עריכת הדף "
תפארת ישראל - יכין/ערכין/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{הועלה אוטומטית}} {{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} '''המקדיש את שדהו''' <br> שדה אחוזה: {{עוגןמ|ב}} '''בשעה שאינה יובל''' <br> ר"ל בזמן שאין יובל נוהג, דהיינו שגלו כבר קצת השבטים, שאין כל ישראל יושבים בא"י, דאז אפילו שדה אחוזה נגאלת בשווייה: {{עוגןמ|ג}} '''אומרים לו פתח אתה ראשון''' <br> ר"ל כופין לבעלים לפתוח ראשון ולומר בכמה רוצה לפדותה. וג' מדריגות יש (א) שדה אחוזה בזמן יובל ' נגאלת זרע חומר בנ' שקל, ואין כופין לבעלים לפתוח ראשון, אבל עכ"פ מצוה שיגאלנה הוא, וכשלא גאלה עד היובל, יוצאת לכהנים [אב"י ולראב"ד בהא בתתילה כופין שיגאלנה]. (ב) שדה אחוזה בזמן שאין יובל, נגאלת בשווייה, וכופין לבעלים לפתוח ראשון, וכשלא גאלה עד היובל אינה יוצאת לכהנים, אלא נגאלת לעולם. מיהו בין בזמן שיובל נוהג או לא, כשהבעלים פודין מוסיף חומש. (ג) אבל שדה מקנה, בין בזמן שיובל נוהג או לא, נגאלת בשווייה. ואין כופין אותו לפתוח ראשון, ואינו מוסיף חומש. מיהו בזמן שיובל נוהג, בין שנגאלה או לא, יוצאת ביובל לבעליה הראשונים. ובזמן שאין יובל נוהג נגאלת לעולם [רמב"ם פ"ד ופ"ה מערכין]: {{עוגןמ|ד}} '''שהבעלים נותנים חומש''' <br> דהיינו כל דמי שווייה ורביע יותר, דהיינו חומש מנבר [ככל חומש שבתורה, דכתיב ויסף חמישיתו עליו, שנותן בעד ד' ה']. ולהכי משתדלין שיפתח הבעלים ראשון, מדמרוויח ההקדש עי"ז. ויש עוד ב' טעמים. א' דהבעלים יוסיפו בפדיון עצמו יותר מאדם אחר, דרוצה אדם בקב שלו. ב' משום דמצוה היא שיגאלנה בעלים: {{עוגןמ|ה}} '''מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה''' <br> שהיה ההוצאה שבה יתר על השבח: {{עוגןמ|ו}} '''אמר הרי היא שלי באיסר''' <br> הוא ח' פרוטות, והוא המטבע היותר קטנה שיוכל לפדות בה לת"ק: {{עוגןמ|ז}} '''אמר רבי יוסי לא אמר זה אלא בכביצה''' <br> ר"ל לא כך היה מעשה שלא אמר באיסר, אלא בביצה: {{עוגןמ|ח}} '''שההקרש נפדה בכסף''' <br> ובהא גם ת"ק מודה, רק לת"ק אין פודין הקדש בפחות משווייה ד' פרוטות כדי שיהיה החומש פרוטה: {{עוגןמ|ט}} '''אמר לו''' <br> הגזבר להמקדיש: {{עוגןמ|י}} '''נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו''' <br> והא דלא מייתי פלוגתא דת"ק ור"י בלי הך מעשה. נ"ל דקמ"ל דאף במקדיש שדהו מפני רעתה, אפ"ה ס"ל לת"ק שאינה נפדת רק בד' פרוטות. [והא דקאמר נמצא מפסיד איסר. ולא קאמר נמצא הקדיש איסר. ה"ט משום דבהכרח פדאה, ולא כך עלה במחשבה לפניו בתחלה, לכך לא מקרי הקדש שהוא נדבת הלב. והא דלא קאמר נמצא הפסיד איסר וחומשו, ה"ט משום דהא דקאמר נמצא מפסיד וכו', על שעת פדיון קאי, ולא על שעת הקדשו, וכדאמרו. והרי החומש כבר נתתייב משעת הקדשו]: {{עוגןמ|יא}} '''מוכרים אותה בשויה ונפרעים משל עשר את המותר''' <br> ודוקא כשחזרו זה אחר זה. אבל בחזרו כולן כאחד משלשין ההפסד ביניהן בשוה. כיצד. אמר א י', וא' כ', וא' כ' ד, וחזרו בהן ג' וב', יניחוה לראשון בי', וימשכנו מב' וג' מכל א' בז', ונמצא ההקדש גובה כ"ד. וכן כשחזרו כל הג', ונמכר לאחר בשלש, ממשכנין מכל א' משלשתן בעד ז'. וכן לעולם [רמב"ם פ"ח מערכין]. ולרש"י וראב"ד משלשין ר"ל, כשחזרו כולן, יתן בן כ"ד לבד ד' שהפסיד, וליו"ד שהפסיד בן כ', יתן הוא ובן כ"ד כל א' ה', ולז' שהפסיד בן י', יתן בן י' ובן כ' ובן כ"ד כל א' שליש, מדכולן התרצו בהן: {{עוגןמ|יב}} '''הבעלים''' <br> שאמרו בכ': {{עוגןמ|יג}} '''נותנים עשרים ושש''' <br> בעל כרחן. דמדאמרו בעלים תחלה כ', יהיה עם החומש בכ"ה, ואיך נתנהו לזה שאמר בכ"א, שיפסיד ההקדש. ואם נניחנה לבעלים שאמרו בכ' הרי יפסיד ההקדש מהקרן, שהרי זה אמר בכ"א קרן. לכן בעלים יתנו בע"כ כ"א קרן וה' לחומש. אבל לסלע שהוסיף זה, א"צ בעלים להוסיף חומש. מיהו היכא דשמוה ג' בנ"א שהשדה שוה כ"א קרן, מוסיפין הבעלים חומש על כל הכ"א: {{עוגןמ|יד}} '''הבעלים נותנים עשרים ושבע''' <br> בעל כרחן, ומטעם הנ"ל: {{עוגןמ|טו}} '''הבעלים נותנים שלשים''' <br> ואי"ל אמאי בכה"ג יכריחו לבעלים, הרי השתא כשנניחנה להאחר לא יפסיד ההקדש מהקרן, דהרי הקרן של האחר הוא מרובה כקרן וחומש של הבעלים, י"ל דמיירי דאמרי בעלים תחלה כ' שקל ופרוטה, ולא דק תנא למנקט אותה פרוטה, וא"כ אם נניחנה להאחר בכ"ה יפסיד ההקדש הפרוטה: {{עוגןמ|טז}} '''הבעלים קודמים''' <br> אין ר"ל שאם ירצו בעליו השתא ליתן ל"א ודינר הבעלים קודמין, דליתא דהרי אם ירצו בעלים שיפדו הם השדה אחר שאמר זה כ"ו, עכ"פ צריך שיתנו הבעלים כ"ו קרן כמו שאמר האחר, כדי שלא יתמעט הקרן, וא"כ יהיה עם החומש מלבר שיוסיף הבעלים ל"ב ומחצה, אלא ה"ק מתני', אם כשפתחו הבעלים תחלה, רצו ליתן כ"א שקל, דהו"ל עם החומש כ"ו שקל ודינר [דשקל הוא ד' דינרין], וכשנתן אחר כ"ו שקלים, הרי יוכרחו הבעלים להוסיף על כ"ו שקל ודינר שאמרו תחלה, עוד ה' שקל של עלוי של זה, דהו"ל יחד ל"א שקל ודינר, א"כ הבעלים קודמין, ומכריחין אותם ללקחה בסך הנ"ל: {{עוגןמ|יז}} '''ואם לאו''' <br> שלא פתחו הבעלים תחלה רק בכ' ואמר אחר בכ"ה: {{עוגןמ|יח}} '''אומרים הגיעתך''' <br> ולא מהדרינן אבעלים, דהרי האחר נותן כל כך בקרן, כסך קרן וחומש של הבעלים, וכולה מתניתין מיירי רק בשדה אחוזה, ובזמן שאין יובל נוהג, כלעיל סי' ג': {{עוגןמ|יט}} '''מחרים אדם''' <br> כל חרם ניתן לכהנים: {{עוגןמ|כ}} '''ומשדה אחוזתו''' <br> מקצת מכל מין ומין: {{עוגןמ|כא}} '''ואם החרים את כולן''' <br> כל המין: {{עוגןמ|כב}} '''אינן מוחרמין''' <br> ולא קיי"ל כן, רק בדיעבד מהני, אבל רק לכתחילה לא יעשה כן: {{עוגןמ|כג}} '''מה אם לגבוה''' <br> דגם חרם של כהנים מחשב וגבוה, מדקדש קדושת הגוף כשאר הקדש כל זמן שלא נתנן לכהן, ורח אחר שקבלן הכהן הי כחולין: {{עוגןמ|כד}} '''על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו''' <br> שלא יבזבז לדבר הדיוט, ואפילו לעניים אל יבזבז יותר מחומש [י"ד רמ"ט א']: {{עוגןמ|כה}} '''שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו''' <br> דאע"ג דעבד עברי גופו קנוי [כקידושין דכ"ח]. עכ"פ אין לאדון רשות לשוב למכרו לאחר כבהמה. ואע"ג דבתו קטנה יכול למכרה. עכ"פ לכשתגדל תצא. [אב"י ואע"ג דשדה מקנה חוזרת לבעלים ביובל ואפ"ה יכול להחרימה. עכ"פ יכול למכרה לעולם. דהיינו עד היובל]: {{עוגןמ|כו}} '''רבי שמעון אומר הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם''' <br> ר"ל לענין מה יוחרם, דכיון דכל חרם שייד לכהן, הרי מיד זכי בה המחרים, וכל חרם משבא ליד כהן יצא לחולין, [כערכין כ"ט א']. ואף ע"ג דכל חרם צריך ליתנו לכהנים שבאותו משמר [כערכין כ"ח ב']. הכא שאני שהחרם שלו הוא לא גרע מקרבן שחייב הכהן שעבודתה ועורה שלו וא"צ לתנו לאנשי המשמר [כתמורה פ"ג מ"ד]: {{עוגןמ|כז}} '''ודברי רבי שמעון במטלטלים שאין החרמים שלהם''' <br> ה"ק נראין דברי ר"י לר"ש וס"ל כוותיה, בקרקעות, דלא יחרימום הלוים. דכתיב אחוזת עולם היא להם, ורק במטלטלין ס"ל לר"ש דלויים מחרימין מדאינן שלהן: {{עוגןמ|כח}} '''אלא ניתנים לכהנים''' <br> אבל חרמי בדק הבית נפדין, מדאין ראוי לבדק הבית רק מעות, אדעתא דהכי אחרמינהו: {{עוגןמ|כט}} '''ועל קדשים קלים''' <br> כדמפרש במשנה ז': {{עוגןמ|ל}} '''אם נדר''' <br> שאמר הרי עלי עולה, והפרישה, ואח"כ החרימה: {{עוגןמ|לא}} '''נותן את הדמים''' <br> דמדאמר הרי עלי, חייב באחריותה, והיא כשלו, להכי נותן כל דמיה: {{עוגןמ|לב}} '''אם נדבה''' <br> שאמר הרי זו עולה, דאז אינו חייב באחריותה: {{עוגןמ|לג}} '''נותן את טובתו''' <br> דהרי אין לו בה רק טובת הנאה, שיכול להקריבה דורון לקונו, וכשתמות או תאבד לא הפסיד רק הנאה זו. לכן כשהחרימה נותן לכהנים כפי טובת הנאה שיש לו בה. כיצד. אמר שור וכו': {{עוגןמ|לד}} '''שור זה עולה''' <br> והחרימו: {{עוגןמ|לה}} '''אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי''' <br> ר"ל שאינו חייב בה [דתרגום נושה רשיא] ומתכוון רק להקריב דורון לקונו, וכסך זה יתן המחרים לכהנים: {{עוגןמ|לו}} '''מחרימין אותו''' <br> הישראל בעל הבכור מותר להחרימו וכ"כ הכהן אחר שניתן לו, ושניהן מותרין להחרימו בין שהוא תם או בעל מום אף שאינו יכול להמיר עליו [כתמורה פ"א מ"א]: {{עוגןמ|לז}} '''הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן''' <br> לבעל הבהמה: {{עוגןמ|לח}} '''או לבן אחותו''' <br> שהן כהנים ודוקא נקט בן בתו וכו'. אבל כהן לעצמו או לבן בנו, אסור ליתן להבעלים מעות שיתן לו הבכור, דכיון שהוא עצמו כהן. הו"ל ככהן המסייע לבעה"ב לדוש בגורן, כדי שיתן לו התרומה בשכרו, דנמצא דלא ניתן לו התרומה בתורת מתנת כהונה, רק בשכר מלאכתו: {{עוגןמ|לט}} '''רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר''' <br> בבכור: {{עוגןמ|מ}} '''אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי''' <br> להעלותו בדמים [אויסשטייגערן], דהיינו כמה יתן אדם לקנות בהמה כזו לעולה שאינו חייב בה, וכלעיל. וי"א כמה יתן אדם להבעלים שיתן בכור זה לבן בתו כהן, וכסך זה יתן לבדק הבית או לכהנים, כפי מה שהחרים: {{עוגןמ|מא}} '''ואין אתה מקדישו הקדש מזבח''' <br> שיחול עליו שם קרבן. ולרבנן [לעיל מ"ו] דילפי הך דרשא מכל חרם, מצרכי לקראי דרבי ישמעאל למלתא אחריתא. תקדיש, דמצוה להקדישו בפה ולומר שיהא קדוש לבכור, ואל תקדיש, דבמתפיס עליו שם קרבן אחר, עובר בלאו: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: בבלי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף