עריכת הדף "
שרשי הים/מלווה ולווה/טו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''אזל ''' ''' פרעיה ביניה לבין דיליה כו'.''' כ"כ מרן ז"ל אמר לו אל תפרעני אלא בפני פו"פ כו' פרעו בינו לבינו ונאנסו המעות כו' ודברים שאומר זה אינן דברים ע"כ : עיין במ"ש הסמ"ע ס"ק ח"י והש"ך ס"ק כ"ב דאם אמר בשעה שקבל המעות בפי' שלשם פקדון מקבלם ונאנסו לא הוי פרעון יע"ש. והרב ט"ז נחלק עליהם וכתב דאף לרש"י דוקא כששתק הלוה אבל אם הלוה א"ל שלשה פקדון נותנן לו בפי' בתר לוה אזלינן דהא קי"ל בסי' ק"ך דפרעון בע"כ שמה פרעון ומ"ש הסמ"ע דכאן כיון שהתנה תחלה אל תפרעני אלא בפני פ"ופ וקיבל תנאו כל שאין אותם עדים לפנינו הוי כמלוה תוך זמנה דלא הוי פרעון ליתה דכיון שתנאי זה לא התנה רק להיות בטוח שלא יוכל לומר פרעתי והלכו למ"ה א"כ כל שפרעו אפי' בינו לבינו הרי הוא בטוח ואין לו הפסד והביא ראיה לזה מפ' מי שאחזו דע"ד דאמרינן התם בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש כדי שיהא הבית חלוט לו התקין הלל שיהא שובר הדלת וזורק לו מעותיו כו' ואם איתא דכי אתני אל תפרעני אלא בפני פו"פ יכול הוא לומר איני מקבל המעות אלא בפניהם מה הועיל הלל בתקנתו הלא המלוה יכול להתנות עמו שלא יפרע לו אלא בפני אלו דוקא כו' יע"ש ומלבד מה שדחה על הראיה הלזו המגיה לס' הנז' בהגהתו כיע"ש אנכי לא ידעתי מאי ראיה דאטו לדידיה מי ניחא והלא לדעת רש"י והרי"ף ודעמייהו דס"ל דבאומר א"ת אלא בפני פ"ופ אפסילו להו שאר סהדי אכתי מה הועיל הלל בתקנתו שהרי יכול המלוה להתנות שלא יפרע לו אלא בפני פ"ופ ואם יפרענו בע"כ בפני אחרים לא מהימני לגבי דידיה וא"כ ביום י"ב חדש יכול להטמין עמו אותם פ"ופ וליכא תקנתה בפרעון בע"כ ועכ"ל דהתם שאני דליכא הלואה אלא מכירה ודוקא בהלוואה מהני תנאי זה דאל תפרעני אלא בפני פ"ופ דכי טעין פרעתיך בפני אחרים ריע טענתיה ולא מהימן ומשו"ה כתבו הסמ"ע והש"ך דלא מצי לפורעו בינו לבינו בע"כ דמצי טעין מלוה דילמ' למחר אשכח מפרעון זה ואטעון עליך שלא פרעתני אפי' בע"כ ואגבה ממך שלא כדין הילכך כל דליתנהו הני סהדי יהיו המעות פקדון ואז לא אחוש שאשכח כיון דהם במקום מיוחד ולא הוציאם לצרכי. משא"כ בההיא דמוכר בית בבתי ערי חומה דכי אתני מוכר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ אין מקום לתנאי זה כיון שמיד שפרעו מחזיר לו ביתו לא יוכל לטעון שיקיים תנאי שמא ישכח דמעשיו מוכיחין שפרעו וא"כ מ"הט יכול לפורעו בע"כ דליכא טעמא למוכר לסרב שלא יפרע לו אלא באפי הני סהדי. ועיין עוד בדברי הרב המגיה לס' הנז' שאף על פי שדחה ראייתו הודה לדבריו בעיקר הדין יע"ש. ולא כן אנכי עמדי אלא נראה לע"ד דדינו של הסמ"ע אמת ויציב מהטעם שכתבנו מיהו בהלוואה שהיא תוך זמנו נראה דהדין עם הרב ט"ז ז"ל דיכול לפורעו בע"כ דלא מצי טעין אל תפרעני אלא בזמן שהתנתי שמא אשכ' ואתבע לך תוך זמני ותטעון שפרעתי ולא תהיה נאמן ואקח ממך שלא כדין דמלבד דלא עביד דתבע גו זימניה וכי תבע ליה מי זה אמר שיטעון הלוה שפרעו ולא יטעון אכתי לא יגיע זמנך וכשיגיע הזמן יטעון פרעתיך ומהימן ודוק. ועיין בזה בתשו' הרדב"ז ח"א סימן קס"א וכמ"ש בכוונת רש"י ז"ל ודבריו צ"ע:<br>{{מרכז|{{גופן|4||'''שורש האומר לחבירו אל תפרעני אלא בפני עדים או בפני פלוני ופלוני'''}}}} '''יש''' נוסחאות מן הגמ' שכתוב בהן '''שהאומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים כו'.''' הנה מרן בש"ע ח"מ סי' ע' ס"ג כתב וז"ל אל תפרעני אלא בעדים כו' וכתב שם הסמ"ע סקי"א מכאן עד סוף הסימן מיירי דאמר כן בפני עדים דאל"כ הוא נאמן במיגו דלא התנה עמו כן ועפ"ר ובפרישה כתב בלשון הזה כל מ"ש רבינו מכאן ע"ס הסימן מיירי שאמר ליה כן בפני עדים וכן כתב ה"ה פט"ו מה' מלוה דאל"כ לעולם יהא נאמן במגו דאי בעי אמר לא התנית עמי שום תנאי וכמ"ש רבינו גבי נאמנות בשם בע"הת ד"ס ע"א ע"ש עכ"ל גם הרב ש"ך בסק"ח הודה לדברי הסמ"ע בזה כיע"ש ולפי דבריהם מבואר יוצא דכי א"ל אל תפרעני אלא בעדים וליכא עדים על תנאי זה מצי הלוה לומר פרעתיך ביני לבינך ומהימן במגו דלא התנית עמי כלל:<br>''' ולע"ד ''' אינו נראה לי כן כי מדברי המ"מ שדייקו הם ז"ל להאי דינא מינייהו הוי תיובתא ואין ספק שהרבנים הנז' דייקו כן ממ"ש ה"ה עמ"ש הראב"ד בגירס' שהוא קיים שפיר הגרסאות בגמ' שהגירסא שגריס נאמן מיירי בדליכא עדים בשעת התנאי שאז נאמן במגו והגיר' שגריס אינו נאמן מיירי בדאיכא עדים על תנאי שאז ליכא מיגו וע"ז כתב ה"ה וז"ל וחוץ מכבודו אין השכל רוצה בקיומו באלו השמועות דע"כ פלוגתא דתנאי ואמוראי התם בשיש עדים על התנאי הוא דאי בשאין עדים מי איכא מאן דלית ליה מיגו והא מיגו דאורייתא הוא וא"כ ע"כ רבא דאמר הילכתא שנאמן לומר הלכו להם לפי הנוסחא הישנה בשיש עדים על התנאי הוא דאי כשאין עדים הלכה מכלל דפליגי והא ודאי כ"ע מודו עכ"ל ונר' דמשמע להו להסמ"ע והש"ך דה"ה מפר' הסוג' לפי הנוסחא זו ישנה שגריס נאמן לדעת הראב"ד ז"ל כמו שפירשה הר"ן לדעת רבינו דרב אסי ושמואל ל"פ באי טעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם דבהא לכ"ע ואפי' רב אסי מודה דמהימן אלא עיקר פלוגתיהו הוא בדטעין סתמא פרעתיך ביני לבינך דלרב אסי לא מהימן במיגו דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם ולשמואל מהימן בהאי מיגו וע"ז כתב ה"ה דודאי בשיש עדים על התנאי הוא דפליגי כו' דאי בשאין עדים לא הוה פליג ר"א כיון דאית ליה מיגו דלא התנית עמי ודאי דנאמן במיגו שלא התנית עמי דמיגו דאורייתא הוא וכיון שכן מאי קאמר רבא הלכתא דאי אמר פרעתיך נאמן ומפרש לה הראב"ד בדליכא עדים דמי איכא מאן דפליג בדליכא עדים דלא מהימן במיגו דלא התנית עמי והלא אף רב אסי אזיל ומודה בהא זו היא כוונת דברי ה"ה לפי דעת הסמ"ע והש"ך ומשום הכי הוכיחו מדבריו דכל שהודה הלוה שהתרה בו המלוה שלא יפרעהו אלא בעדים ולא קיים תנאו אלא פרעו בינו לבינו דמהימן במיגו דלא התנה עמו כלל כיון שלא היו עדים בשעת התנאי ומפיו של לוה אנו חיים שכן מבואר יוצא מדברי ה"ה לפי האמור דאפי' שהוא מפ' דר"א לא מיירי אלא באומר פרעתיך ביני לבינך קאמר דמשום דאיכא עדים בשעת התנאי הוא דקאמר ר"א דלא מהימן משום דלית ליה מיגו דלא התנית עמי אבל כי ליכא עדים בשעת התנאי אף רב אסי מודה דמהימן לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו דלא התנית עמי כלל כנלע"ד כונת הסמ"ע והש"ך בדעת ה"ה:<br>''' ואם ''' כנים הדברים יש לדון בדבריהם דא"כ ק"ט על ה"ה דאיך הפה יכולה לדבר דרב אסי אזיל ומודה כי ליכא עדים על התנאי דנאמן במגו דלא התנית עמי דא"כ השתא דאיכא עדי' על התנאי יהא נאמן לרב אסי לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו שפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם למ"ה וכסברת שמואל אלא מאי אית לך למימר דהא לא חשיב מיגו שהרי הוא מודה שלא קיים התנאי ולפיכך צריך לקיימו דהא איהו מיחייב נפשיה במ"ש שלא קיים התנאי וכיון שלא נתברר שפרע אמרי' ליה מיחייב את לקייומיה תנאך וכמ"ש ה"ה אח"ז בסוף הלשון לדעת רבי' וכיון שכן מה"ט נמי כי ליכא עדים בשעת התנאי אע"ג דאית ליה מיגו דלא התנית עמי כלל איכא למימר דס"ל לרב אסי דלא מהימן לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו דלא התנית עמי משום דאמרינן ליה מחוייב את לקייומי תנאך כיון דאיהו מחוייב בקייום התנאי וא"כ מאי קא ק"ל לה"ה לגירסת הראב"ד ופירושו מדקאמר רבא הילכתא מכלל דפליגי דהא איכא למימר דמשום דרב אסי פליג משו"ה קאמר הילכתא:<br>''' ולכאורה ''' היה אפשר לו' דאי מהא לא אירייא דע"כ לא קאמר ה"ה דכל שהוא מודה שלא קיים התנאי שלא משגחינן אמיגו אלא דוקא היכא דאיכא עדים על התנאי שאין המיגו בעיקר התנאי בעצמו אלא בענין אחר דמצי אמר פרעתי בפני עדים והלכו להם שאין טענה זו סותר התנאי מעיקרו אלא היה רוצה בקייומו ואומר שקיימו כל כה"ג דוקא קאמר ה"ה שלא משגחינן אמיגו ואמרי' ליה מיחייב את לקייומו תנאך כל שהוא מודה שלא קיימו ואמר שפרעו בינו לבינו אבל הכא שהמיגו הוא בעיקר התנאי בעצמו דאי בעי אמר לא התנית עמי כלל כל כה"ג סמכינן שפיר אמיגו ולא אמרי' ליה מיחייב את לקיומי תנאך וטעם גדול יש בדבר דכל שהמיגו הוא בעיקר התנאי הרי עיקר חיוב תנאי זה לא נתחייב אלא ע"פ עצמו שהודה שכך התנה עמו ואיהו גופיה הא קאמר שפרעו והפה שאסר הוא הפה שהתיר ואיך נתחייב אותו אחר שאמר שפרעו מאחר דאיהו דמיחייב נפשיה קפטר נפשיה משא"כ כשיש עדים על עיקר התנאי דעיקר חייובו בא לו ע"פ עדים ואיהו מיחייב נפשיה מעיקר' אלא עדים הוא דמחייבו ליה הילכך אפי' מצי פטר נפשי' בטענה אחריתי כיון דהשתא מיהא קמודה דלא קיים התנאי אמרי' ליה מיחייב את לקייומי תנאך וכבר עלו לחלק חי' זה הסמ"ע והש"ך בסי' ע"א סק"ד וסק"ה לדעת הרב המפה בענין אי אמרינן מיגו על נאמנות יע"ש. וכדבריהם מצאתי ראיתי בתשו' המיוחסות סי' צ"ז והובאה תשו' זו בס' תולדות אדם סי' רמ"ט ד"ן ודנ"א וכמ"ש לקמן בע"ה יע"ש ומבואר יוצא מתוך תשו' הנז' דאף תנאי דאל תפרעני אלא בעדים דמיחייב הלוה בקיומו מטעם נאמנות נגעו בו דעיקרו של תנאי הוא שקיבל הלוה שיהא המלוה נאמן עליו לומר שלא נפרע כל כמה דליכא עדים המעידים שפרעו והעלה הרשב"א בתשו' הנז' דיש לחלק בין היכא דהיו עדים בשעת התנאי שהמיגו הוא בטענה אחרת ולא בעיקר התנאי דאז לא סמכינן אמיגו להיכא דליכא עדים בעיקר התנאי דאז סמכינן אמיגו כיון שהמיגו הוא בעיקרו של תנאי ואיכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר יע"ש:<br>''' ואין ''' ספק אצלי כי זו היתה כונת ה"ה ז"ל במ"ש דמש"ה לא מהימן הלוה לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו דפרעתיך בפני עדים והלכו להם שהרי הוא מודה שלא קיים התנאי כו' ואמרינן ליה זיל קיים תנאך כו' יע"ש. ולכאורה דבריו באו משוללי ההבנה וכמו שתמה עליו הרב גד"ת בדקט"ו ע"ג והש"ך בסקי"א יע"ש אבל כונתו ז"ל לע"ד הוא דמשמע ליה לה"ה דעיקרו של תנאי זה מטעם נאמנות הוא שהאמין הלוה למלוה עליו שלא פרעו כל עוד שלא פרעו בעדים ומה"ט כל שהלוה מודה שלא פרעו בעדים אפילו אית ליה מיגו דפרעתיך בפני עדים והלכו להם לא משגחינן אמיגו דמשו' דטענתו סות' הודאתו שהוא מודה שהאמינו עליו כל עוד שיפרענו שלא בעדים משא"כ כשהתנה עמו אל תפרעני אלא בפני פ"ופ אע"פ שנפ' כונתו שהאמינו עליו כל עוד שלא יפרעהו בפני פ"ופ כל שהביא עדים אחרים שפרעו בפניהם נאמן מפני שזה לא האמינו בתנאי זה אלא עליו כלומר שאם אומר לך פרעתיך בפני אחרים תהיה אתה נאמן עלי שלא פרעתיך בפניהם כל עוד שאין העדים בפנינו אבל כשהעדים בפנינו ומעידים שפרעו בפניהם לזה לא האמינו כיון שלא פי' נאמנות כבי תרי בפי' ובכן אפשר לו' שאף ה"ה לא קאמר שכל שהוא מודה שלא קיים התנאי אפי' אית ליה מיגו דפרעתיך בפני אחרים דמצי אמרי ליה קיים תנאך אלא דוקא היכא דאיכא עדים על התנאי שאין המיגו בעיקר הנאמנות משא"כ כי ליכא עדים על התנאי דאז אית ליה מיגו על עיקר הנאמנות מהימן מטעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכמ"ש הרשב"א בתשו' הנז' והסמ"ע והש"כ:<br>''' האמנם ''' דבר זה לא ניתן ליאמר כלל לע"ד בכונת ה"ה ז"ל כמבואר למעיין בתשו' הנז' להרשב"א שכתב לדעת הר"ב העיטור אפי' כי ליכא עדים בשעת התנאי שהמיגו הוא בעיקר הנאמנות אפי"ה לא מהימן מטעמא דטענתו סותר הודאתו שהרי אפי' בכתב יד בנאמנות ואין כתב ידו מקויים אלא על פיו דאית ליה מיגו בעיקר הנאמנות לומר אין זה כתב ידי ס"ל להרב העיטור דאינו נאמן לומר פרעתי מה"ט דטענתו סותר הודאת כ"י וכבר הביא סברת הר"ב העיטור הלזו הטור ז"ל בסי' ס"ט סי"ב וכתב שבע"הת נחלק בזה יע"ש ואנו מצאנו ראינו לה"ה ז"ל בפי"א מה' מלוה ולוה ה"ג שהסכים הוא ז"ל לסברת הרב העיטור שכתב וז"ל ואם יש בכת"י נאמנות למלוה העלה בעל העיטור שאפילו לא הוחזק כת"י בב"ד אינו נאמן לומר פרעתי עכ"ל. מבואר שדעתו כדעת הרב העיטור וכ"כ הרדב"ז בתשו' החדשות ח"א סימן תקל"ד שזה דעתו של ה"ה בדעת רבינו ג"כ מדלא כתב שמדברי רבינו אינו נראה כן יע"ש ועיין בח"א ס"סי קמ"ו.<br>''' גם ''' ליכא למימר דאף לדעת הרב העיטור דוקא בכת"י או בשטר דאיכא טעמא דשטרך בידי מאי בעי הוא דכתב דכי איכא נאמנות אפי' אינו מקויים לא מצי טעין פרעתי אבל במלוה ע"פ אזיל ומודה דאפי' איכא נאמנות נאמן במיגו דלא התנית עמי כלל וכמ"ש הסמ"ע בסי' ע"א סק"ב יע"ש דהא ליתא לע"ד דמלבד דהטעם שכתב הרב העיטור דאינו נאמן משום דטענתו סותר הודאתו וכ"כ הרשב"א בתשו' הנז' מבואר דה"ה והוא הטעם במלוה ע"פ ועיין בדברי הרב התרומות בשער י"ג ח"ב ס"ג ובריש שער כ"ה ס"ב ובשער י"ז ח"א ס"ב ובבעל העיטור דס"ה ע"ד. ושוב מצאתי להראב"ד בספר תמים דעים בהשגותיו על הרי"ף סימן רל"ז שכתב דאף במלוה על פה ואתני בהדיה אל תפרעני אלא בעדים אי אמר פרעתיך בפני עדים והלכו להם נאמן במיגו דלא התנית עמי אבל אי אמר פרעתיך ביני לבינך לא מהימן משום דהו"ל תנאי ממון והם אתני בהדיא שאל יפרעהו אלא בעדים עכ"ל יע"ש. ואין ספק דהראב"ד בשיטת הרב העיטור קאי וס"ל דכל כה"ג דטעין פרעתיך ביני לבינך לא מהימן במיגו משום דטענתו סותר הודאתו שהרי האמינו עליו עד שיפרעהו בעדים וכשאומ' שפרעו בעדים והלכו להם דמהימן אין כאן סתירה למה שהאמינו שהרי הוא האמינו עליו ולא לגבי עדים וכיון דאית ליה מיגו שקיים תנאו הו"ל כאלו באו עדים לפנינו שפרעו וברור וע"ע בתשו' להראב"ד הביאה מרן החבי"ב במ"ב סימן ס"ט הגהת הטור אות ז' גבי כתב יד שאינו מקויים שכתוב בו שלא באונס והודה הלוה שהוא כתב ידו אלא שכתבו באונס שכתב הראב"ד שאינו נאמן אע"ג דאית ליה מיגו דאין זה כתב ידי משום דטענתו סותר הודאתו יע"ש.<br>''' הרי ''' מבואר דלסברת הרב העיטור ז"ל לא שנא בין כתב יד למלוה ע"פ כל שטענתו סות' הודאתו לא מהימן במיגו אפילו שהמיגו הוא בעיקר התנאי או הנאמנות. ומן האמור ומדובר אתה תחזה דמאן דאית ליה סברת הרב העיטור לא שנא בין נאמנות סתם לא שנא בנאמנות כבי תרי כל שטענתו סותר הודאתו לא סמכינן אמיגו שהרי תנאי זה דאל תפרעני אלא בעדים לדידהו ז"ל מטעם נאמנות נגעו בו כמבואר מתשובות הרשב"א והראב"ד הנז' וה"ה שכתבנו ונאמנות זה אינו אלא נאמנות סתם דאי אתו תרי סהדי ואמרי דפרעו לא מהימן המלוה ואפ"ה ס"ל להראשונים ז"ל הללו דלא סמכינן אמיגו אפילו בנאמנות בזה כיון דסותר הודאתו ומכאן תשובה להסמ"ע והש"ך ז"ל בסי' ע"א סק"ד וסק"ה ולמהרימ"ט בח"א סימן ס' דע"א ע"ד שכתבו דאף הרב העיטור לא אמר דלא סמכינן אמיגו נגד נאמנות אלא בנאמנות דבי תרי ולא בנאמנות סתם יע"ש ואשתמיט מינייהו תשו' הרשב"א הנז' שכתבנו ודברי הראב"ד והרב המגיד ז"ל וכמדובר ולקמן נאריך עוד בזה בס"ד.<br>''' ומאחר ''' עלות דלדעת הרב העיטור וסיעתיה אף במלוה על פה כי איכא נאמנות על פי הלוה עצמו אפי"ה לא מצי טעין פרעתי ביני לבינך וזו היא שיטת הראב"ד וה"ה ז"ל הדרא קושיא לדוכתא על ה"ה שאם הוא מפרש הסוגיא לדעת הראב"ד על הדרך שפירשה הר"ן ז"ל לדעת רבינו וכדמשמע ליה להסמ"ע והש"ך אין מקום לתמיהתו איך קאמר הלכתא מכלל דפליגי מאחר דמיגו דאורייתא הוא כו' דהרי הוכחנו דכל כה"ג לא סמכינן אמיגו וכמדובר. ותו ק"ל טובא דאם ה"ה ז"ל מפרש הסוגיא לדעת הראב"ד ומשמע ליה דכי ליכא עדים בשעת התנאי אפילו רב אסי מודה דמהימן לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו דלא התנית עמי כלל א"כ אדקשיא ליה להרב ז"ל לגירסת הראב"ד מלישנא דרבא דאמר הלכתא מכלל דפליגי כו' עדיפא מינה הו"ל לה"ה למדחי ולמימר דאין מקום לגירסא זו דא"כ למה ליה לרבא למימ' דאי אמר ליה פרעתיך בפני פו"פ והלכו להם דמהימן דמשמע דוקא דכי טעין הכי מהימן אבל אי טעין פרעתיך ביני לבינך לא מהימן ואמאי לא מהימן אפילו כי טעין פרעתיך ביני לבינך במיגו דלא התנית עמי והלא מיגו דאורייתא הוא וה"נ הוה ליה להקשות מלישנא דרבא דאמר דאם א"ל א"ת אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ולא מהימן במיגו.<br>''' כי ''' על כן נלע"ד דאף ה"ה אזיל ומודה דכל כה"ג לא חשיב מיגו להאמינו ומהטעם שכתב לקמיה דכיון שהוא מודה שלא קיים תנאו אמרינן ליה זיל קיים תנאך וכמו שפירשנו כונתו ז"ל. ומ"ש הכא ע"ד הראב"ד דע"כ פלוגתא כתנאי ואמוראי כשיש עדים על התנאי דאי בשאין עדים מי איכא דלית ליה מיגו והא מיגו דאורייתא הוא כו' ואין ספק שהרב ז"ל משמע ליה דרב אסי ושמואל עיקר פלוגתייהו בצריך לברר טענתו בב"ד הוא דלרב אסי אפילו שטוען פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם לא מהימן עד שיביא עדים לב"ד שפרעו והיינו דקאמ' צריך לפורעו בעדים כלומ' צריך לברר שפרעו בעדים ולשמואל כי טעין הכי מהימן ועל זה כתב ה"ה דודאי פלוגת' דאמוראי בשיש עדים על התנאי הוא ומש"ה קאמר רב אסי דאפילו טעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם לא מהימן דכיון דלית מיגו ריע טענתיה אבל כי ליכא עדים בשעת התנאי אף רב אסי אזיל ומוד' דנאמן לומר פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם במיגו דלא התנית עמי וכיון שכן מאי הלכתא דקאמר רבא כו' דמי איכא מאן דפליג בהא דודאי לכ"ע נאמן במיגו זה נלע"ד כונת ה"ה ז"ל.<br>''' ולפ"ז ''' אין מקום למה שדייקו הסמ"ע והרב ש"ך מדבריו ז"ל דס"ל דאפי' כי טעין פרעתיך ביני לבינך דנאמן במיגו דלא התנית עמי כלל דליתא דע"כ לא קאמר הראב"ד וה"ה דנאמן במיגו אלא דוקא כי טעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו במיגו דלא התנית עמי דאין טענתו סותר הודאתו שהרי הוא מודה שקיים תנאו ופרעו בעדים וכמ"ש הראב"ד בספר תמים דעים וכמ"ש לעיל אבל כשאומר פרעתיך ביני לבינך לא מהימן במיגו משום דטענתו סותר הודאתו ונמצא הרב העיטור והראב"ד וה"ה בשיטה אחת קיימי הפך מ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל.<br>''' ואי ''' קשיא לך אם איתא דה"ה אזיל ומודה דכל דטעין פרעתיך ביני לבינך אפילו דליכא עדים בשעת התנאי לא מהימן במיגו דלא התנית עמי ועיקר קושייתו על הראב"ד ז"ל אינו אלא מפני שהוא מפרש עיקר פלוגתייהו דרב אסי ושמואל בדטעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם וכמדובר א"כ תיקשי מי הגיד לו לה"ה שפי' סוגיא זו לדעת הראב"ד כן הוא אדתקשי עליה מה שהוקשה לו הלכתא מכלל דפליגי כו' כיון דשפיר מצי למימר דהראב"ד לפי גירסתו ופירושו דמפר' לה בדליכא עדים בשעת התנאי מפרש נמי עיקר פלוגתייהו דרב אסי ושמואל ע"ד שפירשה הר"ן ז"ל לדעת רבינו דאף רב אסי אזיל ומודה לשמואל דאי טעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם דמהימן אלא כי טעין פרעתיך ביני לבינך לרב אסי לא נאמן במיגו דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם ולשמואל מהימן בהאי מיגו וע"ז פסק רבא הלכתא כרב אסי דדוקא כי טעין בהדיא פרעתיך בפני פו"פ והלכו מהימן אבל כי לא טעין אלא פרעתיך ביני לבינך לא מהימן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ כדס"ל לשמואל דהשתא ליכא למימר כמ"ש ה"ה דודאי בדאיכא עדים הוא דפליגי דאי לא יהא נאמן במיגו כו' דכל כה"ג דטעין פרעתיך ביני לבינך כבר כתבנו דאפילו אית ליה מיגו דלא התנית עמי אף ה"ה אזיל ומוד' דלא חשיב מיגו כיון שהוא מודה שלא קיים תנאו וטענתו סותר הודאתו ואם כן שפיר מצינן לפרושי כולה סוגיא בדליכא עדים על התנאי וכמ"ש הראב"ד כיון דעיקר פלוגתייהו דאמוראי דהיינו רב אסי ושמואל בדטעין פרעתיך ביני לביניך הוא דאפילו אית ליה מיגו לא משגחינן ביה וכאמור וכבר ראיתי בספר נדפס מחדש זה שמו זרע יצחק בחי' למסכת שבועות העלה מן הישוב דברי הראב"ד ז"ל ע"פי שיטה זו יעויין שם.<br>''' ולע"ד ''' נראה דה"ה ז"ל מיאן בזה דאע"פ שפירוש זה נכון ומקובל לדעתו ז"ל בדעת רבינו וכמ"ש הר"ן היינו משום דלדעת רבינו מפרשינן כולה סוגיא בדאיכא עדים בשעת התנאי דהשתא ליכא מיגו דלא התנית עמי כלל אלא מיגו דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם ואיכא לפרושי דהיינו דקאמר שמואל יכול לומר לו פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם כלומר ומהימן לטעון פרעתיך ביני לבינך במיגו דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה ורב אסי פליג אשמואל וס"ל דלא מהימן בהאי מיגו ופסק ר"פ כרב אסי: אמנם לדעת הראב"ד דמפרש לה בדליכא עדים בשעת התנאי ס"ל להרב המגיד ז"ל דאין מקום לפרש פלוגתייהו בהכי כיון דליכא עדים בשעת התנאי ואיכא מיגו דלא התנית עמי כלל אם איתא דרב אסי ושמואל בדטעין פרעתיך ביני לבנך קמפלגי דלרב אסי לא מהימן במיגו דלא התנית עמי ואף לא במיגו דפרעתיך בפני עדים והלכו להם ולשמואל מהימן בהאי מיגו א"כ למה נקט שמואל טעמא דיכול לומר פרעתיך בפני פ"ופ והלכו ולא נקט טעמא דיכול לומ' לא התנית עמי כלל דעדיף טפי האי מיגו דהו"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ועוד דמיגו דפרעתי' בפ"ע והלכו להם לא חשיב כל כך כמ"ש הרא"ש דיאמרו העולם הרוצ' לשקר מרחיק עדיו ומשו"ה הכריח הר' דלגי' הראב"ד ופי' דמפרש לה בדליכא עדים ע"כ שהוא מפ' פלוגתא דר"א ושמואל בדטעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו דלר"א לא מהימן במיגו דלא התנית ולשמואל מהימן בהאי מיגו וע"ז הוקש' לו שפיר כיון דבהכי הוא דפליגי דוקא עכ"ל דבאיכא עדים בשעת התנאי הוא דאי לא מ"ט דר' אסי אטו לית ליה מיגו שהוא דאורית' וכיון שכן מאי הלכתא דקאמר ר"פ מכלל דפליגי ודוק.<br>''' ומ"מ ''' אע"פ שה"ה נראה שמיאן לפרש הסוגייא לדעת הראב"ד על הדרך הזה מה"ט דהו"ל לשמואל למתלי טעמא במיגו דלא התנית עמי כלל מיהו אנן בדידן מצינן לתרוצי לדעת הראב"ד דשפיר מפרש לה על הדרך הזה ולא קשייא מדשמואל דלא תלי טעמא במיגו דלא התנית עמי דאיהו אפשר דמפרש דלשמואל אפי' כי איכא עדים בשעת התנאי ס"ל דאפי' דלית ליה מיגו דלא התנית עמי כלל כיון דאית ליה מיגו דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם דמהימן ומשו"ה נקט האי טעמא דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם ופליג ארב אסי דלא מיבעייא היכא דליכא עדים בשעת התנאי דאית ליה מיגו דלא התנית עמי אלא אפי' כי איכא עדים בשעת התנאי יכול לומר לו פרעתיך בפני פ"ופ ומהימן בהאי מיגו ואנן לא קי"ל כשמואל אלא כרב אסי דדוקא כי טעין פרעתיך בפני פ"ופ וליכא עדים בשעת התנאי מהימן וכדפסק ר"פ הילכתא לפי' גירסת הראב"ד ופירושו ובהכי ניחא מה שהוק' לו להלח"ם ג"כ לדעת הראב"ד דאם כדבריו אמאי איתותב שמואל ממתני' דאל תקנהו לי אלא בעדים חייב כו' לימא דמתני' מיירי בדהתנה בעדים ושמואל איירי בהתנה בינו לבינו ואע"ג דמתני' סתמא מיתנייא ובכל גוונא משמע מ"מ טפי עדיף לאוקומי מתני' באוקמתא כי היכי דלא להוי שמואל בתיובתא ממאי דתריץ תנאי היא דאין זה תירוץ כדפריך רב אחא והצריכה עיון יע"ש אמנם ע"פ האמור דשמואל אף בדאיכא עדים בשע' התנאי מיירי אף לדעת הראב"ד ז"ל מדתלי טעמא בהאי מיגו ולא במיגו דלא התנית עמי כלל וכמדובר שפיר פריך ליה ממתני' ואסיק בתיובת'. ועיין להרב בד"ת בדף קי"ו ע"ב שהוק' לו ג"כ כקושיית הלח"ם והחזיק עוד קושייא זו באומרו דמתני' ודאי בדאיכא עדים קמיירי כיע"ש. ומ"מ קושיית הלח"ם היא שעמדה על ה"ה אמאי לא הכריח דרב אסי ושמואל ודאי בעדים קמפלגי דאי בלא עדים אמאי איתותב שמואל ממתני' ואין ספק כי זו היתה כונת קו' הלח"ם.<br>''' ועפ"ז ''' אין מקום למ"ש הרב קרית מלך רב על קו' הלח"מ דאם איתא דשמו' איירי בהתנה בינו לבינו נמצא דרב אסי דאמר צריך לפורעו בעדים בהכי מיירי והא ליתא דא"כ ליהוי נאמן במיגו אלא ודאי דרב אסי ושמואל בהתנה עמו בפני עדים הוא עכ"ל ואי קושיית הלח"מ הוא ע"ד ה"ה אין מקום לדבריו וכמובן ועיין עוד בס' הנז' מה שהוקשה לו על גירסת הראב"ד ודבריו הם כדברי הסמ"ע והרב ש"ך ז"ל וכבר כתבנו מה שנלע"ד.<br>''' העולה ''' ממ"ש דלדעת ה"ה דוקא בדטעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם נאמן במיגו דלא התנית עמי כיון דאין טענתו סותר הודאתו שהוד' שהתנה עמו אל תפרעני אלא בעדים וקיבל תנאו והמניה עליו אבל כי טעין פרעתיך שלא בעדים אפילו אית ליה מיגו דלא התנית עמי לא מהימן משום טענתו סותר הודאתו וכסברת הרב העיטור והראב"ד ז"ל ושלא כדברי הסמ"ע והש"ך שדייקו מדברי ה"ה דאפי' כי טעין פרעתיך שלא בעדים מהימן במיגו דלא התנית ומרן החבי"ב בהג"הט אות י"ב ג"כ נחלק על הסמ"ע וכתב דאם איתא לדבריו לא הוו הפוסקים שתקי מינה ולכן אני אומר דאפילו לא התנה כן בפני עדים לא מהימן דאנן סהדי דמאחר דהתרה בו אל תפרעני אלא בעדים לא היה פורע לו שלא בעדים דמה"ט גופיה המלוה גובה בלא שבועה כדכתבו הר"ן ומרן ב"י ז"ל עכ"ל. ולפי האמור ומדובר עדיפא מינה היה לו להרב ז"ל לתמוה על דברי הסמ"ע דמדברי ה"ה מבוא' יוצא הפך מה שדקדק הסמ"ע מדבריו וכמדובר.<br>''' ומ"מ ''' לענין הלכה נלע"ד דדין זה במחלוקת הוא שנוי ויכול המוחזק לומר קים לי. והן קדם אומר דמה שכתב מרן החבי"ב ז"ל בפשיטות דלא מהימן מטעם אנן סהדי שכתבו הר"ן ז"ל ומרן ב"י לע"ד אי מהא לא אירייא דאפשר דע"כ לא כתבו הם דכל שהתרה בו אל תפרעני אלא בעדים איכא טעמא דאנן סהדי ואף במיגו לא מהימן ואף שבועה לא בעי אלא דוקא היכא דאיכא עדים על התראתו דכיון דיכול המלוה לברר התראתו ע"פ עדים לא עביד איניש דפרע בלא עדים מטעמא דירא שלא יחזיקנו בפני אחרים כלוה ואינו משלם כיון שיש לו עדים על התראתו אבל כל דלית ליה עדים אין כאן חזקה זו דמי יחזיק אותו בכך אי משום הודאתו הכל יודעים ואומרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר והכי דייק לשון הר"ן שכתב וז"ל ויש שתמהו ולאחר הלואה במה נשתעבד כו' ואין זו קושיא שאין הענין מטעם שעבוד אלא כל שהלואו בעדים למ"ד צריך לפורעו בעדים א"נ שא"ל אל תפרעני אלא בעדים אין הלוה עשוי לפרוע בלא עדים ואי טעין ואמר פרעתיך בפני עדים שקורי קמשקר שכיון שהמלוה יכול לברר הלואתו ע"פ עדים א"נ התרה בו אין הלוה עשוי לפורעו אלא בעדים כדי שלא יחזיקנו המלוה כלוה ואינו משלם עכ"ל ומלשון זה שכתב שכיון שהמלוה יכול לברר כו' א"נ שהתרה בו כו' משמע דכל שאינו יכול לברר הלואתו או התראתו ע"פ עדים למר כדאית ליה אין כאן חזקה זו דלוה ואינו משלם ודוחק לומר דדוקא לחלוקה דהלואתו הוא דכתב הרב ז"ל דצריך לברר בעדים אבל לחלוקה דהתראתו מיירי אפילו בדלית ליה עדים והא כדאיתיה והא כדאיתיה דשיעור הלשון לא משמע הכי ועוד דזיל בתר טעמא כדאמרן ועיין בר"סי ע"ח גבי חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו שכתבו הטור ומרן בש"ע שאם אין עדים על ההלואה או על קביעות הזמן דמהימן הלוה לומר שפרע בגו זימניה נגד החזקה במיגו דלא הד"מ או לא קבעת לי זמן יע"ש אלא דמהתם ליכא ראיה כל כך שהרי אם טען ג"כ לאחר זמנו שפרעו תוך זמנו נאמן במיגו דפרעו לאחר זמנו דאמרי' מיגו נגד חזקה שלא להוציא מיד המוחזק כדאיתא התם ואלו הכא אפי' אית ליה מיגו דפרעתיך בפני עדים והלכו לא סמכינן אמיגו מהטעם שכתב הר"ן דמיגו במקום אנן סהדי לא אמרי' ולקמן נעמוד בזה בס"ד וא"כ אפשר דלטעמא דאנן סהדי אפי' כי ליכא עדים על התראתו נמי איתיה להאי טעמא דאלים טפי מחזקה מיהו אפי' אם נודה למרן החבי"ב דלטעם אנן סהדי שכתב הר"ן ז"ל אפי' בדליכא עדים על התראתו אכתי איתיה להאי טעמא נלע"ד דאין לדחות דברי הסמ"ע ע"פ שיטה הר"ן הלזו כי לע"ד אף למ"ש לעיל דהראב"ד ובעל העיטור וה"ה ס"ל הפך דברי הסמ"ע אכתי מידי פלוגתא לא נפקא כמו שאבאר.<br>''' והנה ''' עיקר טעם זה דאנן סהדי שהמציא לנו הר"ן מדברי כל הפוסקים מבואר דלית להו האי טעמא כלל אלא לדידהו עיקר טעמא דמיחייב הלוה לקיים תנאי זה לפורעו בעדים הוא משום דהו"ל כאלו האמין עליו את המלוה עד שיפרעהו בעדים וכמבואר בתשובת הרשב"א בס' תולדות אדם סי' רמ"ט ר"ן רנ"א והיא במיוחסות סי' צ"ז וכן מבואר בהשגות הראב"ד על הרי"ף בס' ת"ד סי' רל"ז ובדברי ה"ה פט"ו מה' מלוה וכמדובר לעיל וה"נ מוכח מדברי הרא"ש בפ' כל הנשבעין שכתב שם וז"ל ואם אמר פרעתיך שלא בעדים אפי' שבו' לא בעי' דהא המניה בדבוריה עכ"ל וכ"כ בהדייא מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' ס"ב דע"ד ע"ג שזה טעמו של הרא"ש ממ"ש דהא הימניה בדבוריה יע"ש ועיין להרב ראש יוסף באות כ"ט ואות ל' יע"ש וכ"נ ג"כ ממ"ש הרא"ש בפ' ז"ב והביא דבריו הטור בסי' כ"ב שכת' דמהמנה עלי כבי תרי לא בעי קנין דכל תנאי שבממון תנאו קיים דומיא דהאומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים דאין צריך קנין אלא קבלה עכ"ל ואי ס"ל דבאו' אל תפרעי אלא בעדי' לא מחייב אלא מטעמא דאנן סהדי אין דמיונו של הרא"ש עולה יפה אלא ודאי דס"ל דהתם נמי מטעם נאמנות הוא ומשו"ה דימה זה לזה ואף מדברי הרב ב"ח שם ס"ד מבואר דעיקר טעם הרא"ש גבי אל תפרעני אלא בעדים מטעם אנן סהדי הוא ולא מטעם נאמנות דאלו כן הוה בעי קנין לאחר ההלואה יע"ש כבר דחה דבריו הש"ך בר"ס ע"א סק"ז והעלה דלדעת הרא"ש אף בנאמנות לא בעי קנין דכל כה"ג חשיב כמחיל' ממון כמ"ש המרדכי בפ' ז"ב בשם ראבי"ה ז"ל יע"ש והדין עמו שהרי הוכחנו מדברי הרא"ש דלא ס"ל ה"ט דאנן סהדי שכתב הר"ן ועוד דאי ס"ל הכי כשהוק' לו להרא"ש שם בפ' כל הנשבעין אמאי לא יהא נאמן ליטעון פרעתיך ביני לבינך במגו דפרעתיך בפני פ"ופ ומתו והוצרך לתרץ דאין זה מיגו טוב כו' אמאי לא תירץ כתירוץ הר"ן דמיגו במקום אנן סהדי לא אמרינן אלא ודאי דלא ס"ל ה"ט דאנן סהדי כלל וכן מבואר מדברי הרשב"א בחי' לשבו' יע"ש וזה נלע"ד ג"כ דעת הרמב"ן שכתבו הר"ן וה"ה דס"ל דכל שמיחה הלוה ולא קבל התראתו של מלוה מחאתו מחאה יע"ש ואי הוה ס"ל כטעמו של הר"ן כי מיחה נמי הול"ל דמיחייב לקיים תנאו של מלוה דאי לא שקורי קא משקר ולהכי לא מקבל התראתו של מלוה כדי לשקר בטענתו דאי מהימן הוא אינו עשוי לפורעו בלא עדים ואמאי מיחה ולא קיבל התראתו אלא שראיתי להש"ך בסק"ט שכתב דלפי טעמו של הר"ן כל שמיחה הלוה יכול לומר סמכתי על מחאתי ופרעתי לו שלא בעדים וליכא למימר בהא אנן סהדי עכ"ל ואין נלע"ד כן דאדרבא כשמיחה מעיקרא מחזי טפי שרוצה לשקר ולהכי אית לן למימר דלא מהני מחאתו כנלע"ד ועיין במ"ש לעיל עוד בזה יע"ש וזה נר' ג"כ דעת התוס' שכתבו בפ' חזקת דמ"ה ד"ה המפקיד כו' שכתבו דטעמא דמ"ד דצרי' להחזיר בעדים דהו"ל כאלו אמר ליה בהדיא אל תחזיר לי אלא בעדים הילכך לא מהימן במיגו דאיהו אפסיד אנפשיה עכ"ל ואי ס"ל דכשאמר לו בהדייא אל תחזיר לי אלא בעדים עיקר טעמא דמחייב אינו אלא משום אנן סהדי מה זה שכתבו דאיהו אפסיד אנפשיה דלפום טעמא דאנן סהדו מאי דלא מהימן הוא משום דאמרי' שקורי משקר הוא אלא ודאי דס"ל דטעמא דצריך לפורעו בעדים הוא דאיהו קביל עליו נאמנות המלוה וס"ל דאפי' במיגו לא מהימן משו' דהכי קביל עלי' וא"כ טענתו סות' הודאתו וזהו שכתבו דאיהו אפסי' אנפשיה שהאמינו עליו כמובן ועיין ג"כ להב"הת בשער כ"ה ח"ב שכתב ג"כ כלשון התוס' וז"ל גם פסק הרב ן' מיגאש דכיון דאפסיקא הלכת' שצריך לפורעו בעדים כו' בכלהו שקיל ממונה מיניה דלוה בלי שבועה ואפי' היסת דאיהו אפסיד אנפשיה דכיון דאתרי ביה צריך להביאם ויעידו לו בכך עכ"ל.<br>''' ובכן ''' מאחר עלות דלדעת כל הפוסקים לבד הר"ן משמע להו דעיקר תנאי זה דאל תפרעני אלא בעדים לא מחייב ביה לוה אלא משום דאיהו קביל עליה נאמנות המלוה עד שיפרעהו וכאילו המניה בפי' דמי. מעתה באנו למחלוקת הרב העיטור וסיעתיה עם הרב התרומות וסיעתיה אי סמכינן אמיגו נגד נאמנות דלדעת בעל העיטור שהביא בסי' ס"ט גבי כתב יד ובסי' מ"ו גבי שטר נאמנות ולא נתקיים אע"פ שהמיגו הוא בעיקר הנאמנות דאי בעי אמר אין זה כתב ידי או שטר זה מזוייף הוא ולא לויתי ממך לעולם ולא האמנתי' אפ"ה כל שהודה שזה כתב ידו ושהשט' אינו מזוייף והאמינו עליו תו לא סמכינן אמיגו משום דטענתו סותר הודאתו דכיון דהמניה למלוה שלא פרעו היאך נאמין ללוה שפרעו הפך תנאו. ובשיטה זו קיימי הראב"ד בס' ת"ד סימן רל"ז וה"ה כאן וכמדובר לעיל. אמנם הרב התרומות בשער י"ג ח"ב סי' ג' ובריש שער כ"ה ס"ב והביא דבריו הטור בסי' מ"ו ובסי' ס"ט נחלק על זה וס"ל דכל כה"ג סמכינן אמיגו מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון דלא ידענו דהמניה למלוה אלא ע"פ של לוה ואיהו גופיה דמיחייב נפשיה בעיקר הנאמנות הא קאמר דפרעיה ואין כאן משום טענתו סות' הודאתו דאפש' שהאמינו ואפשר שפרעו ולא מפני שהודה שהאמינו הודה שלא פרעו כדי שנאמר טענתו שפרעו סות' מה שהאמינו ובשיטה זו קיימי הרשב"א בתשו' שבס' תולדות אדם סי' מט"ר ר"ן רנ"א והיא במיוחסות סי' צ"ז. והרא"ש בפ' חזקת דמ"ה ובפ' כל הנשבעין כמו שהכריח מדבריו מהרימ"ט בח"א סי' ס"ב דע"ד ע"ג וזה נראה דעת התוס' בכתובות פ' האשה ד' ח"י ע"א ד"ה אין צריך לפורעו בעדים יע"ש.<br>''' זאת ''' תורת העולה שדין זה שכתב הסמ"ע דכל שהודה הלוה ע"פ עצמו דכן התנה המלוה עמו אל תפרעני אלא בעדים דמהימן לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו דלא התנית עמי דבר זה במחלוקת הוא שנוי דלדעת הרב העיטור ודעימיה לא מהימן ולדעת בע"הת ודעימיה מהימן וא"כ יכול המוחזק לומר קים לי.<br>''' ודע ''' שאף הר"ב התרומות לא אמר דסמכינן אמיגו אלא כשהמיגו הוא בעיקר הנאמנות אמנם אם בעיקר הנאמנות היו עדים והמיגו הוא שלא בעיקר הנאמנות כגון פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם אף הרב התרומות ז"ל נראה דאזיל ומודה דלא מהימן וכמ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל בסימן ע"א ס"ק ד' וס"ק ה' בדעת הרב המפה דלא תיקשי דידיה אדידיה יע"ש וכ"כ בהדיא הרשב"א בתשו' הנז"ל דאחר שדחה דברי הר"ב העיטור והסכים לסברת הרב התרומות הוק' לו מההיא דאל תפרעני אלא בעדים דלא מהימנינן ללוה לטעון פרעתיך שלא בעדים במיגו דפרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם לפי הגירסאות דגרסי כי טעין הכי מהימן ותריץ יתיב דשאני התם שהיו עדים בשעת התנאי שאין המגו בעיקר התנאי והנאמנות יע"ש מבואר יוצא מדברי הרשב"א הללו דאף בנאמנות סתם שאינו כבי תרי כי הא דאל תפרעני אלא בעדים דכי אתו סהדי שפרעו מהימן הלוה אפי' הכי אם המגו הוא שלא בעיקר הנאמנות לא מהימן אף לדעת הר"ב התרומות ועיין להרב התרומות בשער י"ג ח"ב סי' ב' ובדברי הגד"ת שם יע"ש ואם המיגו הוא בעיקר הנאמנות בהא הוא דאיפליגו הרב העיטור והבע"הת ותמהני מהסמ"ע ומהרימ"ט בח"א סי' ס' דע"א סע"ג שדעתם דלכ"ע כשהנאמנות אינו כבי תרי סמכינן אמיגו אפי' אינו בעיקר הנאמנות וכ"כ מרן החבי"ב בסי' ע"א הגב"י אות ו' ואשתמיט מינייהו דברי הרשב"א הללו גם מאי דמשמע ליה להסמ"ע דנאמנות כבי תרי אפי' המיגו הוא בעיקר הנאמנות לא סמכינן אמיגו לדעת בע"הת נמי והכריח כן מתוך דברי תשו' הרשב"א שהביא מרן ב"י יע"ש הנה מתוך התשו' אשר בס' תולדות אדם שכתבנו יראה הרואה דליתא גם מהרימ"ט פשיטא ליה הכי דכל שהמיגו הוא בעיקר הנאמנות אפי' בנאמנות כבי תרי סמכינן אמיגו לדעת בע"הת יע"ש ועכ"ל דאותה תשו' שהביא מרן ב"י בשם הרשב"א בסי' ע"א דמינה דייקו הסמ"ע ומהרימ"ט לחלק בין נאמנות סתם לנאמנות כבי תרי לאו דוקא נקט לשון זה דכיון שהאמינו כב' עדים אלא קושטא דמילתא נקט וכמ"ש הש"ך ז"ל בסימן ע"א סק"ד וזו היא שיטת מהר"מ הלוי בתשו' סי' ע"א שהביא מהרימ"ט שהעלה דלדעת הרב התרומות אף בנאמנות סתם לא סמכינן אמיגו אם לא כשהוא בעיקר הנאמנות ואע"פ שראיותיו אינן מכריחות וכמו שדחה מהרימ"ט שם מ"מ עיקר דבריו נכונים כמו שהוכחנו מתוך תשו' הרשב"א שבספר תולדות אדם גם מהראנ"ח בח"א סי' קי"ו נר' דהכי משמע ליה יע"ש.<br>''' והרא"ש ''' נראה שחולק על סברת הרב העיטור והבע"הת ואיהו בדידיה ס"ל דסמכינן אמיגו במקום נאמנות אף אם המיגו אינו בעיקר הנאמנות שהרי בפרק חזקת דמ"ה ובפ' כל הנשבעין והביא דבריו מהרימ"ט בסי' ס"ב דמ"ד ע"ג כתב וז"ל והשתא דקי"ל המפקיד אצל חבירו בעדים א"ץ להחזיר לו בעדים אם אמר אל תחזיר לי אלא בעדים ואמר החזרתי לך שלא בעדים ה"ז נשבע ונאמן במיגו דאי בעי אמר נאנסו ע"כ והרי כאן דכי אמר לו אל תחזיר לי אלא בעדים המניה למפקיד לגביה דידיה כנאמנות סתם וכמו שהוכיח מהרימ"ט שם ממ"ש הרא"ש בפ' כל הנשבעין מכי אמר לו פרעתיך שלא בעדים אף שבו' לא בעי דהא הימניה בדבוריה כ"ז שלא יביא עדים ואפי"ה כתב הרא"ש דמהימן לומר החזרתי לך במיגו דנאנסו אע"ג דמיגו דנאנסו אינו בעיקר הנאמנות דמדלא כתב דמהימן במיגו דלא התנית עמי ודאי דמיירי בשיש עדים על התנאי וא"כ מבואר בהדיא מדברי' דאפי' איכא עדים על התנאי נאמן במיגו דנאנסו ובפ' כל הנשבעין נמי כתב וז"ל וא"ת ויהא נאמן לומר פרעתיך שלא בעדים במיגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם וי"ל דאין זה מיגו טוב ויותר נח לו לומר פרעתיך ביני לבינך ושכחתי התראתך ממה שיאמר פרעתיך בפני פ"ופ דיאמרו העולם דהרוצה לשקר מרחיק עידיו עכ"ל אלמא משמע דאם הוא מיגו טוב היה נאמן במיגו אע"ג דאין מיגו זה בעיקר הנאמנות.<br>''' ולפ"ז ''' יש לתמוה טובא על הרב המפה ז"ל שבסימן ע"א ס"א וס"ב הסכים לשיטת הבע"הת ז"ל דכל שאין המיגו בעיקר הנאמנות לא סמכינן אמיגו וכמ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל ואלו בסי' קע"ג כשהביא מרן בש"ע דברי הרא"ש גבי פקדון דאף כשהתנה עמו המפקיד אל תחזירהו לי אלא בעדים דמהימן לומר החזרתי לך במיגו דנאנסו לא הגיה עליו והודה לדבריו ולפי שיטת הבע"הת שהסכים הוא ז"ל בסימן ע"א הול"ל שהוא חולק על דין זה ואפשר היה לחלק בין נאמנו' מפורש לנאמנות כי הא דא"ת אלא בעדים ואינו מפורש בהדיא הנאמנות אמנם מהרימ"ט ז"ל שהביא ראיה מדברי הרא"ש דס"ל דאמרינן מיגו אפי' בנאמנו' משמ' דס"ל דאין לחלק בהכי.<br>''' וראיתי ''' להש"ך בסי' קע"ג סק"ג שכתב ע"ד מרן ז"ל דלפי הטעם שכתב מרן ב"י ז"ל גבי הלואה דכל שהתנה אל תחזירהו לי אלא בעדים לא מהימן לטעון החזרתי לך שלא בעדים במיגו דהחזרתי לך בפני פ"ופ משום דאנן סהדי דלא פרע כיון שהתרה בו ובמקום אנן סהדי לא אמרינן מיגו א"כ הכא אינו נאמן במיגו דנאנסו וכן משמע מתוס' בפ' ח"הב דמ"ה ע"א ד"ה המפקיד כמ"ש בשם ר"ח דטעמא דמ"ד דהמפקי' אצל חברו בעדים דצריך להחזיר לו בעדים דמי כאלו אמר בהדייא אל תחזיר לי אלא בעדים הילכך לא מהימן דאיהו אפסיד אנפשיה כו' ואע"ג דכתבו אח"כ אבל אין נר' דאפי' מאן דאית ליה צריך להחזיר בעדים אי איכא מיגו נאמן היינו במפקיד סתם אבל באומר בפי' אל תחזיר לי אלא בעדים נראה דגם למסקנת התוס' אינו נאמן במיגו וא"כ דברי המחבר צ"ע עד שוב מצאתי במרדכי ובהגהת אשירי וז"ל כתב ראבי"ה אם התרה [בדשויה] ראה ואמר אל תחזיר לי אלא בפני פ"ופ שאל"כ איכא למימר מיגו דהחזרתי לך וכן עיקר.<br>''' ולע"ד ''' איכא למימר דאף הר"ן לא כתב לה"ט דאנן סהדי אלא דוקא גבי הלואה ומשום ה"ט שכתב הר"ן דכל שהתרה בו כו' אינו עשוי לפורעו שלא בעדים כדי שלא יחזיקנו כלוה ואינו משלם. ודוקא לוה קפיד על כך דלמחר וליומא אחרינא יצטרך להלוות ולא ימצא מי שילונו מאחר שהוחזק כלוה ואינו משלם. וא"נ בלוה איכא טעמא דעבד לוה לאיש מלוה וא
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף