אבן האזל/טוען ונטען/יא

אבן האזל ‏ טוען ונטען יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל הקרקעות הידועות לבעליהן, אע"פ שהן עתה תחת יד אחרים, הרי הן בחזקת בעליהן, כיצד ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין בחצרותיהן, דר בה ומשכירה לאחרים ובונה וסותר, ואחר זמן בא שמעון וטען עליו ואמר לו חצר זו שתחת ידך שלי הוא ושכורה היא בידך, או שאולה, והשיבו ראובן שלך היתה ואתה מכרתה לי או נתת לי במתנה, אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו, נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו, אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון, ואומרים לראובן הבא ראיה שמכרה או נתנה לך, ואם לא הביא ראיה מסלקין אותו ממנה ומחזיקין אותה לשמעון, אע"פ שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון.

ואם לא הביא ראיה מסלקין אותו ומחזיקין אותה לשמעון, לא כתב הרמב"ם דשמעון צריך לישבע שבועת היסת, והטור בסי' ק"מ כתב דהמערער נשבע ונוטל את שלו וכן כתב המחבר, ובהלכה ב' כתב אבל אם הביא עדים שאכל וכו' מעמידין אותה בידו וישבע היסת שמכרה לו, ומפורש דגבי קרקע סובר דנשבעין היסת, ושם עוד יש סברא יותר לפטור, והוא דעת הרשב"א בתשובה דכיון שיש ראיית חזקה א"צ לישבע, הובא בב"י, וראיתי שכבר עמד בזה הב"י וכתב ולא ידעתי למה לא הזכיר הרמב"ם שבועה זו פי"א מהל' טוען, ושבועת המחזיק כשהחזיק כראוי, או כשאין עדים להמערער הזכירם.

ונראה דהרמב"ם מחלק בין המערער ובין המחזיק דעיקר שבועת היסת הא נתקנה כשאחד תובע לחבירו מנה לי בידך וטעמא משום דחזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו וצריך ביאור מאי נ"מ בין התובע להנתבע, ולמה התובע יש לו יותר חזקה מהנתבע, וצ"ל שהנתבע כיון שהמנה ברשותו ואינו עושה מעשה, רק שאינו רוצה לשלם ובמנה לי בידך אין אנו צריכין לטעם זה דהא להנתבע יש טעמא דאשתמוטי קא מישתמיט רק דהך דינא הוא ג"כ בתובע לחבירו חפץ מסויים שבידך שלי הוא דנשבע הנתבע היסת, ובזה ע"כ צריך לומר כמש"כ דחזקה אין אדם תובע אינו אלא על מי שתובע ולא על מי שמונח ברשותו, ועכשיו נבאר החילוק בין כשהמערער תובע ממי שהוא מוחזק עכשיו בהשדה, דכתב הרמב"ם דאם אין המחזיק מביא עדים שדר בה שני חזקה מוציאין אותה ממנה ומחזיקין אותה להמערער, ולא כתב שהמערער צריך לישבע, ומשום דכאן שניהם תובעים בשוה ולא שייך לומר על המחזיק בהשדה שהוא יותר תובע מהמערער, אבל המחזיק בהשדה שיש לו עדי חזקה בזה נקרא המערער תובע, וכן אם המחזיק בהשדה אין לו עדי חזקה, והמערער אין לו עדים שהיתה השדה שלו שמחזיקין השדה להמחזיק, בזה שייך שפיר לומר על המערער שהוא רק תובע, ולכן צריך המחזיק לישבע.

-השמטות מגליונות-

כל הקרקעות הידועות לבעליהן אע"פ שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהן וכו' אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון ואומרין לראובן הבא ראי' שמכרה לך או נתנה לך.

הנה בספרי בפ"ב מהל' שכנים הל' י"ח הוכחתי מדברי הרמב"ם כאן שחולק על הטור והמחבר שסוברים דחזקת יום א' בקרקע מהני לראשון להוציאה מן השני ובדברי הרמב"ם כאן מבואר שצריך עדים דוקא ולא מהני חזקת יום א', והעירוני דמסוף דברי הרמב"ם שם לא משמע כמש"כ שהרי כתב אבל אם הביא שמעון וכו' ואם לא הביא ראי' מסלקין אותו ממנה ומחזיקין אותה לשמעון אע"פ שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון, ואם כונתו במש"כ קודם אבל אם הביא שמעון עדים ששמעון הביא עדים שהיתה ודאי שלו מה משמיענו אטו לא ידענו דעדים נאמנים, וא"כ מכאן מוכח דקודם ג"כ כוונתו כדברי הטור דאם העדים מעידים שהקרקע היתה בחזקתו אפי' יום אחד מוציאין ממחזיק שני.

ונראה דעכ"פ יש להוכיח מדברי הרמב"ם דדר בה חד יומא לחוד אינו מועיל ולא כד' הב"ח שהבאתי אח"כ וזהו מש"כ מתחלה אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו והיינו שהיתה אצל הכל בחזקת שלו, ועל זה כתב אח"כ אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.