עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''ואם מנחה על המחבת. ''' תני, ר' חנינא בן גמליאל אומר, המחבת צפה ומעשיה קשין, מנלן, דכתיב (פ' צו) וכל נעשה במרחשת ועל מחבת {{תוספת|כט|ר"ל מדשינה לכתוב במרחשת בבי"ת ובמחבת בעל, משמע שכן הוא תכונתן, שהמרחשת עמוקה ושייך בה בית השמוש שהוא במקום בתוך ומחבת צפה ושייך בה על, וממילא מתבאר שהמנחה שבמרחשת אין מקפידין לעשותה גם רכה ולא חיישינן שמא תתפרץ לחוץ אחרי כי שפת הכלי תעכב, משא"כ במחבת שאין לה שפה בהכרח לעשות הבצק קשה כדי שלא תתפרץ.}}. (שם ס"ג א'). '''קרבנך. ''' נאמר כאן קרבנך ונאמר במנחת מרחשת קרבנך (פ' ז'), מה להלן מתן שמן בכלי אף באן מתן שמן בכלי {{תוספת|ל|ר"ל כשם שבמנחת מרחשת צריך מתן שמן בכלי קודם נתינת הסולת כמש"כ סולת בשמן תעשה וכמש"כ שם, כך במנחת מחבת, ועיין מש"כ להלן אות מ'.}}. (שם ל"ד ב'). '''סלת בלולה. ''' ת"ר, סולת בלולה, מלמד שנבללת סולת ולא חלות {{תוספת|לא|ודעת רבי שבוללן חלות משום דכתיב חלות בלולות. ובאור פלוגתתם כך הוא, כי בסדר מעשה המנחה היה ג' פעמים מתן שמן, בתחלה היו נותנין שמן בכלי קודם שנתנו הסולת, כפי שיתבאר בפ' ז', ושוב היו נותנין שמן על הסולת ולשו ואפו אותה ופתתו אותה פתים, ואח"כ יצקו שמן על הפתיתים, כפי שיתבאר הכל, ובנתינה אחת מאלו היו בוללין את המנחה בשמן, ופליגי בזה רבי וחכמים, באיזה פעם היו בוללים, אם בנתינה שניה או בנתינה שלישית, וס"ל לרבנן דאחרי דכתיב סולת בלולה צריך לבלול הסולת בשמן בעוד שהיא סולת, והיינו בפעם השניה, אבל לא בפעם השלישית לאחר אפיה ופתיתה שאז לא נקרא שוב המנחה סולת אלא חלות, ואע"פ דבפ' הקודם כתיב חלות בלולות ס"ל דלא שנבללות כשהן חלות אלא על שם בלילתן סולת נקראות חלות, ורבי ס"ל דבאמת צריך לבללן כשהן חלות והיינו בפעם השלישית, כמבואר, וצ"ל בטעמיה דרבי, דאע"פ דכתיב גם סולת בלולה, ס"ל דבלילת סולת יוצאין בלישת הסולת בהשמן הניתן בפעם הראשונה. ומתבאר בגמרא דחכמים הכריעו דינם דע"כ בוללם כשהם סולת ממ"ד בפ' צו (ז' י"ב) בענין לחמי תודה חלות בלולות, והתם ע"כ א"א לפרש דהבלילה היא כשהן חלות דהיינו לאחר אפיה ופתיתה, דהא קיי"ל לחמי תודה אין פותתין אותן, ובודאי אין סברא לבללן חלות שלמות, שהרי שיעור שמן שבלחמי תודה הוא רק רביעית הלוג ומספר החלות היו ארבעים, וא"א לבוללם כולם ברביעית לוג שמן, ורבי ס"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר. פשוט דקיי"ל כחכמים, וכ"פ הרמב"ם בפי"ג ממעה"ק, וצ"ע ברש"י פסחים ל"ו א' כתב בענין זה וז"ל, כגון מנחת מחבת שאופין אותה תחלה ואח"כ פותתין אותן עד שמחזירן לסלתן ואח"כ נותן שמן ובוללן, עכ"ל, ודבר פלא הוא שפירש אליבא דרבי, דלא כהלכתא, גם מש"כ עד שמחזירן לסלתן אינו מבורר, שהרי הפתיתה לא היתה בערך החזרה לסולת ממש אלא רק לארבעה פרורין כמבואר בדרשה בסמוך, וצ"ע.}}. (שם ע"ה א'). '''מצה תהיה. ''' יכול למצוה, ת"ל תהיה – לעכב {{תוספת|לב|כך משמע להו לחז"ל בכ"מ דהלשון תהיה ענינו בהויתה תהא, והיינו לעכובא.}}. (מנחות נ"ג א'). '''מצה תהיה. ''' החיה אותה, מכאן לכל המנחות שנלושות בפושרץ ומשמרן שלא יחמיצו {{תוספת|לג|כלומר הכשירנה ושמרה, ואע"פ דבדרשה דלעיל דרשינן מתהיה לעכב, אך אי משום הא לבד היה די לכתוב מצה תהי, ומדכתיב תהיה ש"מ תרתי. וטעם הדרשה החיה מן תהיה הוא משום דרגילין חז"ל לדרוש ה' לח', מפני שהם ממוצא אחד שמתחלפין, כמו בברכות ל' ב' אל תקרא בהדרת קודש אלא בחרדת קודש, ושם ל"ה א' קודש הלולים דרשו כמו קודש חלולים, ובשבת ל"ב ב' אל תקרא בהלה אלא בחלה, ושם נ"ה ב' דרשו אותיות המלה פחז כמים בנוטריקון להיפך, זעזעת, הרתעת [ה' במקום ח'] פשעת, ושם ק"ה א' דרשו ה' דהמון גוים (פ' לך) חביב בגוים, ובעירובין י"ט א' דרשו גיהנם גי שיורדין לתוכו על עסקי חנם [עריות, יעו"ש במהרש"א], והמפרשים לא פרשו מאומה אגדה זו. ובפסחים פ"ט א' דרשו מהיות משה – מחיות השה, וביומא נ"ד א' כל הדרה – כל חדרה, ובריש מו"ק ב' א' משקין בית השלחין מפרש בגמרא בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע מתרגמינן ואת משלהי ופירש"י ה' מתחלף בח', ובכריתות י"א א' ממאי דהאי נחרפת לישנא דשנויא היא דכתיב ותשטח עליו הריפות (שמואל ב' י"ז), ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב סימן לל"ט מלאכות אל"ה הדברים, א' חד, ל' תלתין, ח' תמניא, ולא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ובירושלמי פאה פ"א ה"א כבד את ה' מהונך אל תקרא מהונך אלא מחונך, ובויק"ר ר"פ ד' שער התוך – שער חתוך, ובפסיקתא רבתא פמ"א דרשו הפ' דתהלים ע"ג הצמתה כל זונה ממך כמו כל זונח ממך, וה"נ כן. – וע' בסוגיא דפסחים ל"ו א' דאע"פ דמצות פסח אין נילושות בפושרין מטעם דע"י זה ממהרין להחמיץ, בכ"ז בחלות קדשים לא חיישינן לזה, משום דכיון דכ"ז נעשה בפנים העזרה, ובפנים זריזין הן לשמרן מחימוץ. והנה בעלמא בעניני עבודות קדשים בעניני זריזות אמרו כהנים זריזין הן וכאן שינו לומר אנשי פנים זריזין הן, ומתבאר טעם השנוי הזה משום דעד עבודת קמיצה מותרות כל העבודות להיות בזר, ולכן אמרו כי בכלל נחשב מקום פנים העזרה למקום זריזין, מפני שכהנים מצויין שם וישגיחו על הזריזות של המתעסקים שם, ואפילו הזרים.}}. (שם שם).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף