אבן העוזר/זבים/ד
|
< הקודם · הבא > |
חומר בזב מבמת שהזב עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים וע"ג לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. וכתב ר"ש וז"ל אע"פ שטומאה בוקעת ועולה ויורדת מכל מקום אין משכב שתחתיו מטמא אדם לטמא בגדים אבל על גביו קשה דמת נמי מטמא לטמא אוכלין ומשקין דהא טומאה בוקעת ועולה. ויש לפרש כגון עלי' מופסקת ע"ש שנדחק בזה ואחריו נמשך רע"ב. ותימא גדולה על הגאון רבינו שמשון ורע"ב שנדחקו בקושיא זו באמת אין כאן שום קושיא דמשנה ערוכה היא פי"א ופט"ו דאהלות דטבלות של עץ או קפילי בגדים זו ע"ג זו אם העליונה גבוה מהארץ טפח אעפ"י שאחרים תחתיהם ואין החלל פנוי אפ"ה מביא את הטומאה דהוי חלל טפח וא"כ וודאי דהעליון חוצץ נמי בפני טומאה כמו כל אוהל שתחתיו חלל טפח שחוצץ בפני הטומאה ואנן קיל"ן ס"פ י"ו מכלים ובפ' כ"ד שם דמיפץ שאין עשוי לשכיבה אין מקבל שום טומאה. וע"כ משכחת לה כאן בפשוטי כגון שהמת מונח ע"ג מפץ שאין עשוי לשכיבה ותחת המפץ מונח משכבות ומושבת בגובה טפח ויותר מן הארץ ע"כ בזה היה טמא כל המשכבות לטמא אדם לטמא בגדים אבל במת כלם טהורים מכלום כיון דהמפץ גובה טפח מהארץ חשיב אהל לחצוץ בפני הטומאה. וכן אם כמה חפצים מונחים על המת ועל המפצים מונחים משכבות ומושבת אם בזב היה כן כל המשכבות טמאים לטמא אוכלין ומשקין ובמת טהורים לגמרי דמפץ הגבוה מהארץ טפח מפסיק וחוצץ בפני הטומאה כדין אהל שחללו טפח. זה נ"ל ברור:
תו תמוה על הרע"ב שם שכתב ג"כ שבמת משכב שתחתיו אין מטמא אדם לטמא בגדים ובזה מותר בזב. הא קיל"ן רפ"א דאהלות דכלים שנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה לטמא אדם ואותו אדם מטמא כלים. בשלמא על הר"ש שכתב זאת לק"מ דהר"ש לשטתו דכתב בריש מס' אהלות דמתני' שם מיירי דוקא בכלי מתכות דחרב הרי הוא כחלל אבל שאר כלים נעשים ראשון לטומאה אבל הרע"ב שכתב שם כדעת רמב"ם דלאו דוקא חרב הוא דכתיב דה"ה כל כלים אלא לאפוקי מכלי חרס. וכאן ע"כ לא מיירי מכלי חרס דכלי חרס אין נעשים משכב ומושב כדאי' בשבת ר"פ ר"ע א"כ קשה על הרע"ב וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |