אבן עוזר/שבת/קמד/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
בד"ה לא לרצון בסתמא כו'. וצ"ל דמה שהי' חושבו רבא כמעין כו'. עכ"ל. דברי התוס' הן דחוקים דרבא יטעה בהא, ויותר ה"ל להתוס' לתרץ דרבא היה סובר כדקס"ד דהש"ס דנדה (דף כ"ו ע"א) בתירוץ הראשון של ר' יוחנן דמשני שם דומיא דרוק דמתעגל ולא בעי חוזר ונבלע, אלא דהש"ס פריך (שם) ע"ז ממתניתין דטמא משקין בזב טומאת משקין אין טומאה חמורה לא, וע"כ מסיק ר' יוחנן שם דבעינן ג"כ חוזר ונבלע, ורבא דלא הוה ידע ממתניתין דט' משקין, דהא הש"ס אותיב לרבא (בכריתות שם) מהא מתניתין דט' משקין, ע"כ שפיר י"ל דרבא סבר כתירוץ הראשון של ר' יוחנן וצ"ע:
בא"ד. והשתא קשה לר"י כו'. עכ"ל. באמת שהדברים תמוהים, דהסוגיות סותרות זו את זו בשני דברים, כאן צריך לשנויי לרצון היינו סתמא, אא"כ בחלב אשה מטמא אף אם אמר לא ניחא לי, ובסלי זתים מטמא דוקא בסתמא, והתם תמה רבא על רב נחמן אמאי לא ניחא ליה טמא בחלב אשה, וכן פריך שם לקמן על ר' יוחנן דצריך לאוקמי בטיפה המלוכלכת כו' עד שהוצרך הש"ס לשנויי לרצון דאמר ניחא לי, הרי דאין חלב מטמא אי לא ניחא ליה, ובסלי זתים בעינן דוקא ניחא ליה ולא סתמא, וזהו ההיפך הסוגיא דכאן:
והנלע"ד לתרץ קושיות התוס', דלק"מ ע"פ שיטת ר"י בתוס' לעיל (בסמוך ד"ה שמשך כו') דהסוגיא דכאן אזיל לרב יהודה אמר שמואל דלעיל, דמודה ר' יהודה בזתים ולא חילק בין משך ללא משך, ואליבי' פריך שפיר ממתניתין דסלי זתים אברייתא דלעיל, ואליבי' הוצרך לשנוי לרצון היינו בסתמא וחלב האשה מטמא אפי' לא ניחא ליה, ואפ"ה לא תקשה כאן אמאי מטמא כדפריך שם, משום דכאן קאי בשיטת רב יהודה אמר שמואל דמודו רבנן לר"י בשאר פירות, ועכצ"ל כדקאמר בסמוך לקמן מברייתא יכול לסחוט אפי' לכתחלה לצורך מימיהן, ומזה הוכיח דרבנן מודים לר"י דלא שייך לגזור כיון דשרי לסחוט אפילו לכתחלה, ועכצ"ל דלא הוי משקה כיון דמיוחדים לעולם למאכל, ע"כ ה"ה חלב האשה דמיוחד ג"כ למאכל התינוק, מש"ה הוי אוכל ולא משקה, וע"כ אפילו אם ניחא ליה לא הוי משקה מצד הסברא אלא מצד הקבלה שקבלנו ט' משקין בזב וא' מהם חלב אשה, לכן הואיל ומצד הסברא לא הוי משקה כלל אפי' בניחא ליה רק מכח גזירת המקום שקבלנו כך דהוי משקה, לכן י"ל דלאו בניחותי' תליא, וע"כ אפי לא ניחא ליה נמי הוי משקה, אבל סוגיא דשם הא דפריך רבא לרב נחמן אמאי מטמא חלב אשה בלא ניחא ליה היינו משום דלשיטת רב נחמן מסקינן הכא לקמן (ע"ב) כיון דאחשבינהו הוי משקה אף דמיוחד למאכל, א"כ ה"ה חלב אשה נמי אי ניחא ליה, מצד הסברא ראוי להיות משקה, ע"כ פריך שפיר כרב נחמן שם דהוי כשאר משקין דאם לא ניחא ליה ודאי דלא הוי משקה, וכן פריך שם לר"י דסבר לא ניחא ליה לא הוי משקה, משום דכאן ס"ל לר"י דבכל הפירות פליגי ר"י וחכמים וע"כ דכרב נחמן ס"ל, מדגזר בהו שמא יסחוט ע"כ סבר כיון דאחשבינהו הוי משקה, וע"כ הוצרך לשנוי שם דלרצון הוי ניחא ליה ושלא לרצון בסתמא, וסלי זתים אפילו בסתמא הוי משקה, ואפ"ה לא תקשה שם כדפריך הש"ס כאן, השתא ומה סלי זתים וענבים דבני סחיטה נינהו כו', משום דהתם קיימינן לר' יוחנן ור' יוחנן לשטתו דכאן אזיל דאמר לעיל חלוק היה ר"י אף בזתים וענבים, ואליבא דר' יוחנן צריך לחלק בין משך ובין לא משך ע"כ לק"מ לר' יוחנן ממתניתין דסלי זתים, די"ל בלא משך אפי' בסתמא ל"ה משקה לר' יהודה, וברייתא דלעיל במשך איירי, ע"כ א"ל לאוקמי שם כמו כאן, אלא שלא לרצון בסתמא, כל זה ברור:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |