אבודרהם/קריאת שמע וברכותיה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע לומר קרובות נשאל הרמ"ה על זה והשיב כך ראינו שאסור להפסיק והרי בפירוש שנינו מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכו' ועוד שנינו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו ואשר הוגד לכם שאני יושב ביניהם ושומע ושותק אמת הוגד לכם ולא מפני שהדבר ישר בעיני אני בא בעת הקרובה אלא כדי שלא אמנע עצמי מסדר הקדושות והקדישים ועניית אמן ולהתפלל עם הצבור. אך מה שהוגד לכם שיש בידי למחות לא הוגד לכם האמת. על כן אמרתי נח להם לישראל מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין וזו היא סיבת שתיקתי. ומנהגי ביום הקרובה כיון שמתחיל שליח צבור ביוצר אור אני מתחיל לברך לבדי בלחש כל הברכות כסדרן וקורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה אך איני גומרה מיד רק עד העונה לעמו ישראל. ומשם ואילך אני שותק איני מברך ולא מדבר בדברי תורה לא בדברי שיחה עד שיגיע שליח צבור למקום שפסקתי ואני חותם עם הצבור ברכת אמת ויציב בגאולה ואני סומך גאולה לתפלה עד כאן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל ברכות אלו עם שאר הברכות אין אדם רשאי לפחו' מהם ולא להוסיף עליהם. ומיהו כבר פשט המנהג בכל המקומות לומר בהם קרובות וגם הראשונים שתקנום היו גדולי עולם כמו ר' אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובה ליום שני של ימים טובים. וכן הרב ר' יצחק בן גיאת עשה קרובות ורבים כמוהו. וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידה לפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבת עולם ובזולת ומכל מקום טוב ויפה הדבר לבטלם למי שאיפשר לו ובידו יכולת כי היא סיבה להפסיק ולשוח שיחה בטלה בדברי הבאי בברכות שמע אבל מה שנהגו להרבות בפיוטים וסליחות בשלש ראשונות וברכת סלח לנו מותר וכן כתבו הגאונים. ופירש ר"י שסומכין על הא דאמרינן אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין אותה ברכה אומר רק שיתחילו מענין הברכה ואחר יכולין להאריך בפיוטים ובדברי רצוי ותחנונים כפי רצונם בין יחיד בין צבור.
יוצר
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, פסוק הוא. ובמקום ובורא את הכל כתוב ובורא רע. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים על שם ועל מי לא יקום אורהו. ואם תאמר ומה מועלת האורה לארץ דבשלמא לדרים עליה יש תועלת גדולה שיוצאים לעסקיהם. ויש לומר שגם לארץ יש תועלת גדלה כמו האנשי' שיוצאי' לעסקיהם כי השמש מגדל הצמחים והמתכות וממתיק לפרות כמו שנאמר וממגד תבואות שמש וגומר. ואמר ברחמים כי הוא מביא לנו האורה בדרך רחמנות מעט מעט לא בפעם אחת כלה כי הקם ממטתו אם רואה אור גדול אינו יכול לפתוח עיניו לראותו במהרה כי קודם יעמוד כשעה אחת כמו סומא שלא יוכל להביט בו. וטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ר"ל על זריחת האור בכל יום שנאמר בו כי טוב. ואמר מעשה בראשית כי כמו שהבדיל בין האור ובין החושך בששת ימי בראשית כמו שנאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החושך כך הוא מתמיד אותה הויה בכל יום. ואמר תמיד על שם ויום ולילה לא ישבותו. מה רבו מעשיך ה', פסוק הוא. המלך המרומם לבדו מאז על שם אתה הוא ה' לבדך. המשובח והמפואר והמתנשא כבר זכרנוה למעלה. מימות עולם על שם מעולם ועד עולם אתה אל. אלקי עולם על שם אלקי עולם ה'. ברחמיך הרבים רחם עלנו על שם וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה. אדון עזנו על שם ה' עזי ומעזי. צור משגבנו על שם אלקי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי. מגן ישענו על שם ותתן לי מגן ישעך. משגב בעדנו על שם ואתה ה' מגן בעדי. וכתב בעל המנהגות יש לתמוה למה נתקן בברכת המאורות אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלנו. ונראה בעיני משום דאמרינן בירושלמי יהי מארת מארת כתיב חסר בלא ו"ו מפני שגורמין להפיל אסכרא בתינוקות. לפי' תקנוהו לומ' ברחמיך הרבים בברכת המארת.
אל ברוך גדול דעה על שם ברוך ה' לעולם. ומה שתקנו לומר אלפא ביתא ביוצר של חול ושל שבת להודיע כי לא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, והתורה כלה יוצאת מאותיות אלפא ביתא כ"ב אותיות וזהו שאמר הכתוב נגילה ונשמחה בך ואומר במדרש חזית א"ר יצחק בך בכ"ב אותיות שכתבת בהן את התורה והפוך כ"ב ויהיה בך. גדול דעה עם שם גדול העצה. הכין ופעל זהרי חמה על שם אתה הכינות מאור ושמש. ופעל על שם מי פעל ועשה. טוב על שם וירא אלהים כי טוב ועל שם הודו לה' כי טוב. יצר כבוד לשמו על שם כל הנקרא בשמי ולכבודי ברתיו שיצרתיו אף עשיתיו, כלומר שהוא מתכבד עם בריותיו שיצר וכאלו יצר הכבוד לשמו. מאורות נתן סביבות עזו על שם ונהורא עמיה שרי. פנות צבאות קדושים כלומר שרי צבאיו שנקראו קדושים, ופירוש פנות שרים מלשון גשו הלום כל פנות העם. רוממי שדי תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו כך עושין המלאכים ערב ובוקר תמיד ולקח לשון מספרים כבוד אל על שם השמים מספרים כבוד אל. תתברך ה' אלהי על שם אברך את ה'. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת פסוק הוא. על כל שבח מעשה ידיך על שם כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והוא חוזר על מה שלמעלה ממנו כלו' שהוא מבורך בשמי' ובארץ על כל שבח מעשה ידיו שעשה למעל' ולמטה, ועל כן הקורא ועל כל שבח בו"ו טועה הוא. ועל מאורי אור, על שם כל מאורי אור בשמים. שיצרת יפארוך סלה על שהשמים מספרים כבוד אל ומדבר בו על המאורות שהם מפארים לשם.
תתברך צורנו מלכנו וגואלנו ע"ש מלך ישראל וגואלו. בורא קדושים אלו המלאכים על שם ואשמעה אחד קדוש. ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו' כי בכל יום מחדש מלאכים כדאי' בחגיגה בפ' אין דורשין כל יומא מיברו מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ומבטלי שנאמ' חדשים לבקרים רבה אמונתך. וכן הוא הפירוש יוצר משרתים אותם המתחדשים בכל יום. ואשר משרתיו מעולם כמו מיכאל וגבריאל. כולם עומדים ברום עולם על שם שמים לרום. ומשמיעים ביראה על שם ויראה להם. יחד קול על שם ואשמע אחרי קול רעש גדול. בדברי אלקים חיים ומלך עולם על שם הוא אלקים חיים ומלך עולם. כלם אהובים שאן ביניהם קנאה ולא שנאה. כלם ברורים מלשון ברו לכם איש. והכוונה בזה שהם שכלים נפרדים. כולם גבורים על שם גבורי כח עושי דברו. כולם עושים באימה רצון קוניהם על שם משרתיו עושי רצונו. וכולם פותחין את פיהם אמר כן כלשון בני אדם. בקדושה ובטהרה כי כמו שהם קדושים וטהורים כך הם דבריהם. מברכים משבחים מפארים כבר זכרנום למעלה. מקדישים ומעריצים על שם והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. את שם האל המלך הגדול והגבור והנורא ע"ש האל הגדול הגבור והנורא. קדוש הוא כך הוא לשון הפסוק. וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה לשון חכמים הוא על שם וקרא זה אל זה ואמר ומתרגמי' ומקבלין דין מדין. ומתנין רשות זה לזה פי' הגדול נותן רשות לקטן. להקדיש ליוצרם בנחת רוח לשון חכמים הוא על שם נחית בחסדך. בשפה ברורה על שם ושפתי רננות יהלל פי. ואמ' ברורה ע"ש ודעת שפתי ברור מללו. ובנעימה קדושה פירוש ובנעימת קול קדושה וטהורה על שם ושמעו אמרי כי נעמו וכתיב ונעים זמירות, ומפני שקרא לשפה ברורה קרא גם כן לנעימה קדושה דרך העברה. ויש יחידים קורין קדושה כלם כאחד וכו' והראשון נכון. עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש וכו' בקדושה של מעומד אפשרנו. והאופנים הם הגלגלים כמו ויסר את אופן מרכבותיו. וחיות הקדש ברעש גדול על שם קול רעש גדול. מתנשאים לעומתם על שם והאופנים ינשאו לעומתם. משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו בקדושה של מעמד אפרשנו.
ויש אומרין שאין לומר קדושה זו ושל ובא לציון בפחות מעשרה ויחיד מדלג אותם אבל חכמי צרפת אומרים שהיחיד מותר לאמרם שאינו בכלל דבר שבקדושה אלא נקדישך וכיוצא בו שאנו מקדישין אבל קדושה של יוצר אור ושל ובא לציון שאינה אלא ספור דברים בעלמא היאך הם מקדישים המלאכים מותר והכי איתא במסכת סופרים. ועוד דכתב רבינו יונה דהא דאמרינן כל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה אינו רוצה לומר כל דבר שיש בו קדושה שהרי קרית שמע אין לך קדושה יותר ממנה כיון שיש בה עול מלכות שמים ואפילו הכי מותר לקרותה ביחיד אלא ודאי הכי קאמא כל דבר שהותקן לאמרו בעשרה מתחלה משום קדושה צריך עשרה וקרית שמע וקדושה של יוצר ושל ובא לציון לא נתקנו בעשרה ותדע שהרי היא כתובה בכל נוסח תפלות של יחיד ביוצר אור ובא לציון וקדושת נקדישך אינה כתובה והילכך שמע מינה כדאמרן. והא דאמרינן אין פורסין על שמע בפחות מעשרה זהו לפטור את השומעים בעניית אמן. והטעם שתקנו לומר קדושה ביוצר אור כדי להוציא מלבם של כופרים שאומרים עזב ה' את הארץ ונתן הממשלה לשמש ולשאר המאורות והם עושים חפצם בכל אשר ירצו ואינו כן שאינו השמש ושאר המאורות זזים כי אם במצות בוראם יתברך שמו שהרי כל צבאות מעלה מקדישין ומיחדין אותו שהוא בורא הכל והוא מושל בכל. וזהו שאמר הכתוב עד מתי ה' יחרף צר ינאץ אויב שמ"ך לנצ"ח יש בו אותיות שצ"ם חנכ"ל. כלומר שהאויב אומר שנתן להם הממשלה ולפיכך סדרם על סדר שמ"ך לנצ"ח להשמיענו שהאויב נותן להם הממשלה שהיא לשמו המיוחד לנצח.
לאל ברוך מלת ברוך פרשנוה בברכת נטילת ידים. נעימות יתנו ע"ש נעימות בימינך נצח. למלך אל חי על שם הוא אלקים חיים ומלך עולם. וקיים ע"ש ותגזר אמר ויקם לך. זמירות יאמרו ע"ש ונעים זמירות ישראל. וזכר כאן ג' הלולים נעימות וזמירות ותושבחות כנגד קדוש קדוש קדוש שאמר למעלה. כי הוא לבדו פועל גבורות על שם פועל פעלת בימיהם בימי קדם וכתי' בתריה אתה ידך גוי' הורשת ותטעם ואמר כי הוא לבדו על שם אין עוד מלבדו ולעתיד כתי' ה' כגבור יצא. עושה חדשות על שם חדשים לבקרים ולעתיד כתיב ורוח חדשה אתן בקרבכם ועוד לעתיד כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה. בעל מלחמות על שם ה' איש מלחמה ולעתיד כתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם. זורע צדקות על שם זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. ולעתיד כתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. מצמיח ישועו' על שם מושיעו בעת צרה ולעתיד לבא כתיב יצמיח צדקה ותהלה וגו' וכתי' עד יצא כנגד צדקה וישועתה וגומ'. בורא רפואות על שם מחצתי ואני ארפא וכתיב בריאה בהשחתה שנא' ואנכי בראתי משחי' לחבל ולעתיד כתי' ואת החולה אחזק. נורא תהלות אדון הנפלאות על שם נורא תהלות עושה פלא ולעתיד כתיב יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ופלא לעתיד שנאמר ויורו שמים פלאך ה'. המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית פירשנוהו למעלה. ויש בברכה זו רמז לחל"מ כצנ"ש שהן סימן לראשי הימים. כיצד פועל גבורות כנגד חמה שנא' כצאת השמש בגבורתו. עושה חדשות כנגד לבנה המתחדשת בכל חדש. בעל מלחמות כנגד מאדים שממונה על זה. מצמיח ישועות כנגד כוכב שנא' דרך כוכב מיעקב. זורע צדקות כנגד צדק. בורא רפואות כנגד נוגה ונוגה הוא כשחמה זורחת וכתיב שמש צדקה ומרפא בכנפיה. נורא תהלות כנגד שבתי שמשמש בשבת ומצאנו שיר בשבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת. ומה שהקדימו זורע צדקות למצמיח ישועות לפי שבתחלה זורעין ואחר כך צומח הגרעין.
כאמור לעושה אורים גדולים וגומ' בא"י יוצר המאורות שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות וגומ' והטעם שמברך על יצירת האור ביום ועל הערבת הערב בלילה לפי שביום מזכיר שברא הכל ודבר הצריך לכל שהוא האור לעשות עסקיו ולבקש מזונותיו. ובלילה מברך במעריב ערבים לנוח מעמלו כי אם יהיה האור תמיד לא תהיה להם מנוחה.
גרסינן בפרקא קמא דברכות ברכה שניה מאי היא אמר רב יהודה אמ' שמואל אהבה רבה ורבנן אמרין אהבת עולם. תניא נמי הכי אין אומרין אהבה רבה אלא אהבת עולם וכן הוא אומר ואהבת עולם אהבתיך. וקיימ' לן כרבנן. והא דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לקרא קודם שיקרא קרית שמע צריך לברך לאחר שקרא קרית שמע אינו צריך לברך מאי טעמא שכבר נפטר באהבה רבה, ההיא מימרא דשמואל היא דהוא מארה דשמעת' קמיתא ורבנן פליגי עליה. וכבר אדחיא לה דשמואל דתניא כותיהו דרבנן. וכל מאי דמשכחת בתר הכי אהבה רבה אעיקרא דשמואל גריר. כך כתב הרי"ף. וכתב מר רב כהן צדק שיש לקיים דברי שניהם לומר שחרית אהבה רבה וערבית אהבת עולם וכן כתו' בסדר רב עמרם וכן כת' מר שר שלום שנהגו מכאן ואילך בישיבה כן. ורבינו שרירא ורבי' האיי כתבו אין אנו מאמינים שמר שר שלום אמר כן לפי שלא נאמר כן בנהרדעא מעולם אהבה רבה לא בשחרית ולא בערבית ולא בעילם ופרס ומדי וכל מדרשות שבסורא אין אומ' אלא אהבת עולם חוץ ממדרש אחד בלבד ומדמים אנו שבאותו היה רגיל מר רב כהן צדק ע"כ. וכבר פשט המנהג כדברי רבינו שרירא ורבינו האיי.
אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו על שם ואהבת עולם אהבתיך. חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו ע"ש וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. וסמך חמלה אצל אהבה על שם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם. אבינו מלכנו בעבור שמך הגדול על שם ואעש למעל שמי. ובעבור אבותינו שבטחו בך על שם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ותלמדמו חוקי חיים כלומ' נתת להם התורה שהיו בה חוקים ומצות ונאמר בה כי חיים הם למוצאיהם. כן תחננו אבינו כלומ' כמו שחננת לאבותינו ולמדתם חוקי חיים כן תחננו. אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו על שם כרחם אב על בנים רחם ה' על יריאיו. ותן בלבנו ע"ש הט לבי אל עדותיך. להבין על שם ולבבו יבין. להשכיל על שם למען תשכילו. לשמוע על שם שמע ישראל ללמוד על שם ודברת בם. וללמד על שם ולמדתם אותם את בניכם. לשמור ולעשו' ע"ש למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו. ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה ע"ש הקימותי את דבר ה'. באהבה שנעשה המצות מאהבה כמו שנאמר ואהבת את ה' אלקיך. והאר עינינו במצותיך לשון חכמים הוא על שם האירה עיני. ודבק בלבנו תורתך על שם ולדבקה בו. ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך על שם יחד לבבי ליראה שמך. למען לא נבוש על שם אלקי בך בטחתי אל אבושה. ולא נכלם לעולם ועד על שם אל יכלמו בי מבקשיך ועל שם לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. כי בשם קדשך הגדול והגבור והנורא בטחנו על שם ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד וכתי' אלקי אבטח בו נגילה ונשמחה בישועתך על שם נגילה ונשמחה בישועתו. ורחמיך וחסדיך אל יעזבונו נצח סלה ועד על שם למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים. ואין לומ' לעד אלא ועד דאמרי' בפר' כיצד מערבין תאנא דבי ר' אליעזר בן יעקב כל מקום שנאמ' נצח סלה ועד פי' או זה או זה אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים. נצח שנאמ' כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה שנא' אלהים יכוננה עד עולם סלה. ועד שנא' ה' ימלוך לעולם ועד. והבא עלינו שלום מהרה שנאמר ה' יברך את עמו בשלום ואמ' והבא על שם יבא שלום. מארבע כנפות כל הארץ ע"ש ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ. ושבור עול הגוים מעל צוארנו על שם ואשבור מוטות עולכם. והוליכנו קוממיות לארצנו על שם ואולך אתכם קוממיות כי אל פועל ישועות אתה שנאמר פועל ישועות בקרב הארץ. ואמר למעלה פועל גבורות וכאן פועל ישועת על שם שהשם מושיע את עמו בגבורה שנאמר ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו. ובנו בחרת מכל עם ולשון ע"ש ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים. וקרבתנו לשמך הגדול באהבה להדות לך על שם ואני קרבת אלהים לי טוב וגומר. וליחדך ולאהבה את שמך זו היא קרית שמע שיש בה ייחודו של הב"ה וכתי' בה ואהבה את ה' אלהיך. בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה שנאמר כי לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכך ויבחר בכם וגו' כי מאהבת ה' אתכם.
ותמצא כי בברכה זו נכללים דברים רבים כי השם אהב אותנו מכל האומות ונתן לנו תורה ולהאמין בייחודו ושהוא אדון הכל ומסיים הברכה על האהבה לא על הייחוד מפני שספור הייחוד אם לא יהיה מאהבה ומלב שלם לא יועיל כלום. וכתב בעל המנהגות מה שסמכו אהבת עולם ליוצר המאורות לפי שבה מזכיר יחוד שמו של הב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות שהשמש אינו מאיר אלא ביום והתורה ביום ובלילה ואחזו דרך המשורר במזמור השמים מספרים כבוד אל שהזכיר יצירת המאורות וסמך לזה תורת ה' תמימה משיבת נפש ואחר כך עדות ה' נאמנה שאנו חייבין להעיד על יחודו האמתי ולפיכך קורא מיד ק"ש שהיא ייחוד הב"ה עד כאן. וטעם נכון אמ' אבל קשיא לי לדבריו מה יאמר באהבת עולם של ערבית שהיא סמוכה למעריב ערבים.
יש נוהגין לומר אל מלך נאמן בתחלת ק"ש ואומ' לתשלום רמ"ח תיבות שיש בקריאת שמע דאמרינן באלה הדברים רבה שמור מצותי וחיה שמור רמ"ח תיבות שבקרית שמע והב"ה ישמור רמ"ח איברים שלך. ותמצא שחסר מהם שלש תיבות כי בפרשת שמע יש ארבעה וחמשים תיבות עם ברוך שם כבוד מלכותו שאנו מוסיפין ובפרשת והיה אם שמוע קכ"ב תיבות ובפרשת צצית ס"ט תיבות סך הכל רמ"ה חסר שלש תיבות, ועם אל מלך נאמן יהיו רמ"ח ולכן הוסיפו אל מלך נאמן לפי שהוא נוטריקון של אמן כדאיתא בשבת וקאי אסיום דהבוחר בעמו ישראל באהבה. ויש אומרים אמן אל מלך נאמן. והרמ"ה השיב על זה בתשובה וכתב ודאי אם הקדים וסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה קודם שליח צבור יכול לענות אמן כשיסיים שליח צבור דלאו עונה אמן אחר ברכותיו הוא אלא אחר שליח צבור והפסקה ליכא דלא גרע משאלת שלום דמפסקינן בין שניה לשמע, אבל מי שעונה אמן אחר ברכת עצמו בין יחיד בין צבור הוי טעות ונקרא בור והוי הפסקה בדבר שלא היה לו להפסיק וכל שכן המפסיק באמן אל מלך נאמן דאיכא תלת דמפסיק בין ברכה לקריאה, ועוד דמפיק שם שמים לבטלה ועבר על לא תשא דהזכרת השם הכא לית ביה ענינא דמדכר ליה לא להבוחר בעמו ישראל ולא לשמע ישראל והויא לבטלה, ועוד כיון שלאו לצורך ברכה הוא אלא לאשלומי רמ"ח תיבות הוי ליה תוספת בקריאת שמע והאי תוספת לאו יעקב אמרה ולא בניו ולא משה אמרו ואם כן אנן היכי אמרינן ליה, השתא ברוך שם כבוד מלכותו אי לאו דאמריה יעקב לא הוה אמרי' ליה ואע"ג דאטמרי' יעקב לא אמרינן ליה אלא בחשאי ואנן ניקום ונימא מדעתין מידי דלא אמריה יעקב ולא משה ולא איתיה לא במתניתין ולא בגמר' אלא מחוורתא דקאי מנהגא לית ליה עיקר, ומאן דיכול לסלוקיה שלא על ידי מחלוקת אלא בחבורה שדעת אחת לכולם שפיר דמי ומאן דלא יכיל לסלוקיה ליסלקיה אנפשיה עד כאן דבריו.
ולהשלים רמ"ח תיבות אומר במדרש רות א"ר נהוראי א"ר נחמיה בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא קרית שמע כתקנה כל אבר ואבר נוטל תיבה ומתרפא בה וזהו שאמ' הכתוב רפאות תהי לשרך. אדהכי מטא ההוא ינוקא לאיי מאורחא ויתיב קמיהו שמע אילין מילין קם על רגלוהי ואמר והלא בקרית שמע אין שם אלא רמ"ה תיבות א"ל ר' חייא תיב ברי תיב יתי' א"ר ברי שמעת בהאי מידי אמר כך שמעית מאבא בק"ש יש רמ"ה תיבות חסר תלת לתשלום מנין איבריו של אדם ומשום הא תקינו שיהא שליח צבור חוזר לשלש תיבות ומאי ניהו ה' אלקיכם אמת כדי להשלים לכל הקהל רמ"ח תיבות וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יתר משלשה. ועם כל דא הוה אבא קרי על דא וחסרון לא יוכל להמנות הנהו ג' תיבות דמשלים שליח צבור לא יוכל להמנות לתשלום רמ"ח כשאר הצבור. אדהכי אתא ר' יהודה בריה דרב פנחס ויתיב לגביהו. אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה ובמילי דקרית שמע והכי והכי אמ' האי ינוקא אמ' ודאי הכי הוא והכי אמר ר' יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגדן מנין איבריו של אדם ותקינו שיהא שליח צבור חוזר ומשלים אותם ומאי נינהו ה' אלקיכם אמת.
