אבן בוחן/א
|
|
בצקת השם גשמי ההויה בכור הבריאה למוצק לנטוע מיני הברואים. וליסד אופני המצואים. איש על דגלו באותות. ברצונן יצאו בצביונן נבראו. שומרי משמרת טבעם וסדר תולדותם ככל אשר יושת עליהם מאת יוצר הכל. זולתי האדם עשהו השם ברוח בינה כאלו הוא עיר וקדיש מן שמיא נחית בעבור תהיה לו לעדה על מציאות מלאכיו. ראה זה חלק אלוה מעולמו והאלהים עשה שייראו מלפניו. בהראותו כבוד מלכותו לברואים השפלים. ואת יקר תפארת גדולתו לשוכני אדמת עפר. להוציא יקר מזולל ולתת לפתאים ערמה. אשר לא ידעו דרך ה׳ יתבוננו בה בינה. האלהים עשה את האדם ישר. רבו למעלה רעי האיש הזה הבדים מקשיבים לקולו. והוא מן הבור יצא לשטן למרות עיני כבודו. ויפשוט גם הוא בגדי בחינתו החמודות ולבש בגדים אחרים ומלבוש נכרי. ככל הכתוב בתורת משה עבד ה׳ כי כל אשר עשה האלהים והנה טוב מאד. ויצר לב האדם רע מנעוריו. מעשה ה׳ כולם נכוחים למבין. לולא האדם קלקל את השורה כי השחית את דרכו על הארץ וחבל את מעשה ידיו. ואני ידעתי אין זה רק מחמדי תבל פרשו רשת לרגליו. משמני הארץ הציבו משחית ליד מעלליו. האדמה הארורה ברוב לקחה דלדלה את כחו. בחלק שפתיה תדיחנו בשתי הידים. בכשפיה הרבים קוברתו ומביאתו לידי עניות: