולא מעני לה טפי בהפרה, ושפיר חל הפרה, ואף שאם עברה על התנאי אח"כ נשתייר למפרע עינוי נפש בנדרה, הא באומר קונם פירות עולם עלי אם ארחץ שרחצה לבסוף הוי למפרע עינוי נפש, ומ"מ כיון שבשעת הפרה עוד הי' בידה שלא לרחוץ לא חל הפרה, ה"נ בתר שעת הפרה אזלינן וחל הפרה ודו"ק:

ז

ז) אך בגמ' אי אפשר לפרש כן. שהרי בגמ' הוא שמואל, והוא הסובר בפרק ואלו נדרים מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה, אך לפי דברי הגאון רעק"א ז"ל דבגמ' באמת אין הפירוש בנדרה והפר רק לדידן פסק הטור הדין, ולהלכה הא קי"ל כר' יוחנן מיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה:

ח

ח) הנה כתבנו איזה תירוצים על קושיית הפלאה ומסתמא יש עוד כהנה וכהנה וכל קושיא יש לה תירוץ, ואין לסתור פסק הרא"ש ויש"ש בשביל קושיא. בפרט לומר שהטור יחלוק על פסק אביו הרא"ש, וכיון שהרא"ש ויש"ש גדול האחרונים מקילים בכל הנשים איך לא נסמוך עליהם במקום דחק גדול ותו לא מידי:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף