תפארת ישראל - בועז/כתובות/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כתובות ט

(א) [ואף דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת. לענין ממונא א"נ [כתוס' הכא ואה"ע י"ז ב']. ואף דכשאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות. י"ל דפטור. מדהו"ל כטענו חטין והודה בשעורין [תוס']. אמנם ק"ל לטעם טענו חטין והלב"ש פטור. דמדלא תבע שניהן ש"מ דמחיל שעורין [כח"מ פ"ד]. והרי הכא הרי לא היתה יכולה לטעון שניהן יחד. ואת"ל דלטעם מחילה אין הטעם דמדלא תבע שניהן, מחל האחרת שלא טען, דאם כן בהיה עליו ב' מלוות ותבע רק א' הכי ס"ד דמדלא תבעה מחלה, רק הטעם דמדפטרתו תורה לכופר הכל א"כ מחזקינן ליה להתובע לשקרן, ושקורי משקר בתביעתו, והאי בהאי הנאה דתבע חטין שהן שקר מחל תביעת שעורין, ואפילו תימא כיון דכפר לו החטין הו"ל מחילה בטעות, עכ"פ כל שאינו דרך הלואה וכבר בא ליד מקבל לא מפקינן מניה [כח"מ ר"ז סמ"ע ס"ק כ"ב], וה"נ אמרינן בהאי הנאה דתבעה הכתובה מחלה שאר וכסות. עכ"פ ק"ל לרמב"ם [פ"ג מטוען] בהיה התביעה וההודאה ממין א' וב' שמות. שטוענו הלואה והודה פקדון, אינו כחטין ושעורים, א"כ ה"נ טוענת רק מעות, ויהי' מכתובה או משאר וכסות, ולהוי כמין הטענה. ואת"ל למאי דקיי"ל כר"ן [שבועות ש"ה ב'] דבטענו שוה ומודה דוקא, הו"ל ממין הטענה. ולא איפכא [כח"מ פ"ח ח'], א"כ ה"נ, בשלמא בהלואה ופקדון, אף דב' מיני טענות הן, עכ"פ טוענו שוה ומודה דוקא, ואפשר דעדיף מנה. דהרי רמב"ם מיירי בטוענו מעות ומודה מעות, ומה לי אם נקראו פקדון או הלואה, משא"כ הכא היא טוענת כתובתה דמדינא דגמרא אינה נגבית רק מקרקעי [ככתובות דס"ט ב' ], והוא מודה שאר וכסות, דהוא מטלטלי, והו"ל כטוענתו דוקא ומודה שוה; ליתא דדוקא שכ' הר"ן, היינו דתלי בדעת התובע שלא ליקח אלא דוקא משא"כ הכא לאו בדעת האשה תלינן לגבות דוקא קרקע, דהרי אם ירצה בעל מסלקה במעות, אם כן הו"ל כטענה והודאה שניהן שוה. ואת"ל דבאמת מזה ראי' לראב"ד, דאף הלואה ופקדון הו"ל כחטין ושעורין, עכ"פ ק"ל לי"א [ח"מ רמ"א] דאפילו במחל בפירוש לא הו"ל רק מילי בעלמא כששטר בידו, ה"נ לא עדיף הך מחילה דשאר וכסות שלא מחלה בפירוש, והרי כתובה בידה, וכדמסיק הש"ס דבמקום שכותבין כתובה מיירי. ואת"ל דאף לי"א הנ"ל דוקא באין חיוב אחר בשטר רק אותו דבר שמחל, משא"כ הכא אף דמחל שאר וכסות. עכבתה לשטר משום סך הכתובה. עכ"פ ק"ל לרמ"ה דס"ל דטעם פטור חטין ושעורין דמדלא הודה לו מה שתבע, הו"ל כופר הכל, ומשטה בו בהודאת מין אחר שלא תבע והרי הכא ליכא למימר הכי דהרי כתובה בידה, וממ"נ חייב א', או כתובה או שאר וכסות. ואף אי נימא כהרא"ש דבטענו חטין והדלב"ש. ויש עדים שמסופקים אם היה חטין או שעורין דפטור, ושטר כתובה נמי לעדים דמיא, ליחא, דהרי הש"ך [בח"מ פ"ז ט"ז] דחה זה בב' ידים. אמנם ל"מ נ"ל לתרץ קושיות התוס', דאפילו הכי אית לה מגו, דהודאת שאר וכסות דבר מועט הוא, דיש לו מעשה ידיה כנגדן, וניתן פסקי פסקי, גם מצי לדחויי לה צררי אתפסיך, עד שתשבע [כחלקת מחוקק ע' כ"ב] להכי שפיר מחשב מגו נגד תשלומי הכתובה סך מרובה בפ"א, והודאה במקצת לא הוה, מדהו"ל כפירת שעבוד קרקעות [כרא"ש רפ"ב דכתובות], ותו דאפשר דמודה לה יותר מתביעתה, כשתאריך ימים אצלו, ותו דלהכי לא מחשב הודאה במקצת, מדה"ל דבר שאינו קצוב [כח"מ פ"ח כ"ג], אבל ביש עדים שנתגרשה גובה התוספת, דמדכתובה בידה מוכח שלא פרע התוספות, מה שאין כן ק' ור' אפשר שגבתה ע"י גט]:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.