אבן עוזר/עירובין/מג/א

אבן עוזר עירובין מג א

גמרא להבריח מים עשויות. פי' מהרש"ל דעכ"פ חשיבי מחיצות כדיר וסהר, אלא דמש"ה לא מקרי שבת באויר מחיצות מבע"י עיי"ש ודבריו דחוקים מאוד, דמלשון רש"י משמע דלא חשיבי מחיצות ובהדיא פרש"י בד"ה אלא אי אמרת כשעמדה ד"ה אסור דמחיצות לא חשיבי כו' עיי"ש. הרי דלא חשיבי מחיצות כלל לר' זירא.

ומה שהקשה רש"ל דלמה לא פי' ר' זירא דבריו אמתני' לא קשה מידי דהא וודאי ר' זירא לא פליג על רב דס"ל לקמן דף צ' (ע"א) דמטלטלין בספינה כולה דחשיבי מחיצות גמורות והלכתא כרב באיסורי. אך רבה ור' זירא פליגי אליבא דשמואל, ע"כ אמר ר' זירא דאליבא דשמואל דאמר הלכתא כר"ג בספינה. אי אפשר לפרש טעמא משום ששבת באויר מחיצות מבע"י, דהא שמואל סבר לקמן פרק כל גגות (שם ע"ב) דמחיצות להבריח מים עשויות. נמצא לפ"ז גם ר' זירא ס"ל דטעמא דמתני' משום ששבת באויר מחיצותיה מבע"י הוא, אך אליבא דשמואל ס"ל לר' זירא הואיל וניטלת. וזה ברור (עמ"ש לקמן).

שם. כי פליגי בשעמדה. פי' בתוס' השתא הדר ביה ממאי דאמרינן לעיל איכא בינייהו שנפחתה כו' עכ"ל. פירושם דחוק מאוד, דכל כי הא ה"ל להש"ס לפרש, והל"ל אי הכי מאי בינייהו, וגדולה מזו מצינו בריש גיטין דף ד' ע"א עיי"ש. ודוק.

ותו למה לא אמר עמדה איכא בינייהו דנ"מ זו יהיה גם לפי האמת, ולקמן בסמוך איישב זאת בטוב טעם בס"ד.

שם. רש"י בד"ה הלכתא כר"ג בספינה כו'. מהרש"ל מחק כל זה מפירש"י דהא במהלכת לא פליגי. ותו דה"ל לפרש בעמדה וטעמא הואיל ושבת באוירה מבע"י.

ומהרש"א פי' דלר' זירא קאי. וזה אינו דהא מבואר ברש"י דלר' זירא בעמדה ד"ה אסור וכאן כתב בעמדה נמי פליג ר"ג. ותו דלעיל בסמוך בז"ה אין והתניא כו' מבואר דרצו היינו חומרא ולא מדינא ואיך כתב כאן דרצו מדינא, גם אין לומר דרש"י פי' כאן לתרץ דלא תקשה לרב דקייל"ן כוותיה, מברייתא זו דהכריע דלא כר"ג בדיר וסהר, ולכן פי' דהלכה כר"ע בעמדה דהוא קבוע דומיא דדיר וסהר משום דלהבריח מים עשויות ולעולם בדיר וסהר הלכה כר"ג. דקשה הא הכרעה דברייתא לאו הכרעה היא כמ"ש התוספות והפוסקים. ותו דהא רב ס"ל פרק כל גגות (הנ"ל) דמחיצות דספינה חשיבין מחיצות גמורות:

ע"כ נלע"ד ברור דס"ל לרש"י ז"ל לפי מ"ש רבה לעיל הטעם הואיל ושבת באויר כו', לפ"ז צ"ל דטעמא דר"ע החולק הוא משום דגזר אטו הילוך דבקעה, כדלעיל. וכן נראה מפי' הרמב"ם במשניות, ולפ"ז ס"ל הא דרצו להחמיר במהלכת ולא לאסור מדינא, היינו משום שהן שבתו בה מבע"י דבעמדה גופא שרי מדינא. ע"כ לא החמירו לאסור במהלכת ולחוש שמא עמדה. כיון דבעמדה גופא לא אסרו אלא משום גזירה אטו הילוך דבקעה, אבל אם לא שבת בספינה מבע"י דומיא דדיר וסהר, וכגון שהוציאוהו גוים ונתנוהו בשבת בספינה או אם קפץ מספינה לספינה, בזה גם במהלכת אסור לר"ע מדינא שמא עמדה, ובפרט לר"ע דס"ל לשטתו דתחומין דאורייתא פשיטא דשייך לגזור במהלכת שמא עמדה, והי' קשה לרש"י על ברייתא זו דפסק ר' יהושע כר"ג בספינה, א"כ למה רצה ר' יהושע להחמיר במשנתינו במהלכת שמא עמדה, הא בעמדה גופא לדידי' שרי, דכה"ג פריך לקמן גבי תחומין למעלה מי', ע"כ פרש"י הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת דלא חיישינן לשמא עמדה אפי' לרב, דומיא דדיר וסהר דלא שבת באוירה מבע"י כגון שגוים נתנוהו בספינה בשבת, או שקפץ מספינה לספינה, ובזה פליג ר"ע לשטתו דסבר תחומין דאורייתא, אבל לר"י לא חיישינן לעולם שמא עמדה, והא דס"ל לר"ע במתניתין דלא חיישינן לשמא עמדה, היינו שם ששבתו באוירה מבע"י דגם בעמדה ליכא איסור מדינא וכדפי'.

ולפ"ז מתורץ מה שיש לתמוה לעיל על הש"ס דקאמר איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה, דלרבה אין לו אלא ד"א, ומיד בסמוך אמר דבמהלכת כ"ע לא פליגי, ומ"ש התוס' לתרץ זה (בד"ה כי פליגי כו') דחוק כדפי' לעיל בסמוך.

ותו קשה דלפ"ז לא הו"ל להרי"ף להביא זה האיכא בינייהו ובלא"ה קשה למה הביא הרי"ף פלוגתייהו דרבה ור' זירא ולהכריע כרבה, והרמב"ן ז"ל לא תירץ ע"ז כלום.

אבל לפי מה שפירשתי בכוונת רש"י א"ש הכל, דהא דבמהלכת לא פליגי אלא דרצו להחמיר, היינו כמו שם דשבתו באוירה מבע"י דמדינא שרי להלוך בכולה, אבל לעיל בנפחתו דופני הספינה אמר שפיר איכא בינייהו, כיון דמדינא אין לו אלא ד"א בעמדה גם במהלכת אסור לר"ג, דדוקא היכא דיש מחיצות פליגי ר"ג ור"ע, דלר"ג בעמדה נמי שרי להלך בכולה ולר"ע דבעמדה אסור מדינא גם במהלכת חיישינן. אבל אם ליכא מחיצות דאז גם לר"ג אסור מדינא כשעמדה, ע"כ במהלכת נמי אסור, ובזה קמיפלגי ר"ע עם ר' יהושע, ובזה הדרינן לכללין דהלכה כר"ע מחבירו. דכל היכא דכשעמדה אסור גם במהלכת נמי אסור, וא"כ לרבה אסור בנפחתו כו' במהלכת. אבל לר' זירא דס"ל לשטת שמואל להבריח מים הן עשויות ואסור מדינא ואפ"ה שרי במהלכת. ע"כ גם בנפחתו מחיצותיה שרי.

והשתא א"ש הא דפריך מאי בינייהו ולא אמר עמדה א"ב, דמ"מ קשה לדינא מאי בינייהו. דהא אנן קיי"ל כרב דספינה חשיבי מחיצות כדפי' לעיל ובזה מודה ר' זירא, והא דאמר ר"ז להבריח מים הן עשויות. ר"ל דשמואל ס"ל הכי כדפי', אבל לדינא ס"ל לר"ז כרב וא"כ מאי נ"מ בינייהו לדינא, ומשני א"ב נפחתו כו', א"נ בקופץ מספינה לספינה. והיינו שעבר במזיד דהא אסור לו לילך מספינתו, ועכצ"ל הא דשרי להלוך בכולה, היינו דחכמים הקילו אצלו להיות כולה כד"א הואיל ואנוס הוא ע"י גוים, ולשון זה פרש"י לעיל דף מ"ב (ע"א) בהא דהקיפו גוים מחיצה בשבת, דמשמע שם דמדינא היה ראוי שלא לילך בספינה אלא ד"א א דחכמים הקילו אצלו, אבל אם לדעת הלך באיסור ודאי לא הקילו בזה ואוקמוהו אדיניה דאין לו אלא ד"א כיון שלא שבת באוירו מבע"י, ולכן בקופץ מספינה לספינה לדעת, דמדינא אין לו אלא ד"א לכן גם במהלכת נמי אסרו שמא עמדה. אבל לקמן דאמר במהלכת לא פליגי היינו טעמא דשם גם בעמדה ליכא איסור מדינא כיון ששבת באוירה מבע"י. אלא דחכמים גזרו אטו הילוך דבקעה. ומזה הוציא הרמב"ם דין זה בהלך לדעת לדיר וסהר דאין לו אלא ד"א כמ"ש סי' ת"ה ס"ו.

והשתא מתורץ מ"ש רש"י ד"ה אא"א כשעמדה ד"ה אסור כו'. דלכאורה דברי מותר הם דאין תלה דבר זה באם עמדה ד"ה אסור, אבל לפי מ"ש א"ש דהוא ס"ל דגם לפי האמת לרבה נמי פליגי במהלכת, ע"כ ה"ק בשלמא אי פליגי בעמדה דמחיצות גמורות הם. שפיר ס"ל כיון דמדינא שרי הואיל ושבת כו' רק דגזרו רבנן אטו הילוך דבקעה לכן במהלכת ל"ח שמא עמדה וא"ש הא דתנן רצו. אלא א"א כשעמדה ד"ה אסור דלא חשיבי מחיצות, מאי רצו. הא גם במהלכת ניחוש כדפי' אי פליגי נמי במהלכת.

והשתא נתבררו דברי הרי"ף דרבה ור"ז פליגי ויש בהו נ"מ לדינא בנפחתו דופני הספינה דאסור לדידן גם במהלכת, וזהו דעת הגהות אשר"י דמבואר שם כו'.

והשתא נתבררו דברי הרי"ף דמבואר שם היכא דהלך באיסור לספינה במזיד או שנפחתו דופני הספינה דאין לו אלא ד"א, גם במהלכת אסור מדסתים ולא חילק. אבל הב"י פירשו דוקא בעמדה, ולפענ"ד נראה כדפי' כל זה ברור ואמת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף