אבן האזל/סנהדרין/יד

אבן האזל ‏ סנהדרין יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

מי שעמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאוסרו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה, הורגין אותו עדיו בכל מיתה שיכולין להמיתו בה מאחר שנגמר דינו, ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה, לפיכך אם נקטעה יד העדים פטור, ואם היו העדים גדמין מתחלה יהרג ביד אחרים, במה דברים אמורים בשאר מחוייבי מיתות בית דין חוץ מן הרוצח, אבל הורג נפש שנגמר דינו רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שממיתין אותו.

לפיכך אם נקטעה יד העדים פטור, זהו מימרא דשמואל בסנהדרין דף מ"ה ע"ב דאמר מאי טעמא דבעינן יד העדים בראשונה וליכא, ופריך על זה ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו, ת"ל מות יומת המכה מ"מ, שאני התם דאמר קרא מות יומת ופריך וליגמר מינה ומשני משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאים כאחד, והקשה הכ"מ דמוכח בגמ' דרוצח אישתני משאר חייבי מיתות בתרתי, חדא דבשאר חייבי מיתות בעינן דלא ימיתנו אלא במיתה הכתובה בו, ורוצח אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול, תרתי דבשאר חייבי מיתות בעינן יד העדים בראשונה, ואי אתה ממיתו בשאר מיתות משום דבעינן קרא כדכתיב וקשה על הרמב"ם שכתב דגם בשאר חייבי מיתות ממיתין אותם בכל מיתה שיכולים, וכתב הכ"מ דהגמ' פריך לשמואל, משום דתניא שאם אי אתה יכול להמיתו, משמע דקאי על הב"ד לא על העדים, ומפרש דמה דתניא אין לי אלא מיתה הכתובה בו היינו יד העדים בראשונה, וזהו דוחק לפרש כן הברייתא, והגמ' דבפשוטה משמע דקאי על מיתה הכתובה לזו העבירה שעשה, וכמו רוצח בסייף ושאר סתם חייבי מיתות בחנק חוץ מהמפורשים בסקילה ובשריפה, ואמר בזה חתן אחותי הגאון מוהר"א ש"ך שי' דהרמב"ם סמיך בזה על התוספתא דסנהדרין פ' י"ב הובאה בתוס' בריש מכות, דתניא שם כל חייבי מיתות שבתורה שאי אתה יכול להמיתן במיתה האמורה בהן, המיתן בכל המיתות בין קלות בין חמורות, שנאמר ובערת הרע מקרבך, ובסוגיית הגמ' צריך לפרש כד' הכ"מ, דפירכת הגמ' אשמואל הוא משום דמפרש הברייתא דהריבוי ממות יומת הוא גם לדין יד העדים בראשונה דרבי קרא אפי' ליכא יד העדים, ומשני דזה דוקא ברוצח משום דהוי רוצח וגואל שני כתובים וכן כתב הלח"מ, אבל אינו מיושב דעכ"פ מנ"ל לחלק בין דין כל מיתה שאתה יכול להמיתו לדין נקטעה בשאר חייבי מיתות חוץ מרוצח.

ולכן נראה דיש לומר דכיון דיש להרמב"ם תוספתא מפורשת שגם בשאר חייבי מיתות ממיתין אותם בכל מיתות שיכולין להמיתן, ובזה הא הוי פשוט הלכה כשמואל דבעינן קרא כדכתיב כדמייתי בסוף הסוגיא דהוא מחלוקת במשנה בנגעים פ' י"ד משנה ט' דתנן אין לו בהן יד בהן רגל אין לו טהרה עולמית, ופליגי על ת"ק ר"א ור"ש, והלכה כת"ק, א"כ ע"כ צריך לומר דאף דקיי"ל דבעינן קרא כדכתיב זהו בגוף דין המיתה שאם אין יד העדים בראשונה אי אפשר להמיתו, ובזה קיי"ל כשמואל וכת"ק דנגעים, אבל להמיתו באיזה מיתה שיכולים אין זה מעיקר דין המיתה ובזה לא בעינן קרא כדכתיב, אלא דמ"מ בזה אנו מוכרחים לומר כהכ"מ דמה דמרבינן מקרא דמות יומת המכה דאפי' אי אפשר להמיתו במיתה הכתובה בו, אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו, זהו דין אפי' היכי דמשום זה דאי אפשר להמיתו במיתה הכתובה בו יהיה עיכוב בעיקר דין המיתה, וכגון שנקטעה יד העדים ולא יתקיים בעינן קרא כדכתיב, דגם בזה רבי קרא דמות יומת מ"מ, דאפי' נקטעה יד העדים הורגין את הרוצח.

ובזה מבואר מה דבתוספתא תניא בטעמא דאתה ממיתו בכל מיתות שאתה יכול להמיתו משום סיפא דקרא דכתיב ובערת הרע מקרבך דאי לאו הך קרא הוי אמינא דגם באיזה מיתה הוא קפידא, אבל מ"מ קרא דכתיב יד העדים תהי' בו בראשונה, בזה אמרינן דבעינן קרא כדכתיב, ורק גבי רוצח דכתיב מות יומת המכה, בזה רבי קרא דאפי' היכי דלא יתקיים קרא כדכתיב, וכמו בנקטעה יד העדים מ"מ יומת המכה.

יא

אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית, והוא שיהיה בית דין הגדול שם בלשכה שבמקדש שנאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן וגו' ומפי השמועה למדו שבזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח יש דיני נפשות והוא שיהיה בית דין הגדול במקומו.

שנאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן וגו', הכ"מ הביא על זה דברי הגמ' בסנהדרין דף נ"ב שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, בזמן שיש כהן יש משפט, והרדב"ז כתב על זה ואיכא למידק אמאי מייתי לה רבינו מסיפיה דקרא דכתיב לבלתי שמוע אל הכהן, וכתב על זה ואיכא למימר משום דכתיב בי' ומת האיש ההוא, וילפינן מיני' לכל מיתות ב"ד, אכן עוד אינו מיושב דבשבת דף ט"ו ע"א במה דאמר הגמ' דארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנויות, ואמר על זה שלא דנו נפשות, הקשו התוס' דקרא דוקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם לא כתיב אלא בזקן ממרא, ובזקן ממרא גופי' לא כתיב אלא בהמראתו שצריך שימרה עליהן במקומן, אבל לדונו יכולים אע"פ שאין ב"ד הגדול בלשכת הגזית, ואין נראה לומר דבעינן שיהיו במקומן בשעת עבירה כמו בזקן ממרא דהא בזקן ממרא לא על המראתו לבד מיחייב, אלא עד שיחזור לעירו ועשה כהמראתו ואהא לא כתיב מקום, ועוד דלא מצינו שהיו בודקים אם היו ב"ד בלישכת הגזית בשעת עבירה, ונשארו התוס' בתימה, עוד צריך ביאור מה שכתב הרמב"ם שבזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח יש דיני נפשות, והוא שיהיה ב"ד הגדול במקומן, והמקור לזה דב"ד של כ"ג אין יכולין לדון, אלא אם יש ב"ד הגדול במקומו, כתב הרדב"ז דזהו מהגמ' דע"ז דף ח' דהובא שם סוגיא זו, ואמר שם מ"ט כיון דחזו דנפישי רוצחין ולא יכלו למידן אמרי מוטב נגלי ממקום למקום, כי היכי דלא ליחייב דכתיב לעשות על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא, מלמד שהמקום גורם, וכן פירש"י שם דאין דנין דיני נפשות אפי' בסנהדרין קטנה שבכל עיר, אלא בזמן שהיתה סנהדרין גדולה בישיבתה, אבל קושית התוס' נשארה דמנלן דב"ד של כ"ג אינם יכולין לדון, אם אין ב"ד הגדול בלשכת הגזית, ומה שכתבו התוס' בשבת, אבל לדונו יכולים אע"פ שאין ב"ד הגדול בלשכת הגזית לא כתבו על זה מקור, אבל כוונתם הוא דזקן ממרא גופיה אין דנין אותו בב"ד הגדול שבלשכת הגזית כדאמר בסנהדרין דף ט"ז דתנן דאין דנין נביא שקר, אלא בב"ד של ע"א, ואמר על זה אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בע"א אף כאן בע"א, ופריך על זה והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיב, וקטלא בכ"ג, וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' ממרים הל' ז', כיון שבאו עדים שעשה כהוראתו גומרין דינו למיתה בב"ד שבעירו, ואף דאינו מפורש שאין צריך שישבו באותה ב"ד בלשכת הגזית, אבל אינו מבואר דצריך.

ונראה ליישב כל הענין ויבואר בזה מה דהביא הרמב"ם קרא דלבלתי שמוע אל הכהן, והוא דמה דלמדו בגמ' מקרא דובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט בזמן שיש כהן יש משפט, דהא קשה דהא תמיד יש כהן ולא מסתבר דקרא הוא למעוטי חו"ל, ולכן ביאר הרמב"ם דסמך על קרא דכתיב אחרי כן לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת, ומבואר דכונת התורה שאמרה ובאת אל הכהנים היינו העומדים לשרת בבית המקדש, וגילתה תורה שאם אין כהן העומד לשרת בטלה חשיבות לשכת הגזית ואין משפט, וממילא מוכח מהך קרא דגם ב"ד של כ"ג תלוי בזה אם יש ב"ד בלשכת הגזית, דאם הב"ד של כ"ג אינו תלוי בב"ד שבלשכת הגזית, א"כ אמאי אמר קרא דאם אין כהן אין משפט, הא יש משפט של ב"ד של כ"ג, וע"כ דאם אין ב"ד בלשכת הגזית אין ב"ד של כ"ג וזהו דאמר הגמ' בע"ז נגלי ממקום למקום, כי היכי דלא ליחייב דכתיב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם, וזהו דדוקא אם יש כהן אז יש חשיבות ב"ד של לשכת הגזית, וכיון שאין ב"ד של לשכת הגזית אין דנין גם ב"ד של כ"ג וכדפירש"י שם, וזהו שכתב הרמב"ם והוא שיהיה ב"ד הגדול במקומו.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.