אבודרהם/שחרית של שבת
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שחרית של שבת נכנסין לבית הכנסת ומתחילין מאשר יצר את האדם עד אשה ריח ניחוח לה'. ואחר כך אומ' וביום השבת שני כבשים וגו'. והטעם שאומר אלו שני הפסוקים שהם של קרבן מוסף שבת בתפל' שחרית. וביום טוב ובראש חדש אין אומ' הפסוקים של קרבן מוסף י"ט וראש חדש לפי שבשבת אין מוציאין ס"ת שני למוסף וביום טוב ובראש חדש מוציאין. ורבי' סעדיה כת' שאין לאמרם לפי שאין לומר של מוסף בתפלת שחרית. וכן כת' אבן הירחי ובעל המנהגות. ובספרד נהגו לאמרם וכן כתב רב עמרם. ואומ' איזהו מקומן.
ואחר כך מוסיפין י"ב מזמורים על שאר ימי השבוע ואלו הן הודו לה' קראו בשמו והוא כתו' בדברי הימים עד והלל לה' ומוסיפי' בסופו פסוקים מפוזרים מהתלים, השמים מספרים כבוד אל, רננו צדיקים, לדוד בשנותו, תפלה למשה, יושב בסתר עליון, הללו יה שעומדים בבית ה', מזמור שירו לה', שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, שיר המעלות לדוד לולי ה', הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, מזמור שיר ליום השבת. והטעם שמוסיפין מזמורים אלו בשבת כדי להכיר בין שבת לחול ויתקיים הפסוק שאומר ביני ובין בני ישראל אותו היא לעולם וגם בימים טובים נהגנו לאומרם שגם הם נקראו שבתון ומקראי קדש ומקדשים אותם על הכוס כמו בשבת. וכתב רבינו סעדיה כי בימים טובים אין אומרים מזמור שיר ליום השבת אלא מתחיל מן טוב להודות לה' חוץ מיום הכפורים שאומרים אותו ואע"פ שאינו שבת ע"כ. ומי' נהגו לאומרו אף בימי' טובים מהטעם שאמרנו.
ויש רמז באלו המזמורים לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הודו לה' קראו בשמו הוא כלל לעשרה מאמרות. השמים מספרים כבוד אל כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. רננו צדיקים בה' כנגד מאמר שני שהוא יהי אור שנברא בתחלה לצדיקים ואחר כך גנזו להם לעתידי. לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך כנגד מאמ' שלישי שהוא יהי רקיע שחלקו המים העליונים מהתחתונים וגרשם אלו למעלה ואלו למטה. תפלה למשה כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וכתי' יראה אל עבדיך פעלך דהיינו בלוי היבשה. יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן כנגד מאמר חמישי שהוא תדשא הארץ שברא לבריות דשא כדי לחיות בו ולהתלונן בצלו. הללויה שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקיהנו כנגד מאמר ששי שהוא יהי מאורות שבראם כדי לשמש אותו בחצרותיו. שעומדים לשון שמוש כדמתרגמי' והוא עומד עליהם והוא משמש עילויהון. מזמור שירו לה' שיר חדש כנגד מאמר שביעי שהוא ישרצו המים וכתיב ירעם הים ומלואו וזהו כי נפלאות עשה. שיר למעלות אשא עיני אל ההרים כנגד מאמר שמיני שהוא תוצא הארץ נפש חיה וכתיב אל יתן למוט רגלך שאע"פ שיאכל האדם דשאים ויוכל לחיות בהם איפשר שימוטו רגליו ולא יהיה לו כח ללכת בהם אם לא יאכל בשר. שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו כנגד מאמר תשיעי שהוא נעשה אדם וזהו לולי ה' שהיה לנו שעשה את האדם בצלמו היינו כבהמות. הודו לה' כי טוב כנגד מאמר עשירי שהוא פרו ורבו כדי שיולידו הטובים והצדיקים להודות לו. וכתי' כי לעולם חסדו וזהו עולם חסד יבנה דהיינו פריה ורביה. מזמור שיר ליום השבת רמז ליום השביעי שבו שבת ממלאכה.
הודו לה' קראו בשמו כבר אמרנו שהוא כתוב בספר דברי הימים ובתלים הוא ג"כ כתוב במזמור אחד מהודו לה' עד ולנביאי אל תרעו ובמזמור שירו לה' שיר חדש שירו לה' כל הארץ הוא כתוב עד תכלית המזמור. ויש ביניהם שינוי במקצת מלות. ומשפטי פיהו בו"ו בתחלה. לך אתן ארץ כנען ואין שם את ובתלים כתוב את. לא הניח לאיש בלמ"ד. ובנביאי אל תרעו בבי"ת ובתלים בלמ"ד. ומהולל מאד בו"ו בתחל'. כי כל אלהי הכ"ף של כל בדגש וצריך להפסיק מעט בין כי כל אלהי העמים אלילים ובין וה' שמים עשה שלא יהא כחוזר למעלה ח"ו. השתחוו לה' בלא ו"ו בתחלה. חילו מלפניו בלמ"ד ובתלים מפניו בלא למ"ד. יעלוץ השדה בצדי ובתלים בזי"ן. ואמרו הושיענו ובפסוק האחר שאנו אומרי' אחר כן שהוא דומה לזה והוא כתוב בתלים אין בו ואמרו. בזה כתוב אלקי ישענו ובאחר כתוב ה' אלקינו. בזה כתוב וקבצנו והצילנו ובאחר אינו כתוב אלא וקבצנו בלבד. בזה כתוב ויאמרו כל העם הו"ו בפתח והיו"ד בדגש ובאחר כתוב ואמר כל העם. בזה כתוב והלל לה' ובאחר כתוב הללו יה. וישעך תתן לנו היו"ד בסגול. וכופלין ה' מלך ה' מלך כדי להודיע ייחוד מלכותו בשבת ליום שכלו שבת וכן מזמור שיר לים השבת ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
במזמור השמים מספרים, ללילה יחוה דעת הלמ"ד הראשונה בדגש. ובקצה תבל בו"ו בתחלה. לשמש שם אהל בלא ו"ו בתחלה. והוא כחתן הכ"ף בדגש. על קצותם בלמד. במזמור רננו צדיקים, ייראו מה' בשני יודין בתחלה. אל כל יושבי הארץ בלמ"ד. אל כל מעשיהם בלמ"ד. ומגננו הוא בו"ו בתחלה. במזמור לדוד בשנותו את טעמו, ומכל מגורותיו בו"ו בתחלה. כל טוב בחולם בין הטית והו"ו. יצילנו ה' בדגש הנו"ן. ומזמור זה חברו דוד באלפא ביתא וחסר ממנו הו"ו. השלימה בסוף המזמור שכת' פודה ה' נפש עבדיו. ופ"א היא ו"ו בחלוף אותיות את בש וף. והטעם שלא כתבה במקומה לפי שהיה בדעתו להזכיר פדותו מיד אביש ואנשיו כי גדול הפדות שאירע לו שהיה ביד גואלי דם גלית ופדאהו השם מידם ולא היה נכון להזכיר הו"ו בחלופה בתוך האלפא ביתא לפיכך קבעה בסוף המזמור. במזמור תפלה למשה, ומעולם בו"ו בתחלה. עד עולם בלא ו"ו בתחלה. לערב ימולל בלא ו"ו בתחלה. ונרננה בו"ו בתחלה. במזמור יושב בסתר עליון שמת מעונך המ"ם בלא דגש. במזמור הללויה שעומדים בבית ה', מקצה הארץ במם בתחלה. מאדם עד בהמה בלא ו"ו. ארצם נחלה בלא למ"ד. ובמזמור הודו לה' כי טוב הוא כתוב בלמד. לישראל עמו ובמזמור הודו לה' כי טוב כתוב עבדו וסימניך כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם. כל אשר בוטח בהם בלא ו"ו בתחלה. במזמור שירו לה', הושיעה לו בדגש הלמ"ד. פצחו ורננו בו"ו. בשיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יש שלשה פעמים אז. ומצאתי כתוב בשם הרא"ש למה נכת' אזי בתוספת יו"ד לרמוז לנו כי בזכות שמתפללין בני הגלות בכל יום ערב ובקר וצהרים שמונה עשרה ברכות בכל תפלה כמנין אז"י שעולים כלם למנין דן שהב"ה יגאל אותנו ודן את האומות שנשתבדו בנו. והכי אמרינן בבראשית רבה אמ' ר' חלבו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגם את הגוי הוא מצרים וארבע מלכיות אשר יעבודו דן אנכי, ר' אליעזר אומר בשתי אותיות הללות הבטיח הב"ה לאברהם אבינו שיגאל את בניו מבין האומות. במזמור הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יש ששה ועשרים פסוקים של הודאה לשם יתברך כנגד מנין השם המיוחד יוד הא ו"ו הא שעולה לששה ועשרים ואיפשר כי מזה הטעם נקרא בדברי רבותינו ז"ל הלל הגדול על שם כי גדול ה' ומהולל מאד. ורבותינו ז"ל נתנו בו טעם אחר דגרסי' בפרק ערבי פסחים למה נקרא שמו הלל הגדול אמ' ר' יוחנן מפני שהב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה, אמ' ר' יהושע בן לוי הני כ"ו חסדו כנגד מי כנגד כ"ו דורות שברא הב"ה בעולמו לא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. והטעם כי לא היתה בבני אדם תורה שיזון אותם כדתנן אם אין תורה אין קמח ואע"ף כן זן אותם בחסדו ואע"ף שהתורה ישראל לבדם קבלוה כל העולם הוא עומד בשביל ישראל שקבלו התורה כמו שדרשו רז"ל ביום הששי הוסיף ה"א בששי לרמוז לנו שאמר הב"ה למעשה בראשית כלכם תלויין עד יום הששי הוא ששה בסיון המוכן למתן תורה אם ישראל מקבלין אותה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו. וכ"ו דורות הם שמאדם ועד משה רבינו ע"ה ואלו הן עשרה מאדם ועד נח ועשרה מנח ועד אברהם וששה מאברהם ועד משה ואלו הן אברהם יצחק יעקב לוי קהת משה.
ואחר כך אומ' ברוך שאמר. וכתב אבן הירחי ראיתי מנהג ספרד לומר ברוך שאמר בחול ובשבת וביום טוב לפני כל המזמורים וכן בדין שהוא ברכה דלפני פסוקי הזמירות ועוד שהוא אומר ובשירי דוד עבדך נהללך וכו' נמצא שעדין לא הללונו בשירי' ומנהג ספרד ופרובינסיא להתחיל בשבת ויום טוב אחרי הברכות והקרבנות לפני ברוך שאמ' הזמירות של שבת ויראה הטעם למנהגם לפי שאין לברך עד שיתאספו כל הקהל הגדול ויצאו ידי חובתם בשמיעת הברכה ובעניית אמן ולפי שאין הכל בקיאין בברכה אומרה ש"צ לבדו בקול רם ע"כ. ועוד נראה לי טעם אחר לפי שתקנת חכמים היא לקרות זמירות שבסוף תלים ולברך לפניהם ברוך שאמר ולאחריהם ברכת ישתבח ואין להוסיף בנתים מזמורים אחרים ועתה שנהגו להוסיף מזמורים בשבת קבעו אותם קודם ברוך שאמר כדי להניח תקנת הראשונים כמו שהיתה.
ואומר מזמור לתודה. וכת' אבן הירחי בצרפת נהגו שלא לומר בשבתות וימים טובים מזמור לתודה לפי שאין מביאין קרבן תודה בשבת ואמרינן בשבועות כי על קרבן תודה היו אומרים אותו אבל בפרובינציא וספרד אומרי' אותו ולא יתכן ע"כ. ואני אומ' כי יתכן לאומרו ואין צריך למנעו שאין לומר שמא יבאו להקריב תודה כשיבנה בית המקדש שאין האנשים טועים בזה. ואומ' מזמור שיר ליום השבת וגומ'. לא יבין את זאת בלא ו"ו בתחלה. נאוה קדש האל"ף נקראת והיא נקודה בשבא ופתח. ואומ' יהי כבוד ה' לעולם וגומ'. ואומ' אחר כך אשרי יושבי ביתך וגומ' ושאר המזמורים ושירת הים עד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כמו שאומרים בחול.
ואחר כך עומד ש"צ ואומר בקול רם נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינו על שם כל הנשמה תהלל יה. כל חי על שם לא המתים יהללו יה. תברך את שמך על שם ברכי נפשי את ה'. ורוח כל בשר על שם ורוח כל בשר איש. תפאר על שם אשר בך אתפאר. ותרומם על שם ויתרומם ויתגדל על כל אל. זכרך מלכנו על שם זכרתי בלילה שמך ה'. תמיד על שם ואברכה שמך לעולם ועד. ואומר בתחלה תברך. מן העולם ועד העולם אתה אל על שם ומעולם עד עולם אתה אל ואומ' במדרש תלים מן עלמא דלא הוינא ביה עד עלמא דאנן ביה. ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע ע"ש ואין עוד אלקי' מבלעדי ועל שם ומושיע אין בלתי וכתי' ה' מלכנו הוא יושיענו. פודה על שם פדית אותי ה'. ומציל על שם ויצילם ה'. ועונה על שם ענני ה' ענני. ומרחם על שם ובחסד עולם רחמתיך בכל עת צרה וצוקה על שם ותצילם ברחמיך רבות עתים. אין לנו עוזר על שם ויעזרם ה'. וסומך אלא אתה על שם סמכני כחסדך ואחיה. ולך אנחנו מודים שנא' הודו לה'.
ואלו פינו מלא שירה כים על שם ויתן בפי שיר חדש. מלא שירה כים על שם והים איננו מלא. ולשוננו רנה על שם ותרון לשון אלם. כהמון גליו על שם משביח שאון ימי' שאון גליהם. ושפתותינו שבח על שם שפתי ישבחונך. כמרחבי הרקיע מלשון ויוציאני למרחב ובדברי רז"ל הרקיע היה מרחיב עצמו והולך. ועינינו מאירו' על שם האירה עיני. כשמש וכירח על שם שמש ירח עמד זבולה שהם מתפשטים על כל העולם. וידינו פרושות כנשרי שמים על שם וכפיו פרושות השמים וגם הנשרים הולכים בכל העולם. ורגלינו קלות כאילות על שם ועשהאל קל ברגליו שהאילות הן קלות לרוץ. אין אנו מספיקין על שם אם יספיק עפר שומרון ורז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. להודות לך ה' אלקינו ולברך את שמך מלכנו על שם הודו לו ברכו שמו. על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות פעמים על שם שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ורוב הוא מלשון ורצוי לרוב אחיו. ריבי כמו רבבי ודגשות הבית לחסרון בית הכפל והמון העם קורין רובי בשורק וטעות הוא. הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו כדאמרינן במכלתין אלקי אבי וארוממנהו אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה רבונו של עולם לא על הנסים שעשית עמי אומר לפניך שבח וזמרה אלא אף על הנסים שעשית עם אבותי'.
והולך ומפרש מה הם הטובות שעשה עמנו. מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלקינו על שם ויגאלם מיד צד. מבית עבדים פדיתנו על שם ויפדך מבית עבדים. ברעב זנתנו על שם ולחם משמים נתת לרעבים וכתיב ונפש רעבה מלא טוב. ובשבע כלכלתנו שנתת לנו ריוח בשנת השבע כדאמר ר' יוחנן נהירנא כדהוו ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלת איסרי. והמון העם קורין ובשובע כלכלתנו. והחכם ר' אברהם בן עזרא ז"ל כתב כי האומר ובשובע טועה הוא כי שובע הוא שם הפועל אבל שבע הוא שם כמו רעב. מחרב הצלתנו על שם ויצילני מחרב פרעה. מדבר מלטתנו על שם ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. מחלאים רעים ורבים שאמרת בתורה להביא בתוכחותיך והוא על שם וחלאים רעים ונאמנים. דליתנו על שם ארוממך ה' כי דליתני. עד הנה עזרונו רחמיך על שם עד הנה עזרנו ה'. ולא עזבונו חסדיך על שם וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה ולא עזבתם. על כן איברים שפלגת בנו מלשון כי בימיו נפלגה הארץ כלומ' שחלקת בנו אבר אבר לכל צד. ורוח ונשמה שנפחת באפנו שנאמ' ויפח באפיו נשמת חיים וכתי' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. ולשון אשר שמת בפינו שלא יוכל הפה לדבר בלא הלשון שהפה מדבר והלשון מחתך הדבור.
הן הם יודו ויברכו וכו'. ותמצא כי הן הם עולה למנין מאה לרמוז שמברכין אותו במאה ברכות בכל יום. כי כל פה לך יודה על שם ופי יגיד תהלתך. וכל לשון לך תשבח על שם ולשוני תהגה צדקך. וכל עין לך תצפה על שם עינו בגוים תצפנה וכתיב בקר אערוך לך ואצפה. וכל ברך לך תכרע על שם כי לי תכרע כל ברך. וכל קומה לפניך תשתחוה השתחויה היא מלא קומתו בפשוט ידים ורגלים. והלבבות ייראוך על שם לבי יחיל בקרבי. והקרבים על שם וכל קרבי את שם קדשו. וכליות על שם יסרוני כליותי. יזמרו לשמך על שם זמרו לשמו. כדבר שנאמ' כל עצמותי וגומ' ועני ואביון בו"ו בתחלה. שועת עניים אתה תשמע על שם וישמע אלהים את נאקתם וכתיב ושועתי האזינה. צעקת הדל תקשיב ותושיע ע"ש ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יושיעם וכתיב ויקשב ה' וישמע.
וכתוב רננו צדיקים בה' וגו'. בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. תמצא בראשי תיבות יצחק רבקה. י'שרים צ'דיקים ח'סידים ק'דושים יצחק. תתר'ומם תתב'רך תתק'דש תתה'לל רבקה. ויש אומרים כי החכם שחבר זה היה שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשאו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם. במקהלו' על שם במקהלות ברכו אלקים. רבבות עמך בית ישראל על שם שובה ה' רבבות אלפי ישראל. שכן חובת כל היצורים לפניך ה' אלקינו לשון חכמים הוא בכל מקום חובה עלינו כלומ' שחובה על כל הנבראים. להודות ולהלל ולשבח על כל דברי שירות ותושבחו' דוד המלך. ואמר היצורים על שם עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו כלומר כיון שיצרתים חובה עליהם שיהללוני. ומזכיר כאן שבע עניני שבח כנגד ז' רקיעים. והם להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר ולקלס. על כל דברי שירות ותושבחות דוד בן ישי על שם כלו תפלות דוד בן ישי. עבדך משיחך על שם בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך וכתיב וירם קרן משיחו
ובכן ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך וגומ' כבר פירשנוהו. ואומר שליח צבור קדיש וברכו כמו שכתבנום בתפלת החול.
יוצר[עריכה]
ברוך אתה ה' אמ"ה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל פירשנוהו ביוצר של חול. הכל יודוך על שם יודוך ה' כל מעשיך. והכל ישבחונך רוצה לומר כל הדורות על שם דור לדור ישבח מעשיך ועל שם שפתי ישבחונך. והכל יאמרו אין קדוש כה' על שם אין קדוש כה'. הכל ירוממוך סלה ע"ש ארוממך אלקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד דהיינו כמו סלה. יוצר הכל על שם אני ה' עושה כל אלה. האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח על שם ודלתי שמים מי פתח כלומר פותח שערי מזרח ויוצא השמש. ומאיר לעולם כלו על שם ועל מי לא יקום אורהו. וליושביו על שם יושבי תבל. שברא במדת רחמים שאמר הב"ה אם אברא עולמי במדת הדין לא יוכל להתקיים שתף מדת רחמים על מדת הדין וזהו שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. ודכותה אמרינן בבראשי' רבה למה התחילה התורה בבית לפי שהוא לשון ברכה ולא באלף שהוא לשון ארירה כלומר האל"ף והבי"ת הם הראשונות והם סמוכות זו לזו ומה שלא התחיל בא' שהיא ראשונה מן הב' לפי שארור וברוך הוא דבר וחלופו ולכך התחיל ב' שהוא לשון ברכה והוא חלוף הארור. ויש מקשים על זה ואומרים הרי מצאנו בוקק הארץ ובולקה בזיון וקצף והרבה דברים רעים שמתחילות גם כן בב' ולמה לא התחילה התורה בא'. ויש לומר שלא יתכן לומר זה שהרי הפך בוקק הוא מלא והפך בזיון הוא כבוד ואין אחד מהם מתחיל באל"ף ולא תמצא בא' ובב' דבר שיהיה האחד הפך חבירו ומתחי' באלו השתי אותיות כי אם ארור וברוך. המאיר לארץ ולדרים עליה וכו' עד משגב בעדנו פירשנוהו ביוצר של חול.
אין ערוך לך על שם אין ערוך אליך ועל שם בימי בשחק יערוך לה'. ואמרי' בירושלמי דברכות בפרק הרואה לך דומיה תהלה אלקי בציון, סמא דכלה דמילתא משתוקא למרגלית דלית לה טימי כל מה דאת משבח לה את פגים לה. פירוש טימי דמים. ואין זולתך על שם אין זולתי. אפס בלתך על שם ואין עוד אפס אלקים. ומי דומה לך על שם כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים. ונאמרו אלו הארבעה לשונות כנגד העולם הזה והעולם הבא וימות המשיח ותחיית המתים כמו שמפרש והולך. אין ערוך לך ה' אלקינו בעולם הזה לפי שהאומות עובדים לאלהים אחרים רבים אמר שאין עורך אותם לשם יתברך. ואמר ה' אלקינו לפי שהעולם הזה נברא במדת רחמים ובמדת הדין כמו שפירשנו. ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא דהיינו לעתיד לבא. ואמר מלכנו על שם והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שלא יהיה שם אלוה זולתו. אפס בלתך גואלנו לימות המשיח אמר כאן גואלנו לפי שהוא יגאלנו לימות המשיח משעבוד מלכיות ואין לנו גואל אחר זולתו כמו שנאמר גואלנו ה' צבאות שמו. ומי דומה לך מושיענו לתחיית המתים כמו שנאמ' ואל מי תדמיוני ואשוה והפסוק הזה נאמר כנגד תחיית המתים שנאמר בסוף הענין וקויי ה' יחליפו כח ולכך אמר מושיענו שהיא ישועה גדולה ואין דומה לה.
אל אדון[עריכה]
אל אדון על כל המעשים תמצא בחרוז ראשון עשר תיבות אל אדון על כל המעשים הרי ה' ברוך ומבורך בפי כל הנשמה הרי ה' ואין לומר ברוך הוא ומבורך. והחרוזים האמצעיים מן גדלו וטובו יש עד שבח יתנו לו בכל חרוז שמונה תיבות סך הכל ע"ב. וחרוז אחרון יש בו שנים עשר תיבות שבח יתנו לו כל צבא מרום הרי ששה תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקדש הרי ששה. לרמוז שעל ידי שם של ע"ב אותיות מסר את התורה שיש בה עשרת דברות לשנים עשר שבטי ישראל כמו שנאמר במתן תורה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. וכבר פירשנו ביוצר של חול למה תקנו אל ברוך גדול דעה ואל אדון על כל המעשים על דרך האלפא ביתא ביתא. ובזה האריך הרבה לספר בו גבורת האל וגדלו בבריאת העולם והמאורות ופתח. ואמר אל אדון על כל המעשים רוצה לומר האל שהוא חזק והוא אדון על כל מעשיו עליונים ותחתונים בכלל כמו שנאמר ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. ברוך ומבורך בפי כל הנשמה ע"ש כל הנשמה תהלל יה והוא רומז לנפש האדם שנאמר בה ויפח באפיו נשמת חיים וזכר האדם בתחלה ואע"פ שנברא לבסוף לפי שהוא היה תחלת הכוונה שכך אמרו תחלת הכוונה סוף המעשה. גדלו וטובו מלא עולם האמור כאן הוא כדור הארץ ויושביה והוא מלא גדלו על שם כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וגומ'. ואמר וטובו לפי שבזריחת האור יצאו בני עולם לפעלם לבקש מזונותם ותועלתם. דעת ותבונה סובבים אותו על העולם שזכר ידבר כי לאחר שזכר כדור הארץ זכר המים שמקיפין אותה שנבראו בדעת הב"ה שנאמר בדעתו תהומות נבקעו וזכר אחרי כן גלגל השמים המקיף כל היסודות שנברא בתבונתו שנאמר כונן שמים בתבונה. המתגאה על חיות הקדש אחר שזכר גדולת האל בשפלים אמר אע"פ שהוא משגיח בשפלים הוא גאה ורם על כל רמים שהם חיות הקדש והאם השכלי' הנפרדי'. ועוד ונאדר בכבוד על המרכבה כמו שמפורש בתחלת יחזקאל. ומישור לפני כסאו אחר שזכר גדולת האל אמר כי בעלי הזכות והמישור הם לפני כסאו והכוונה בזה שתחזור הרוח למקום מחצבה שהוא לפני כסאו. חסד ורחמים לפני כבודו אחר שזכר המדות שצריכין הבריות להתנהג בהן והן זכות ומישור זכר המדות שהשם מתנהג בהם עם בריותיו והם חסד ורחמים. והראיה לפי' הזה החלוק שאמר על הזכות והמישור לפני כסאו ועל החסד והרחמים לפני כבודו. טובים מאורות שברא אל'ינו על שם וירא אל'ים את האור כי טוב ורוצה לומ' כי מרוב חסדי השם ברא מאורות טובים לעולם כמו שנפרש לקמן. יצרם בדעת בבינה ובהשכל כי הם יודעים בוראם ומבינים למה בראם ומשכילים בתנועתם עושין רצון קוניהם. כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל על שם ולמשול ביום ובלילה כי השמש הוא מוליד הזמנים קור וחום קיץ וחורף והמתכות והצמחים וכל החיים תלויים בו והרבה דברים שהם נודעים ממשפטי הכוכבים והלבנה גם כן יש לה ממשלת על כל דבר לח. מלאים זיו ומפיקים נוגה רוצה לומ' כי האל ברא להם זיו יותר משאר המשרתים ועוד שהם מוציאים נוגה בענין שיראה כי נאה זיום בכל העולם. שמחים בצאתם ששים בבואם על שם והוא כחתן יוצא מחפתו שהוא שמח והכוונה בזה כי לא ייעפו ולא ייגעו. ופירש הרב ר' יוסף קמחי ז"ל שדמה השמש לחתן יוצא מחופתו שהוא נכסף לשוב לכלתו כך השמש שב בכל יום למקום זריחתו. עושים באימה רצון קוניהם כי הוא הנותן בהם כח להתנועע. פאר וכבוד יתנו לשמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל כי ממהלכם וסבובם שהוא על סדר נכון ואינו משתנה לעולם יודע לעין כל תפארתו וכבודו של עושה בראשית כי הוא מסבבם בכח שאין לו תכלית. צהלה ורנה לזכר מלכותו וזה ידוע כי בזריחת השמש יקום האדם לאור היום ויודה לבוראו שהאיר אליו וגם בלילה עת מנוחה ישמח על מנוחתו ויתן צהלה ורנה לבורא חושך. קרא לשמש ויזרח אור על שם ויקרא אלקים לאור יום ור"ל כשברא האל השמש ברא בו עיקר האור וזהו שאמר כשקרא שם לשמש אז ויזרח אור. ראה והתקין צורת הלבנה הוא נקשר עם קרא לשמש וכן הוא הפירוש כשקרא לשמש וראה שיבואו בני העולם לטעות אחריו לעבדו אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כי יראו שהם שנים והכי איתא בירושלמי בבראשית רבה. ואמר צורת הלבנה ולא אמר אור הלבנה כי הלבנה היא גוף שחור אין לה אורה אלא מה שמקבלת מאור השמש וכפי התרחקה ממנו. ויש מפרשים ראה והתקין צורת הלבנה ראה שקטרגה לבנה על השמש ומיעט צורתה ואחר כך נתן לה כוכבים לסיוע לה ולתקן צורתה כדאיתא בפרק אלו טריפות דרש ר' שמעון בן עזאי מאי דכתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולות וכתיב את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה אמרה ירח לפני הב"ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לו לך ומעט את עצמך אמר לפניו בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לך ומשול ביום ובלילה ומאי רבותא בשרגא בטיהרא. פירוש נר בצהרים אינו מאיר. אמר לה זיל למנו בך ימים ושנים יומא נמי לא סגי דלא מנו ביה תקופתא שנא' והיו לאותות ולמועדים אמר לה זיל לקרו צדיק אשמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן לא היה מיתבא דעתיה אמר הב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו חטאת לה' אמר הב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. ועל זה אמרינן בשבת בפרק אמר ר' עקיבא ת"ר הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתו' אומ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. והטעם שנמשלו לשמש ששמע ללבנה מקטרגת עליו ושתק. והחכם ר"א בן עזרא ז"ל פירש טעם קטרוג הלבנה על השמש וזה לשונו ידוע בחכמת המזלות כי שנ' כוכבים שיהיה ביניהם חצי הגלגל שהם ק"פ מעלות הוא מבט ככב והוא מקטרג עמו ובעבור זה אמרו כי הבית השביעי שהוא המזל השוקע הוא בית המלחמות והנה אור הככבים לא יחסר כאשר יחסר אור הלבנה כי אין לה אור בראיות גמורות כי אם מהשמש לבדה ומשעה שתהיה הלבנה לנכח השמש אז הוא אלכסון הלבנה כאלכסון השמש וזה טעם הגדולים אז תקטרג על השמש ואז יחל חסרון הלבנה עד שיעדר אורה מהעולם שלא בעת התחברות המאורות והשם צוה לעשות בו שעיר חטאת כי השם הוא הסבה הראשונה לחסרון אורה עד כאן. ואחר שזכר למעלה שבח הבורא בתחתונים אמר שגם כן הוא משובח בעליונים הם שכלים נפרדים. וזהו שאמר שבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקדש. ויש גורסים שרפים וחיות ואופני קדש. והגרסא הראשונה עיקר שכן אנו אומרים ביוצר והאופנים וחיות הקדש.
ויש מקומות שנוהגין לומר לאל אשר שבת מכל המעשים שנאמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ולפי שאמר למעלה אל אדון על כל המעשים אמר כאן לאל אשר שבת מכל המעשים. וביום השביעי נתעלה עם שם מאד נעלית על כל אלהים כלומ' נתעלה על כל מה שעשה בששת ימי'. וישב על כסא כבודו שהיה פנוי ממלאכה וזה דרך משל מה שהאוזן יכולה לשמוע. תפארת עטה ליום המנוחה כמו שאין בגדי שבת דומין לשל חול וכתי' בבגדי כהן לכבוד ולתפארת וכתיב לבשי בגדי תפארתך. עונג קרא ליום השבת כלומר שכשם שצריך לכבד שבת במלבושים כך צריך לכבדו במאכל ומשתה. זה שיר שבח של יום השביעי מה שצוה לענגו במלבוש ובמאכל שהוא מודיע לעולם שבו שבת אל מכל מלאכתו ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת כלומר שהשבת היא שאמרה זה המזמור ודוד המלך ידע זה בדרך נבואה או עשאו על שם שבת כאלו היא מדברת ואומרת כך וזהו שאמר ליום השבת כלומר כי הוא אמרו. לפי' יפארו לאל כל יצוריו סלה על זאת המתנה טובה שנתן לישראל כמו שנפרש בישמח משה. והוא על שם עם זו יצרתי לי תחלתי יספרו. ושבח על שם שבחי ירושלם את ה'. ויקר על מה יקר חסדך אלקים וגדולה עם שם אלקי גדלת מאד. יתנו לאל המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קדש שנאמ' ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדורותם ברית עולם הרי שהשבת נחלה לנו. ואומר שמך ה' אלקי יתקדש וזכרך יתפאר מלכנו וכו' כמו שפירשנו ביוצר של חול ואומר קרית שמע בברכותיה עד גאל ישראל.
ומתפללין תפלת יוצר. אומר שלש ראשונות ואחר כך ישמח משה במתנת חלקו על שם יראו צדיקים וישמחו. במתנת חלקו ומה היא מתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. והטעם שתקנו לומר ישמח משה בשבת משום דאמרינן בפרקא קמא דשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר הב"ה למשה מתה טוב יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני רוצה ליתנה לישראל לך והודיעם ולכך תקנו ישמח משה באותה מתנה טובה של שבת שנתנה על ידו. עוד טעם אחר לפי מה שאומר במדרש שבשעה שיצא משה אל אחיו וראה בסבלותם ולא היה להם מנוחה נתקשה לו הדבר הרבה והלך ואמ' לפרעה אדוני המלך דרך העולם אדון שיש לו עבדים הוא רוצה בקיומם ואתה רוצה לכלות את עבדיך אמר לו היאך אמר לו מתוך שאתה משתעבד בהם תמיד ואין להם מנוחה יכלו אלא תן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ויתחזקו ויוכלו לסבול השעבוד אמ' לו בחר להם איזה יום שתרצה למנוחה בכל שבוע אמר לו תן להם יום השבת מפני שכל מלאכה שיעשו בו אין בה סימן ברכה לפי ששולט בו שבתאי והיו נוחין בו בכל שבוע מסבלותם וכשיצאו ממצרים ניתן להם השבת וכיון שראה משה שהסכימה דעתו לדעת יוצרו שמח שמחה גדולה ולכך תקנו ישמח משה במתנת חלקו. ואומ' במתנת חלקו לפי שהשבת ניתן להם בלשון מתנה שנאמ' ראו כי ה' נתן לכם את השבת. כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת. כלומר כיון שקראתו עבד נאמן כאלו נתת כליל תפארת בראשו. בעמדו לפניך על הר סיני שני לוחות אבנים הוריד בידו שנאמ' וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו. וכתו' בהן שמירת שבת דהיינו זכור ושמור. וכת' הרמב"ן אני תמה אם שמור נאמ' מפי הגבורה למה לא נכתב בלוחות ויתכן שהיה בלוחות ראשונות ובשניות כתוב זכור ומשה אמר לישראל כי שמור נאמר לו וזו כונתם באמת עד כאן. ואם תאמר למה כתוב בדברות ראשונות זכור ובאחרונות שמור ויש לומר כי מנהג העולם כשאדם נותן מתנה לחברו ומאבדה ואחר כך נותן לו מתנה אחרת אומר לו שמור אותה בטוב, כך הב"ה נתן שבת לישראל ובא מקושש וחללו כשחזר בדברות שניות אמר שמותר את יום השבת כלומר שמרוהו היטיב. וכן כתו' בתורתך ושמרו בני ישראל את השבת וגו' כי זה לא היה כתוב בלוחות אלא בתורה.
ואומר ישמחו במלכותך וכו' ורצה נא במנוחתינו וכו' ופירשנום באתה קדשת. ואומ' שלש אחרונות. וחוזר שליח צבור התפלה ואומר קדיש שלם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |