אבודרהם/קדיש וברכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואומר ש"צ קדיש עד לעילא. ואין לאומרו בפחות מעשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו וקדושה או הפורס על שמע אינו בפחות מעשרה ושליח צבור מן המנין שנאמ' ונקדשתי בתוך בני ישראל שכל עשרה מישראל נקראים עדה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת והם היו שנים עשר יצאו מהם יהושע וכלב נשארו עשרה וקראם הכתוב עדה. חדוש במקהלות ברכו אלקים, במקהלות בגימטריא בעשרה,.
ופירוש הפורס על שמע המברך ברכות שמע. כי הוא יברך הזבח תרגום ירושלמי הרי הוא מפרס על נכסא. ויש מפרשים פורס לשון פרוסה והיינו כשאדם בא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע ועומד אחד ואומ' קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע.
ואמרינן בירושלמי דמגלה שאם התחילו בעשרה והלכו מקצתם גומר ועל כלם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו. וכתב הרמב"ם ז"ל בתשובת שאלה התחילו בעשרה ברכת יוצר אור והלכו להם מקצתן משלימין ואומר הקדושה של יוצר. וכן בקדושה של תפלה אבל קדיש לא יאמר עד שיהיו שהעשרה שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו בעשרה. וכתב רבינו תם אם יש ששה בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו אע"ף שהאחרים שמעו יכולין לומר קדיש וברכו עמהם. וכתב עוד שכן מצא כתו' בהגדה שאין אומרין ברכו אלא אם כן יש שם ו' שלא התפללו שנא' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' פירוש שהתיבה הששית היא ברכו. ויש נסמכין על זה הפסוק במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל ויש בו ששה תיבות. עוד הביא רבינו תם אסמכתא לאלו הששה זה הפסוק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ויש בו ששה תיבות וגם אותיות ואתחנן ששה וגם אות ראשונה ששה. וכן נראה מדברי הרמב"ם שצריך ששה שלא שמעו קדיש וברכו. אבל הרא"ש כתב שתלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל אחד פורסין על שמע וכן כתוב במסכת סופרים במקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין קדיש בין ברכו ולאחר התפלה עמד אחד בין אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו וסברא גדולה היא לא דלמה יצטרפו תשעה ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה הרי הוא מקדש את השם בעשרה עכ"ד.
וזהו פירוש הקדיש שלם: יתגדל ויתקדש על שם והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' האמור במלחמת גוג שאז יתגדל שמו של הב"ה כמו שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר וכו' וכתיב בתריה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שמיה רבה יש מפרשים שם יה רבה שאנו מתפללין על שם יה שאינו שלם שיתגדל ויחזור שלם וזהו לעת הגאולה שיתנקם מעמלק שהוא מזרעו של עשו שנשבע שלא יהיה שלם עד שיתנקם ממנו, שנאמר כי יד על כס יה ה' לא נאמר כי אם יה וכסא לא נאמר כי אם כס שנשבע ה' בימינו ובכסאו שלא יהיו שלמים עד שימחה שמו של עמלק, אבל לאחר שיתנקם ממנו יהיה השם שלם וגם הכסא שנאמ' האויב תמו חרבות לנצח וגומ' וכתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם. ולזה רמז הכתוב באומרו אוה למושב לו, אל"ף להשלים הכסא והא להשלים השם. משל למלך ששלח את בנו מבית האסורים ויצא משם והיה הולך אצל אביו ובאמצע הדרך פגע בו לסתיס ובזבז כל נכסיו והכה את אנשיו, כששמע המלך חרה לו עד מות ואמ' לא די הצער שסבל בני בבית האסורים אלא לאחר שפדיתיו בכחי ובזרועי הגדול בא עליו אותו ליסתם ובזבז את נכסיו והכה את אנשיו, מיד השליך חותמו מידו ונשבע שלא יקרא בשמו ולא יכנס במלכותו עד שיתנקם מאותו צורר ולאחר שיתנקם ממנו יקרא בשמו ויתמלא כסא מלכותו וכך נשבע הב"ה כמו שאמרנו. וא"ת איך יאמר לחצי השם רבה. ויש לומר מפני שאין לומ' מיעוט כלפי מעלה כי אם רבוי וכן מצאנו ברוח הקדש שלאחר שנחלקה לחלקים רבים קורא אותו רבוי שנאמ' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ומתרגמי' וארבי מן רוחא דעלך. כך פירשו מקצת המפרשי' ואינו נכון בעיני כי שמיה רבה הוא תרגום של שמו הגדול כי הקדיש נתקן בלשון תרגום בעבור עמי הארץ כמו שנפר' לקמן ועוד כי מצאתי בנוסחאות ישנות ומדוייקות בפ"ק דברכות שגורס בשעה שעונין אמן יהי שמו הגדול מבורך אבא מנענע ראשו וכו'.
בעלמא דברא כרעותיה לפי שכשברא את העולם הזה לא היה שם עדיין עם מי יהיה נמלך כי עדיין לא נבראו המלאכים עד יום שני אבל כשרצה לברות את האדם נמלך עם המלאכי' שנא' ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו וגו' ואמרו רבותינו שנמלך עם פמליא של מעלה. וימליך מלכותיה כלומר שיראה מלכותו עלינו. ויצמח פורקניה תרגו' מצמיח ישועה. (ויבח) [ויבע] קץ משיחיה ר"ל ויחיש ביאת הגואל וחש עתידות מתרגמי' ומבע. וישכלל היכליה פי' ויבנה היכלו על שם לשכללא היכלא. בחייכון וביומיכון וכו' ולפי שבזמן הגאולה לא ישארו כי אם א' מעיר ושנים ממשפחה אנו מתברכין כאן בחיים וזש"ה ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים והיינו דאמרי' ייתי ולא אחמיניה מרוב הצרו' העתידות לבא באותו זמן, ובאותה מלחמה תהיה מיתה לעמלק וחיים וארך ימים לישראל ובזה יהיה גדול השם. בעגלה פי' במהרה כמו כי היכי דלשתריף בעגל ואמרי' על המשיח דליתי בעגלא.
ועונין הקהל אמן יהא שמי' רבא וכו', וגרסינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש אמ' ר' יהושע בן לוי כל העונה אמן יהיה שמו הגדול מבורך בכל כחו פי' בכל כוונתו שלא יחשוב בדבר אחר אלא שיהיה כל כח שבגופו עמו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה שנאמ' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה', פי' בפרוע הוא מלשון כי פרוע הוא ומתרגמינן ארי בטיל הוא, ופרעות הוא מלשון פורענות וכן הוא הפי' בהבטל הפורענות מישראל מפני שמתנדבים העם לברך את ה' הוא. אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן אפילו יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרוע פרעות, וכתיב התם כי פרעה אהרן, וכן הוא הפי' בהבטל פריעת עבודה זרה שתשקע ותשכח שלא יזכר עונה משום והתנדב עם הוא. לעלם ולעלם עלמיא, על שם ויחסן מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא. יתברך על שם יתברך באלקי אמן. וישתבח על שם להשתבח בתהלתך. ויתפאר על שם ישראל אשר בך יתפאר. ויתרומם ויתנשא על שם עתה ארומם עתה אנשא, וכתיב ויתרומם ויתנשא על כל אל. ועוד ויתנשא על שם והמתנשא לכל לראש. ויתהדר על שם משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. ויתעלה על שם מאד נעלית על כל אלקים. ויתהלל על שם מאד נעלית להתהלל עם נחלתך. לעילא מכל ברכתא שירתא תושבחתא כלומ' למעלה מכל שירות ושבחות שאדם מהלל ומשבח למלך בשר ודם יהיו שבחיו של הב"ה. ונחמתא כלומר יתנחם בנחמת ציון יותר משאר נחמות של בני אדם. ומצאנו שהב"ה מתנחם בנחמות שנאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי כיון שאמר למעני יראה שהוא מתנחם בנחמות. וגם על שם דאמרינן בפ"ק דברכות בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמו הגדול מבורך הב"ה מענע ראשו ואמ' אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך אוי לו לאב שהגלה את בניו אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, ולפי שאין שמחה לפניו באותה שעה אלא כמו דאגה על חרבן הבית ועל גלותינו אנו מתפללין שיתנחם בקרוב באותה דאגה וימהר לגאלנו. דאמירן בעלמא כלומ' האמירות בעולם לבני אדם לשבחם בהם. ואמרו אמן. על שם ואמ' כל העם אמן.
וכשאומ' קדיש אחר סדור כל תפלה מוסיפין בסופו תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל על שם אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ומתרגמינן בתרגום ירושלמי בצלותי ובבעותי ולכן סמכן זה לזה. קדם אבוהן די בשמיא ואמרו אמן לשון חכמים הוא שאומ' בכמה מקומות לפני אביהם שבשמים. וכשאומ' קדיש אחר קריאת תלמוד או מדרש אומ' במקום תתקבל צלותהון, על ישראל ועל רבנן ועל תלמידהון ועל תלמידי תלמידיהון על שם לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגומר וכמו שפירשנו בברכת הערב נא. דעסקין באורי' קדישתא על שם והגית בו יומם ולילה. ורוב שלוחי צבור אומרים באוריתא קדישא וטעות הוא דאורי' הוא לשון נקבה וקדישא לשון זכר ולכן צריך לומר קדישתא. די באתרא הדין ודין בכל אתר ואתר אינו חוזר על התורה אלא על החכמים שזכר. וכן הוא שיעורו על ישראל ועל רבנן די באתרא הדין וכו'. יהא חנא וחסדא על שם ותשא חן וחסד לפניו. ורחמי על שם רחם ארחמינו. מן קדם מרי שמיא וארעא ואמרו אמן על שם בה' אלהי השמים ואלהי הארץ.
ובין אחר התפלה ובין אחר קריאת תלמוד או מדרש אומ' יהא שלמא רבה מן שמיא על שם יהי שלום בחילך. והטעם שנקבע השלום באחרונה לפי שהוא שקול כנגד הכל וכן הוא אומר ביוצר עושה שלום ובורא את הכל ותניא בתורת כהנים ושמא תאמר הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ וגומ' מגיד שהשלום שקול כנגד הכל, גדול השלום שהשם הגדול הנכת' בקדושה אמר הב"ה ימחה על המים כדי לשום שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שמשבח את התורה בשלום שנאמר וכל נתיבותיה שלום, גדול השלום שאפילו העליונים שאין ביניהם לא קנאה ולא שנאה ולא עין רעה צריכין שלום שנא' עושה שלום במרומיו. חיים על שם בקרב שנים חייהו וכתיב ה' עליהם יחיו. ושובע על שם שובע שמחות את פניך. וכתיב ומשביע לכל חי רצון. וישועה על שם ויהי לי לישועה, וכתי' הושוענו אלהי ישענו. ונחמה על שם כי נחם ה' ציון וכתי' תנחומיך ישעשעו נפשי. ושזבא על שם תרגום ומלט הוא את העיר בחכמתו. ורפואה עם שם הנני מעלה לך ארוכה ומרפא. וגאולה על שם גאל ה' את יעקב עבדו. וסליחה, על שם כי עמך הסליחה וכתי' כי אתה ה' טוב וסלח. וכפרה על שם כפר לעמך ישראל. וריוח והצלה על שם ריוח והצלה יעמד ליהודים. לנו ולכל ישראל ואמרו אמן. ובקש כאן שתים עשרה בקשות למספר שבטי בני יעקב.
ונהגו לומר אחר שקוברין את המת וכן בתשעה באב כך. יתגדל ויתקדש שמיה רבה דהוא עתיד לחדתא עלמא כמו שאמרו רז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב. ולשכללא היכלא כך הוא לשון הפסוק בעזרא. ולמיפרק חייא לגאול את החיים מזה הגלות שאנחנו בו. ולאחיאה מתיא ולהחיות את המתים שהוא עיקר אמונתנו. ולמבני קרתא ירושלם שנא' בונה ירושלם ה' וגו'. ולמעקר פולחנא נכראה מארעא על שם הסירו את אלהי הנכר אשר בתככם וכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. לאתבא פולחנא קדישא דשמיה להדריה וזיויה על שם והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'. בחייכון וביומיכן על לעילא. ואומר תתכלי חרבא וכפנא. לפי שכתוב מחוץ תשכל חרב הוא מבקש כאן מאת השם שתכלה אותה החרב מן העולם. וכפנא, ומותנא על שם ברעב פדך ממות. ומרעין בישין על שם תרגום וכל מדוי מצרים הרעים. מננא וכל עמיה בית ישראל ואמרו אמן.עושה שלום וכו'.
יש אנשים שעונין אמן יהא שמיה רבה מברך וכו' עד ואמרו אמן. ואני קבלתי מרבותי שאין לענות אלא אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלם עלמיא בלבד. וכן נראה מדברי רבינו סעדיה. וכן מצאתי כתוב בשם הרא"ש. והטעם כי יש עד עלמיא ז' תיבות וכ"ח אותיות. ומלת אמן אינה מן המנין כי הוא עונה על מה שאומ' ש"צ יתגדל ויתקדש. ולפי זה צריך לומר ולעלם עלמיא כדי שיהיו כ"ח אותיות ועוד כי כן הוא לשון הפסוק כמו שאמרנו למעלה. ותמצא כי אומר קדיש ז' פעמים ביום. וכן תמצא בקהלת ז' פסוקים מעת ללדת עד ועת שלום. ובכל פסוק מהם ד' פעמים עת ובכלם יש כ"ח עתים כנגד שבעת ימי השבוע שיש בהם כ"ח עתים כי ארבעה עתים משתנים בכל יום ולילה מהבקר עד חצי היום עת אחד ומחצי היום עד הלילה עת שני, ומתחלת הלילה עד חצות עת שלישי ומחצי הלילה עד הבקר עת רביעי. וכנגדן ז' כוכבי לכת וכ"ח מחנות הלבנה. וכן תמצא בפסוק ה' בחכמה יסד ארץ ז' תיבות וכ"ח אותיות. וכן בפסוק בראשית ברא אלהים ז' תיבות וכ"ח אותיות וכן בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ז' תיבות וכ"ח אותיות. מכאן אמרו העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו כאלו נעשה שותף להב"ה במעשה בראשית. וגרסי' בסוכה בפ' לולב הגזול אמ' רבא לא לימ' איניש אמן יהא שמיה רבה והדר מברך אלא יהא שמיה רבה מברך והדר לעלם. אמ' רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא הכא והתם אמרי אסוקי מילתא ולית לן בה.
ומה שתקנו הקדיש בלשון ארמית יש אומרים מפני מלאכי השרת שלא יתקנאו בנו שאנו משבחין שבח נאה כזה כמו שאמרו בפ"ק דברכות אשרי המלך שמקלסי' אותו בביתו כך. וגם לפי שבשעה שישראל עונין אמן יהא שמיה רבה מברך הקדוש ברוך הוא נזכר לחרבן הבית וגלות ישראל כמו שאמרנו ואם יבינו זה מלאכי השרת יקטרגו עלינו על כן תקנו אותו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים שאינן מכירין לשון ארמית כדאיתא בסוטה בפרק ואלו נאמרין והקשו בתוספות. והלא אפילו מחשבות אדם הם יודעין ומכירין אלא לשון זה הוא מגונה ביניהם להזקק לו. ור"י פירש טעם אחר לקדיש בלשון ארמית לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשא כדאית' בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושא ואיהא שמיה רבה דאגדתא והיו שם עמי הארץ שאינה מכירים אלא ארמית שהוא לשונם לכך תקנו לאמרו בלשון ארמית שהכל מבינים אותו. ובספרד נהגו לומר לעילא מכל ברכתא שירתא וכו' בלשון הקדש ולא יתכן כי למה מפסיקים באמצע לומר בלשון הקדש. וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו בלשון תרגום. ואל יקשה בעיניך מה שתקנו לומר יתברך וישתבח ויתפאר וכו' בלשון הקדש כי השבח לא היו יכולין לשנותו ללשון תרגום.
כתב רב נחשון שיש בקדיש ארבעה כריעות של חובה ואחת של רשות יתגדל ויתקדש כורע, בעגלא ובזמן קריב כורע, יתברך וישתבח כורע, שמיה דקודשא בריך הוא כורע. אבל בעושה שלום כריעא של רשות היא וכן כתב רבינו סעדיה. ואומר במדרש תלים שארבע כריעות אלו הם כנגד ארבעה שמות שבפסוק כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות.
וכתב רבינו סעדיה כשאומר שליח צבור יתגדל ויתקדש שמיה רבה עונין הקהל אמן. בעגלא ובזמן קריב עונין אמן יהא שמיה רבה. שמיה דקודשא בריך ההוא עונין אמן. דאמירן בעלמא ואמרו אמן עונין אמן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
וכתב רב עמרם שיש מקומות שאין אומרים יתקלס לא מפני שהוא גנאי כמו וקלסה לכל הארצות כי מצאנו בו לשון שבח והוא במלכים יתקלס אלא שיש בקדיש שבע ענייני שבח כנגד שבע רקיעים זולתו.
ואומר שליח צבור ברכו את ה' המבורך ועונין הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכתב הרב ר' יהודה בר ברזילי ברצלוני שצריך שליח צבור לחזור ברוך ה' המבורך. אבל הרב ר' מאיר דרוטנבורק כתב שאין צריך לחזור ברוך ה' המבורך, וכן נהגו. ונוהגין בכל המקומות שאומר הקהל בלחש ישתבח ויתפאר וכו' בשעה ששליח צבור אומ' ברכו. ויש אינם רוצים לאמרו כדי שיאזינו למה שיאמר שליח צבור כדמסיק בסוטה בפרק ואלו נאמרין גבי ברכת כהנים שאין לקהל לומר פסוקים בשעה שהכהנים מברכין מזה הטעם. וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל לא כתבוהו. וכתב הרא"ש שמעתי בכל המקומות שאומר ישתבח ויתפאר וכו' כשאומר החזן ברכו ולכך מאריך בו, וסימן לדבר מודים שמאריך בו החזן כדי שיאמרו הקהל מודים דרבנן. וכתב עוד בתשובה ברכת יוצר וערבית אני אומר עם שליח צבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם שליח צבור בשתיקה וגם אם היה מכוין לדברי שליח צבור בשתיקה ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצעיתה. אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא. וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים כדי לענות אמן אחר ברכת שליח צבור ע"כ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |