אבני נזר/אבן העזר/סד
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ועש"ק עקב תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב.
שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא ליבוש נ"י דומ"צ דק"ק פרזעדבארז.
דבר היבמה שהעידה האשה ששמעה מפי אחי המת והיבם שמת יבם זה ושמועה זאת הי' בעוד הי' בעל היבמה חי, וזאת ידוע שאחי המת והיבם זה לא ראה בעצמו מיתתו ובודאי הי' או שמועה או מכתב שהגיע אליו, וחושש כת"ר אולי הי' מכתב שאינו מועיל עפ"י ד"ת:
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
א) לכאורה נראה פשוט דלא חיישינן לזה, דמכתב שאינו מועיל היינו מגוי, דלא הוכשר מסיח לפי תומו אלא בעל פה ולא בכתב, והטעם בזה ברור, דכיון דטרח לכתוב בטח יש לו איזה כוונה ואין זה לפי תומו, ומ"מ לא חיישינן שהי' מכתב, דהיינו חשש שמא הי' מפי עכו"ם מתכוין להעיד, והרי מפורש ברמ"א סי' י"ז סעיף ה' ואפי' לא אמר ממי שמע רק אמר סתם ששמע כשר ולא חיישינן שמא הראשון פסול, הי', הנה דלא חיישינן שמא שמע מגוי שאינו מסל"ת ועיין תשו' ב"י סוף סי' ג':
ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
ב) אך יש לפקפק, דלכאורה צריך עיון באמת למה לא ניחוש ששמע מפסול היינו מגוי שאינו מסל"ת, ובהא דסוף פרק מי שהלך דמשיאין עפ"י בת קול ומסיק בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין, היינו דהתם ליכא חשש על גוי, דמסיח לפי תומו לא בעי קישור דברים, וכן מדייק הריב"ש מדמקשה דילמא צרה ולא מקשה דילמא גוי ש"מ לא בעי קישור דברים וחשוב מסל"ת רק שניחוש שמא צרה ע"ז משני בשעת הסכנה כו' וכן כתב הח"מ סי' י"ז סוף ס"ק כ"א דההיתר משום דאזלינן בתר רוב ישראל הכשרים, אבל אמר ששמע לא ניחוש שמא שמע מגוי, ואפשר לומר דהוי ספק ספיקא ספק מישראל ואת"ל מגוי שמא מסל"ת, ולפי זה בנ"ד לא הוי ספק ספיקא גמורה דאת"ל מגוי יש שני ספיקות לחומרא שמא בכתב ולא הוכשר אפי' במסל"ת ואת"ל בע"פ שמא ע"י שאלה ולא מהני:
ג[עריכה | עריכת קוד מקור]
ג) אך יש לומר דהני שני ספיקות שמא בכתב ושמא ע"י שאלה הויין משם אחד, דטעם דבכתב לא מהני דכיון שטרח לכתוב נראה שיש לו בזה איזה כוונה ואין זה מסיח לפי תומו:
ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
ד) גם יש לצרף דעת הרא"ה בבדק הבית שער התערובת (ק"ו:) דגוי בעדות אשה אפי' בלא מסל"ת נאמן מן הדין דלאו עדות אלא גלויי מילתא בעלמא אלא דלחומרא בעי רבנן מסל"ת יעיי"ש, ולשיטתו ספק מסל"ת הוי ספיקא דרבנן לקולא, ונהי דאנן לא קיי"ל הכי עכ"פ הוי סניף לנידון דידן להקל:
ה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ה) גם י"ל בעיקר החקירה שחקר כבודו דמאחר שאנו יודעין שלא ראה בעצמו וע"כ שמע או השיג מכתב ושמא אינו מועיל עפ"י ד"ת, נ"ל דאין לחוש לזה, וכיון שאמר שמת מסתמא ידע ידיעה ברורה ושמועה המועלת שמע או מכתב המועיל השיג:
ו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ו)ואמנם כי בסנהדרין (כ"ט.) בעדים ששואלין אותם איך אתה יודע שזה חייב לזה, ומ"מ אין זה רק לכתחילה, וכ"כ בחי' הרי"מ חו"מ סי' ע"ה סק"ב, וכן משמע שם בש"ך ס' ע"ה סק"ו דכל שנראה לב"ד שאין רמאות בדבר משביעין אותו בין שבועה דאורייתא בין היסת על טענתו שחייב לו ולא חיישינן שטעה וסבור שחייב לו אף שאינו חייב, ה"נ כיון שאמר שמת אף שידעינן שלא ראה בעצמו לא חיישינן שטעה ומסתמא שמע שמועה הראוי' לסמוך עלי' עפ"י ד"ת, ובפרט שעשתה האשה מעשה על פיו שישבה שעה אחת להתאבל עליו מסתמא שמיעה מכוונת היתה כנ"ל:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |
