תוספות הרי"ד/תרומות/ה/ב

תוספות הרי"ד תרומות ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"י סאה תרומה. יש להעתיק מה שהשבתי לרב גדול אחד בענין זה. ע"ד קושית כ"ת נ"י במס' יבמות דף פ"ב ע"א גבי חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות לא תעלה משום דהי לי' דבר שיל"מ וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל והא דר"א בדותא היא למאן אי לכהן מישרא שרי ואי לישראל מיסר אסור ע"כ והקשה כ"ת נ"י קושיא חמורה לפי מה דגרסינן במס' ביכורים בפ"ב ביכורים בירושלים אוסרין תערובתן בכ"ש ומפרש בירושלמי ירושלים עשו אותה כדבר שיל"מ דלא בטיל עיי"ש משום דהוי דבר שיל"מ לגבי כהן גופיה דאם הי' בטל בחולין הי' לו היתר אכילה בחוץ לירושלים ולא בטל לגבי כהן לענין חוץ למחיצה משום דהוי דשיל"מ דיכול לאכלו בירושלים ע"כ הוי דשיל"מ גם לגבי זרים וכתב המג"א ז"ל בסי' שי"ח סק"ב דמזה מוכח דהמבשל בשבת דאסור על המבשל אם נתערב בהיתר אינו בטל משום דהוי דבר שיש לו מתירין דהא מותר לאחרים ולא קשה אי לאחרים מישראל שרי ואי לדידי' לעולם אסור כמו דאמרינן ביבמות פ"ב ע"א הנ"ל אי לכהן מישרא שרי אי לישראל לעולם אסור דשאני הכא דהוי דשיל"מ לגבי אחרים גופא דהא אסור לאחרים לאכול בשבת עד למוצאי שבת וא"כ הוי על אחרים דשיל"מ בשבת גופא והלכך אסור נמי על המבשל וראי' מבכורים בירושלים עיי"ש וקשה הא הכא נמי גבי חטאת טהורה הוי דשיל"מ לגבי כהן גופי' לענין חוץ למחיצה כמו ביכורים בירושלים וזהו היא קושיא חמורה וזהו אוכן קושית כ"ת נ"י. ונראה לפענ"ד לתרץ בע"ה על נכון דגרסינן בירושלמי מס' תרומות פ"ה על המתניתין סאה תרומה שנפלה למאה והגבי' ונפלה למקום אחר ר"א אומר מדמעת כתרומה וודאי וחכמים אומרים אינו מדמע אלא לפי חשבון סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפלה מן המדומע למקום אחר ר"א אומר מדמעת כתרומה וודאי וחכ"א אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון וכו'. אר"י סאה תרומה שנפלה למאה חולין כ"ש מבטלין אותן וכו' עי' בשנו"א ז"ל דמפרש היטב וה"ג ר' יוסי בשם ר"י לא תני בשם ר"י אלא אינה מדמעת כל עיקר ברם אמר והוא שרבו חולין על חשבון תרומה לבטל ברוב עיי"ש בשנו"א ז"ל אמר ר"א והוא שנפלה למקום מדומע אחר ע"ד דר"א והגר"א ז"ל גריס ע"ד דרבנן חולין שלמעלן וחולין שלמטן מצטרפין לעלות סבר ר"א מימר חולין שלמטן נעשו חרשין והגר"א ז"ל גריס ע"ד דרבנן חולין שלמעלן נעשו חרשין אריב"ח והוא שנפלה לחמשה מקומות אבל אם נפלו כולן למקום אחד אף ר"א מודה ר"י אמר אפילו נפלו כולן למקום אחר היא המחלוקת חילפיי אמר על דר"א חולין שלמעלן נעשו חרשין והא ר' אלעזר אמר על דרבנן חולין שלמעלן נעשו חרשין מה בין ר"א ורבנן חומר הוא בסאה שעלה מתוך מאה או אינו אלא קל אמרי כיי דמר ר' יוחנן סאה תרומה שנפלה למאי חולין כ"ש מבטלין אותה ע"כ העתקת ירושלמי הזה אות באות. ומפני שאמרו המפרשים פירושים שונים וחמור להבין ועמלו הרבה להבין הסוגיא וכל השקלא וטריא בסוגיא הזו ובאשר שלפענ"ד הענין של הירושלמי הזה כוונה עמוקה ע"כ נראה לפענ"ד לפרש בע"ה בדרך האמת וזה הוא. כתב המרדכי ז"ל בסוף מס' חולין בשם רבינו משולם ז"ל דדבר הבא לעולם בתחילתו ע"י תערובת אינו בטל ומביא ראי' מהא דגרסינן בפ' כל היד ובפ' כיצד הרגל דאי אפשר לש"ז בלא צחצוחי זיבה וכן בפ' מצות חליצה אי אפשר לדם בלא צחצוחי רוק וקשה למה אינו בטל הרוק בדם וזיבה בש"ז א"ו דכל דבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת אינו בטל. והקשה המל"מ ז"ל בפ"א מה' מטמאי משכב ומושב מהא דתנן גבי שליא נימוק הילד עד שלא יצא וא"כ קשיא שליא שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת ואפ"ה בטל ברוב ונראה דעיקר החילוק הוא שכל דבר שתחילת איסורו או טומאתו הי' מעורב לא שייך בי' ביטול והיינו ההיא דזב ויבמה אבל גבי שליא דאף קודם שיצא לאויר העולם חלה עליו טומאה כל שניכר הולד קודם שנימוח שייך בי' ביטול שהרי תחילת חלות טומאתו לא הי' מעורב עכ"ל המל"מ ז"ל עיי"ש. ונמצא דעיקר החילוק הוא דתלי בחלות איסורא או הטומאה אי חלה האיסור או הטומאה בשעה שהי' ניכר ונתערב אח"כ בטל אבל אי לא חלה האיסור עד לאחר התערובת אינו בטל וכן כתבו כל האחרונים ז"ל דתלי בניכר האיסור או שלא ניכר האסור והקשו כל האחרונים ז"ל על הך דינא דהמרדכי ז"ל דהא המרדכי ז"ל גופי' פסק בשלא הי' ניכר האסור עד לאחר התערובת הוא קל יותר דאפילו דשיל"מ בטל וכן פסק בשו"ע א"ח וביו"ד סי' ק"ב גבי גיגית יין שבא בשבת לתוך היין דבטל אפי' דהוא דשיל"מ משום דכיון דלא ניכר האיסור קודם הוא קל יותר ותירץ הכו"פ ז"ל והח"ד ז"ל והפמ"ג ז"ל דאימתי כתב המרדכי ז"ל בשלא ניכר האיסור עד לאחר התערובת אינו בטל כלל היינו דווקא שגם ההיתר לא הי' ניכר בפ"ע ולא הי' לו חזקת היתר מעולם כגון גבי זיבה וש"ז דגם הש"ז לא הי' ניכר בפ"ע ולא הי' לו חזקת היתר מעולם. אבל בגיגית יין דיין המבטל הי' ניכר בפ"ע והי' לו חזקת היתר קודם שפיר בטל האיסור אע"פ שלא הי' ניכר קודם התערובת ומביא הפלתי ז"ל דכן הוא בפרוטה שבכיס זה הקדש מקשים בתוס' ז"ל דיבטל הגם דהתם לא הי' ניכר האיסור קודם התערובת אך מכיון דהמבטל הי' לו חזקת היתר דהא הכיס הי' לו קודם חזקת היתר שפיר בטל עיי"ש היטב. ולברר הסברא הנ"ל הוא משום דהמבטל צריך להיות קודם התערובת בחזקת היתר ולכן אחר שנתערב בו איסור הולכין אתר הרוב ואמרינן על כל גרגיר וגרגיר דהוא מן הרוב של חזקת היתר ולא נאסר ולכן גבי פרוטה שבכיס זה הקדש אמרינן על כל פרוטה ופרוטה שהיא מן החולין כיון שהי' בחזקת חולין אבל גבי ש"ז וזיבה דליכא בש"ז חזקת טהרה מעולם לא שייך לאוקמי כל טפה וטפה בחזקת טהרה מכיון דלא הי' לה חזקת טהרה מעולם והגם דאיכא כאן רוב ש"ז בוודאי זה לא מהני דאימתי בטל איסור בהיתר דוקא דההיתר הוא וודאי היתר אז מבטל את האיסור אבל כשההיתר גופי' אינו וודאי היתר רק רוב היתר אינו מבטל האיסור דהא לא דמי לוודאי כמו דמצינו דרק בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כוודאי אבל בכ"מ רוב לא דמי לוודאי ולא מצינו רק דוודאי היתר מבטל את האיסור אבל לא רוב היתר וכיון דהש"ז לא הי' ניכר בפ"ע ולא הי' בחזקת היתר מעולם הגם דאיכא רוב ש"ז אינו מבטל דרוב היתר אינו מבטל להאיסור רק וודאי היתר הארכתי קצת לבאר הענין כדי להקל להבין הירושלמי הנ"ל. ועפ"ז שפיר מדויק הירושלמי הזה דר"א אמר והוא שנפלה למקום מדומע אחר כמו שפירש בשנו"א ז"ל דנפלה הסאה הזאת שיש בה חלק אחד מק"א תרומה לתוך מדומע של צ"ט סאין חולין וסאה אחד תרומה והוא כרי מדומע דבעינן בתרומה ק"א ונמצא חסר עוד סאה חולין עיי"ש ונמצא דחוזר וניעור דהא באמת הסאה הזאת שעלתה מתוך מאה דאיכא בהחלק אחד מק"א היתה מותרת מחמת שבטל החלק ק"א שבה אך מכיון שנתערבה עם המדומע חוזר וניעור ולפיכך אינה בטל מחמת שע"י המדומע חוזרת וניעור ונמצא בנ"ד שהאיסור חלה לאחר התערובת דהא מתחלה עד שלא נפלה למקום מדומע אחר כבר נתבטל התרומה החלק א' מק"א ונתהפך האיסור להיות היתר אך כעת חוזרת וניעור ותזר האיסור תרומה נמצא דנעשה האיסור לאחר התערובת ואינו בטל ואם היה נחשב החולין של הסאה שעלתה מתוך מאה לניכר ההיתר הי' שפיר בטל אבל באמת החולין של הסאה כבר אבדה חזקת חולין דהא נתערב בה תרומה אחד מחלק ק"א ונמצא דאבדה חזקת חולין רק דמותרת מטעם רוב חולין וכבר כתבנו דהמבטל צריך להיות וודאי היתר קודם שנתערב בו דבר איסור אבל לא רוב היתר וצריך להיות ניכר קודם התערובת או האיסור או ההיתר והכא לאחר התערובת הראשון שוב אינו ניכר לא האיסור ולא ההיתר. ועפ"ז יומתק מאד הירושלמי דהגמ' פריך ע"ד דר"א אליבא דרבנן דס"ל דמדמע לפי החשבון בשנפלה למקום מדומע אחר דחוזרת וניעור ע"ז פריך ע"ד דר"א חולין שלמעלן וחולין שלמטן מצטרפין לעלות דמאי מדמע לפי חשבון הא אפי' כשחוזר וניעור ונמצא דאיכא בסאה הזה חלק אחד מק"א תרומה ובמקום מדומע אחרת איכא צ"ט סאין ונמצא דלא חסר רק סאה אחד חולין דלנגד החלק אחד מק"א דאיכא בסאה הזה יש בסאה הזה מאה חלקים חולין ובמדומע אחרת יש צ"ט סאין חולין ולא חסר רק הסאה של מדומע אחרת ומאי קאמרי רבנן דמדמע לפי חשבון דמאי מדמע הוא הא אינו מדמע כלל דחולין שלמעלן וחולין שלמטן מצטרפין לעלות ע"ז משני סבר ר"א מימר חולין שלמעלן נעשו חרשים ופי' של חרשים הוא כמו דאיתא במתניתין פ"ג דמס' פסחים דף מ"ז בצק החרש ופירש"י ז"ל שאינו ניכר אם החמיץ אם לאו שמשונה הוא כחרש הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו לישנא אחרינא בצק החרש שקשה כחרש ואינו ניכר שהחמיץ עכ"ל רש"י ז"ל הרי לפנינו בכ"מ דקראו החכמים לבצק או עיסה שאינו ניכר בלשון חרש שאינו ניכר וה"נ משני שפיר סבר ר"א מימר חולין שלמעלן נעשו חרשים דהחולין אינן ניכרים ואנן קי"ל דהמבטל צריך להיות ניכר והכא החולין אינן ניכרים דהגם שקודם לכן היו ניכרים והי' להם חזקת חולין אבל עכשיו כבר אבדו חזקת חולין ונעשו חרשים ומדויק תיבת נעשו כלומר דמתחילה לא היו חרשים אבל עכשיו נעשו חרשים ונמצא דהחולין שלמעלן אינן מצטרפים להעלות ובעינן במדומע האחרת יותר מסאה לבטל גם את חלק התרומה של אחד מק"א של אותה סאה:

ועפ"ז מתורץ שפיר קושית הכ"ת נ"י דאימא נפסל על הכהן ולא נתבטל לגבי כהן נמי באכילת חוץ למחיצה משום דשיל"מ דיכול לאכלו בפנים. ז"א דבחוץ בלא"ה אינו יכול הכהן לאכול משום דיוצא חוץ למחיצתו אפילו אי דשיל"מ הי' בטל נמי אינו בטל האיסור דאימתי נעשה האיסור החדש דיוצא היינו דוקא לבתר שיצא לחוץ לעזרה אז חל איסורא דיוצא ואז חל האיסור לאחר התערובת ואינו ניכר האיסור קודם התערובת וגם ההיתר נמי אינו ניכר קודם חלות איסור הזה דהא כבר נתערב בעזרה החולין עם החטאת ולא הי' לו חזקת היתר רק רוב היתר קודם ורוב היתר אינו מבטל לאיסור רק וודאי היתר דבר שהי' לו ודאי היתר קודם התערובת ולאחר שנפל בו איסור אמרינן על כל חתיכה וחתיכה דהוא מן ההיתר כיון דרובא הי' להם חזקת היתר בתחלה ואם היו מאה חתיכות של חולין וודאים היו מונחים אצל פתח עזרה מבחוץ והיו החתיכות חטאת נופלין מן הפתח עזרה ולחוץ שפיר בטל אסור יוצא הגם דלא הי' האיסור ניכר קודם התערובת מ"מ הי' שפיר בטל כמו גיגית יין הנ"ל דהא החולין הי' להם קודם חזקת חולין והם רובא אמרינן על כל חתיכה וחתיכה שהיא מן החולין ולא היא מן האיסור יוצא דהא הי' להם חזקת היתר ואמרינן על כל חתיכה שהיא לא נכנסה לכלל איסור דיוצא כמו גבי פרוטה שבכיס זה הקדש דאמרינן על כל פרוטה ופרוטה אפי' לבתר שהקדיש פרוטה אחת שהיא לא נכנסה בכלל איסור הקדש כיון דהיה להם חזקת היתר קודם אבל הכא דהחתיכות חטאת יצאו עם החולין ביחד מפתח עזרה ולא הי' להחולין חזקת חולין לומר דלא נכנסו לכלל האיסור הנעשה בפנינו דהא היו מעורבין עם חטאת רוב חולין ואנן בעינן שהמבטל צריך להיות וודאי היתר קודם דאז אמרינן על כל חתיכה שלא נכנסה להאיסור הנעשה בפנינו אבל לא ברוב היתר כמו בש"ז וזיבה הגם דבוודאי איכא הכא רוב ש"ז אבל אנן בעינן שיהי' וודאי ש"ז קודם אז יש לו כח לבטל אבל לא רוב ונמצא דכשנעשה איסור החדש דיוצא אינו בטל בהרוב חולין מכיון שנתערב קודם בהחולין עד שלא נעשה האיסור ומשנעשה האיסור נעשה ברוב חולין ולא בוודאי חולין וחולין שלמעלן נעשו חרשים ואין ניכר לא האיסור ולא ההיתר כההיא דבירושלמי הנ"ל ולפיכך לא נתבטל בחוץ לאכילת כהן אפילו אי הי' דבר שיל"מ בטל מן הדין כיון דנעשה האיסור הזה אשר אתה באת לבטל לו לבתר התערובת ואינו ניכר לא האיסור ולא ההיתר אבל בביכורים אי לאו דשיל"מ הי' שפיר בטל בחוץ לאכילת כהנים דהא לא נעשה השתא האיסור ביציאתו דהא אפילו לבתר שיצא חוץ אתה רשאי להכניסו לפנים ואיסור דאכילת חוץ הי' עליו מתחלה בשעה שנקרא שם בכורים דמותר לאכלו בפנים ואסור לאכלו בחוץ והשתא נמי הרי אתה מותר לאכלו בפנים ואסור לאכלו בחוץ ולא נתחדש עליו האיסור עכשיו ולפיכך אי לאו דשיל"מ הי' שפיר בטל דאיסור יוצא לא נעשה עליו לאחר התערובת דהא קודם התערובת הי' עליו איסור חוץ ומותר בפנים ועכשיו נמי מותר בפנים ואסור בחוץ. אבל גבי חטאת לאחר שיצא אז חל עליו איסור יוצא דמתחלה הי' מותר בפנים ועכשיו נעשה פסול הגוף ואסור בפנים ונמצא דחל האיסור לאחר התערובת ואינו ניכר לא האיסור ולא ההיתר דחולין נעשו חרשים כההיא דבירושלמי הנ"ל וע"כ לא שייך למימר דלגבי זר נמי הוי דשיל"מ משום דלגבי כהן הוי דבר שיל"מ דזה דוקא באם לגבי כהן אינו אסור רק משום דדשיל"מ לא בטיל לכך אינו בטל לגבי זר נמי משום דשיל"מ אבל אי לגבי כהן אסור באיסור יוצא ולא בטל בלא"ה אפילו אי דבר שיל"מ בטל לא שייך למימר לגבי ישראל דאינו בטל משום דבר שיל"מ ואין לומר דהוי דשיל"מ לגבי כהן לענין איסור יוצא ולא לענין פסול דיוצא דפסול באכילה אלא לענין איסורא לכתחילה להוציאו מחוץ לעזרה דאסור לפסול קדשים להוציאן לחוץ ואם הי' בטל הי' מותר להוציאו והוי דשיל"מ אף לגבי כהן ובזה חל האיסור קודם התערובות ז"א דלא אמרינן דהוי דשיל"מ לגבי ישראל משום דהוי דשיל"מ לגבי כהן אלא בענין אחד כגון באיסור אכילה ובאמת כל עיקר דאמרינן דהוי דשיל"מ לגבי כהן הוא מסברת רב אשי דהוי דשיל"מ לגבי ישראל משום דחזיא לכהן. אך דהגמ' פריך עליו למאן אי לכהן מישרא שרי ע"כ אם הוי דשיל"מ לגבי כהן גופי' א"כ הוי דשיל"מ לכל העולם לענין ביטול דלא נתבטל משום דלגבי ישראל הוי דשיל"מ דחזיא לכהן ולכהן הוי דשיל"מ לאוכלו בפנים בקדושת ביכורים והוי לענין אכילה דשיל"מ לכל העולם אבל לא אמרינן דהוי דשיל"מ לגבי ישראל לענין אכילה משום דגם גבי כהן הוי דבר שיל"מ לענין איסור אחר דז"א דלא אמרינן מאיסור לאיסור דשיל"מ כמו דאמרינן בתרומה ובבכורים מחוץ לירושלים דמשום הוצאות לא הוי דשיל"מ ולא אמרינן דהוי דשיל"מ משום דלענין איסור טומאה דאם הי' בטל מותר לטמאותו ולא בטל משום דהוי דשיל"מ דהא יכול לשומרו בטהרה ז"א דמאיסור לאיסור לא אמרינן דהוי דשיל"מ באיסור זה משום דהוי יל"מ באיסור אחר אפי' באדם אחד וכ"ש דלא אמרינן דהוי דשיל"מ בישראל לענין אכילה הואיל דהוי דשיל"מ לגבי כהן לענין איסור יוצא ולא נוכל לומר כן רק לענין איסור אכילה גבי ישראל הואיל ויש לו מתירין לענין איסור אכילה גבי כהן ג"כ דהוא בחוץ לעזרה והאיסור אכילה הזה הא חל לאחר התערובות כדברינו ודוק:

אמר רבי יוסי זאת אומרת דבר שהיא בטל דבר תורה מעורר את מינו ליאסור. מכאן יש להביא ראי' לשיטת הרא"ש ז"ל בפ' ג"ה דפסק אפילו בדבר יבש חוזר וניעור כמו בסאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת אסורה משום דחוזר וניעור. והראב"ד ז"ל דחה ראי' הזאת ממשנה הזאת משום דשאני תרומה דצריך להרים וע"כ לא אמרינן קמא קמא בטל והרא"ש ז"ל לא ניחא לי' בהאי דיחוי משום דהרמה הוא רק משום גזל השבט וכמבואר כ"ז בהרא"ש ז"ל בפ' ג"ה ובר"נ ז"ל בס"פ השוכר את הפועל ומירושלמי הזאת מוכח כהרא"ש ז"ל דמבואר זאת אומרת ר"ל דמכאן מוכח דדבר הבטל ד"ת מעורר את מינו לאסור בשלא סילק את האיסור כמו הכא בשלא הגביה את התרומה אלמא דלמדין ממשנה הזאת מדין תרומה לעלמא ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >

מעבר לתחילת הדף