גרסינן בפרק היה קורא בתורה אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו פירוש שהוא עושה הפך קריאתו שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים בפיו ובשפתיו ואינו מקיים מצותו. ויש מפרשים כי הוא לשון כנוי והכי קאמ' כאלו מעיד שאין התורה אמת שהרי הוא אומר החיוב ואינו מקיימו. ויש מקשים למה לא אמר גם בלא צצית דהא איכא פרשת ציצית וי"ל שלא היה יכול לומר בלא צצית שאם אין לו טלית בת ארבעה כנפים אינו חייב בציצית דהא לאו חובת גברא הוא אלא חובת מנא. ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה. זבח בלא נכסים פירוש שלא עשה כי אם חצי מצוה שקיים ודברת בם ולא קיים והיו לאות על ידכה. ואמ' ר' יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה נוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה רב קרא קריאת שמע ואנח תפילי וצלי ואסיק בגמרא שליחא הוא דעוית פירוש ששלח בשביל התפילין שלו ונתאחר השליח וחשש שמא יעבור זמן קריאת שמע והקדים וקר' ואחר כך בא השליח והפסיק והניח תפילין כדי שלא יתפלל בלא תפילין. ונמצא כתוב על רבינו יצחק בר' יהודה שהביא לו השליח טליתו אחר קריאת שמע והתעטף בטליתו והתפלל והביא סמך לדבריו מהא דרב דאנח תפילין בין קריאת שמע לתפלה והוא הדין לציצית. והרא"ש כתב דתפילין שאני כדאמרינן ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל זו היא מלכות שמים שלימה ועוד יש לחלק מן הסברא דשאני תפילין שכתוב בהן קבלת מלכות שמים ועול מצות וקראן הכתו' זכרון ועוז והן מצוה בגופו של אדם אבל מצות ציצית אינה בגופו אלא שחייב הכתוב להטיל צצית בבגד שיש לו ארבע כנפים ואם לא ילבשנו עתה ילבשנו לאחר זמן ואין להפסיק בין ק"ש לתפלה בשביל עטיפת צצית ע"כ. מיהו יש אומרים שנוכל לומר שהניח תפילין בלא ברכה, ואחר תפלתו ממשמש בהם ומברך וכן נמי בטלית ובכך סגי שגם כשידיו מטונפות מותר להתעטף בטליתו ולאחר שיטול ידיו ממשמש בו ומברך.
הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא וכן פר"ח וכן כתב הר"י בן גיאת וה"ר אשר מלוניל. ואמרינן נמי בירושלמי אמ' ר' אבא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות. וכתב רבינו האיי דסדרן אינו מעכב אבל צריך לקרות את שתיהן ודייק מדקאמ' בפרקא קמ' דברכות לא לעולם דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור וכי מטא זמניה אמר ומאי ברכות אינן מעכבות לקדם אלמא סתמא דתלמודא סבירא ליה דסדר אינו מעכב אבל אם לא אמר כלל מעכב. והא דדייק בירושלמי דברכות אינן מעכבות היינו ביחיד אבל בצבור מעכב כדאמ' אמ' להם הממונה ברכו ברכה אחת.
כתב בה"ג מי שקרא קריאת שמע ובא לבית הכנסת ומצאן שקורין קורא פסוק ראשון עמהן. ומביא ראיה מדאמרינן בברוכת בפרק מי שמתו גבי בעל קרי מהרהר בלבו ואמרינן עלה בגמרא למה מהרהר אמ' ר' אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עסוקין והוא יושב ובטל וכן כתב רבינו סעדיה.
ואמרינן בירושלמי בפרק קמא דתרומות אמ' רבא חד חסיד שאל לאליהו ערום מהו לקרות ק"ש אמ' ליה ולא יהיה בך ערות דבר תאני חזקיה כאן לקרות כאן לברך.
גרסינן בפרקא קמא דיומא אמ' רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ותניא ר' אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתיו ומראה באצבעותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב ומוקים לה בפרק ראשון משום דמשוי לה עראי. וגרסי' התם ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלה, ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים, ודברת בם עשה אותם קבע ואל תעשה עראי. ואמרינן בירוש' לישוי איניש ק"ש כל שעתא ושעתא כפרוזדגמא חדתא דהיא פרוזדגמ' דקודשא בריך הוא דלא למטרח עלן לכתי' עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי מאי מה הלאיתיך אמ' ר' ברכיה מלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה פי' שטר צואת המלך על העיר מה הם עושים כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקוראין אותה ביראה באימה ברתת ובזיע אבל הב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אמר להם לישראל הדא ק"ש פרוזדגמא חדתא דידי היא לא הטרחתי אתכם לקרותה לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך ולמדנו מזה שכל אדם קורין כדרכן. וכתב הראב"ד משום גאון דמהלך צריך לעמוד עד על לבבך כדאמרינן בפ"ק דיומא דבפרק ראשון אין לו לרמוז בעיניו. וכן כתב הרי"ף דאסור לרמוז בכל הפרק משום דחשיב קריאת עראי. וכן נמי צריך עמידה משום דלא ליחשיב קריאת עראי. והאי דלא בעינן עמידה בכל הפרק משום דבפסוק דבתריה כתי' ובלכתך בדרך אלמא דקורא במהלך. כך כת' הרא"ש. עוד כתב כללא דמילתא לענין כוונה בעינן פסוק ראשון ולענין דלא לישוי עראי בעינן כוליה פרקא. וכתב בעל ההשלמה דע כי ארבע כוונות חלוקת זו מזו בק"ש כוונת הלב, וכוונת קריאה, וכוונה לצאת, וכוונת קבע. כוונת הלב לא בעינן אלא פסוק ראשון. כוונת קריאה בעינן בכל הפרשיות שאם היה קורא להגיה לא יצא. וכוונה לצאת לא בעינן אפי' בפסוק ראשון שאפי' לא כיון לבו לצאת יצא דמצות אין צריכות כוונה. וכוונת קבע בעינן בפרק ראשון שלא יעסוק במלאכתו ויקרא כדי שלא תהא קריאתו קריאת עראי.
יש לשאול למה אומר ש"צ ברכות ק"ש בקל רם כדי להוציא את מי שאינו יודע וק"ש אומר בלחש שאין האחרים שומעין א"כ למה השמיעם הברכות וי"ל כי מברכות ק"ש יכול ש"צ לפטור את מי שאינו יודע מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה אבל מק"ש אינו יכול לפוטרו משום שנא' ודברת בם מה שאין כן בקריאת התורה בצבור שהיא תקנת עזרא וקריאת מגלה ותקיעת שופר ותפלה מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה וש"צ יכול לפטור מאה אלף איש אבל מתלמוד תורה אין ש"צ יכול לפטור לשום אדם. ועוד כי אין בור בעולם שאינו יודע לומר פסוק שמע ישראל. ובכך יצא ידי חובתו ולפי' השמיעם הברכות.
והטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על קריאת שמע כמו בשאר מצות מפני שענין הברכות כלם הוא לקבל עול מלכות שמים עלינו כדאמרי' בפר' כיצד מברכין שכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה. ופסוק שמע יש בו הזכרת השם וגם כן הוא נחשב כמו מלכות כדאיתא בר"ה והרי הוא חשוב כברכה.
ואומר שמע ישראל . ונהגו לאומרו בקול רם כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. וגם הוא דרך עדות כאלו כל אחד אומר לחבירו שמע שאני מאמין כי ה' אלוהינו הוא יחיד בעולמו. ולכן תמצא עי"ן של שמע גדולה ודל"ת של אחד גם כן גדולה שהוא סימן עד רמז לעדות. דבר אחר שמע נוטריקון שאו מרום עיניכם, למי, שדי מלך עולם, אימתי, שחרית מעריב ערבים. ואם תעשה כן תקבל עליך עול מלכות שמים שהוא שמע למפרע. ד"א שמע יתפרש לג' ענינים נגררים זה מזה, הא' הכנסת הקול בחוש השמע כמו וישמע יתרו, והב' נגרר אחר השמע והוא ההבנה כמו גוי אשר לא תשמע לשונו, והג' נגרר אחר ההבנה והיא הקבלה כמו והיה אם שמוע תשמע, ושלשתן ישנן בפסוק הזה שמצוה על כל איש ישראל לשמוע הדבר הזה ולהבין אותו לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו ולקבל עליו עול מלכותו. ובספרי מפרש ה' אלקינו בעולם הזה שאין מיחד שמו אלא עלינו, ה' אחד לעולם הבא שנא' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כת' הר' אליעזר מגרמישא מפני מה נתן לישראל ליחד שמו של הב"ה בלשון שמיעה שאומ' שמע ישראל ולא ניתן בלשון הסכת או בלשון הבנה שכך פירושו של שמע הבינו או השכילו שה' אלקינו ה' אחד, משלו משל למה הדבר דומה למלך שזמן כל עבדיו לסעודה והושיבם בתקדראות של זהב והעלה להם כל מעדני עולם על גבי שלחנות של זהב והכין לעצמו שלחן אחד קטן של זהב כמו שסדר לעבדיו והעלה עליו מאותם המעדנים שהכין לעבדיו אמ' המלך במה יהא ניכר שאני מלך אמר לאחד מעבדיו לך והבא לי שני כוסות של מרגליות שיש לי בבית גנזי ושים אותם על שלחני ובהם יכירו כל הנכנסים שאני מלך הלך העבד להביא שני הכוסות וכשהוציא הכוס הראשון מן התיבה נפל מכסה התיבה ונשבר נתרשלו ידיו של עבד אמר המלך ולמה העבד מעכב אמרו לו אדוננו המלך נשבר כוס א' שבידיו אמר להם יבא בכוס השלם ואשתמש בו ויכירוני שאני מלך, והמלך זה הב"ה והעבדים אלו ישראל שזמנם לסעודה בהר סיני ביום מתן תורה והשרה שכינתו עליהם והם אמרו נעשה ונשמע חטאו בעגל ואמרו קום עשה לנו אלהים ואבדו זכות של נעשה אמ' הב"ה במה שנשאר בידם והוא זכות של נשמע בו יהיו מיחדים את שמי בכל יום ותעמוד להם זכות לדורות לפיכ' נתן להם יחוד שמו הגדול בלשון שמיעה. עכ"ד.
וצריך שלא יאריך באל"ף של אחד כדי שלא יראה כאומ' אי אחד כלומ' אין חד. ולא יחטוף בחי"ת כדאמרינן במנחות בפרק הקומץ חטרי ליה לגגיה דחי"ת כלומר עושי' לה חטוטרת באמצעיתה להודיע שהוא חי וברומו של עולם. וגם כן צריך בקריאתה להאריך מעט להודיע שהוא חי וברומו של עולם. ויאריך בדל"ת כשיעור שימליכוהו בארבע רוחות העולם כחשבון ד' שהוא ארבעה. ויש אומרים שירמוז בעיניו כנגד השמים והארץ וארבע רוחות העולם. ותמצא כי בשלש אותיות של אחד נכללים ג' עולמות שיכוין באל"ף להב"ה שהוא ראשון. ובחי"ת לשמונה גלגלים, ובדל"ת לד' יסודות שהעולם הזה מיוסד בהם. ויש אנשים שמנענעים בראשן למעלה ולמטה וד' רוחות העולם כדי לעורר את הלב ואין לחוש להא דתניא בפ"ק דיומ' הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו, הרמיזה והקריצה היא לצורך דבר אחר אבל הכא נענוע הוא לצורך הכוונה.
גרסינן בפסחים בפ' מקום שנהגו מאי טעמא מוספינן בשכמל"ו דא"ר שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, וכתיב הקבצו ושמעו וגומ' בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר חס ושלום שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו שמע ישראל פי' אבינו ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כן אין בלבנו אלא אחד, פתח הזקן ואמ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, פי' וזהו אמרו פעם שנית ושמעו אל ישראל אביכם כלומר מאמר זה שהוא ברוך שם כבוד מלכותו יהא קבלה בידכם, וענו כלם ואמרו כן, אמרי רבנן היכי נעביד נמריה לא אמריה משה לא נמריה אמריה יעקב התקינו שיהו אומר אותו בחשאי. ואמרינן באלה הדברים רבה למה ישראל אומרים בשכמל"ו בלחש בשעה שעלה משה למרום גנבו מן המלאכים ולמדו לישראל, א"ר שמואל בר נחמני לבן בתו של מלך שהיתה לו בת בתולה והיתה רואה בגדים נאים ואומרת לו קח לי הבגדים הללו והיה לוקח לה, פעם אחת נכנס לפלטרין של מלך וראה קוזמירון של מטרונה שם, פירוש בגד נאה וחשוב, מה עשה גנב אותו ובא ונתנו לבתו התחיל מצוה אותה ואומר לה כל הבגדים שלקחתי לך לבוש אותם בפרהסיא אבל קוזמירון זה גנוב הוא אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים, כך אמר משה לישראל כל המצות שנתתי לכם ממה שקבלתי מהב"ה אבל השם הזה שאני נותן לכם הוא ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להב"ה ונטלתי אותו מהם לכך תהיו אומרים אותו בלחישה, ולמה אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא לפי שהם כמלאכים לובשים לבנים ולא אוכלים ולא שותין ואין בהם לא חטא ולא עון. ואומר במדרש כשאמר יעקב לבניו שמא יש במטתי פסול אמרו לו בניו אין קץ בשמותינו ועל כן לא זכינו לידע את הקץ וגם חט אין בשמותינו.
ואלו הן הדברים שצריך האדם להזהר בהם בק"ש. צריך שירגיש יו"ד של שמע ישראל שלא תבלע. וצריך להפסיק מעט בין אחד לברוך כדאמרי' בפסחים בפרק מקום שנהגו בענין ששה דברים עשו אנשי יריחו, וכורכין את שמע היכי עבדי אמ' רב יהודה אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, ופרש"י שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך, משמע שצריך להפסיק. והתוספות פי' ולא היו מפסיקין בין שמע ישראל לשם דמשמע שישראל ישמעו השם או השם ישמע אותם. ובירושלמי משמע כפרש"י דאמ' התם ר' יוסי ור' זעירה בשם ר' שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך. וצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת. וצריך להרגיש יו"ד של והיו שלא יראה כקורא והאו. וצריך להפסיק מעט בין היום לעל לבבך שלא יהא נראה היום על לבבך ולא למחר. ומזה הטעם גם כן צריך להפסיק בין אשר אנכי מצוה אתכם היום ובין לאהבה. וצריך לתת ריוח בכל תיבה שתחלתם כסוף האות שלפניה כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, הכנף פתיל, אתכם מארץ. וכתב ה"ר דוד קמחי ז"ל בחלק הדקדוק מה שאמרו רבותינו שצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך בכל לבבכם לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמדין כאשר הוא אלא אע"פ שיקראם במקף יתן ריוח והבדל ביניהם בלשון שדימה כי שני למדין קרא כי הנה בכל הוא נקוד בקמץ מפני המקף. ואם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר ניתנו למשה בסיני. וצריך להספיק בכל אל"ף שהיא אחר מ"ם כגון ולמדתם אותם כדי שלא יראה כקורא מותם, ושמתם את, ושמרתם אותם, וראיתם אותו. וצריך ליתן ריוח בין וחרה לאף שלא יראה כקורא וחרף. וצריך להוציא בפה יפה עי"ן אשר נשבע ה' שלא יראה כהא חלילה וחס וגם כדי שלא תבלע האל"ף של שם בעי"ן. וצריך להתיז זי"ן של וזכרתם שלא לשתמע כסמ"ך. וכן זי"ן של תזכרו כדי שלא יראה כקורא תשכרו כלומ' על מנת לקבל שכר. וצריך ליתן ריח בין אלקיכם לאמת כדי שלא תבלע האלף חלילה וחס. וכת' הרמב"ם ז"ל כיצד ידקדק יזהר שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה ולא יניד הנח ולא יניח הנד. וכתב הראב"ד לא ידעתי נוד הנח מה הפסד יש בו אם יאמר לבבך בנוד הבי"ת השנית כדי להטעימה שלא תראה ו"ו וכן אם יטעים יו"ד והיו שלא תראה אל"ף וכן כל כיוצא באלו יניד הנח ותבא עליו ברכה.
ואע"פ שצריך לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק באותיותיה יצא. קראה למפרע לא יצא. כתב הרמב"ם ז"ל במה דברים אמורים בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרש' לחבירתה אעפ"י שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה. ואע"ג דתנן למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע לכתחלה סדרום לומר כן. ואע"ג דתנן בין ויאמר' לאמת ויציב לא יפסיק היינו כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים.
ונוהגין מקצת אנשים כשאומרים וקשרתם לאות על ידך למשמש בתפילין של יד. וכשאומרים והיו לטוטפות בין עיניך למשמש בתפילין של ראש. וכשאומרים והיה לכם לצצית למשמש בצציות אבל רב נטרונאי כתב האוחז צציותיו בידו כשקורא ק"ש יהירות הוא. שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבי' במדת חסידות וכל העם אינם עושים אותו והוא מיתחזי כיוהרא.
גרסינן בירושלמי בפ"ק דברכות מפני מה קורין פרשיות הללו בכל יום ר' לוי ור' סימון ר' סימון אמר מפני שכתוב בהם שכיבה וקימה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, אנכי ה' אלקיך שמע ישראל ה' אלקינו, לא יהיה לך אלקים אחרים על פני ה' אחד, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ואהבת את ה' אלקיך מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא, זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו ר' אומר זו היא מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה אמ' ר' אלעזר בר אבינא מצות דשבת מנין דכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם מצות וחקים להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, כבד את אביך ואת אמך למען ירבו ימיכם וימי בניכם, לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיתקטיל, לא תנאף ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם א"ר לוי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה נינהו אמ' הב"ה אי יהבת לי לבא ועינא אנא ידע דאת דילי וזהו שאמר הכתו' הנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך, לא תענה ברעך עד שקר אני ה' אלהיכם. אמר ר' לוי אמר הב"ה אם העדת על חבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ, לא תחמוד בית רעך וכתבתם על מזוזות ביתך ולא על בית רעך. למדנו מזה שצריך אדם לקרא שלש פרשיות אלו בכוונת הלב למצוה מן המובחר וכאלו קרא עשרת הדברות שהם עיקר הדת.
ודכוותה אמרינן בסוף פ"ק דברכות אמ' רב יהודה אמ' שמואל אף בגבולין בקשו לומר עשרת הדברות בכל יום אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין ולא פירש מה היא תרעומת המינין. אבל בירושלמי מפרש אותו דגרסי' התם בפ"ק דברכות ר' שמואל בר נחמן בר יהודה בר זבידא בדין היה שיהו קורין עשרת הדברות בכל יום ויום ומפני מה אין קורין אותם מפני טינת המינים שלא יהו אומרי' אלו לבדן ניתנו למשה בסיני, פי' שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר התורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הב"ה מפיו בסיני. ויש מפרשים מפני תרעומת המינים שלא יאמרו כופרים אתם בכל התורה שיאן אתם אומרים אלא עשרת הדברות. אבל משמע והיה אם שמוע אין שם תרעומת שהרי כתוב בהם בהדיא ובשכבך ובקומך.
ובסוף פ"ק דברכות שואל פרשת צצית מפני מה קבעוה מפני שיש בה ששה דברים ואלו הן יציאת מצרים וצצית ועול מצות והרהור עבירה והרהור ע"ז ומינות. ומקשי בשלמא הנך תלתא בהדיא כתיבין עול מצות שנא' וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, מצות צצית ועשו להם צצית, יציאת מצרים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגומ', אלא הנך תלת מנא לן, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלקים, ואחרי עיניכם זה הרהור עבירה וכן הוא אומר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זה הרהור עבודה זרה וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעל. ולפיכך הניחו חכמים הדבר וחשבו בלבם כי בכלל אלו השלש פרשיות הם נרמזים עשרת הדברות.
והרב"ם נרו' כת' כי פרשת שמע לבדה יש בה רמז לעשרת הדברות שכן הוא תשובת משה לישראל אחר ששמעו הדברות מפי הגבורה ויאמרו לו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו, אז אמר להם משה שמע ישראל הריני בן אדם כמוכם והרינו משמיעכם את דברי ה' ומפרש אני אותה אליכם, הנה שמעתם דבור ראשון אנכי ה' אלקיך וקבלתם אלקותו עליכם כאשר עניתם נעשה ונשמע לכן שמע ישראל ה' אלקינו לומ' ה' עושה הכל הוא אלקינו ואליו נשא עינינו וממנו נשאל כל צרכנו כי הוא אלקינו, דבור שני לא יהיה לך אלקים אחרים כנגדו אמ' משה ה' אחד לומ' לא יהיה לך מבטח לא במלאך ולא במזל ולא תסמוך בדבר אחר שיוכל להועיל לך רק בה' לבדו כי הוא אחד ואין שני לו וכל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, דבור שלישי לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כנגד ואהבת את ה' אלקיך כי מי שהוא אוהב את המלך לא ישבע בשמו לשקר ואמר בכל לבבך כי האהבה תלויה בלב וכן השבועה על דבר הידוע ללב ונעלם מן העין וכתי' ושבועת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאום ה' למד ששבועת שקר יש בה שנאה ולא אהבה ושבועת אמת יש בה אהבה שנא' ובו תדבק ובשמו תשבע וכתיב ותדבק נפשו בדינה ויאהב את הנערה, דבור רביעי שמור את יום השבת לקדשו כנגדו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וכתי' כי שבת היום לומר שמור מה שצויתיך בכבוד היום הוא יום השבת הקדוש מימי בראשית וביום השבת ניתנה התורה, דבור חמישי כבד את אביך ואת אמך כנגדו ושננתם לבניך שתלמדהו מצות המורה לכבד אב ואם ותטע זאת בלבו מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה ומאי בשבתך בביתך כנגד למען יאריכון ימיך ולומר כאשר יראו בניך כי תכבד אתה לאביך ואמך הזקנים עמך בביתך ובמנוחתך כן יכבדו אותך בניך כי מנהג אבות יעשו בנים., דבור ששי לא תרצח כנגדו ובלכתך בדרך כי רוב הרציחות בדרכים וכתיב דרך ירצחו שכמה לומר ירא את אלהיך בלכתך בדרך ולא תרצח, דבור שביעי לא תנאף כנגדו ובשכבך וכתיב התם אשר ישכב את אשה לומר שמור עצמך בשכבך שלא תחטא בביאה אסורה, דבור שמיני לא תגנוב כנגדו וקשרתם לאות על ידיך שלא תגנוב בהם, דבור תשיעי לא תענה ברעך עד שקר כנגדו והיו לטוטפות בין עיניך שלא תעיד אלא על מה שראית בעיניך, דבור עשירי לא תחמוד בית רעך כנגדו וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית רעך ובשעריך ולא בשערי רעך.
עוד תמצא עשרה מצות עשה קבועות בפרשה זו אחת קבלת עול מלכות שמים שנאמ' ה' אלקינו, שנית ייחוד השם שנאמ' ה' אחד, שלישית אהבת השם שנאמ' ואהבת את ה', רביעית תלמוד תורה שנאמ' ודברת בם, חמישית למוד בנים שנא' ושננתם לבניך, ששית ושביעית לקרוא ק"ש שחרית וערבית שנא' ובשכבך ובקומך, שמינית ותשיעית תפילין של יד ושל ראש שנא' וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך, עשירית מזוזה שנאמ' וכתבתם על מזוזות ביתך. עוד תמצא ראשי הגוף נזכרים בה שמע לאזנים, טוטפות לעינים, ודברת ללשון, ושננתם לשינים, וקשרתם וכתבתם לידים ימין ושמאל, ובלכתך לרגלים, והלב והנפש, ובכלל הנפש האף שבה משיב הרוח, ואזהרה מיצר רע שנא' בשבתך בביתך ולא בבית רעך.
ופרש' והיה אם שמוע תשמעו תשובה על פרש' שמע מלה במלה אחר שהזהיר בפרשת שמע התרה בהם בעונש ושכר. שמע כנגדו והיה אם שמוע, ה' אלקינו כנגדו ה' אלקיכם, ה' אחד כנגדו השמרו לכם, ואהבת את ה' אלקיך כנגדו לאהבה את ה' אלקיכם, בכל לבבך ובכל נפשך כנגדו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשיכם ולימד שהעבודה בלב והיא בכלל האהבה והיא התפלה ולימד על כוונת הלב והנפש והמתפלל בכוונה נאמר בו ואשפוך את נפשי, והיו הדברים האלה כנגדו ושמתם את דברי אלה, אשר אנכי מצוך היום כנגדו אשר אנכי מצוה אתכם היום, ושננתם לבניך כנגדו ולמדתם אותם את ביניכם, ודברת בם כנגדו לדבר בם, בשבתך ובלכתך ובשכבך ובקומך וקשרתם וכתבתם כתו' בשתיהן. הוסיף בזו לפרש מתן שכר ונתתי מטר ארצכם ועונש השמרו לכם וחתם ברבוי ימים ושנים ונחלת הארץ. ופתח בשבח וסיים בשבח עכ"ד הריב"א.
גרסינן בברכות בפ' היה קורא בתורה באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. מפני היראה פרש"י אדם שמתיירא שמא יהרגנו וכן כת' הר"ם במז"ל מלך או אנס. וכת' הרא"ש פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ופירש הוא דאביו ורבו חשיב מפני היראה שנאמר איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים וכן פירשו הגאונים. ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אלא דינו כאמצע הפרק. ויש אומרים שאינו פוסק כלל בין ה' אלהיכם לאמת ואפי' מפני היראה אלא אומר אני ה' אלהיכם אמת ואחר כך פוסק כדין אמצע הפרק. והא דאמרינן באמצע שואל מפני הירא' נחלקו בו המפרשים בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה ולברכו ולמודים אם פוסק אם לאו. יש מי שאומר שא"ע פי ששאול מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפי' הכי אינו פוסק לקדיש ולקדושה דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר. ורוב המפרשים אמרו שיפסיק אפילו באמצע הפרק דלא גרע ממה שמפסיק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד. ולזה הסכים הר' יונה והביא ראיה מדאמרינן דבתפלה אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ואפי' הכי נחלקו אחר כן בגמרא אי מפסיק בתפלה לקדיש ולקדושה אע"ג דמסיק הלכתא כמאן דאמ' אינו מפסיק בתפלה מכלל דבק"ש וברכותיה דקיימ' לן דמפסיק מפני היראה ומשיב מפני הכבוד פשיטא להו לכולהו דמפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו ולמודים אפי' באמצע הפרק. וגם לזה הסכים הרא"ש ז"ל. וכשפוסק לברכו ולמודים יש אומרים שאינו אומר אלא ברכו בלבד, וכן במודים אינו אומר אלא מודים בלבד ושוחה. וי"א שאומר בברכו ישתבח ויתפאר וכו' וכן מודים דרבנן.
עוד גרסינן התם קרא וטעה יחזור למקום שטעה, תאני תנא קמיה דר' יוחנן קרא וטעה ואינו יודע בהיכן טעה יחזור לראש הפרק, בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון, בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה, א"ר יוחנן לא אמרן אלא דלא אמר למען ירבו ימיכם אבל אמ' למען ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתא. וכת' הרא"ש הא דאמרינן ואינו יודע בהיכן טעה חוזר לתחלת הפרק היינו דוקא שאינו יודע בהיכן טעה אבל אם ידע שאמר כל הפרק ונזכר שדלג פסוק אחד או תיבה אחת אינו צריך להתחיל אלא מאותו פסוק ואילך והכי תניא בתוספתא דמכלתין הקורא את שמע וטעה והפסיק בו פסו' אחד לא יתחיל מראש הפרק אלא יתחיל מאותו הפסוק וגומר וכן בהלל וכן במגלה וכן בתפלה עכ"ד.
וגרסינן בפרק מי שמתו אמר רב יהודה אמ' שמואל ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמ' חוזר ואומ' אלמא קסבר קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאוריתא. פירוש לפי שדורש ובשכבך ובקומך בדברי תורה אמת ויציב דאוריתא לפי שיש בה יציאת מצרים. וכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. ודוקא במסופק שלא אמר קריאת שמע הוא דהוי אמת ויציב דאורית' אבל אם יודע בודאי שקרא קריאת שמע ופרשת צצית הרי יצא ידי חובת זכירת מצרים ואינו חוזר ואומר אמת ויציב אפי' לשמואל. ויש מפרשים שהחוזר לא יחתום בא"י גאל ישראל שהרי מדרבנן היא ומספק אינו מוציא שם שמים לבטלה ואם משום סמיכות גאולה לתפלה כיון שמזכיר יציאת מצרים ומתפלל היינו סמיכה. וי"מ שצריך לחתום שכיון שהוא מסופק בדבר של תורה חייב לומ' הדבר כתקנו וראיה מדאמרינן בפרק במה מדליקין דאין מברכין על הדמאי בשעה שמפרישין ממנו מעשר מפני שהוא ספק של דבריהם משמע הא ספק של תורה צריך לברך. ור' אלעזר אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא קסבר ק"ש דאוריתא. ורבינו האיי ורבינו חננאל והריא"ף פוסקים כר' אלעזר ואע"ג דתלמיד הוא לגבי שמואל כיון דאשכחן דכלהו רבנן כוותיה קיימי וכלהו מילי דק"ש תליין בקראי כדאמרינן שמע בכל לשון שאתה שומע, והיו בהוייתן יהו קיימ' לן כוותיה והילכך חוזר וקורא ק"ש בברכותיה כתקנה כמו שאמרנו.
וקיימ' לן בפרק היה קורא בתורה דאינו חוזר ואומ' אמת. כי אם שהה בנתים כגון שאמר להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם אמת ושהה, לאחר שעה אינו חוזר ואומר פעם אחרת אמת ויציב אלא מתחיל ואומר ויציב. ובזה טועים המון העם כשמתפללין בצבור וקורין ק"ש בלחש אומרים עד אמת וכש"צ אומר אמת ויציב חוזרים הם ואומרים פעם אחרת אמת ואין ראוי לעשות כן.
אמת ויציב
ברכה זו אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברכה שלפני ק"ש דק"ש לא הויא הפסק. ולפי שסיים הפרשה השלישית של שמע ביציאת מצרים על כן עיקר הברכה שהיא אחר ק"ש היא ספור יציאת מצרים. ותקנו לומר אמת ויציב בשחרית על הנסים שעשה הב"ה עם אבותינו שגאלנו והעבירנו בים בחרבה ושקע צרינו בתוכו. והכי איתא בירושלמי בפ"ק דברכות צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורות וצור ישראל וגואלו. ותקנו לומ' אמת ואמונה בערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב. אי נמי אמת ואמונה בערבית לפי שבטחנו בהב"ה בליל מכת בכורות שיוציאנו ממצרים בבקר וקיים לנו הבטחתו והוציאנו לפיכך ראוי לומר בשחרית אמת ויציב. וי"מ אמת ואמונה בערבית על שאנו מפקידין בידו נשמתינו בכל לילה ומאמינים בו שישיבנה אלינו. ובשחרית אמת ויציב שיאמת ויקיים דבריו להשיב הפקדון. והיינו דאמרי' בסוף פרקא קמא דברכות אמר רבה בר בר חנה סבא משמיה דרב כל שאינו אומר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. פירוש לא יצא ידי חובת המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות.
ותמצא כאן ט"ו תיבות כל אחת מתחלה בו"ו כנגד ט"ו שיר המעלות שאמר דוד וכנגד ט"ו מעלות הסדורים בהגדת פסח וכנגד חמשה עשר מעלות במקדש שעולין מעזרת הנשים לעזרת ישראל.
ויציב על שם ויציב חלמא. ונכון על שם והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל. וקיים על שם ודבר אלקינו יקום לעולם. וישר על שם כי ישר דבר ה'. ונאמן על שם יאמן נא דברך. ואהוב על שם ואהבת את ה'. וחביב על שם אף חובב עמים. ונחמד על שם הנחמדים מזהב ומפז רב. ונעים ע"ש ודעת לנפשך ינעם וכתיב דרכיה דרכי נועם. ונורא ע"ש מה נורא מעשיך. ואדיר ע"ש ה' אדוננו מה אדיר שמך. ומתוקן ע"ש תקן משלים הרבה. ומקובל ע"ש שמע עצה וקבל מוסר. וטוב על שם טוב ה' לכל. ויפה ע"ש הנך יפה דודי. הדבר הזה עלינו לעולם ועד כלומר הדבר הזה שהזכרנו בקריאת שמע הוא אמת ויציב וכו'.
אמת אלקי עולם מלכנו על שם אלקים חיים ומלך עולם ועל שם וה' אלקים אמת. צור יעקב כל ישראל נקראים בשם יעקב שנאמר שמעו נא בית יעקב הנקראים בשם ישראל. מגן ישענו על שם ותתן לי מגן ישעך. לדור ודור הוא קיים על שם לדור דורים שנותיך. ושמו קיים על שם ה' שמך לעולם. וכסאו נכון על שם נכון כסאך מאז. ומלכותו ואמונתו לעד קיימת שנאמ' ה' ימלוך לעולם ועד וכתיב ועד דור ודור אמונתו. ודבריו חיים וקיימים זו התורה והמצות שנאמר כי הוא חייך וקיימים שאין העולם מתקיים אלא עליהם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ונאמנים על שם נאמנים כל פקודיו. ונחמדים על שם ונחמדים מזהב ומפז רב. לעד ולעולמי עולמים כמו שפירשנו. על אבותינו ועלינו ועל בנינו ועל דורותינו על שם והנגלות לנו ולבנינו. ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך על שם וגורו ממנו כל זרע ישראל. ואמר עבדיך על שם ולישראל עבדיך. על הראשונים שנאמר ואתה צדיק על כל הבא עלינו. ועל האחרונים שנאמר וצדקתו לבני בנים. דבר טוב וקיים באמת ובאמונה חוק ולא יעבור התורה שהיא אמת שנאמר אמת קנה ואל תמכור וגומ' והמצות שהם אמונה שנאמר כל מצותיך אמונה הם חק עלינו לקיימם ולא יעבור זה החק.
אמת שאתה הוא ה' אלקינו ואלקי אבותינו מלכנו מלך אבותינו גואלנו גואל אבותינו כל זה על שם מלך ישראל וגואלו אתה גאלת את אבותינו מארץ מצרים אתה עתיד לגאלנו מגלותינו. צורנו שנא' ואין צור כאלקינו. צור ישועתינו ע"ש וירום אלקי ישעי. פודנו על שם אשר פדם מיני צר. ומצילנו על שם ויצילם ה'. מעולם הוא שמך על שם כי מעולם שברתי עולך ור"ל מזמן רב וכתי' כי סלעי ומצודתי אתה ולמען שמך הנחני ותנהלני. אין לנו עוד אלקים זולתך סלה על שם אני ה' ואין עוד אלקים מבלעדי. עזרת אבותינו אתה הוא מעלם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור על שם עם נושע בה' מגן עזרך ועל שם ישראל נושע בה' תשועת עולמים ואף לבניהם ויהי להם למושיע. בכל דור ודור איפשר שהוא מחובר למעלה ואיפש' שהוא מחובר למטה ושניהם נכונים. ברום עולם מושבך על שם יושב במרום ה' ומשפטך וצדקתך עד אפסי ארץ כלומ' עד דור אחרון שתאפס הארץ. ויש מפרשים ברום עולם הוא מושבך ומשפטיך וצדקתך מגיעין עד אפסי ארץ כלומר עד מקום שאין שם ארץ כי אם תהו וישימון.
אמת אשרי איש שישמע למצותיך על שם אשרי אדם שומע לי. ותורתך ודברך ישים על לבו על שם ושמתם את דברי אלה על לבבכם.
אמת אתה הוא אדון לעמך על שם כי הוא אדוניך והשתחוי לו. ומלך גבור לריב ריבם על שם מלך ישראל ועל שם ה' כגבור יצא ועל שם כי ה' יריב ריבם.
אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון על שם אני ראשון ואני אחרון. ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע על שם ומבלעדי אין אלקים ועל שם מלך ישראל וגואלו ועל שם ומושיע אין בלתי. אמת מצרים גאלתנו ה' אלקינו מבית עבדים על שם ויפדך מבית עבדים. כל בכוריהם הרגת שנא' למכה מצרים בבכוריהם. ובכורך גאלת אלו ישראל שנאמ' בני בכורי ישראל. וים סוף בקעת על שם ויבקעו המים וכתיב בקע ים ויעבירם. וזדים טבעת על שם כי בדבר אשר זדו עליהם ועל שם טבעו בים סוף. וידידים עברו ים אלו ישראל שנאמר נתתה את ידידות נפשי בכף אויביה. ויכסו מים צריהם וגו' פסוק הוא. על זאת שבחו אהובים בני יעקב שנאמר בו ואוהב את יעקב. ואמר שבחו על שם אז ישיר משה ומתרגמי' בכן שבח משה. ורוממו לאל על שם אלקי אבי וארוממנהו. ונתנו ידידים על שם ידיד ה' וכתי' נתתי ידידות נפשי. זמירות שירות וכו' והכל זכרנו למעלה. רם ונשא גדול ונורא משפיל גאים עדי ארץ מגביה שפלים עד מרום על דרך כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל והטעם בזה שהשפיל את מצרים שהיו מתגאים על ישראל והגביה את ישראל שהיו שפלים. וקראו רם ונשא על דרך כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. וקראו גם כן גדול ונורא על שם שהרא' בים גדולותיו ונוראותיו. מוציא אסירים על שם מוציא אסירים בכושרות. פודה ענוים על שם יען משח ה' אותי לבשר ענוים. ועוזר דלים על שם ותהי לדל תקוה. העונה לעמו ישראל בעת שועם אליו על שם ותעל שועתם.
תהלה לאל עליון ברוך הוא ומבורך על שם תהלתי יספרו. ומשה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל וכו' ואמר ענו לרמוז ותען להם מרים. בשמחה רבה על שם בתופים ובמחלו' וכתי' ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו. וסמך שירה אצל שמחה על שם בשמחה ובשירים לפי שזה תלוי בזה. ואמרו כולם מי כמוך וגומ' שירה חדשה שבחו גאולים על שם ויתן בפי שיר חדש. ואמר שירה חדשה בלשון נקבה על שם שאומר במדרש חזית ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר נמשלו ישראל כנקבה מה נקבה זו נוטלת עשור מנכסי אביה כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממין שהיא עשור לשבעים אומות ועל ידי שירשו ישראל כנקבה אמרו שירה בלשון נקבה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש כזכר היורש כל נכסי אביו הה"ד עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר וכתיב פאת קדים הים דן אחד מפאת קדימה ועד פאת ימה אשר אחד נפתלי אחד מנשה אחד וכלהון כך והן אומרין שירה בלשון זכר שנאמר שירו לה' שיר חדש חדשה אין כתיב כאן אלא חדש. עוד מפרש במכילתא שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת ויולדת כך כל התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד אבל השירה העתידה נקראת בלשון זכר כשם שאין הזכר יולד כענין שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר וגומר כך התשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד שנאמר ישראל נושע ה' תשועת עולמים. וכן בגאולה של ליל פסח אנו אומרים ונודה לך שיר חדש על גאולתנו. לשמך על שפת הים על שם מת על שפת הים. יחד כולם הודו והמליכו וכו' ונאמר גואלנו ה' צבאות וכו'. והטעם שתקנו לומר בשחרית פסוק זה ובערבית פסוק כי פדה ה' את יעקב מפני שביום אנו מבקשין מלפניו שיגאלנו וזהו לשון גואלנו. ובלילה כבר גאלנו ופדאנו מיד חזק ממנו שהם הגוים שאנו בעיניהם כקוצים ואעפ"כ השם מצילנו מידם בכל יום.
ותמצא כי בברכה זו מזכיר שבעה פעמים אמת כנגד חצבה עמודיה שבעה כמו שכתוב בספר יצירה שהם שש קצוות העולם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל והשביעי הוא היכל הקדש מכוון באמצע והוא כסא הכבוד. והטעם כי העולם כולו קיים על האמת כדתנן על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום וזהו שאמ' הכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ופסוק זה הוא כפול כיצד אמת מארץ תצמח ראשי תיבות אמת, תיבות שניות מארץ, תיבות אחרונות תצמח, ואמרו רבותינו ז"ל קושטא קאי שקרא לא קאי כי אותיות אמת יש להם מושב ואותיות שקר אין להם מושב. וגם אותיות אמת הם כסדר אלפא ביתא וכן מספרם, ואותיות שקר מהופכים ויש בהם קצת שוה שכן דרך השקרן לומר קצת אמת כדי לפתות את האנשים בדבריו.
וקימא לן בפרקא קמא דברכות שמצוה לסמוך גאולה לתפלה בין בשחרית בין בערבית ואע"ג שבתחלה אומר ה' שפתי תפתח אינו הפסק דכיון שתקינו ליה רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא, וכן בערבית ואע"פ שצריך לומר השכיבנו בין גאולה לתפלה כיון דתקינו ליה רבנן בגאולה כגאולה אריכתא דמיא. וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תלים שנאמר ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. וגרסינן בירושלמי בפרק קמא דברכות אמר ר' אמי כל מי שאינו תוכף גדולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך יצא המלך לידע מהו מבקש ומצאו שהפליג ועוד הוא מפליג. פירוש כך אדם המתקרב לפני הב"ה בשירות וקלוסין ובהזכרת יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו. וצריך ליזהר שלא לדבר בין גאולה לתפלה ואפילו לענות קדיש וקדושה שהרי פסוק ה' שפתי תפתח לולי שתקנוהו בתחלת התפלה היה הפסק. ואם צריך לענות קדיש וקדושה ימתין קודם שיאמר שירה חדשה. וכן שמעתי בשם רבינו תם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |