אבודרהם/כל נדרי

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבודרהם TriangleArrow-Left.png כל נדרי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


כל נדרי

כל נדרי

ערבית נכנסין לבית הכנסת ומוציא שליח צבור ספר תורה ואוחזו בידו ומברך שהחיינו דקיימא לן אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים. וזמן אומרו אפי' בשוק אלא שתקנו לאומרו על הכוס היכא דאיכה כוס והכא אי איפשר לאומרו על הכוס דאי אמר זמן קבליה ליום הכפורים עליה ואיתסר ליה למשתי. ולא יהבינן ליה לינוקא דילמא אתי למסרך, פירוש יבא לשתות אף לאחר שיגדיל. וכתב אחד מן החכמים תמיה לי ביין קדוש דיום הכפורים אמאי גזרינן דילמ' אתי למסרך והנה אנו מאכילין את הקטן ולא גזרינן דילמא אתי למסרך כשהוא גדול שאנו מחנכין אותו כשהוא בן עשר שנים לשעות ואומרים לו דעד עתה שהיה קטן והיה סכנהאם יתענה אנו מאכילין אותו ועכשיו שהוא גדול אסור לאכול וכמו שאנו עושין באכילה נוכל לעשות ביין הקדוש. ותירץ דמשום הכי גזרו ביין הקדוש דילמ' אתי למסרך כיון שהקהל נותנין לו לשתות הקדוש והוא אינו מבקש לשתות דסבר מצוה היא זאת ואתי למסרך לכשיהיה גדול אבל כשאנו מאכילין אותו כשהוא מבקש לאכול או אפי' אינו מבקש מפני רעב שיש לו לא אתי למסרך שיאמר משום סכנה האכילוני והשקוני ולא גזרינן דילמא אתי למסרך. עוד יש לומר כי יין הקדוש שהוא בכניסת הלילה ועדיין אינו צמא לשתות אם ישתה אתי למסרך אבל כשמאכילין אותו בחצי היום כשהוא רעב וצמא לא אתי למסרך דמידע ידעי כי מפני חשש הסכנה האכילוהו.

וכתב רב עמרם מנהג שלנו אחר שאוכלין ושותים חוזרין לבית הכנסת להתפלל תפלת ערבית וכיון שעומד שליח צבור לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואחר כך מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא יש אחד מישראל שלא בירך אבל אם תלמיד חכם רוצה לברך בפני עצמו כשהולך מבית הכנסת הרשות בידו שזמן אומרו אפי' בשוק. וכן כתב רב פלטוי ורב נטרונאי. אבל רבינו סעדיה ורבינו האיי כתבו שצריך לברך שהחיינו אחר תפלת ערבית בין ביחיד בין בצבור. וה"ר יצחק בן גיאת כתב אנו נהגנו כרב נטרונאי. וכן אנו נוהגין עתה באלו הארצות.

ואומר כל נדרי ואיסרי וכו' די נדרנא ודי חרמנא ודי אשתבענא ודי אסרנא על נפשנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה שבא כלהון אי חרטנא בהון וכו'. שמתכוונים להתיר הנדרים והשבועות והחרמות אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש.

והוקשה לרבינו תם מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומ' מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה. וגם הנהיג לומ' דנדירנא ודמשתבענא כי אמ' שפשט זה המנהג מדתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים והוא שלא יזכר לתנאו בשעת הנדר שאם הוא זוכר לתנאו ואפי' הכי נודר הרי מבטל התנאי והנדר קיים אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי' ולכך צריך לומר כלהון אי חרטנא בהון כלומ' אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהיו בטלים. ומיהו ביטול זה אינו מועיל אלא לנדרי עצמו ושבוע' שישבע מעצמו אבל נדר שחבירו מדירו ושבועה שחבירו או ב"ד או הקהל משביעין אותו אין מועיל להם ביטול. וכתב הרא"ש ומיהו נראה כמנהג קדמונים דכל לשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותם כדי לינצל מן העונש ולכך אומר אותו שלשה פעמים ואומר ונסלח לכל עדת בני ישראל וגומ' כי צריכים כפרה לאותם שעברו. וכן כת' רבינו סעדיה שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה. וכתב עוד דכי תקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה איסר על נפשה בשבועה בבית הכנסת כגון נדרי שגגות ואונסין ושגגת צבור כמו שנאמ' ונסלח לכל עדת בני ישראל אבל מי שנשבע כל השנה לבטל שבועתו ולהתירה לא. ובסדר רב עמרם ישנו. ונוהגין לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בשלהי שבת ובמסכת נדרים דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת. אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בבבל להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים אך שמענו שיש מקומות שאומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו וכל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין לאלתר להתיר דמה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל הילכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעושת כן. וכן כתב רבינו האיי אין אנו מתירין נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין זה כל עיקר ואתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות ע"כ. וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו.

וכתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין לומר יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין אלא יהון שביתין וכו' וכן אין לומר ככתוב בתורת משה עבדך ונסלח לכל עדת אלא ונסלח וגומ' בלבד וכן הוא גורס הרא"ש.


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון