אבודרהם/תפילות יום הכיפורים
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולענין נטילת ידים שחרית של יום הכפורים ותשע' באב יש מחלוקת בין המפרשים. הרמב"ם ז"ל כתב שאין נוטלין וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל. והתוספות כתבו שנוטלין וכן כתב רבינו תם דהוי כמי שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שמותר וקיימ' לן שאפילו היה גופו מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. וכן נראה מהירושלמי. וכן כל היום שעשה צרכיו או הטיל מים ושפשף בידו ניצוצות נוטל ידיו להתפלל. וכן כתב ה"ר יצחק בן גיאת. וכתב עוד שאם היה לכלוך על פניו או לפלוף על גבי עיניו שמותר להעבירו במים. וגאון כתב שאם היה רגיל להעביר לפלוף מעיניו במים בשחרית כל השנה שהוא אסטניס מעבירו כמו כן ביום הכפורים דהוי כמלוכלך בטיט ובצואה אבל לא אדם אחר. וההיא דאמרינן שורה אדם מפה במים בערב יום הכפורים ועושה אותה כמין כלים נגובים כלומר שעושה אותם מעט לחים לא שנתיבשו הרבה ולמחר ביום הכפורים מעבירה על גבי עיניו ואינה ליטול ידיו שחרית כמו שטועין בני אדם אלא מעבירה על גבי עיניו להצטונן בה ואינו חושש. וכן כתב בעל העטור דשחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך על נטילת ידים אבל פניו אסור. ויש אומרים שאין לברך ביום הכפורים ובתשעה באב על נטילת ידים ולא שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת סנדל וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ורוב המפרשים הסכימו שמברך וכן כתב הרא"ש ז"ל דכיון דבידו וברשותו הם לעולם כגון מפני סכנת עקרב מותר יכול לברך כסדר כל השנה כלה ולאו דוקא כי סיים מסניה כי היכי דכי לא שמע קול תרנגול מברך מפני שבידו היה.
שחרית[עריכה]
שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמרות כמו בשבת. ומוסיפין אחר יושב בסתר עליון שנים עשר מזמורים יש מהם מענין היום ויש מהם בעבור שהם מזמורים של בקשה ותחנונים הצריכין ליום ואלו הם תפלה לדוד שמעה ה' צדק, לדוד אליך ה' נפשי אשא, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, למנצח מזמור לדוד בבא אליו נתן הנביא, למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה, למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך, תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני, לדוד ברכי נפשי את ה', ברכי נפשי את ה', ואומר הללויה הללו את שם ה', ומזמור שירו לה' שיר חדש, ואומר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, שיר המעלות אליך נשאתי את עיני, שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי, שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ואומר הודו לה' כי טוב וברוך שאמר וגו' הזמירות.
וקורין קרית שמע בברכותיה ומתפללין שבע ברכות כמו של ערבית. כתו' בתשובת הגאונים מנהג של ישיבה לומ' בשחרי' שבעה פעמים ויעבור ובמוסף שבעה ובמנחה ששה ובנעילה ששה. ואבי העזרי כת' קבלתי שבתפלת יוצר י"ל שלש עשרה פעמים ויעבור כנגד שלש עשרה מדות. ורב נטרונאי כתב מנהג של ישיבות בשחרית אומר שבעה סליחות ובמוסף אומר חמשה ובמנחה שלשה ואם יש פנאי אומר חמשה.
וחוזר ש"צ התפלה. וכתב רב עמרם ויורד שליח צבור ואומר במגן ומחיה ובהמלך הקדוש דברי רצוי וסליחה ולא דבר קצוב הוא ולא חובה אלא שבח והודאה והזכרת זכות אבות ומה שירצו או להרבות או למעט ולפנינו אין אומר אלא דבר מועט בשלש ראשונות אבל סליחות ורחמים חובת היום הן.
ואומר אתהה בחרתנו, מחול לעונותינו עד לפני ה' תטהרו. ואומר הוידוי וגרסינן ביומא אמר רב המדוראי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב וכד מטי שליחא דצבורא למימר אבל חטאנו קם אכרעיה וכו' וכת' גאון דמיהא שמעינן שכל העם צריכין לעמוד כשיאמ' שליח צבור אבל חטאנו אע"פ שכל אחד וא' התודה בתפלתו. ואחר כך אומר מה נאמר לפניך יושב מרום, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה עד מוחל וסולח. ואומר אדיר ונאור. ואחר כך אומר יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום ואומר ואתם הדבקים.
