אבודרהם/מנחה של שבת
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תפלת מנחה[עריכה]
אומ' אשרי וסדר קדושה וקדיש עד לעילא. ואומ' ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו' ונהגו לאומרו לפי שאומר במדרש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ואני תפלתי לך ה' עת רצון אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אומות העולם כששותין ומשתכרין יושבין ומנגנין ואין מזכירין שמע ואני אע"ף שאני אוכל ושותה אני בא להתפלל לפניך ואני שואל ממך עת רצון לכפר על העולם ודוד היה מכנה הדבר כלפי ישראל ובעבורם היה מדבר. עוד שמעתי טעם אחר לפי שתפלת מנחה נהגו להתפלל אותה אחר שאכלו ושתו הרבה ואמרינן בפרק הדר עם הנכרי שתוי יין אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה ולפיכך שואלים מלפניו שתהיה תפלה זו עת רצון. תדע כי ביום טוב אין אומרים אותו מפני שאין נוהגין להתפלל תפלת מנחה עד סמוך לערב כשאר ימות החול. ומה שנהגו לכפול פסוק זה כתב אבן הירחי לפי שהוא חשוב כפרשה בפני עצמה ונראה כמסיים את הפרשה.
ומוציא ספר תורה וקורין בו שלשה עשרה פסוקים מפרשה הבאה דתניא במגלה בפרק בני העיר במקום שפוסקין בו בשבת שחרית שם קורין במנחה, במקם שפוסקין במנחה שם קורין בשני, במקום שפוסקין שחרית בשני שם קורין בחמישי דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר במקום שפוסקין בשבת שם קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבאה וכן הלכה.
ולאחר שקורין מחזיר שליח צבור ספר תורה למקומו ואומ' קדיש עד לעילא. והטעם שאין שליח צבור רגיל לומר קדיש במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה וכן במנחה בתענית מפני שאין אומרים קדיש אלא אם כן אומר שום דבר בתחלה שכך נהגו לומר במנחה בכל יום בתחלה אשרי ואחר כך עומד ש"צ ואומר קדיש ובכאן אם אומר קדיש אחר קריאת ספר תורה נמצא גומר תפלתו וכשיורד לפני התיבה להתפלל ויאמר קדיש תחלה נמצא שנאמר על חנם. ואם תאמר יעמדו צבור ויתפללו היאך יתכן הדבר. לכך נהגו שלא לומר קדיש אחר קריאת ספר תורה בתיבה עד שיחזיר התורה למקומה ויעמוד ויאמר קדיש ויתפללו הצבור שהוא כתפלה אחת הכל. אבל בשבת בשחרית וכן בימים טובים ובראשי חדשים ובתעניות בשחרית כיון שאומר אשרי בתיבה לאחר שנכרך ספר תורה אומר קדיש אחר ספר תורה לאלתר. וקדיש שחוזר ואומר קודם לתפלה אחר שהחזיר ספר תורה אומרו על אשרי שהוא תפלה אחרת. ואם תאמר יאמר גם במנחה אשרי אחר שנכרך ספר תורה ואחר כך יאמר קדיש קודם לתפלה לפני התיבה. ויש לומר שלא יתכן שהרי כבר פתחו לפני התיבה באשרי כשנכנסו לבית הכנסת והיאך יאמר אותו פעם אחרת ועוד כי לא נתקן לאומרו כי אם שלש פעמים ביום. ויש מקומות שנוהגין לומר במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה מזמור שיר ליום השבת. ולפי זה היה יכול לומר קדיש אחר קריאת ספר תורה והקדיש האחר היה בא על המזמור.
ומתפללין שלש ראשונות ואחר כך אומר אתה אחד ושמך אחד לפי שבשחרית של שבת ניתנה התורה והתפללנו ישמח משה שהוא מדבר במתן תורה תקנו לומר במנחה אתה אחד כלומר כשם שאתה אחד ואין כמוך כמו כן מי כעמך כישראל גוי אחד שהם לבדם רצו לקבל תורתך ולא האמות. והיינו דדרשינן בפרקא קמא דברכות וחגיגה את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ופירוש חטיבה כריתה מלשון מחוטב עציך ור"ל דבר נפרד ומיוחד שאין כמוהו בכל האחדים והייחודים. חדוש את ה' האמרת היום בגימ' זו קריאת שמע.
פירוש אתה אחד שהשם יתברך אינו מתחלק ולא מורכב כמו שאר האחדים שהם מספר ונחלקים לשני אחדים רק הוא יתברך אחד בתכלית האחדות בלא הרכבה ובלא חלוק. ושמך אחד זה הוא שם בן ארבע אותיות שהוא שם מיוחד לו יתברך. דבר אחר אתה אחד לפי שכל הנבראים הם בשלשה ענינים ילד ובחור וזקן אבל הב"ה לעולם הוא בענין אחד ולא ישתנה. ושמך אחד ולא כן בנבראים כדאמרי' בתנחומא שלשה שמות נקראין לו לאדם אחד שקראוהו אביו ואמו ואחד שקורין לו בני אדם ואחד שקורא הוא לעצמו אבל הב"ה שמו אחד לעולם ולא ישתנה. ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ פסוק הוא ולכך תפארת גדולה ועטרת ישועה מנוחה וקדושה לעמך נתת. תפארת על שם בית המקדש שנאמר בו ובית תפארתי אפאר וכתיב בית קדשנו ותפארתנו. גדולה על שם תרב גדולתי ותסוב תנחמני. ועטרת על שם והיית עטרת תפארת ביד ה'. ישועה על שם ישועתך אני. מנוחה זו שבת על שם ברוך ה' אשר נתן מנוחה. וקדושה לעמך נתת שנאמר והייתם קדושים וכתיב קדש ישראל לה'. אברהם יגל יצחק ירנן כלומר אברהם ויצחק ישמחו כשיעקב ובניו ינוחו בשבת ושומרין אותו. ושתף יעקב עם בניו לפי שהם נקראים על שמו שנאמר שמעו נא בית יעקב הנקראים בשם ישראל. ואמר גילה באברהם ורנה ביצחק לפי שיצחק הוא קרוב לבני יעקב שניתן להם השבת יותר מאברהם ויש לו שמחה יותר ממנו לפיכך נאמר בו רנה שהוא יותר מגילה שנאמר אף גילת ורנן. ועוד כי גילה הוא בלב ורנה בפה. אבל יעקב שהוא קרוב יותר מאברהם ויצחק לבניו שנתן להם שבת יש להם עיקר המנוחה. והולך ומספר המנוחות מנוחת אהבה ונדבה על שם אוהבם נדבה. מנוחת אמת ואמונה על שם ונתתי פעולתם באמת ואמונה על שם וארשתיך לי באמונה. מנוחת שלום על שם ובשלום תובלון ועל שם וישב עמי בנוה שלום. השקט ובטח על שם שנאמר אצלו השקט ובטח עד עולם. מנוחה שלימה שאתה הוא רוצה בה וזו הוא מנוחת שבת שהוא רוצה לנוח בו. יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם רוצה לומר גם אתה רוצה שיכירו וידעו בניך שמצוה זו של שבת אינה כשאר מצות שהרי כשאמרת לא יהיה לך אלהים אחרים לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב לא צויתם למען יעשו כמוך אבל מנוחת שבת היא למען יעשו כמוך שנא' ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין ישראל וביום השביעי שבת וינפש. נמצא שעל כן צונו מצות מנוחה להודיע כי ממנוחתו היא מנוחתינו ועל מנוחתם יקדישו את שמך. ואומ' רצה נא במנוחתנו ואומ' שלשה אחרונות וחוזר שליח צבור התפלה.
ואחר כך אומר צדקתך צדק לעולם וצדקתך אלהים עד מרום צדקתך כהררי אל. כך נהגו לאמרם ברוב המקומות בספרד. וכתב אבן הירחי שלא יתכן לאמרם על זה הסדר כי בתלים כתוב ראשון צדקתך כהררי אל בלמנצח לעבד ה' לדוד נאם פשע לרשע וצדקתך אלהים בלמנצח לדוד להזכיר צדקתך צדק לעולם באלפא ביתא דאשרי תמימי דרך וכן מנהג צרפת ופרובינצא לאמרם על סדר הכתובים והוא הנכון להגדיל ולהוסיף בשבח המקום ברוך הוא בתחלה נדמית שגדלה כהררי אל ועוד גדלה עד מרום ולעולם צדקתו ותורתו אמתיי' עד כאן. וכן הם מסודרים בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה.
והטעם שנהגו לומר צדקתך כתב מר שר שלום כי צדוק דין הוא על שמת משה רבינו ע"ה בשבת במנחה וגם נהגו שלא לקבוע מדרש באותה שעה כי חכם שמת בתי מדרשים בטלים ומנהג אבותינו תורה היא. והקשו עליו כי נראה כי מת בערב שבת דאמרינן בסדר עולם בכ"ח בניסן נלכדה יריחו ושבת היה שנאמר ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים וכתיב אחר כן ותפול החומה תחתיה ומדכ"ח בניסן שבת היה ראש חדש ניסן בא' בשבת ור"ח אדר שלפניו בשבת ושבעה באדר מת משה בערב שבת שכשנשלמו שלשים יום לאבלו ויאמר ה' אל יהושע וגו' משה עבדי מת וגו' וכתי' הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ונלכדה יריחו בכ"ח בניסן הוצא מהם שלשים ושלשה למפרע מיום שעברו את הירדן הא למדת שבשבעה באדר מת משה בערב שבת. והכי אית בפ"ק דקדושין. ועוד כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשי' היום מלאו ימי ושנותי ואמרי' בו ביום כת' י"ג תורות ואם היה בשבת היאך כתב. אלא יש אומרים שנהגו לאומרם כמו צדוק הדין על פושעים שעתידין לחזור לדינם אחר השלמת הסדר מצדיקין את הדין על דינם החוזר כדאמרינן בב"ר מלאך הממונה על הרוחות מכריז בערב שבת ואומר צאו פושעים מגהינם ונוחו כדרך שישראל שובתין. ובמוצאי שבת מכריז ואומ' חזרו פושעים לגהינם שכבר השלימו ישראל את סדריהם שנאמ' צלמות ולא סדרים כיון דשלמו סדרים צאו למות. וכל זמן שלא התפללו שלש תפלות אלו אינם דואגים ואומרים עדין לא פנה השמש אבל כיון שהתפללו מנחה והוא ערב דואגים על הלילה הבאה שעתידים לחזור לדינם ולפי' מצדיקין עליהם את הדין במנחה. ועוד יש מפרשים שנהגו לאמרם לפי שאחר המנחה אוכלין סעודה שלישית ואמרינן במסכת שבת שכל המקיים שלש סעודות שניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומלחמת גוג ומגוג ומדינה של גהינם ואלו השלשה פסוקים נהגו לאמרם על שם אלו השלש צדקות שיעשה עמנו. וכך הם דרשים צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה כנגד חבלו של משיח שיעקור מלכות הרשעה ואמרו רז"ל שמלכות הרשעה דומה לתהום מה תהום אין לו חקר כך מלכות הרשעה אין לה חקר. וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות וגו' כנגד מלחמת גוג ומגוג שכתוב בה והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים ועוד כתיב שם על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת כנגד דינה של גהינם ששואלין תחלה למת למה לא עסקת בתורה שנקראת אמת ודרשו זה מפסוק פוטר מים ראשית מדון.
וכתבו הגאונים כל יום שאומרין בו הלל אין אומרים במנחה צדקתך לפי שההלל הוא על השמחה וצדקתך הוא לשון צער שהוא כמו צדוק הדין.
ואומ' ש"צ קדיש התקבל ואומר מזמור מהתלים. ואומר קדיש יהא שלמא רבה ונפטרין לבתיהם לשלום.
מי שטעה והתחיל להתפלל תפלה של חול בשבת ונזכר גומר כל אותה ברכה שנזכר בה וחוזר לשל שבת. ודוקא בערבית שחרית ומנחה אבל במוסף פוסק ואפי' באמצע ברכה וחוזר לשל שבת לפי שבתפלת ערבית שחרית ומנחה ראוי הוא לומר שמונה עשרה כשאר הימים אלא משום כבוד השבת לא רצו חכמי' ז"ל להטריחו כדי שלא יצטער שאם היה לו חולה אומר בברכת חולים ואם היה צריך לפרנסה אומר בברכת השנים ולכך אין מתפללין כי אם שבע ברכות דקיימא לן אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. אבל מוסף אינו ראוי לשמונה עשרה ברכות שאין לך מוסף שיש בו שמונה עשרה ברכות ועל כן אם התחיל בשל חול פוסק ואפי' באמצע ברכה. והראב"ד כתב דלא שנא דאפי' תפלת המוספין ראויה היא לשמונה עשרה ברכות ואם התפלל שמונה עשרה ברכות וחדש בה דבר מועט במוספין יצא כדאמרי' בירושלמי בפ' תפלת השחר בענין כמה ישהה בין תפלת יוצר לתפלת מוסף כדי הלוך ד' אמות רבא אמ' צריך לחדש בה דבר זעירי בעי קומי ר' יוסי מהו צריך לחדש בה דבר אמ' ליה אפי' אמר נעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום וקרבן מוסף יצא הילכך תפלת המוספי' ראויה היא לשמונה עשה ברכות ואם התחיל גומר אותה בברכה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |