תוספות רבי עקיבא איגר/כתובות/ט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ כתובות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות פב] תוי"ט ד"ה שאם מכרה כו'. אף קושיית הר"ן מסולקת כו'. אינו מיושב כ"כ דנהי די"ל דאם מכרה לאו דוקא מ"מ כיון דבלא"ה המכירה מהני דיעבד. ועיקר התנאי הוא לענין לכתחלה לא הו"ל למתני' למנקט לשון דיעבד דהא ל"צ לתנאי לענין דיעבד (עיין תוס' ע"ח ד"ה האשה) גם מ"ש התוי"ט וכבר כתב הטור וכו' וא"כ ע"כ לתרץ קושית הר"ן. אינו מוכרח די"ל דהטור ס"ל כתירוץ תוס' דמתני' אתי' כאמרו לו והעתקתי דבריהם לעיל (רפ"ח מ"א בתוי"ט ד"ה עד שלא נשאת):

[אות פג] שם תוי"ט ד"ה עד עולם כו'. ושבמותה לא יאכל פירות כו'. דאלו לכל ימי חייה אף אם לא כ' עד עולם הכי הוא ועיין מ"ש תוס' בשם רש"י. וע' בתשובת מהר"א ששון (סימן מ"ח):

[אות פד] שם ד"ה כתב לה כו'. וצ"ל דסתם לן כר"י. לענ"ד י"ל דהוי כרבנן ואשמעינן רבותא דלא נימא כיון דבכתב ובפירותיהן לחוד מסולק מכל פירות. כי כתב ג"כ ובפירי פירותיהן י"ל כיון דנחית למניינא ולא סגי ליה באמירת פירותיהן לחוד דבא למעט דפירות השלישי יאכל קמ"ל דמ"מ אינו אוכל כלל פירות:

ב

[אות פה] בהרע"ב ד"ה ינתנו ליורשים. ולא מהני תפיסה. לשון רש"י הוא ומבואר דלאו דוקא אם תפס מטלטלים אלא גם תפיסת מעות לא מהני דהא קאי גם על מלוה ביד אחרים. וא"ת מנ"ל לרש"י הא. ודלמא באמת דוקא במטלטלים דמיחסרא גוביינא ובא עליו רק מטעם תפיסה בזה אמרינן דתפיסה לא מהני. אבל במעות דמיד נפרע בהם י"ל דאינו בכלל תופס אלא בכלל גביה מהני. וי"ל דמהאי מסכת (דף צ"ב) ראובן שמכר שדה לשמעון וכו' אנן מטלטלים שבק אבון גבך כו' מוכח דגם תפיסת מעות לא מהני. דאילו היה מהני כש"כ שהיה מהני בתופס חוב שהוא עצמו חייב לאבי היתומים. ותמהני על הר"ן ר"פ אלמנה ניזונית שכתב נ"ל דכי אמרינן לכתובה מפקינן מיניה דוקא במטלטלים דמכ"מ מיחסרי גוביינא. אבל במעות לא שהרי כבר נפרעה עכ"ל. ובל ידעתי איך לפרש לדבריו האי דאנן מטלטלים שבק וכו'. ואולי י"ל דע"כ לא קאמר הר"ן אלא היכי דלא מיחסרא שבועה והאי דרישא בב' תפיסות מיירי בנאמנות לי וליורשי דבמטלטלים לא מהני דמ"מ מיחסרי גוביינא ובמעות מהני. אבל בהאי דראובן שמכר כו' דצריך לישבע כמ"ש בתוס' בזה ל"א כבר נפרעה דהא מחוסר שבועה. ועדיין קשה דהא דעת הרי"ף פרק הכותב גבי הא דאי פקח מייתי לה לידי ש"ד. דבאותן נשבעין ונוטלין שמן הדין היה נוטלים בלא שבועה אי תפשי ואין רוצה לישבע לא נחתי' לנכסיה ומשמע שם בהר"ן דס"ל ג"כ הכי להלכה. אלא דהביא בשם הרמב"ן דמסתברא דוקא בתפס מעות אבל מטלטלים כיון דגופייהו לא קני מפקינן מיניה והדר לא גבי בשבועה (ובאמת קשה לי דבכתובה אפי' מיניה לא גבה רק ממקרקעי. א"כ גם בתפס מעות אינה תפיסה דהא א"י להחזיק במעות בפרעון דיאמר לה אני רוצה לסלק כדינך בקרקע ומפקינן מינה המעות) א"כ כיון דהלוקח תפס במעותיו לא מיחסרי שבועה דהא בלא שבועה מחזיק בידו כיון דתפס וצע"ג (* עיין לקמן פ"י אות צ"ה):

[אות פו] שם בהרע"ב ד"ה שכולן צריכין שבועה. שהבא ליפרע מנכסי יתומים. וכ"כ רש"י וקשה לי הא על זה גופה אנו דנין אם מקרי נפרעת מהיתומים. דכמו דאנו דנין כיון שהוא ביד אחרים עדן לא זכו בהם יתומים ולא מקרי מטלטלי דיתמי ה"נ לענין שבועה הבא ליפרע מנ"י. והו"ל לרש"י ולהרע"ב למנקט שבועה דנפרעת שלא בפניו ל"ת אלא בשבועה. ובזה מיושב היטב מ"ש הר"ן והרא"ש בשם הירושלמי הגע עצמך שפטרוה מן השבועה. ומאי קושיא הא י"ל דרע"ק ס"ל כאבא שאול וכר"ש בפרקין (מ"ח) דלא מהני נאמנות נגד יורשים. ולפי הנ"ל דכיון דהמטלטלים ברשות אחרים אין בכלל שבועת דהבא ליפרע מנכ"י אלא השבועה מדין נפרעת שלא בפניו ובזה מהני הנאמנות לכ"ע:

[אות פז] בתוי"ט ד"ה לכושל כו'. וכתב הרב רבינו ניסים כו'. תמוה לי דהר"ן סותר לדבריו בנדרים (דף ס"ה סוף ע"ב) שכתב ולר"מ עדיפא כתובה טפי מבע"ח דמטלטלין דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי וא"כ איך אפשר לומר דר"ט דהכא יסבור כר"מ א"כ בכתובה אף אם אינו ביד אחרים תגבה דהא מטלטלי דיתמי לכתוב' משתעבד לר"מ:

ד

[אות פח] בהרע"ב ד"ה משביעה כו'. ויכול לגלגל עליה כו'. אבל בלאו גלגול כגון שלא מינה אפוטרופסת א"י להשביעה על פלכה ועיסתה שהיא ממילא אפטרופסת עליהם דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' ומש"ה נקט אשתו דבזה עיקר פלוגתייהו דרבנן ור"א. וא"נ למ"ש התוי"ט ד"ה המושיב בשם הר"ן:

ה

[אות פט] בתוי"ט ד"ה אבל משביעה כו'. אבל כשהיא פגמה ומתה כו'. זהו מילתא יתירתא דאף בלא פגמה כיין דמה בעלה תחלה נתחייבה לישבע שבועת הבא ליפרע מיתומים וכשמתה אח"כ אינה מוריש שבועה לבנים ובפגמה ס"ל לכמה פוסקים דאף בחייה אם מתה אינו גובה ממנו משום דאאמ"ש לבניו:

ט

[אות צא] תוי"ט ד"ה הרי אלו כו'. מגו דיכול כו'. והא דקתני וכן בע"ח כו' היינו ג"כ כה"ג שהב"ח טוען פרוזבול היה לי ואבד. וזה מודה לו בכך אלא שטען דפרעו דנאמן במגו דלא היה לך פרוזבול ושביעית משמטתו. תוס':

[אות צ] בהרע"ב ד"ה מן הסכנה. שגזרו כו'. הרמב"ם (פ"ט מהלכות שמיטה הלכה כ"ד) כתב ואם אמר הי' לי פרוזבול ואבד נאמן שמזמן סכנה ואילך בע"ח גובה שלא בפרוזבול וכתב הכ"מ דהרמב"ם מפרש דאז כשהיה הסכנה תקנו כן להאמין למלוה שהיה לו פרוזבול ואף על פי שעבר הגזירה נאמן שלא לחלק בין זמן לזמן. ופסק כרשב"ג אי משום דמפרש לדת"ק אי משום דהלכה כרשב"ג במשנתינו עיי"ש: (* עיין בפי' המשנה שכתב והלכה כרשב"ג ועיין בתוי"ט (פ"ו מ"ד) מ"ש בשם הר"ן):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.