ומוציא שליח צבור שני ספרים באחד קורין ששה מראש פרשת אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה' את משה. ואם חל בשבת קורין בו שבעה. ובשני קורא המפטיר קרבנות המוספין בפרשת פנחס מן ובעשור לחדש השביעי עד סוף פיסקא. ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו עד כי פי ה' דבר. ומחזיר הספרים למקומם ואומר קדיש עד לעיל'.
מוסף[עריכה]
ומתפללין תפלת מוסף שלש ראשונות, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, עלינו לשבח, אוחילה, מחול לעונותינו, יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים ושים שלום. ואומר הוידוי ועל חטא, סקילה שריפה, אל'י עד שלא נוצרתי. וחוזר שליח צבור התפלה שלש ראשונות, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, עלינו לשבח, אוחילה, מחול לעונותינו עד לפני ה' תטהרו, ואומר אלקינו ואלקי אבותינו היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל וכו'. ואומר סדר עבודה. ואחר כך אומר וידוי, מה נאמר לפניך יושב מרום, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה עד מוחל וסולח. ואומר אדיר ונאור. ואחר כך אומר יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום ואומר ואתם הדבקים. ואומר קדיש תתקבל ומאריכין בסליחות ופזמונים עד שיגיע זמן תפלת המנחה.
מנחה[עריכה]
למנחה אומר אשרי וסדר קדושה וקדיש עד לעילא. וכתב הר' יעקב בן הרא"ש ז"ל ויראה שאין לומר ואני תפלתי אף אם חל בשבת כי מה שאומר אותו במנחה בשבת הוא על פי המדרש שדורש בו שאע"פ שאנו אוכלין ושותין אנו באין להתפלל כמו שכתבנוהו במנחת שבת וזה לא שייך ביום הכפורים לאפוקי ממנהג המקומות שאומר אותו בכל פעם אפילו כשחל בחול. ומוציא שליח צבור ספר תורה וקורין בו כהן ולוי ומפטיר בעריות שבפרשת אחרי מות מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר. ומפטיר ביונה עד סוף ספרו בתרי עשר ומסיים מי אל כמוך כמו שהוא בסוף ספר מיכה. והטעם להפטרה זו ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני השם אם עבר עבירות כמו שכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. ומה שקורין בפרשת עריות אומר הטעם במדרש רבונו של עולם אתה הזהרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה לא תגלה ערותינו ותכפר לנו. ויש אומרים טעם אחר לפי שנפשו של אדם מתאוה להם ובני אדם נכשלין בהן כל השנה וגם בי"ה שהנשים מתקשטות לכבוד היום כדאמרינן בפרקא קמא דיומא דהאידנא יומא דכפורי איבעיל כמה בתולתא בנהרדעא לכך קורין להן עונש העריות וכל מי שיש בידו אחת מהן יפרוש ממנה ויחזור בתשובה ויתכפר לו. וגם מפטירין ביונה שמדבר בענין תשובה. ומחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש עד לעילא. ומתפללין כמו ביוצר וחוזר שליח צבור הוידוים כמו בשחרית ואומר קדיש תתקבל ואם חל בשבת אומר צדקתך.
ומאריכין בסליחות ופזמונים עד שיגיע זמן תפלת נעילה. וזמנה סמוך לשקיעת החמה. דגרסי' בירושלמי דיומא אימת היא נעילה רבנן דקסרי אמרין אתפלגין רב ור' יוחנן רב אמ' בנעילת שערי שמים ור' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל. פי' והוי ביום אחר הקטרת והעלאת הנרות. א"ר יודן ענתותאה מתני' מסייעא לר' יוחנן בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילה בתעניות ובמועדות וביום הכפורים, אית לך מימר נעילת שערי שמים הא איתקוש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום, אחוה דאימיה דרב אחא הוה צייר גולתיה דרב ביום צומא רבא. פירוש היה שומר טליתו של רב ודומה לו מה דאמרי' בשבת הוה צייר זוזי בסודרי. אמר ליה כד תחמי שמשא בריש דקלי הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים, מיחלפא שטתיה דרב תמן הוא אומר בנעילת שערי שמים ובהא אמר בנעילת שערי היכל, אמר רב הונא על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגע לנעילת שערי שמים. פירו' סוף תפלת נעילה שלו היתה נמשכת עד נעילת שמים. ולמדנו מזה שאפילו לרב אם רצה מתחיל להתפלל קודם שקיעת החמה אלא שנמשכת התפלה עד צאת הככבים ולר' יוחנן צריך שישלים תפלתו קודם פלג המנחה והוא סמוך לשקיעת החמה. קיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ובירושלמי בפרקא בתרא דיומא פליג אם תפלה של נעילה פוטרת של ערבית והלכתא דאינה פוטרת משום דתפלת ערבית האידנא קבעוה חובה.
תפילת נעילה[עריכה]
אומר קדיש עד לעילא. ומכריז שליח צבור לקהל לומר חתמנו לחיי', מה אנו מה חיינו. ומתפללין שלשה ראשונות ואומר במקום כתיבה חתימה ולא במקום זכירה. ואומר אתה בחרתנו, מחול לעונותינו, יעלה ויבא, מלוך, והשיאנו, רצה ומודים ושים שלום ואומר מה נאמר לפניך יושב מרום עד הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע.
ואומר מה אנו על שם מה אני. מה חיינו על שם וחיי לשאול הגיעו. מה חסדנו על שם וחסדכם כענן בקר. מה צדקנו על שם וכבגד עדים כל צדקותינו. ואין לומר מה ישענו כי השם הגדול והנורא הוא ישענו. מה מעשינו על שם וחבל את מעשה ידיך. מה כחנו על שם מה כחי כי איחל. מה גבורתינו על שם ואל יתהלל הגבור בגבורתו. מה נאמר לפניך ה' אלקינו הלא הגבורים כאין לפניך על שם הנותן רוזנים לאין. ולקח לשון גבורים לפי שאמר מה גבורתינו. ולפי שאמר הגבורים אמר אחר כך ואנשי השם כלא היו על שם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. וכתיב בתריה ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וגומ' וזהו כלא היו והוא על שם והיו כלא היו. וחכמים כבלי מדע על שם משיב חכמים אחור וכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו. ונבונים כבלי השכל על שם הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. כי כל מעשינו תהו על שם שופטי ארץ כתהו עשה. וימי חיינו הבל לפניך על שם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ועל שם כי צל ימינו עלי ארץ וכן כי כל ימינו פנו בעברתך. ולקח לשון הבל על שם כי הכל הבל. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל פסוק הוא.
אתה הבדלת אנוש מראש בעבור שחטא אדם הראשון נטרד מגן עדן שנא' וישלחהו ה' אלקים מגן עדן. ואמר הבדלת על שם והבדילו ה' לרעה. ואמר אנוש בעבור שחטא על שם לערוץ אנוש מן הארץ וכתיב ידעו גוים אנוש המה סלה. ותכירהו לעמוד לפניך בעבור שנתחרט אדם הראשון לא גרשו מכל וכל אלא השכינו מקדם לגן עדן לעמוד לפניו והוא על שם אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. ואמר ותכירהו כלומר הכרת אותו ולא התנכרתו אע"פ שחטא והיה בידך לעשות לו רע. כי מי יאמר לך מה תפעל על שם באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. ואם יצדק מה יתן לך על שם אם צדקת מה תתן לו כלומר אם ירצה להיות צדיק ולעבדך מה יתן לך כי הטוב שלו הוא. ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה וכו'. למען נחדל מעושק ידינו וכו' כלומר אינו דן אותנו בכל שעה שאנו חוטאים אלא הוא ממתין לנו עד יום הכפורים אולי נשוב בנתים. ואתה ברחמך הרבים רחם עלינו וכו' ואתה אלוה הסליחות שנאמר כי עמך הסליחה. ועוד כתיב לה' אלקינו הרחמים והסליחות. חנון ורחום ארך אפים ורב חסד פסוק הוא. והמוסיף ואמת טועה הוא כי אינו כתוב בפסוק. ומרבה להטיב על שם מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. ורוצה אתה בתשובתן של רשעים וכו' שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות רשע וגו' ונאמר החפוץ אחפוץ מות רשע וגו' ונאמר כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' וגו'. ואומר כי אתה סולחן לישראל וכו' אלוהי עד שלא נוצרתי וכו'.
ואם חל יום הכפורים בשבת מזכיר של שבת בתפלת נעילה ואע"פ שאינה באה אלא מפני יום הכפורים דיום הוא שנתחייב בחמש תפלות. וכתבו המפרשים שאע"פ שמזכיר של שבת בתוך התפלה בוידוי שאומר אחר התפלה אין להזכיר של שבת שאין הזכרה אחר חתימה וכבר חתם בשבת בתפלתו. וכן כת' הרא"ש.
וחוזר ש"צ התפלה ואומר וידוי באמצע כמו בשאר התפלות. ואומר כתר כמו במוסף. ואומר ברכת כהנים. ואם יש שהות ביום אומר סליחות.
ואחר כך מתפללין ערבית דהלכתא כר' יוחנן דאמ' תפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית אלא לכשתחשך מתפללין תפלת החול. ומבדילין בתפלה וכן על הכוס כמו שמבדילין במוצאי שבת אלא שאין אומרין אליהו הנביא וגם אין מברכין על הבשמים אבל מברכין על האור מפני שאסור להשתמש בו ביום הכפורים ובעינן אור ששבת מה שאין כן במוצאי שבת ושם ביארנו הטעם. ומצאתי כתוב בחדושי ה"ר יונה שמנהג בגירונה שכל אחד ואחד מוליך בידו נר מבית הכנסת כדי שיהיה להם מזומן אור ששבת.
ואם חל יום הכפורים בשבת ליל מוצאו דהיינו מוצאי שבת אחר שמפללין שמנה עשרה אומר קדיש. ואינו אומר ויהי נועם מהטעם שאמרנו למעלה אלא מתחיל מאורך ימים אשביעהו. ואומר סדר קדושה וקדיש תתקבל. ואומר הבדלה, אליהו הנביא, ומברך גם על הבשמים. ואחר כך אומ' יפתח ה' לך וגו' ואומר קדיש יהא שלמא רבא.
ונהגו לאחר שמתפללין ערבית לתקוע סימן קשר"ק פעם אחת ואחר כך אומ' לך אכול בשמחה לחמך וגו' מפני שאומר במדרש קהלת בשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות במוצאי יום הכפורים בת קול יוצאה ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח. וכת' רבינו האיי בתשובת שאלה מנהג כל ישראל לתקוע במוצאי יום הכפורים ולא מצאנו טעם לומר שהוא חובה אלא דומה שהוא זכר ליובל שנאמ' בו ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו לתקוע בכל שנה זכר ליובל והיינו דאמרינן בר"ה ומר"ה ועד יום הכפורים שבשנת היובל לא היו עבדים נפטרין לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם, תקעו ב"ד בשופר ביום הכפורים עבדים נפטרים לבתיהם ושדות חזרות לבליהם וזהו זכר ליובל שהיו עושין בזמן הבית. וגם תוקעין אותו כמו העבדים כשיוצאים לחירות תוקעין לחירות דרור. וה"ר יצחק בן גיאת כת' שתוקעין בשופר כדי לערבב את השטן דאמרינן בפרקא קמא דיומא שהשטן יש לו רשות להשטין כל ימות השנה חוץ מיום הכפורים שאין לו רשות שנא' יגער ה' בך השטן בגימ' שס"ד כמנין ימות החמה פחות יום אחד שהוא יום הכפורים, ולמוצאי יום הכפורים ירצה להשטין וקול השופר מערבבו שופר נוטריקון אין שטן ואין פגע רע. ואל יקשה מה שכתוב באיוב ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם ותרגם המתרגם והוה ביום דינא רבא יום שבוק סורחניא אתו כתי מלאכיא למיקם בדינא קדם ה' שמשמע שהוא משטין גם ביום הכפורים שיש לומר כי קודם מתן תורה היה משטין אבל כיון שנתקדש יום זה ונתנו בו הלוחות והוא יום מחילה וסליחה אינו יכול להשטין ועליו נאמ' איש חמה יגרה מדון איש חמה בגימ' השטן.
מה שנהגו להדליק נרות בלילי יום הכפורים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יש אומרים הטעם משום דבעינן אור ששבת. ויש אומרים טעם אחר מדאמרינן בפסיקתא דקומי אורי על כן באורים כבדו ה' אלו הפנסין אמ' הקב"ה הדליקו לפני נרות כדי שאשמור את נשמתכם המשולה בנר שנאמר נר אלקים נשמת אדם. ופירו' פנסין עששיות כמו שכתבנו למעלה. ואמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתי' ולקדוש ה' מכובד אמר ליה זה יום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. פירוש שבמאכל ובמשתה אי איפשר לכבדו כשאר ימים טובים ועל כן מכבדין אותו בכל מיני כבודים. ומטעם זה גם כן נוהגין להציע בבתי כנסיות בגדים נאים.
ויש יחידים שנוהגין לעמוד על רגליהם ביום הכפורים כל היום ויש סמך לזה מדאמרינן בפרקי ר' אליעזר ראה סמאל שלא מצא עון לישראל ביום הכפורים אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין להם ישיבה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים והב"ה שומע עדות הקטיגור על ישראל ומכפר עונותיהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.
כל הסליחות שאומר ש"צ ביום הכפורים אינם צריכים פירוש כי מבוארים הם חוץ מזה שהוא צריך פירוש, אלהינו ואלקי אבותינו אל תעש עמנו כלה על שם כלה אתה עושה. תאחז ידך במשפט על שם ותאחז במשפט ידי כלומר אל תעש עמנו כלה בעת שתאחז ידך במשפט דהיינו ביום שתשפטנו. פירוש אחר אל תעש עמנו כלה אלא אחוז ידך במשפט ואל תשפטנו במהרה והוא על דרך יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני. והראשון נכון. בבא תוכחה נגדך על שם ונוכחה לא תוכל לבא כלומ' ביום שתתוכח עמנו על חטאתינו. שמנו מספרך אל תמח על שם מחני נא מספרך וכו' והוא ספר חיים. גשתך לחקור מוסר על שם הלא אלקים יחקר זאת כלומ' בעת גשתך לחקרנו במוסרך. רחמיך יקדמו רוגזך על שם מהר יקדמונו רחמיך. ועל שם שמסיים פסוק זה כי דלונו מאד אמר מיד דלות מעשים בשורך. ואמר רגזך על שם מעצבך ומרגזך ורז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. דלות מעשים בשורך על שם אשורנו ולא קרוב כלומ' כשתביט מעשינו הרעים והדלים. קרב צדק מאליך על שם קרבה אל נפשי גאלה. מאליך פי' מעצמך ורז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. והטעם מצד עצמך שאתה חסיד ומטה כלפי חסד צדקינו במשפטיך ואע"פ שאין אנו ראויים לכך מצד דלות מעשינו. הורנו בצעקנו לך על שם צעק לבם אל ה'. הורנו פירוש אבינו כמו על ברכות הורי. צו ישועתינו במפגיע על שם ויצו עליהם במפגיע כלומ' צוה ישועתינו בתפילה שאנו מתפללים לפניך. מפגיע מלשון ואל תפגע בי. ותשיב שבות אהלי תם על שם כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. ואמ' תם על שם ויעקב איש תם יושב אהלים. פתחיו ראה כי שממו על שם וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה. זכור נמת פי' זכור מה שאמרת והוא מלשון נאם ה'. עדות לא תשכח מפי זרעו שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ולכן חותם תעודה תתיר סודך שים בלמודיך על שם שכתו' צור תעודה חתום תורה בלמודי הוא מבקש מאת השם שיתיר אותו חותם. והטעם שיגיע העת שיבא אליהו שיפרש לנו סודות התורה שהם סתומות מעינינו. טבור אגן הסהר נא אל יחסר המזג מבקש גם כן שיחזיר את הסנהדרין ללשכת הגזית כבתחלה כמו שאמר הכתוב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ותנן בפר' אחד דיני ממונות סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה ומפרש בגמר' מנא הני מילי א"ר חנינא דאמ' קרא שררך זו סנהדרין ולמה נקרא שמה שררך שהיתה יושבת בטיבורו של עולם. כי בית המקדש הוא באמצעו של עולם. אגן שמגנת על כל העולם כלו הסהר שהוא דומה לסהר. פי' דומה לעגול הירח תרגום ירח סיהרא. ועל דרך הפשט אגן כמו וישם באגנות והם המזרקים מפני שתבנית האגן עגול כתבנית הירח. אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואה אם יש שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. פי' המזג כשם שהיין המזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי איפשר שתהיה ישיבה לשבעים סנהדרין בלא שיהיו שם שלישיתם שהוא כ"ג. ידע את אשר ידעוך על שם דע את אלקי אביך ועבדהו כלומר רחם על המכירים אותך ומקבלים עליהם אלהותך. ידע מלשון וידע אלקים. מגר את אש לא ידעוך על שם לא ידעתי את ה'. מגר ענין מפלה כמו וכסאו לארץ מגרת ותרגום ויפול רוכבו וימגר רוכביה. כי תשיב לבצרון לכודים אסירי התקוה על שם שובו לבצרון אסירי התקוה ופירוש בצרון ענין חוזק כמו ערים גדולות ובצורות. והטעם חוזר על מה שלמעלה הימינו כלומר מגר את אשר לא ידעוך כאשר תחזק את ישראל בעת ביאת הגואל שהם עתה בגלות והם לכודים ואסורים ומקוים לגאולה זה כמה שנים כמו שאומר במדרש תלים קוה קויתי ה' זהו שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו אין ביד ישראל אלא הקווי בלבד כדי שיגאלו בשכר הקווי וכן הוא אומר טוב ה' לקוו ואומ' שובו לבצרון אסירי התקוה שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו קוה אל ה' וכן הוא אומ' חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלי' לה' דוד שקוה לי עניתיו לכך קוה קויתי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |