תוספות הרא"ש/ברכות/מו/ב

תוספות הרא"ש ברכות מו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף מ"ו ע"ב

ויש מהן חותם בברוך ואין פותח בברוך. כגון ברכה הסמוכה לחברתה. ופרשב"ם משום דפטרתה הראשונה שנפתחה בברוך, ור"ת פי' דחתימת הראשונה הויא פתיחה לברכה הסמוכה לה, וקשה לפי' דהא פריך בירושלמי והרי הבדלה ומשני ר' מפזרן והרי קידוש פי' דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותח בברוך שניא [היא שאם היה אוכל מבעוד יום ומשכה סעודתו עד שקדש אינו אומר בורא פרי הגפן אלמא משמע אע"ג שברכה שלפניה אינה חותמת בברוך מיקריא ברכה השניה ברכה הסמוכה לחברתה אלמא פתיחת הראשונה [פוטרת] לסמוכה לה, ותימא אלהי נשמה אמאי אינה פותחת בברוך הא אינה סמוכה לברכה אחרת דאמרינן לקמן בפ' הרואה [דף ס':] כי מיתער משנתיה אומר אלהי נשמה, וי"ל דאינה תפלה אלא שבח והודאה בעלמא לכך אינה פותחת בברוך ומן הדין לא היה אפילו לחתום בברוך אלא משום שיש בה אריכות דברים חתמינן בה בברוך לשבח ולהודות לשמו על החסד שעושה עמנו בכל יום מעין תחיית המתים כדאמרי' [דף נ"ז:] שינה א' מס' ממיתה וכן אתה הוא עד שלא נברא העולם אינה אלא ייחוד ליחד שם הקב"ה שהוא א' מראש ועד סוף ובכל העולמות ומתוך שיש אריכות דברים בה חותמים בה בברוך וכן תפלת הדרך אינה פותחת בברוך משום שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל שהקב"ה יוליכנו לשלום ואינה לא כברכת כהנים ולא כברכה שתקנו ע"ש המאורע אלא כאדם שמבקש רחמים לפני המקום שישמרנו בדרך שהולך בה ומתוך שיש בה אריכות דברים חותמים בה בברוך, והראב"ד פי' שאלהי נשמה שאינה פותחת בברוך לפי שסמוכה היא לברכת השינה שמברך כשהולך לישן המפיל חבלי שינה וכי מיתער אומר אלהי נשמה ושינה לא הוי הפסק ויהי רצון שתרגילנו בתורתך אמאי לא פותחת בברוך והלא אין ברכה הסמוכה לה שאותם ברכות קטנות שרגילין לומר בבהכ"נ לא הויין סמוכות דכל יחיד מיחייב למימרה בשעתא כדמפ' לק' בפ' הרואה [ס':] (ואע"פ שרגילין לסדרן בבהכ"נ משום הכי לא הויין סמוכות דחייב למימרא בשעתא כדמפ' לק' בפ' הרוא') מידי דהוה אהבדלה דמשום שיש שמפזרין אותן אף מי שמכנסן פותח בהן בברוך, וי"ל שהוא סיום של ברכת המעביר שינה מעיני וי"ל יה"ר יש בה נמי מעין פתיחה סמוך לחתימה ותגמלני חסדים טובים לפי שבערב אדם עיף ויגע והולך לישן ומפקיד נשמתו ביד הקב"ה וגומל עמו חסדים טובים לפי שבבקר מחזירה] כשהיא שלמה ושקטה והיינו דכתיב חדשים לבקרים וכו' לכך יאמר בערב אמת ואמונה לפי שבערב מפקיד נשמתו ביד הקב"ה ובבקר עושה לו חסד של אמת ומחזירה לו, וא"ת ברכת הערב נא למה אינה פותחת בברוך לפר"ת שפי' דחתימת הראשונה היא פתיחת השניה וזו שלפניה אינה חותמת בברוך. וי"ל שהוא סיום ברכה של אשר קדשנו והא דאמרינן (בברכות) [י"א:] גבי הערב נא הילכך נימרינהו לכולהו פי' לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו, ר"ת גריס נימרינהו לתרווייהו דהערב נא הוא סיום של ברכת לעסוק בדברי תורה, וא"ת אשר בחר בנו למה פותחת בברוך והלא היא סמוכה לחברתה, וי"ל משום שהקורא בתורה אינו מברך כי אם אותה בלבד, וישתבח שאינה פותחת [בברוך] לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר והפסוקים שבנתיים לא הוי הפסק וכן אמת ויציב הויא סמוכה לברכה שלפני ק"ש דק"ש לא הוי הפסק וכן יהללוך ברכה שלאחר ההלל סמוכה היא לברכה שלפני ההלל וכן יראו עינינו סמוכה להשכיבנו דפסוקים לא הוי הפסק הילכך [אין] להפסיק ולברך בין ברוך שאמר לישתבח, וא"ת אמאי ברכה שלאחר קריאת התורה פותחת בברוך כיון שפסוקים לא הוי הפסק, וי"ל דכי אמרינן דפסוקים לא הוי הפסק ה"מ פסוקים הקבועים תמיד ככל הני דאמרינן אבל בקריאת התורה הוי הפסק אי נמי משום דבימיהם לא היו מברכין אלא ראשון ואחרון הילכך צריך לפתוח האחרון בברוך כיון שהוא אחר קריאת הספר נראה שהיא כתחלת מעשה, ולהאי טעמא ניחא נמי בברכה שאחר קריאת המגילה וברכה שלאחר הפטרה צור כל העולמים. ומה שרגילין להפסיק לכשמגיעין עד שכל דבריו אמת וצדק ואח"כ מתחיל נאמן אתה הוא ה' אלהינו לאו משום דשתי ברכות הם דא"כ הוה ליה לראשונה לחתום בברוך אלא הכל ברכה אחת היא ומה שמפסיקין בה משום דאמרינן במס' סופרים שהיו רגילין הכל לומר שם דברי שבח ותדע דברכה אחת הוא שהרי תקנו למפטיר שבע ברכות כנגד ז' שקראו בתורה ג' לפני הפטרה וארבע לאחר הפטרה ואי חשבת להו בתרתי הוו להו שמנה, ושבע ברכות של נשואין שהשלש ראשונות פותחות בברוך פר"ת ששתים הראשונות קצרות הם ואם לא היו פותחות בברוך היה הכל נראה ברכה אחת, וקשה מן הירושלמי לפירושו דפריך מהבדלה וקידוש הסמוכות ולא הוה להו לפתוח בברוך אע"ג דקצרות הם, ורש"י פי' בהם טעם בכתובות משום דשהכל ברא לכבודו היה ראוי לומר מיד על אסיפת העם אלא מאחר שיש בו כוס קבעוהו על הכוס הילכך יוצר האדם לא הוי סמוכה וברכת אשר יצר נמי לא הויא סמוכה משום דאיכא מ"ד התם דלא אמרינן אלא חדא יצירה ואפילו למ"ד תרתי חדא כנגד יצירה וחדא כנגד מחשבה ותרתי מילי נינהו ולא מיקרי סמוכה ושוש תשיש ושמח תשמח סמוכות הן ולכך אינן פותחות בברוך ואשר ברא פותחת בברוך שמברכין אותה לבדה כשאין שם פנים חדשו' ומיהו קשה ברכה אחרונ' של הלל למה אין פותחין בה בברוך בליל פסח כיון שאין ברכה לפניה שאפילו אם בירך על ההלל לפני הסעודה הרי הסעודה מפסקת, וריצב"א היה מברך על ההלל שני פעמים אחת לפני הסעודה ואחת לאחר הסעודה והביא ראיה מירושלמי דפרקין גבי ההיא דכל הברכות פותחות בברוך חוץ מהברכה הסמוכה לחברתה דפריך והרי גאולה פי' ברכת אשר גאלנו דסמוכה לברכת ההלל שלפניה ופותחת בברוך ומשני שניא היא אם שמע הלל בבהכ"נ יצא התיב ר' אליעזר בר יוסי הרי סופה פי' הלל לאחר סעודה שאינו פותח בברוך אע"פ שאינה סמוכה שהרי הסעודה הפסיקה ומשני שתים הם אחת להבא ואחת לשעבר כלומר שתי ברכות מברכין על ההלל אחת לאחר הסעודה ואחת לפני הסעודה, בה"ג כתוב וכן בסדר רב עמרם שאין מברכין בלילי פסחים על הלל לפי שחולקין אותו לפני הסעודה ולאחר הסעודה וה"פ דירושלמי לדעתם והרי גאולה אע"פ שאין ברכה לפניו אין לו לפתוח בברוך שלעולם אין ברכה פותחת בברוך אלא כשהיא תחלת הדבר, וכן מוכח בירושלמי דפריך והרי נברך כלומר למה הזן פותחת בברוך כיון שיש נברך לפניה אלמא אע"פ שאין בנברך לא שם ולא מלכות מיקריא הזן סמוכה לחברתה כיון שאינו התחלת דבר, ומשני אם שמע בבהכ"נ יצא שהיו רגילין לעשות קידוש בבהכ"נ ולומר הגדה והלל להוציא שאינם בקיאין וכשנכנס לביתו אוכל ירקות ומברך אשר גאלנו ושותה כוס שני, והרי סופה כלומר למה חותמת בברוך והלא ברכה קצרה היא כמו ברכת המצות ומשני שתים הם אחת להבא ואחת לשעבר כלומר שיש בה אריכת דברים על הגאולה לשעבר ועל הגאולה לעתיד חותם בה בברוך, וא"ת א"כ יהללוך למה אינה פותחת בברוך כיון שאין ברכה לפניה, וי"ל כיון שכל השנה כשקורין הלל היא סמוכה לברכה שלפניה בליל פסח נמי לא רצו לשנות, ותו פריך בירושלמי והרי הבדלה כלומר נר ובשמים והבדלה סמוכות הן ופותחות בברוך שניא היא דאמר ר' אבא בר זבדא רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס וכיון שלפעמים מפזרן לא מיקריין סמוכות התיבון והרי נברך שניא היא שאם היו שנים יושבים ואוכלים אין אומר נברך כדפי' לעיל והרי הזן את הכל קשיא, פי' והרי הזן את הכל דלפעמים אינו אומרה כגון שהיו שלשה אוכלין והפסיק אחד לשנים עד נודה לך ואח"כ גומר סעודתו ואמר רב ששת כשגומר סעודתו ומברך מתחיל בנודה לך נמצא שאין ברכה לפניה לפעמים א"כ היה לו להתחיל בברוך מידי דהוה אהבדלה [דלא הוי] סמוכות משום דלפעמים מפזרן, והרי הטוב והמטיב כלומר דסמוכה הוא ולמה פותחת בברוך שניא היא דאמר רב הונא משניתנו הרוגי בתר לקבורה נקבעה הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה והרי קידוש כלומר סמוך הוא לבורא פרי הגפן ולמה פותחת בברוך שניא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו [היום] שאינו אומר בורא פרי הגפן והרי סופה א"ר מנא טופס ברכות הוא כך א"ר יודן מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מטבע ארוך פותח בברוך] וחותם בברוך, פי' והא סופה דהא כמו ברכת המצות היא ולמה חותמת בברוך ומשני טופס ברכות הוא כך כלומר בשביל שיש בה אריכות דברים לכך מסיימת בברוך:

הטוב והמטיב פותח בברוך ואינו חותם בברוך. תימא בשלמא פותח בברוך ניחא משום דהטוב והמטיב מדרבנן ואינה סמוכה אלא למה אינו חותם בה בברוך והלא ארוכה היא, וי"ל דכל עיקרא לא תקנו אלא הטוב והמטיב אע"פ דאמר רב פפא לקמן בפרקין דף מ"ט ע"א] שיש בה שני מלכיות מ"מ אינו מזכיר אלא שמותיו של הקב"ה האל אבינו מלכנו אדירנו וכו' ולא דמיא לברכת מגילה שאומר הרב את ריבנו שמסדר שבח להקב"ה, ובתוספתא דברכות תניא אלו ברכות שמקצרין בהן ואין חותמין בהם בברוך ברכת הפירות וברכת המצות וברכת הזימון וברכה אחרונה של ברכת המזון (ומאריך בה):

איתרע ביה מילתא פתח ואמר וכותיה קיי"ל והכי מברכין בא"י אמ"ה החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק ואמת לוקח נפשות במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו גודר פרצות ישראל הוא יגדור פרצה זו מעלינו ומעל האבל הזה לחיים ולשלום הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד, ובה"ג כתב דאין לומר ולוקח במשפט וכן רב אלפס לא כתבו בהלכותיו משום דאמרינן בשבת בפרק במה בהמה [דף נ"ה.] דיש מיתה בלא חטא ויש ייסורין בלא עון מיהו נראה שאין למוחקו בכך וכן עמא דבר:

להיכן הוא חוזר. פרש"י דקאי לאחד דמפסיק לשנים, ורב אלפס פירש להיכן הוא חוזר אותו שאומר נברך שאכלנו משלו רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש ואומר נברך שאכלנו משלו פעם אחרת ורבנן אמרי למקום שפסק שאומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וכן פסק בה"ג, וראיתי כתוב בשם רב האי שאחד המפסיק לשנים צריך [לחזור] ולברך המוציא וכן כתב הראב"ד דכיון שהפסיק יצא מידי ברכה למפרע וצריך ליטול ידיו ולבצוע דהוה ליה כבני חבורה שעקרו רגליהם לצאת לקראת חתן [פסחים דף ק"א ע"ב] שצריך ברכה למפרע וכשחוזרין צריכין ברכה לכתחילה ועוד דכיון שהפסיק אכילתו בברכת המזון [ומיכל] וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ואיך יתכן שיאכל באמצע הברכה כי הזימון אחד מן הברכות ואיך יברך ברכה אחת ויאכל ואח"כ ישלים הברכות, ונ"ל דלישנא דמפסיק לשנים לא משמע כדבריהם כי לדבריהם אין כאן הפסק סעודה אלא סעודה אחרת ולא דמי לבני חבורה שעקרו רגליהם דהכא אינו זז ממקומו וגם אינו כמו היסח הדעת ולא דמי למיכל וברוכי בהדי הדדי שהרי אינו מברך אלא מפסיק סעודתו כדי שיזמנו עליו, וכן כתב בה"ג היכא דבעי למיפק חד מינייהו ובעו חברוהי למעבד ליה לפנים משורת הדין פוסקין סעודתייהו ומזמן עליהם עד הזן וגמר איהו ברכה כלה ונפק וחוזרין ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין וכן עמא דבר:

ה"ג בזמן שהם שתי מטות גדול מיסב בראש ושני לו למעלה הימנו, דהיינו כלפי ראשו ולמטה מיקרי נגד מרגלותיו ובדברי רב ששת גרסי' גדול מיסב בראש ושני לו למטה הימנו:

אין מכבדין בדרכים. וא"ת והא אמרינן בשבת בפ' במה בהמה [דף נ"א:] לוי ורב הונא בר חייא הוו קאזלי באורחא קדמיה חמריה דרב הונא לחמריה דלוי בעי וכו' אלמא משמע שצריך לכבד בדרכים, ואמרינן נמי פ' אמר להם הממונה [דף ל"ז.] וכן מצינו בשלשה מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל באמצע וגבריאל בימינו רפאל בשמאלו, וי"ל אם מתחלה נועדו ללכת יחדיו אז מכבדין אף בדרכים אבל אם לא נתחברו יחד אלא פגעו זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף