אבודרהם/קריאת התורה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבודרהם TriangleArrow-Left.png קריאת התורה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


קריאת התורה


בשני ובחמשי מתפללין כשאר הימים ולאחר שמסיים שליח צבור חזרת התפלה אומר תחנונים המתחילין והוא רחום יכפר עון וגומ'. וכתב אבן הירחי שמעתי שיסדוהו שלשה זקנים על ספינת גולת ירושלם שהגיעה אל ממשלת הגמון אחד ואמר לנסותם בכבשן האש אם הם מזרע ישראל כחנניה מישאל ועזריה ושאלו ממנו זמן ונתן להם זמן שלשים יום ולסוף הזמן חלם א' מקרא שכתוב בו תרין כי ותלתא לא ולא ידע מה הוא אמרו לו זה הפסוק הוא כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך ונכנס באש ונחלק האש לג' חלקים ויצאו בשלום ונכנסו אליו הזקנים ויסדו והוא רחום על הנס הגדול וכל אחד מהם התחיל ברחום וסיים ברחום. הא' והוא רחום והשני אנא אל מלך רחום וחנון והשלישי אין כמוך חנון ורחום. ואחר שמסיים והוא רחום נופלין על פניהם כדרך שאמרנו למעלה. ואומר תחנה ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך וגו' ואומר אבינו מלכנו וכו' ואומר ואנחנו לא נדע וגו'. ואחר כך עומד שליח צבור ואומר קדיש עד לעילא.

ואומר אל ארך אפים ורב חסד ואמת פסוק הוא. אל באפך תוכיחנו על שם ה' אל באפך תוכיחני. חוסה ה' על ישראל עמך. על שם חוסה ה' על עמך. והושיענו מכל רע על שם הושע ה' את עמך. חטאנו לך על שם חטא ישראל. אדון סלח נא כרוב רחמיך אל על שם סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ועל שם כרוב רחמיך מחה פשעי. אל ארך אפים מלא רחמים אל תסתר פניך ממנו על שם אל תסתר פניך ממני. חוסה ה' על ישראל עמך וכו'. והצילנו מכל רע על שם הצילה מחרב נפשי. וכתב בעל משמרת המועדות שהטעם שאומר בראשונה והושיענו ובאחרונה והצילנו כי תחלה אנו מבקשין על הגאולה מהגלות והיא הישועה השלימה ואחר כך אנו מבקשין רחמים כי גם תוך זמן היותנו בגלות הוא יצילנו מכל רע מצרות האויבים וגזרותם. עד כאן. ותמצא בשתיהן חמשים תיבות כנגד עשרת הדברו' וארבעים יום שעמד משה בהר לקבל התורה.

ומוציא ספר תורה ועומד לפני ההיכל ואומר בקול רם גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו ומגביה הספר בידו למעלה. ועל שם ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים נהגו לומר גדלו שיש בו ששה תיבות. ועוד לפי שיש בו ששה ועשרים אותיות כחשבון השם לומר שצריך לגדלו. ועולה בספר לתיבה ואומר הכל יתגדל ויתקדש. יש מפרשים כי הכל היא מדה בשמים ששמה כל וזהו וה' ברך את אברהם בכל. וזה הפי' אינו מתישב על הלשון שהרי אחרי כן הוא אומר שמו של מלך מלכי המלכים הב"ה. והנכון בעיני כי הכל הוא מדבר כנגד הצבור כלומר אתם הצבור כלכם אמרו יתגדל ויתקדש שמו של הב"ה לפי שבר' העולם כמו שמספר והולך. והראיה על זה מה שאומר אחרי כן הכל תנו עוז לאלהים. ובמסכת סופרים גורס על הכל יתגדל ונכון הוא. ומזכיר כאן חמשה ענייני שבח כנגד חמשה חומשי תורה והן יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם ויתנשא. שמו של מלך מלכי המלכים הב"ה על שם אנת הוא מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא. בעולמו שברא העולם הזה והעולם הבא כרצונו פירשנוהו בקדיש. וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה כרצון יראיו וכו' כלומר ויהי רצון מלפניו שתגלה מלכותו עלינו במהרה כרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל.

ואומר הכל תנו עוז לאלקים וכו' ואומר תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. ויש בכל אלו הפסוקים ארבעים תיבות כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר לקבל התורה.

תנן בפרק הקורא את המגלה עומד בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן פי' בסדר של אותו השבוע. ואמרי' בגמר' מקום שמפסיקין בו בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה. ואמרי' במסכת סופרים בשני ובחמישי ובשבת ובמנחה קורין שלשה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא, ובראשי חדשים ובמועד קורין ארבעהף זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואין יום טוב קורין ארבעה, ביום טוב קורין חמשהף ביום הכפורים ששה, בשבת שבעה, יום טוב שאסורו בלאו חמשה, יום הכפורים שאסור בכרת ששה, שבת שאסורו בסקילה שבעה ומפטירין בנביא. ובעל משמרת המועדות כתב שהטעם שקורין ששה בתורה ביום הכפורים כנגד היום שבא לספר על מעשה העולם הזה שנמשלו לששת ימי החול. אבל השבת נמשל לעולם הבא שהוא יום מנוחה לצדיקים ועל כן קורין בו שבעה. וכתב רבינו סעדיה כי יש בקריאת התורה בצבור חמשה חלוקים. הראשון הימים שקורין בהם שלשה אנשים אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם והם יום שני ויום חמשי ובמנחת השבתות ושמונת ימי חנוכה ויום פורים. והשני הימים שקורין בהם ארבעה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם והם ראשי חדשים וימי חולו של מועד. והשלישי הימים שקורין בהם חמשה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם והם המועדים הנקראים מקרא קדש כלומר פסח ושבועות וראש השנה וסוכות ושמיני חג עצרת. והרביעי הוא יום הכפורים לבדו שקורין בו ששה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם. והחמישי יום שבת שקורין בו שבעה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם וכל יום שיכולין להוסיף על המנין הנזכר בו קורין בו הפטרה וכל יום שאין יכולין להוסיף על המנין הנזכר בו אין קורין בו הפטרה חוץ ממנחת תשעה באב עד כאן דבריו. ולפי זה המנין נמצא בשבוע מספר כהנים ולויים הקורין כמספר ישראל הקורין.

גרסינן בבא קמא סוף פרק מרובה עשר תקנות תקן עזרא. תקנה ראשונה שיהו קורין בתורה במנחה בשבת משום יושבי קרנות. פירש רש"י הם יושבי חנויות ימות החול ועוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי. תקנה שניה שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי שלשה אנשים עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנין הם בני אדם כשרים בטלים ממלכתן לעסוק בצרכי הצבור ולבא לבית הכנסת כדי שיהו מצויין עשרה לעת תפלה ומתפרנסין עם הצבור. תקנה שלישית שיהו בתי דינין קבועין בשני ובחמשי שהרבים מתקבצים לשמוע ספר תורה. תקנה רביעית שיהו מכבסין בחמישי בשבת מפני כבוד השבת ללבוש לבנים. תקנה חמישית שיהו אוכלין שום בערב שבת מפני שאז היא עונת תלמידי חכמים כדאמרינן אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו בערב שבת והשום מרבה את הזרע. תקנה ששית שתהא אשה חופפת ראשה במסרק ביום טבילתה משום חציצה. תקנה שביעית שתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעות, פרש"י כעין מכנסים קטנים. תקנה שמינית שתהא אשה משכמת ביום שהיא רוצה לאפות ואופה כדי שתהא פת מצויה לעניים. תקנה תשיעית שיהו רוכלין מחזרין בעיירות ולא יוכלו בני העיירו' לעכב עליהם כדי שיהו תכשיטין מצויות לבנות ישראל כדי שלא יתגנו על בעליהן. תקנה עשירית שיטבול בעל קרי קודם שילמוד תורה ותקנה זו בטלוה שלא פשט איסורה כדאמרינן בברכות בפרק מי שמתו נהוג עלמא כר' יהודה בן בתירא שמתיר ללמד תורה בלא טבילה. ובירושלמי מונה קריאת התורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה בתקנה אחת ומוסיף להשלים העשרה תקנות שיהו הנשים מדברות בבית הכסא דאמרינן בשלהי ברכות קבלה דבית הכסא שתיקותא וצניעותא ולנשים התירו לדבר כדי שאם יבא אדם להכנס לבית הכסא שישמע הדבור ולא יכנס.

ומה שנהגו לקרות בתורה בשני ובחמישי וגם להתענות אומר בתנחומ' שבארבעים יום אחרונים שעלה משה למרום עלה בחמישי וירד בשני ונתרצה לו הב"ה. ואומר במדרש דרשו ה' בהמצאו ב"ה מציאות כלומ' בשני ובחמישי תמצאון אותו להיות קרוב אליכם אם תדרשוהו.

ואלו השלשה שקורין הם כהן ולוי וישראל וקורין לכהן תחלה ואחר כך ללוי ואחר כך לישראל דגרסינן בפרק הנזקין אלו דברים שאמרו משום דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. וכתב רב עמרם כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשותא לישראל למקרי קמיה אפילו הוא נשיא שבישראל. וכן כתב רב נטרונאי דאפילו כהן עם הארץ קודם לתלמיד חכם. ואמרינן בפרק הנוקין אמר רביי נקיטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה. פרש"י בלשון אחד שלא יקרא לוי כלל וכן כתב רב עמרם ור"ח. ופירוש אחר פירש שלא יקדים לוי לישראל אלא מי שירצה שיקדום אם ישראל גדול הוא קודם ואם הלוי גדול או אפילו שוין הוא קודם. והמנהג כלשון הראשון. ואמר אביי נקיטינן אם אין שם לוי כהן קורא במקום לוי ודוקא כהן הראשון ישאר עומד במקומו ומברך פעם אחרת וקורא אבל כהן אחר לא יעלה שלא יאמרו פגום הוא שיאמרו חלל הוא על כן קרא כהן אחר. אבל פגם שני ליכא שהרי קורא אחריו לוי ואלו היה חלל זה לא היה קורא אחריו לוי אלא היה קורא ראשון אותו לוי. וכן לא יעלו שני לויים זה אחר זה שלא יאמרו אחד מהם פגום הואי שיאמרו לוי הראשון נפסל באחת מן הממזרות או נתינות לפיכך חזר לקראת זה הלוי האמיתי או יאמרו לוי הראשון הוא לוי גמור והשני נפסל בא' מן הפסלנות ונפסל ממעלתו ויצא לכלל ישראל. אבל כהנים הרבה יכולין לקרות בהפסק ישראל ביניהם ואין לחוש שמא יאמרו הראשון פסול הוא כיון שקראו ישראל אחריו. וכן כתב רב עמרם ובתר דקרי כהן ולוי וישראל קרי מאן דבעי אי בעי כהן למיתנא ומקרי שפיר דמי. וכן כתב רבינו סעדיה שאחר שקראו כהן ולוי וישראל יכולין לעלות כהנים ולויים אחריהם. וכתב ה"ר מאיר דרוטנבורק בתשובה עיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל ולא נשים ולא קטן לא יקראו בתורה כלל. יראה מדבריו שאם יש שם נשים או קטן דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשי' או קטנים שהכל משלימין למנין שבעה. וכשאין שם כהן וקורא לישראל במקומו אומר במקום כהן כדי שלא יטעו להאכילו חלות אבל העולה במקום לוי אין צרי לומ' במקום לוי דמעשר ראשון מותר לזרים וגם לא שכיח. וכתב הרי"ף אם התחיל ישראל לברך ברכת התורה בצבור וקודם שהתחיל לקרות בתורה נכנס כהן אינו פוסק הישראל וקורא הכהן אבל ברכו לא הוי התחלה. וכן אם היו כהן ולוי בבית הכנסת וקרא הכהן ראשון וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך שניה אין מפסיקים אותו דאין דוחין מצות לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא משום פגמו של לוי דמצות אין מבטלות זו את זו.

ואלו השלשה אין קורין פחות מעשרה פסוקים ווידבר עולה מן המנין ואם נשלם הענין בפחות מעשרה פסוקים כגון פרשת ויבא עמלק שאין בה אלא תשעה פסוקים אין לחוש. ואין קורין עם כל אחד פחות משלשה פסוקים שנים קורין שלשה שלשה ואחד קורא ארבעה ואי זה מהם שקרא ארבעה משובח.

ואמרינן במסכת סופרים החזן הקורא בתורה בשבת פחות משבע קריאות ושכח כסבור שקראו שבעה יחזור ויקרא וימלא שבע קריאות עד כאן והכל עולין למנין שבעה ואפי' אשה ואפי' קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.

גרסינן במגלה קראה אחד קראוה שנים יצאו. ואמרינן בגמר' תאנא מה שאין כן בתורה. פי' שאין קורא אלא אחד אותו שהוא עומד לקראת בתורה ואין שליח צבור קורא עמו. ומה שנהגו עתה ששליח צבור קורא עמו כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקראת כדאמרינן גבי ביכורים בתחלה מי שיודע לקרות קורא מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא. פירוש מחמת הבושה. התקינו שיהו מקרין את הכל. וכתב הרא"ש אין הדמיון נראה לי דהתם נמנעו מלהביא בכורים ועברו על מה שכתו' בתורה אבל הכא הבקיאין יקראו והאחרים ימנעו ומחמת בושה יתנו לב ללמוד הפרשה אלא נראה הטעם לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין הצבור יוצאין בקריאתו והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו בתורה אתי לא נצויי עם שליח צבור לכך תקנו שיקרא שליח צבור שהוא בקי בקריאה, ומכל מקום גם העומד לקרות יקרא בנחת עם שליח צבור ובדקדוק שלא תהא ברכתו לבטלה ואותו שאינו יודע לקרות אין ראוי שיקראוהו שליח צבור והויא ברכה לבטלה ולא מסתבר שהוא יברך על קריאת שליח צבור עד כאן דבריו.

ואמרינן בתנחומא מעשה בר' עקיבא שקראו החזן ברבים בבית הכנסת לקראת בספר תורה ולא רצה לעלות אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו כי היא חייך ואורך ימיך ולמה נמנעת מלעלות. אמר להם לא נמנעתי מלעלות אלא לפי שלא סדרתי הפרשה שנים ושלשה פעמים שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הצבור עד שיסדר אותו שנים ושלשה פעמים בינו לבין עצמו שכן בהקב"ה שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות והתורה גלויה לפניו ככוכב כשבא ליתן אותה לישראל כתוב בו אז ראה ויספרה הבינה וגם חקרה ואחר כך ויאמר לאדם וגו' ומכאן יש ללמוד קל וחומר לאותם שעולים לקרות בתורה שאין יודעין אפילו אות אחת שאינן רשאין לעלות וצריך למחות בידם שלא יעלו. וכתב רבינו סעדיה שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו יראה שליח צבור אם כשיקרא לו מלה במלה יודע לאמרה יכול לקראת ואם לאו לא יעלה

וכל אחד מהעולים לקראת פותח הספר ורואה ומברך וקורא. ובירושלמי דמגלה מפרש מה טעם וכפתחו עמדו כל העם מה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה'. ואומר ברכו את ה' המבורך בקול רם כדי שיענו הקהל ושליח צבור ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואע"פ שאומר ברכו אינו כמוציא עצמו כיון שאומר המבורך. והכי איתא בירושלמי. והר' יהודה ב"ר ברזילי ברצלוני כתב בשם רבי' סעדי' אע"פ שאמר המבורך ולא הוציא עצמו מן הכלל צריך להחזיר עצמו לכלל לגמרי ולאמר ברוך ה' המבורך מידי דהוה אברכת המזון שאע"פ שאמר נברך ולא הוציא עצמו מן הכלל צריך לחזור למקום שפסק ולומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו.

ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים שנאמ' ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. ונתן לנו את תורתו שנא' ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם וכתי' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים. וחותם בא"י נותן התורה ולא תקנו בברכה זו ראשונה חיי עולם נטע בתוכנו כמו שתקנו בשניה שאחר קריאת התורה לפי שאינה עץ חיים עד שיחזיק בה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה אבל משהחזיק בה וקרא בה מברכין חיי עולם נטע בתוכנו ולכך צריך כל אחד מהעולם להחזיק הספר בידו בשעה שמברך. וראיה לזה מדאמרינן בפרק לולב הגזול קורא קרית שמע ולולבו בידו מתפל ולולבו בידו קורא קרית שמע ולולבו בידו מתפל ולולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע וזהו כדי להחזיק ס"ת בידו. ועוד ראיה אחרת מדאמרי' בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בחיקו של יהושע שאין אומ' הזה אלא למי שתופס החפץ בידו.

כת' הר' יהודה ב"ר ברזילי ברצלוני בשם רבי' סעדיה אע"פ שכבר בירך על התורה בבקר קודם פרשת התמיד חוזר ומברך אשר בחר כשקורא בתורה. ולא הוי ברכה לבטלה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור. וכן כתב הרא"ש שחוזר ומברך דברכה זו נתקנה על קריאתו בצבור כמו שנתקנה ברכה אחריה וכמו שתקנו אשר בחר בנביאים למפטיר. וכת' הר' יחיאל בן הרא"ש אם איחר אדם לבית הכנסת עד קריאת התורה והתחיל בברכות ומסיים ברכת התורה קודם שהתחיל פרשת הקרבנות קראוהו לקרות בתורה בזה נסתפקתי אם יש לו לברך אשר בחר בנו אם נאמ' שאין לחלק הואיל ותקנו ברכה זו על קריאת בצבור יש לו לברך אע"פ שכבר בירך או נאמ' ודאי אחת מהן לבטלה דהיאך יברך ברכה אחת פעמיים בזה אחר זה בלי הפסק בנתים וכן היה נראה לי, אמנם שאלתי את פי אדוני אבי הרא"ש ואמר שיש לו לברך כי לא חלקו חכמים ואם קראוהו לקרות בתורה קודם שברך ברכת התורה בהא ודאי נראה לי שאין לו לברך שנית אשר בחר בנו דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה. עכ"ד.

ולאחר שקורא גולל הספר ומברך ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן לנו תורת אמת שנא' ותורתך אמת. וא"ת ברכה זו למה פותחת בברוך והלא סמוכה היא לברכה שלפני התורה כמו אמת ויציב ויראו עינינו דאמרינן בהו דפסוקים לא הוו הפסק וי"ל דכי אמרינן פסוקים לא הוו הפסק הני מילי פסוקים הקבועים תמיד כגון פסוקים שיש בין השכיבנו ליראו עינינו ופסוקים שיש בין ברכת יהללוך שלאחר ההלל לברכה שלפני ההלל אבל בקריאת התורה הוו הפסק כיון שאינם קבועים תמיד. וכן תפרש ברכה שלאחר ההפטרה. אי נמי משום דבימיהם לא היו מברכין אלא ראשון ואחרון הילכך צריך לפתוח האחרון בברוך. אי נמי כיון שהיא אחר קריאה בספר נראה שהיא תחלת המעשה. ולהאי טעמ' ניחא נמי ברכה שלאחר קריאת המגלה. חיי עולם נטע בתוכנו על שם עץ חיים היא למחזיקים בה ועל שם שקרא אותה הפסוק עץ אמר בה לשון נטיעה. והרב רבינו יעקב בן הרא"ש גורס אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ופירש כי תורת אמת היא תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבעל פה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים. ויש קורין לחיי עולם נטעה בתוכנו. והראשון עיקר. ותמצא נטע בגימ' תרי"ג מצות. וחותם בא"י נותן התורה. ותמצא באלו השתי ברכות ארבעים תיבות כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר לקבל התורה.

וכתב רבינו סעדיה שאין לקורא לומר ברכו עד שיראה הפסוק שמתחיל בו. וצריך לברך ברכה ראשונה וספר תורה פתוח לא סתום. וברכה אחרונה לא יברך אותה עד שיגלול הספר לא כשיהיה פתוח.

גרסינן בסוטה בפרק ואלו נאמרין אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לדבר אפילו בדבר הלכה שנא' וכפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר והוחלתי כי לא ידברו עמדו ולא ענו עוד, ר' זירא אמר מהכא ואזני כל העם אל ספר התורה. וקשיא הא דאמרינן בפרק קמא דברכות רב ששת מהדר אפיה וגריס.פי' בשעת קריאת ספר תורה אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו. ופירש ר"י שהיה גורס בלחש דהא דאמרינן שאסור לספר דוק' בקול רם לפי שמונע האחרים מלשמוע אבל בלחש מותר. והרי"ף כתב דוקא רב ששת דתורתו אומנותו אבל להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר אסור לא. ובעל הלכות גדולות כתב דוקא היכא דליכא עשרה בר מההוא דצייתי לספר תורה דאיכ' בזיון דספר תורה אבל אי איכא עשרה שפיר דמי. וכתוב בחדושי דב"ש שזה אינו נכון דהא כתי' וכפתחו עמדו כל העם והתם ודאי הא איכא יותר מעשרה דשמעי לספר תורה ואפילו הכי אסור. ויש אומרים כי זה היה לפי מנהגם שהיו נוהגין שהקורא ראשון היה מברך לפניה והמסיים לאחריה והאמצעיים לא היו מברכין כלל. ובדין היה שלא לספר כלל שמא יצטרך לעלות ולקראת ואם יספר בין שתי הברכות יהיה הפסק. ומי' הדעת הנכונה היא שלא לספר כלל.

ואסור להניח ספר תורה בשעה שקורא הקורא ולצאת שנאמר ועוזבי ה' יכלו ובין גברא לגברא שרי. כתב רב נטרונאי דוכתא דמצלו בי עשרה ולית בהון שבעה דידעי למקרי בספר תורה קרי כל גברא דידע למקרי תרי זימני ושפיר דמי דלא ליבטיל מנהג ישראל ולא ליבטלן ברכות ולאשמועי להנך דלא גמירי דאין בזה משום מוציא שם שמים לבטלה עד כאן. ואם אין בהם אלא אחד היודע לקרות בתורה קורא עד שבעה פעמים ומברך לפניה ולאחריה בכל פעם ופעם ואין צריך לעמוד ולישב. והתוספתא שאומרת שצריך לעמוד ולישב לדין המשנה הוא שהראשון הפותח בתורה מברך לפניה והחותם בה מברך לאחריה ואין ניכר שיהו שבעה אלא בעומד ויושב. אבל עתה שמברכין כל אחד לפניה ולאחריה בברכות ניכר שהן שבעה ואין צריך לעמוד ולישב. ומה שתקנו לברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין לפניה משום הנכנסין עכשיו לבית הכנסת שהיו סבורין שזה ראשון וראשון צריך לברך לפניה ולאחריה משום היוצאין שיהו סבורין שזה אחרון ואחרון צריך לברך לאחריה.

אין משיירין בפרש' פחות מג' פסוקים. פי' הקורא בתורה לא יקרא עד סוף הפרש' בענין שלא ישאר ממנה אלא שני פסוקים משום היוצאין שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים וכן לא יתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים משום הנכנסין שאם יתחיל בה שני פסוקים יאמרו הנכנסין אותו שלפני זה התחיל בפרשה ולא קרא רק שני פסוקים כי אם התחיל לפני הפרשה למה לא פסק כשהגיע לפרשה ופסק אחרי כן באמצע הפרשה. ולכן כשקורין פרשת ואתה תצוה אינו יכול לקראת הכהן פחות משבעה פסוקים מפני שפרשה ראשונה היא משני פסוקים ופרשה שניה מחמש פסוקים. ואם תאמר והרי בפרשת ראש חדש קורא השלישי פרש' וביום השבת שהיא משני פסוקים והיה לנו לחוש שמא יאמרו הנכנסין שלא קרא השלישי רק שני פסוקים שאלו קרא מפרשה עליונה היה לו לפסוק כשהגיע לפרשה. ויש לומר שאין לחוש שהרי גם עתה הפסיק בפרשה.

כתוב בתשובת הגאונים וששאלתם על הקורא בתורה ראשון וקרא אחריו השני מה שקרא הראשון מה דינו אם הוסיף ומה דינו אם לא הוסיף. תשובה אם קרא אותו שני מוסף על מה שקרא ראשון שלשה פסוקים במקום שאפש' או אפילו שנים במקום דלא אפשר אותו שני עולה למנין דתנן בפרקא בתרא דתעניות ביום הראשון בראשית ויהי רקיע ותאנא בראשית בשנים ויהי רקיע באחד והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד תלתא פסוקי הויין אלא בראשי' בשנים חמשה פסוקי' הויין ותנן הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקי' ואיתמר רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק ואי סלקא דעתך דשני קורא מה שקרא ראשון בלא תוספת ועלה למנין אמאי פליגי רב ושמואל אמתניתין לוקמה דקרא ראשון פרשת בראשית ואחר כך קראה שני והוה ליה בשנים אלא לאו שמע מנה דאין עולה למנין אלא אם כן מוסיף הואיל ואפשר מה שאין כן בפרי החג דהתם לא אפשר עד כאן.

גרסינן בפרק הנזקין רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור. ועל זה שאל אחד מן החכמים את הרשב"א וזה לשון השאלה. ספר תורה שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלים ספר תורה מותר לברך בו או אסור, לפי שמצאתי תשובת שאלה מהרמב"ם ז"ל שהתיר, וזהו לשון התשובה מותר לברך בספר תורה פסול ואין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה על נטילת לולב או ישיבת סוכה שעליה מברך ואם היו פסולים לא עשה מצוה אבל בקריאת התורה מצוה היא הקריאה בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול ואפילו קרא על פה עצמה של קריאה היא המצוה שעליה מברכין הלא תראה שהקורא בשחר קודם שיתפלל משנה או תלמוד או הלכה או מדרש מברך ואחר כך קורא או דורש הא למדת שההגייה בתורה היא המצוה שעליה מברכין וזהו ההפרש שלא הרגישו בו רוב חכמי המזרח ואמרו שהמברך וקורא בספר תורה פסול שהיא ברכה לבטלה. וראיה לדבר זה מה שאמרו רבותינו ז"ל אין קורין בחומשין בצבור מפני כבוד הצבור וכי יש פסלנות בעולם כמו פסלנות של חמשים ואפילו היה ספר תורה חסר אות אחת פסול וכל שכן חומש ולמה נתנו טעם מפני כבוד צבור והיה להם ליתן טעם מפני שהוא פסול שנמצאת ברכה לבטלה, ואם תאמר שקריאה זו בלא ברכה נאסרת וכי יש בעולם מי שעלה בדעתו לאסור קריאה בלא ברכה ואפילו על פה אלא ודאי שלא אמרו בצבור אלא על הקריאה שחייבין לקרותה בצבור שהן ג' או ז' וכיוצא בהן הוא שאין קורין בהם מפני כבוד הצבור לא מפני הברכה, ועל דוקיא זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף בלא עבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון רבינו יוסף הלוי בן מאגש ורבי' יצחק וכיוצא בהן ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף לפי שכלם בעלי בינה חכמתם מיושבת ומכוונת וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר הוא או פסול הוא אלא בקריאה בין שקרא בספר כשר או פסול כמו שביארנו, ואעפ"כ ראוי לכל צבור להיות להם ספר תורה כשר בכל הלכותיו ובו ראוי לקרות לכתחלה בצבור, ואם אי איפשר להם קורין ואפילו בפסול ומברכין מהטעם שאמרנו וכן הורה רבינו חנוך הספרדי, עד כאן לשון התשובה, ואני תמה קצת על דבריו שהוא ז"ל כתב בספרו בהלכות ספר תורה נמצאת למד שעשרים דברים שכל אחד מהם פוסל ספר תורה ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש שמלמדין בו התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים, נראה מדבריו שאין קורין בו כלל. תודיעני אם דעתך מסכים על זה לדעת הרב ואם מותר לקרות בחומשין בהקבץ בבית המדרש עשרה או יותר אע"פ שנראה מדעת הרב שהשוה דין חומשים שמלמדין בהם תינוקות לספר פסול.

תשובה פליאה ממני דעת הרב בתשובתו נשגבה ולא אוכל לה והדבר מחודש בעיני הרבה מכמה ענינים האחד שאם אינו פסול לקראת ולברך בו לאי זה ענין הוא פסולו והכשרו שאין סברא לומר פסול לקרות בו לכתחלה היכא דאיפשר להם בספר כשר, וכן נמי כל מקום שאמרו אין קורין בו שיהא פירושו אין קורין בו לכתחלה במקום שיש להם ספר כשר. ועוד שהטענה בעצמה שנסמך עליה הרב והיא שעל עצמה של קריאה אנו מברכין ואפילו קרא על פה נפלאתי עליה הפלא ופלא לפי שהקריאה בעצמה שבבית הכנסת לא תקנוה בעל פה אלא בספר תורה שאלו היתה התקנה בעל פה מפני מה אין קורין בחומשין מגרע גרע חומש מקורא על פה, אבל קריאת תקנת משה ועזרא תקנה מחייבת לקרא בשני ובחמשי ובשבתות ובימים טובים ואע"פ שבירך לאלתר על קריאת פרשת הקרבנות ושנה סדר תמיד וחזר ואמר אהבה רבה ונפטר בכך מברכת התורה ואלו רצה לקראת בעלמא ולשנות פטור מלברך אפי' כן אם קרא בתורה באותן זמנים מזומנים ואפי' לאלתר חייב לברך עליה למצות קרית התקנה ואותה תקנה עיקרה לא נתקנה אלא בקריאת ספר תורה, והלכך כל שאינו קורא על הספר ובספר כשר אינו מברך שאין זה כקורא מן התקנה. והראיה שהביא משמן של גאונים יותר תמה בעיני לפי שמשם נראה לי ראיה מפורשת בהפכו דהכי גרסינן התם שלחו בני גלילא לר' חלבו מהו לקרות בחומשין בבית הכנסת לא הוה בידיה אתה שאיל בי מדרשא ופשטוה מיהא דאמ' ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו ולא היא התם מיחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה, אלמא אפי' למאן דמכשר בחומש בספר תורה חסר או פסול אין קורין בו משום דעדיפי חומשין טובא דלא מיחסרי ולא מיפסלי במלתיהו מספר תורה חסר או פסול במלתיה, ויריעה דנקט מסתברא דלאו דוקא דאפי' חסר אות אחת. ועוד דבהדיא תנן בפרקא קמא דמסכת סופרים כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואין רשאי לשנות והלכה למשה מסיני שאם שנה בזה ובזה פסול ואין קורין בו. ועוד שם בפר' שני מניח בין שם לשם כדי שיהא ניכר ובאותיו' כדי שלא יהו מעורבין. ואם עירב האותיות או שהפסיק באמצע השם ונעשה שם אחד כשני שמות כגון שכתב ראובן מופסק כשני שמות כזה ראו בן פסול ואין קורין בו. ועוד שנינו שם בכמה פסלנות אין קורין בו וזו היא תשובה גדולה על דבריו. גם מדבריו הוא נושב שכתב בחבורו שאין קורין בספר פסול ברבים ואיני כחולק על דבריו ועל עדותו שהעיד משום גאוני המערב אלא שאיני יורד לסוף דעתו שדבריו נראין לי כסותרין זה את זה עד שאני אומר שזו בילדותו שנאה לנו וחזר בו בזקנותו. ועם סתירת ראיותיו וטענותיו אני מורה לך הלכה למעשה לא ראיתי מי שעשה בה מעשה. גם בכפרים שאין שם ספר תורה וקורין בספרים שאינם נגללין ואינן נכתבין כהלכתן לא ראיתי מעלם מי שעשה בה מעשה שבירך בהם לא בתחלה ולא בסוף. עד כאן תשובת הרשב"א.

ואחר שמסיימין בקריאת התורה אומר שליח צבור קדיש עד לעילא. וגולל ספר תורה ויעמידנו על התפר שאם יקרע יקרע על התפר וגרסי' במגלה בפ' בני העיר אמ' ר' שפטי אמ' ר' יוחנן עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה נוטל שכר כלם, כלם סלקא דעתך אלא אמר אביי נוטל שכר כנגד כלם.

ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתו' ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום ושלום העיר הוא שיתפללו לשם שינצח המלך את אויביו. ואמרינן בפרקא קמא דעבודה זרה אמר רב יהודה אמ' שמואל מאי דכתי' ותעשה אדם כדגי הים כרומש לא מושל בו מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלענו והיינו דתנן ר' חנניא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'.

ואחר כך מברך את הקהל כמו שנאמר ויברך את כל קהל ישראל. ואומר אשרי יושבי ביתך וגומ' ולמנצח מזמור לדוד וגומ' ובא לציון וכל סדר קדושה ואומ' יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו וגומ' ומחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש תתקבל. ואומר תפלה לדוד ומזמור שהיו הלויים אומרים באותו היום כמו שכתבנום למעלה ואומ' קדיש יהא שלמא רבה.


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון