אבודרהם/סיום התפילה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ונופלין כל הצבור על פניהם בצדם השמאלית ומגביהין צד ימין ואומרי מזמור אליך ה' נפשי אשא וגומ'. ומוסיפין בתחלתו רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו. ומזמור זה חברו דוד באלפא ביתא וחסר ממנה שלשה אותיות שהן בוק לפי שלשון בוק הוא לשון ריקות ומורה על ריקות מתשובה וממעשים טובים והיא המשובה שנאמר במזמור זה יבושו הבוגדים ריקם שר"ל ריקם מתשובה וממעשים טובים. ולפי שהמזמור הזה חברו למי ששב בתשוב' להתפלל אותו תמיד לא רצה להזכיר בו משובה. ואעפ"כ חזר דוד ורפאה ברוח הקדש שכפל במזמור זה שלשה אותיות שהם ארפ לשון רפואה ומצאנו בתשובה לשון רפואה שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה. ויש יחידים שמתחננים מזמורים אחרים כל אחד ואחד כפי רצונו ודעתו.
ואחר כך אומר ש"צ אבינו מלכנו אבינו אתה אבינו מלכנו אין לנו אלא אתה וגומ'. והטעם שנהגו לאומרו אחר התפלה משום דאמר בתעניות בפ' סדר תעניות האלו מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבעה ברכות ולא נענה, ירד אחריו ר' עקיבא ואמ' אבינו מלכנו אבינו אתה אבינו מלכנו אין לנו אלא אתה אבינו מלכנו רחם עלינו ונענה.
ואחר כך אומרים ואנחנו לא נדע וכו' והוא פסוק בדברי הימים. ואומר פסוקים מפוזרים מהתלים. והטעם שנהגו לומר ואנחנו לא נדע כלומר כבר עשינו כענין שעשה משה בהר בעלותו לקבל התורה שאמר בתחלה ואשב בהר בלשון ישיבה ואחר כך ואנכי עמדתי בהר ואחר כך ואתנפל לפני ה' וכן עשינו אנחנו בתחלה פסוקי הזמירות בישיבה ואחר כך שמונה עשרה בעמידה ואחר כך נפילת אפים ומעתה אין אנו יודעים להתפלל בענין אחר וזהו ואנחנו לא נדע.
ואחר כך עומד ש"צ ואומר קדיש עד לעילא.
ואחר כך אומר אשרי יושבי ביתך וגומ'. ונהגו לאומרו שלשה פעמים בכל יום כנגד ג' פעמים שבת קול יוצאת ואומרת בשלש משמרות הלילה אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני בין אומות העולם. ולכך אנו אומרים על הבית שנשרף ואין לנו כי אם מקדש מעט אשרי יושבי ביתך. ועוד שאשרי הוא כנגד אוי כמו שאומר במדרש תלים עשרים אשרי יש בספר תלים כנגד עשרים הוי שיש בספר ישעיה. ואע"ף שתמצא שהם עשרים ואחד הוי המדרש לא מנה אלא העשרים שהם ראשי פסוקים ולא האחד שאינו ראש פסוק והן כמספר הוי.
וגרסינן בפ"ק דברכות א"ר אלעזר א"ר חנינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מאי טעמ' אילימ' משום דאתי באלפא ביתא. פירוש לפי שאדם משבח בה להב"ה בכל מיני מוצאי הדבור. אם כן לימ' אשרי תמימי דרך דאתי בתמניא אלפא ביתא, אלא משום דאית ביה פותח את ידיך. פי' שמורה על תכלית היכולת והרחמים שהוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים. לימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר. שכלל בו האלהות והיכולת והגבורה והרחמים ושאר הנסים. אלא משום דאית ביה תרתי. פי' אלפא ביתא ורחמים. ובספרים מדויקים גורס כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מפני שא"א שלא יכוין דעתו באחת משלשתן. כתבו הגאונים שצריך לכוין בכלו ואם לא כוין לכל הפחות בפותח את ידיך צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. וזה שאמרו מובטח לו שהוא בן העולם הבא לא אמרו שמשום מצוה זו לבדה זוכה אדם לחיי העולם הבא אלא שאם היתה מצוה זו יתירה על מחצה זכיות מכרעת והשמיעונו בזה שהיא כשאר מצות והטע' לפי שכלו שבח והודאה למקום וצורך העולם ופרנסתן והשם ברחמיו מכין להם צרכיהם. והאומרו בכוונה ודאי יש לו רוח נשברה.
ומה שמוסיפין בתחלת המזמור אשרי יושבי ביתך מפני שממנו אנו למדין בפ' אין עומדין שצריך אדם שישהה שעה אחת קודם שיתפלל כדי שתתישב דעתו עליו ויכוין את לבו. וגם מה שמוסיפין בסוף המזמור ואנחנו נברך יה להודיע שהוא בן העולם הבא וזהו מעתה ועד עולם ועוד כדי שיסיים בהללויה ולהסמיך הללויה להללויה שכל המזמורים שיש עד כל הנשמה תהלל יה מסיימין בהללויה ומתחילין בהללויה.
וגרסינן בפ"ק דברכות מפני מה לא נאמרה נון באשרי. מפני שיש בה מפלתן של שונאיהם של ישראל שנא' נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל פירוש לא רצה דוד לשבח בה מפני שצפה ברוח הקדש שבאות זו עתיד הנביא לינבא על מפלתן של ישראל, במערב' מתרצי לה להאי קרא הכי נפלה ולא תוסיף, קום בתולת ישראל, אמ' רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכו ברוח הקדש שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. כלומר שאע"ף כן יסמוך הקב"ה את נפילתנו. ואומר במדרש למה כל פסוקי האלפא ביתא באמצע הפסוקים אחרי האתנחות מתחילין בו"ו חוץ משני פסוקים שהם חנון ורחום ה' וגומ', קרוב ה' לכל קראיו, לומר לך חק אל לאומרו בכל יום, חי"ת דחנון, קו"ף דקרוב הרי חק, אלף דארך למ"ד דלכל הרי אל.
ואחר כך אומרים למנצח מזמור לדוד ומה שתקנו לאומרו בסוף התפלה מפני שאומר במדרש תלים אמ' ר' שמעון בר אבא אתה מוצא י"ח מזמורים מראש הספר ועד פסוק זה ואשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא כנגד י"ח ברכות שאדם מתפלל בכל יום, אדם אומר לחבירו תתעני צלותך כך דוד המלך לאחר ששר י"ח שירות ותושבחו' אמר יענך ה' ביום צרה והכי איתא בירושלמי. וגם מדבר זה המזמור בענין הקץ שנאמ' יענך ה' ביום צרה וכתיב בדניאל והיתה עת צרה, ישלח עזרך מקדש זה משיח בן דוד, עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו, אלה ברכב גוג ומגוג, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו. ולכך נהגו לאומרו סמוך לסדר קדושה שמתחיל ובא לציון גואל. ואומר במדרש תלים תשעה פסוקים יש במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם. לאשה עוברה שהיא מקשה לילד אמרין לה לית אנן ידעין מה נומר לך אלא מאן דעני לאימך בעידן קשיותה יענה יתיך בעדן קשיותיך, כך ביעקב כתיב האל העונה אותי ביום צרתי אמר להם דוד לישראל מי שענה את יעקב אביכם בעת צרה הוא יענה אתכם בעת צרתכם הוי יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב. עוד אומר שם המזמור הזה ראשו בענייה וסופו בענייה, ראשו יענך ה' ביום צרה וסופו המלך יעננו ביום קראנו. ובשבתות ובימים טובים אין אומרים אותו מפני שהוא מזמור של תחנה וגם הוא מתחיל יענך ה' ביום צרה ושבתות וימים טובים אינם ימי צרה אלא ימי שמחה.
ואומר סדר קדושה ובא לציון גואל וגומ' ואני זאת בריתי אותם וגומ' הם שני פסוקים סמוכים זה לזה בישעיה. ומה שאומר פסוק ואני זאת בריתי אותם עם ובא לציון גואל מפני שמדבר על רוח נבואה שלא ימוש מפינו וזה יהיה בביאת הגואל כמו שנאמר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגומ'. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל פסוק הוא. ויושב הוא מלשון ותשבו בקדש שהוא ממתין מתעכב לתהלתן של ישראל קודם המלאכים כדאמרינן בחולין בפרק גיד הנשה אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנא' ברן יחד ככבי בקר אלו ישראל והדר ויריעו כל בני אלהים אלו המלאכים. עוד דרשו רבותינו בפסוק ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שהב"ה ממתין עד שתתפלל כנסיא אחרונה שבישראל ומקבל תפלתם ביחד. וקרא זה אל זה ואמר וגומ' פסוק הוא. ומקבלין דין מדין ואמרין הוא תרגומו. קדיש בשמי מרומה בית שכינתיה פירש הרב ר' משה כהן מובדל ומופרש הוא מעולם הגלגלים כי בעולם הגלגלים אין לו כי אם בית שכינתיה כלומ' בני אדם אין להם מי שיורה אותם עליו מלבד הנביאים כי אם הגלגלים שמתוך תנועתם שהיא משונה זו מזו ויש בהפך ממש יודע שיש להם מנהיג וזהו בית שכינתיה. וכמו שאמר הכתוב היושבי בשמים וחלילה שאין לו משכן ולא ישיבה כי הוא מובדל ונפרש מעולם הגלגלים מכל וכל. קדיש על ארעא עובד גבורתיה אמר כל שכן שהוא מובדל ומופרש מעולם היסודות אבל יש בהם עובד גבורתיה שהחכם יכיר פעולת הגלגלים בהם והיאך יתרכבו המורכבים מהם מבלי שינוי אחד מהם לא נעדר ויותר יראה הפלא הה בעשבי' מבשאר הדברים כי במקום קטן מהארץ יצאו מעצמם כמה מינים שאינם דומים זה לזה ועם כל זה יש דומים להם במקומות אחרים והארץ המולידה אותם אחת והמים המשקים אותם אחדים. קדיש בעלם עלמיא כלומ' בעולם המלאכים שהוא מובדל ומופרש מהן. ואם תאמ' הואיל והוא מופרש כל כך כל שכן שלא ישים עיניו לראות במעשי האדם אמר ה' צבאות מליא כל ארעא זיו יקריה ואין לזוז מתחת ממשלתו והשגחתו כמו שנאמ' אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בעי אדם וגומ', עכ"ד. והמון העם קורין קדיש לעלם ולעלמי עלמיא וטעות הוא והנכון לומר בעלם עלמיא וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. ותשאני רוח וגו' פסוק הוא. ונטלתני רוחא הוא תרגומו. ה' ימלוך לעולם ועד פסוק הוא בתורה. ה' מלכותיה הוא תרגומו.
מה שנהגו לומר זה הסדר קדושה בלחש בעבור פסוק ה' ימלוך לעולם ועד שאמר משה והיה ראוי לאומרו ראשון ושמוהו אחרון כדרך סדר הקדושות שהמלכות בסוף. ותדע שכן הוא שהפסוקים הראשונים אומר שליח צבור בקול רם עם תרגומם ופסוק ה' ימלוך ותרגומו אומר אותו בלחש. וא"ת למה תקנו לומ' בסדר קדוש זה ה' ימלוך לעולם ועד שאמר משה ובקדושה שאומר מעומד ה' ימלוך לעולם שאמר דוד. וי"ל לפי שמתרגמין זה הסדר קדושה תקנו לומר הפסוק שאמר משה לפי שאין תרגום לכתובים. ושמעתי בשם הרא"ש שאמ' כי קבלה בידו שעל תרגום פסוק ימלוך ה' לעולם וגומ' יצאה בת קול ואמרה ליונתן ב"ע מי הוא זה שמגלה סתרי לבני אדם מפני שיש בו קץ משיח.
ומה שתקנו סדר קדושה בסוף התפלה בעבור עמי הארץ המאחרים לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה דאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושה ואיהא שמיה רבה דאגדתא. ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר בלשון הקדש אלא בלשון תרגום שהיו רגילין לדבר בו באותו זמן כמו שאמרנו בפירוש הקדיש. ותקנו להם כאן כמו תפלה קטנה בתחלה אשרי ואחר כך קדושה וזכרון ציון ותלמוד תורה כמו שתקנו בלילי שבת ברכה מעין שבע בעבור המאחרים לבא. וגם מניתי ההזכרות שיש בסדר קדושה זה ומצאתים י"ח הזכרות כנגד שמונה עשרה. והטעם שאין אומרים אותו בשבתות וימים טובים בשחרית מפני שכלם באים לבית הכנסת בתפלה ראשונה ונהגו לאומרו שבתות וימים טובים במנחה לפי שהיו דורשין בימים אלו קודם תפלת המנחה ורגילות הוא לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה וגם עמי הארץ באים לשמוע הדרשא.
ומה שנהגו לאומרו במוצאי שבת לפי שהוא זמן הכנסת רשעים בגהנם כמו שנפרש במקומו ומאריכין בסדר קדושה כדי לתת להם מעט מנוח יותר. ואין מתחילין בפסוק ובא לציון במוצאי שבת אלא מן ואתה קדוש לפי שאין עיקר גאולה בלילה שלא יאמרו האומות דרך הגנבים ברחו להם בלילה אלא ביום לעיני כל הגוים כמו שנאמ' בגאולת מצרים ויהי בעצם היום הזה בעצומו של יום.
ומה שנהגו להתחיל בליל פורים ובליל תשעה באב ובא לציון מפני שבפורים היתה גאולתנו מיד אויבינו ומבקשי רעתינו ולכך נהגו להזכיר גאולה בלילה שלפניו. וגם כן בליל ט' באב צריך להזכיר נחמה וגאולת ציון היא נחמה. ועוד מפני שאומר תחלה קינות ובסופם אומר נחמה ומסיים בה ובא לציון גואל כדי להסמיך ובא לציון גואל לובא לציון גואל.
ואומר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וגומ' פסוק הוא בדברי הימים וענינו שיועיל סדר קדושה זה ליצר מחשבותנו ולהכין את לבבנו אליך. ואומר פסוקים מפוזרים. ואומר ברוך אלקינו שבראנו לכבודו על שם ולכבודי בראתיו פירוש לשבחו וזהו כבודו. והבדילנו מן הטועים על שם ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וכתיב וידעו תועי רוח בינה. ונתן לנו תורת אמת על שם ותורתך אמת. וחיי עולם נטע בתוכנו על שם עץ חיים היא למחזיקים בה ולכך הזכיר לשון נטיעה. הוא יפתח לבנו בתורתו לשון חכמים הוא. וישים בלבבנו יראתו על שם את ה' אלקיך תירא. ואע"פ שביד האדם היא יראת שמים להיות צדיק או רשע כמו שאמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים הוא מבקש מאת השם לסייעו כיון שהתחיל ליראה אותו על דרך מה שאמרו רבותינו בא ליטהר מסייעין אותו. לעשות רצונו על שם לעשות רצונך אלקי חפצתי. ולעבדו בלבב שלם על שם ולעבדו בכל לבבכם. למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה על שם לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה. כן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו לשון חכמים הוא. שנשמור חקיך בעולם הזה על שם אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך. ואמר בעולם הזה כי זה העולם הוא עולם המעשים ובזה נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא. ומסיים הענין בפסוקים מהתלים.
ואומר שליח צבור קדיש תתקבל.
ונהגו לומר בכל ששת ימי החול תפלה לדוד מפני שכתוב בו הורני ה' דרכך. ומוסיפין בסופו פסוקים של תחנה ובקשה. בקול תחנותי בבית בתחלה. אין כמוך באלהים הבי"ת ברפי. ויראו שונאי בו"ו בתחלה.
וגם נהגו לומר בכל ימי השבוע השיר שהיו הלוים אומרים במקדש . ביום ראשון אומר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. ביום שני אומר שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם ונתעלה וישב במרום. ביום השלישי אומר מזמור לאסף אלקים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט על שגלה ארץ בחכמה והכין תבל לעדתו. ביום רביעי אומר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע על שם שברא חמה ולבנה כוכבים ומזלות ועתיד ליפרע מעובדיהם. ביום חמישי אומר למנצח מזמור לדוד הרנינו לאלקים עוזנו על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. ביום ששי אומר ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. ביום שביעי אומר מזמור שיר ליום השבת על שם ששבת. וסימן לאלו המזמורים לש"ם אל"י.
ואומר קדיש יהא שלמא רבה וכל העם נפטרין לשלום.
ויש מקומות שנוהגין לומ' בכל יום מימות העומר מזמור שיר אלקים יחננו ויברכנו מפני שיש בו מ"ט תיבות חוץ מן הפסוק הראשן שהוא פתיחת המזמור והם כנגד ארבעים ותשעה ימי העומר. ועוד יש בו שבעה פסוקים חוץ מן הפסוק הראשון והם כנגד שבעה שבועות. ובמקצת מקומות אומרים אותו בכל יום מפני שנקרא מזמור המנורה והקורא אותו בכל יום נחשב לו כאלו מדליק המנורה הטהורה בבית המקדש וכאלו מקביל פני שכינה כי תמצא בו ז' פסוקים כנגד ז' קני המנורה. וגם יש בו תשע וארבעים תיבות כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות שבשבעה קני המנורה שעולין למנין מ"ט. כיצד גביעים כ"ב פרחים תשעה כפתורים י"א נרות שבעה סך הכל מ"ט. ופסוק ראשון יש בו ארבע תיבות כנגד מלקחיה ומחתותיה מלקחיה תרי ומחתותיה תרי.
וגם יש מקומות שנוהגין לומר בכל יום שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו וגומ'. ומוסיפין בסופו פסוקים מפוזרים מהתלים. ואומר אין קדוש כה' וגומ' כי מי אלוה מבלעדי ה' וגומ'.
ואומר אין כאלהינו וכו'. עד אתה תושיענו אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך קטרת הסמים בזמן שבית המקדש קיים ככתוב בתורתך ויאמר ה' אל משה קח לך סמים וגומ'. ואומר פטום הקטרת כיצד, תרגום ירושלמי איש אשר ירקח גבר דיפטם. שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה. פירוש מנים ליטראות. שלש מאות וששים וחמשה שבכל יום כמנין ימות החמה כי היתה נעשית בכל שנה ושנה והיו מקטירין ממנה מנה בכל יום על מזבח הזהב פרס שחרית ופרס ערבית. ושלשה שהיה מוסיף בה כהן גדול בערב יום הכפורים. פירוש הם השלשה מנים הנשארים. ומחזירן למכתשת ונוטל ממנה מלא חפניו כדי לקיים בה מצות דקה מן הדקה כדתנן ביומא בפרק טרף בקלפי בכל יום היתה מן הדקה והיום דקה מן הדקה ומפרש בגמר' תנו רבנן ומלא חפניו קטרת סמים דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק אלא להביא דקה מן הדקה שבכל ערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת.
ואחד עשר סמנים היו בה הארבעה מפורשות בתורה נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה והשאר הלכה למשה מסיני וסמכום רבותינו ז"ל מן הפסוק שאמ' קח לך סמים הרי שנים, נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה, סמים לרבות אחרים כאלו הרי עשרה, ולבונה זכה הרי אחד עשר סמנים. ואם תאמר סמים האחרון יהיה כסמים הראשון מה הראשון שנים אף האחרון שנים אם כן היה אומר הכתוב סמים סמים שני פעמים זה אצל זה ולבסוף נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה אלא ממה שאמ' סמים באחרונה בא לרבות חמשה כמנין הראשונים. ואלו הן הצרי הוא נטף האמור בתורה שנוטף מעצי הקטף שיוצא מן הצרי כמו שמפרש לקמן רבן שמעון בן גמליאל וקורין לו בערבי צמג אל בלסן. והצפורן היא שחלת כדמתרגמינן שחלת טופרא שהוא תרגומו של צפורן כדמתרגמינן ועשתה את צפרניה ותרבי ית טופרנהא ונקרא צפורן מפני שהוא חלק ועשוי כצפורן של אדם ונותנין אותו במוגמרות וקורין לו בערבי אטפאר אל בכור. והחלבנה הוא שרף אילן הנמצא בערי יון והוא כמו דבש שחור וריחו רע וקורין לו בערבי מיעה והלבונה בערבי לובאן. משקל שבעים שבעים מנה מאלו הארבעה סמנים. מור בערבי מסך. וקציעה כך שמה בערבי. ושבלת נרד בער' סנבל אלנארדין ונקרא שמו שבלת נרד מפני שהוא דק כשער שבולת. וכרכום בערבי זעפראן. משקל ששה עשר ששה עשר מנה מאלו הארבעה סמנים. קושט שנים עשר בערבי קוסט. וקליפה שלשה היא קליפת עץ וקורין לה בערבי קשר סליכא. וקנמון תשעה בערבי עוד אל טיב. הרי אלו אחד עשר סמנים שעולין למנין שלש מאות וששים ושמונה מנים. ולא נודע למה נותן מאלו שבעים ומאלו ששה עשר אלא יראה כי לפי חוזק הסמנים וקשיותן היה מרבה וממעיט מן החזק היה מקל משקלו ומן הקל נותן יותר. ומוסיפין עוד על אלו האחד עשר סמנים בלא משקל בורית עשב שמכבסין בו ונקרא אהלא ותרגום והזכותי בבור כפי ודכותי באהלא ידי וקורין לו בערבי סאבון. כרשינא פירש החכם ר' אברהם בן זיזא ז"ל שקוראין לו בערבי אל אשנאן והוא עשב הנקרא גם כן בערבי גאסול. ואומר כי הו מכבס הבגד כמו הבורית או יותר. ולא ראיתיו בארץ הזאת. תשעה קבין משניהם. מלח סדומית רובע פירוש רובע הקב וזהו שאמ' הפסוק ממולח טהור קדש. מעלה עשן כל שהוא הוא שם עשב ולא היו מכירין אותו אלא אנשים ידועים שהיה הלכה בידם איש מפי איש ועשנו עולה כמקל ואינו מפצע לכאן ולכאן. ר' נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהוא פרש"י עשב הוא שגדל על שפת הירדן. ויש אומרים שהוא הבושם הנקרא בערבי עובר והוא גדל בירדן כמו שנפרש בברכות הריח.
אם נתן בה דבש פסלה שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. חסר אחד מכל סמניה חייב מיתה פי' כהן גדול שמביאה לפני לפנים שהרי בא לביאה ריקנית שכן כתוב וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות ומשמע הכתוב הוא בזמן שכסה הענן הקטרת את הכפרת כהלכתו וכמשפטו שכל סמניה בה לא ימות אבל אם חסר אחד מכל סמניה שאינו ענן הקטורת כהלכתו חייב דהכי אמרינן ביומא בפרק הוציאו לו ונתן את הקטורת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניסו מבפנים וכו' אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנותן בה מעלה עשן ומנין שהיה נותן בה מעלה עשן תלמוד לומר וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחד מכל סמניה חייב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הצורי אינו אלא שרף מעצי הקטף. לא בא לחלוק אלא לפרש מהו צרי. יין קפריסין יש אומרים שהוא שם מקום נקרא קפריסין שהיה היין שלו חזק הרבה. וי"א שהוא יין שמשליכין בו לולבי הקפריסין הנקראים בערבי עסאלג֗ אלכבאר. סאין תלתא וקבין תלתא שהן חצי סאה כדקיימא לן סאה ששת קבין. ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חיור פירוש יין שאינו לבן מכל וכל ולא אדום. עתיק פירוש ישן. יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בה את הצפרן מפני שהיא עזה כדי שיהא ריחה נודף. בורית כרשינה למה הוא בא כדי ליפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה. והלא מי רגלים יפין לה פירוש לרחצה וליפותה. אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד מכלל דבמקדש היו עושין אותה אבל אם היו עושי' אותה בחוץ כיון שהוא מעורב עם שאר סמנים בטל כנגדם ומותר להכניס שאינו נראה מי רגלים. וא"ת מנא לן שאין מכניסין מי רגלים למקדש והרי קרבו ופרשו קרב לגבי המזבח ויש לומר דלית לן אלא מה דאמור רבנן עד כאן היא ברית' שנויה בפרקא קמא דכריתות ובירושלמי דיומא בפ' טרף בקלפי.
ואומר אתה תקום תרחם ציון וגומ'. תאנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו'. אמר ר' אלעזר אמ' ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו'. ואומר קדיש על ישראל.
יש מקומות שנוהגין שאומר שליח צבור ברכו לאחר התפלה בעבור המאחרים לבא כדי שלא יפסידו שמועת ברכו. ואינו אומר אחריו שום ברכה מברכות שמע. ויש אומרים שאין ראוי לאומרו אם לא יאמרו אחריו ברכה כי ברכו הוא לשון הזמנה כמו נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ומדברי רב עמרם נראה שיכול לאומרו שכתב ששליח צבור יכול להפסיק אחר שחתם ברוך אתה ה' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו ועל כל מעשיו ולומר ברכו בשביל בני אדם שבאו בין הפרקים ולא שמעו ברכו דכיון שבלאו הכי מפסיקי בפסוקים אין חוששין להפסיק.
שליח צבור נהגו לקרותו חזן. ועיקרו מלשון שמירה הוא דאמרינן בשלהי פרק השוכר את הפועלים עד מתי שומר שכר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חורב ואמרינן עלה התם בחזני מתא ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה דאלמא לשון ניהוג ושמירה הוא לפיכך המנהג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגו' וירא וחזא מפני שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה וכדאשכחן לענין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם דאומר שליח צבור עומד ומחזין ביניהם. ודע כי שליח צבור הוא עתה בזמן הזה במקום הכהן המקריב בזמן הבית. ולכך נקרא גם כן שליח צבור קרוב. כמו שאמר במדרש שיר השירים כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מקוטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל דהוה ר' אלעזר קרוי ותנוי וקרוב ופיטן. ובברכות ירושלמי ר' זעיר' הוה סמיך לקרובה כדי שיהי שוחה עמו תחלה וסוף. ועוד אמרו שם ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא זה שעבר לפני התיבה אין אומרין לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדנו. ומזה הטעם נקראו הפיוטים שאומר ש"צ באמצע התפלו' קרובות ואיפשר שנקראו כן מפני שאומרים אותם בקרב התפלות ובאמצעם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |