עריכת הדף "
שרשי הים/יום טוב/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == {{מרכז|{{גופן|4||'''שורש איסור שריפת קדשים בי"ט'''}}}} '''ואם היתה עיסה טמאה או שנטמאת החלה כו' וכן אין שורפין אותה ביום טוב שאין שורפין קדשים שנטמאו בי"ט ששריפת קדשים שנטמאו מ"ע כו' ועשית מלאכה עשה ול"ת ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה.''' ע"כ. הנה במסכת ביצה דכ"ז ע"ב שנינו במתני' מעשה ושאלו עליה ועל החלה שנטמאת ואמרו לא יזיזם ממקומם וכתב עליו רש"י ז"ל וז"ל דחלה שנטמאת אסורה בטלטול מפני שאינה ראויה היום לכהן דאסורה באכילה ואף לתתה לפני כלבו בי"ט אסורה שאין מבערין קדשים טמאים בי"ט דרחמ' אחשביה להבערתן דכתיב באש תשרופו הילכך מלאכה היא עכ"ל. ולכאורה משמע דכוונתו ז"ל לומר דמשום דאיכא בשריפת קדשים טמאי' קיום מצוה לכך חשיבא מלאכה דצורך גבוה לא בטיל לגבי צורך הדיוט וכמ"ש התו' שם ובשבת פ' ב"מ דכ"ד ד"ה אין שורפין ע"ש ריב"א יע"ש ואם זו היתה כוונתו ז"ל לא ידעתי אמאי כתבו התוס' דבריהם אלו ע"ש ריב"א ולא ייחסו הדברים לרש"י כי ע"כ נלע"ד דכוונת רש"י ז"ל לומר דמשום הכי חשיבא מצות הבערת קדשים מלאכ' משום דרחמנא אפקיה לביעורן מן העולם בלשון שריפה דהוייא מלאכה דכיון דמעיקר דינא יכול לבער תרומה וחלה טמאה אפי' בנתינה לפני כלבו ולא בעו שריפה דוקא למה זה אפקיה קרא בלשון שריפה דכתיב באש תשרופו דאע"ג דנותר ושאר פסולי מוקדשים בעו שריפה דוקא שהרי אינו יכול ליהנות מהם מ"מ תרומה וחלה טמאה דיכול ליהנות בהן בשעת ביעורן למה כללן הכתוב בקרא דבאש תשרופו ואפשר עוד דרש"י ז"ל משמע ליה דאף נותר ושאר פס"ה לא קפיד קרא לבערן בשריפה דאף דיכול לפרר ולזרות לרוח כל שאינו נהנה ממנו מן התורה מבוער הוא אלא דחכמים גזרו שיהיו בשריפה דוקא כדי שלא יבא ליהנות בהן וכיון דמן התורה יכול לבערן באיזה אופן שיהיה ואפקיה קרא בלשון שריפה אחשביה רחמנא לביעורן כשריפה דהוי מלאכה גמורה אף אם הוא מבערן במידי דלאו מלאכה וכעין זה כתבו התוס' בגיטין ד"ך ע"א ד"ה דילמא כו' והרב חזון נחום ח"א דקל"ג ע"א יע"ש כן נלע"ד.<br>''' ומ"מ ''' בשבת פרק ב"מ דכ"ה ע"א ד"ה מצוה כו' הדר ביה ופירש כמ"ש התוס' ע"ש ר"י דמשום גזירה אטו קדשים נגעו בה יע"ש. ולא ידעתי למה זה לא העלו התו' זכרונו על דל שפתותם גם בעיקר דבריו שם יש לגמגם למה המתין לפרש כן על מילתיה דרב אשי ולא פירש כן עליה דתנא דבי חזקיה ואביי ורבא הנאמרי' מקדם וכמ"ש התוס' שם יע"ש ועל תירוץ ריב"א ז"ל יש לגמגם דכיון דאיסור שמן שריפה בי"ט אינו אלא משום דדמי לנדרים ונדבות דאסורים מקרא דלכם ולא לגבוה אם כן למה לי למתלי טעמא התם הש"ס משום איסור שריפת קדשים דנפקא לן מקרא דוהנותר ממנו עד בקר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא התם ואמאי לא קאמר בפשיטות דשמן שריפה אסור מקרא דלכם ולא לגבוה דמיניה אמעיטו נדרים ונדבות כמ"ש התוס' לעיל ד"ך ע"ב ד"ה לכם יע"ש אע"ג דאית בהו עשה דמוצא שפתיך כמ"ש רבינו פ"א מהלכות נדרים הל' ד' יע"ש דהנהו קראי דמייתי התם תלמודא ליכא למילף בהו אלא איסור קדשים דלית בהו צורך הדיוט כלל כנותר ומילה שלא בזמנה אבל תרומ' וחלה טמאה שיש בהם צורך הדיוט אכתי לא שמענו איסורא אם לא מקרא דלכם ולא לגבוה והעיקר חסר לפי תירוץ ריב"א ז"ל.<br>''' ושוב ''' ראיתי בספר תמים דעים סימן ק"כ דכ"ה ע"ב שכתב וז"ל הקשה הר' אשר בן הר' משולם ז"ל בעיקר מילתא דחזקיה ואביי ורבא ורב אשי דיהבו טעמא לאיסורא דשריפת קדשים ביום טוב למר כדאית ליה כו' ותיפוק להו מקרא דלכם ולא לגבוה ולמה להו קראי אחריני יע"ש ואין לומר דשריפת קדשים כנותר ופיגול שאין בהם צורך הדיוט כלל אי ממעטינן להו מקרא דלכם ולא לגבוה תו ליכא למעוטי נדרים ונדבות שיש בהם צורך הדיוט כשלמים וכיוצא בהם אבל השתא דאית לן הנהו קראי דמייתי התם תלמודא למעט שריפת קדשים דליכא בהו צורך הדיוט אייתר ליה קרא דלכם למעט נדרים ונדבות אע"ג דאית בהו צורך הדיוט קצת דהא ודאי ליתא דקרא דלכם הא אצטריך למעוטי גוים וכלבים ואכתי לא אייתר קרא דלכם הא דממעטינן נדרים ונדבות לאו מיתורא דקרא הוא אלא פשטיה דלכם משמע כל מידי דאינו לכם אסור בכל גוונא וא"כ הדרא קושיין לדוכתא אמאי לא אייתי התם קרא דלכם: ונראה דבתר דילפינן מהנהו קראי דאין עשה דשריפת קדשים דוחה ל"ת דיום טוב שמעינן דנדרים ונדבות אע"ג דאית בהו צורך הדיוט קצת כיון דאית בהו צורך גבוה חשיב ככולו לגבוה דצורך הדיוט בטיל לגבי צורך גבוה ודרשינן שפיר קרא דלכם ולא לגבוה למעט נדרים ונדבות אבל כי לית לן הנהו קראי למעט נותר ושריפת קדשים והוה ס"ד דאתי עשה ודחי ל"ת ה"נ הו"א דנדרים ונדבות דחו יום טוב מהאי טעמא דאתי עשה ודחי ל"ת ולא הוה דרשינן לכם אלא למעוטי גוים וכלבים דוקא ותו לא. הילכך כי בעי תלמודא מעיקרא מ"ט דשריפת קדשים לא דחי יום טוב לא מצי לאתויי קרא דלכם דמיניה אמעיטו נדרים ונדבות דהיא גופא הלא קשיא לן ומנא לן למדרש לכם למעוטי נדרים ונדבות כיון דאיכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת הילכך מהדר תלמודא לאתויי הני קראי וזה נכון לע"ד.<br>''' והנה ''' אף שהתוס' בשמעתין ובפרק ב"מ דחו תירוץ ריב"א ז"ל בפ"ק דפסחים עלה ה' ד"ה ואומר בתי' הב' החזיקו בסברתו ויישבו קושייתם שם ע"פ סברת ריב"א ז"ל הלזו יע"ש. ומה שתירצו עוד שם ע"ש ר"י דקרא דתשביתו סברא הוא ומיירי בכל ענין אפילו אינו צריך לגחלתו יע"ש ק"ל דאכתי נימא הואיל ויכול ליהנות בגחלתו ליכא איסורא דמלאכה דלמאן דאית ליה הואיל ליכא איסורא דאורייתא כלל וכמו שהוכחנו בחידושינו למס' ביצה די"ז עלה דת"ר אין אופין כו' יע"ש וליכא למימר דאפשר דר"ע לית ליה הואיל דאם כן קשה אמאי לא קאמר תלמודא התם ש"מ מדר"ע תלת ויש ליישב ואין כאן מקומו.<br>''' ודע ''' דעיקר טעמו של רש"י שכתב דחלה שנטמאת אסורה בטלטול מגזירת הכתוב אין צורך לטעם זה למר בר אמימר דקאמר מודה היה ר"ש בבע"ח שמתו שאסורים בטלטול משום שלא היה דעתו עליו בה"ש להאכילה לכלבים דלדידיה אף אם נאמר דלא חשיב הבערת קדשים ביום טוב מלאכה אכתי איכא טעמא לאסור מטעם איסור מוקצה דבין השמשות לא היה דעתו על העיסה להאכילה לכלבים וכשנטמאת ביום טוב דלא חזיא לדידיה ולא לכלבים הוה ליה כבע"ח שמתו דאסורים לר"ש בטלטול משום איסור מוקצה אלא דרש"י ז"ל נקט טעם זה שהוא כולל אף למר בר רב אשי דאמר חלוק היה ר"ש אף בבע"ח שמתו דהשתא למאי דמוקמינן מתני' כר"ש ליכא טעמא לאסור בחלה שנטמאת אם לא מטעם איסור מלאכה.<br>''' והנה ''' מלשון רבינו שכתב כאן אין בדבריו הכרח אי ס"ל כתירוץ התוס' ז"ל דתרו' וחלה שנטמאת נאסרו אטו שאר קדשים דאינו יכול ליהנות בשריפתן או אי ס"ל כתירוץ ריב"א ז"ל דאף דיכול ליהנות בשריפתן אכתי הם אסורות מדאורייתא כנדרים ונדבות שנאסרו מקרא דלכם ולא לגבוה ונראה לע"ד שיש להכריח דס"ל כתירוץ התוס' דמשום גזירה נגעו בה משום דאי הוה ס"ל כתי' ריב"א ע"כ לומר דשריפת תרומה וחלה טמאה היא מצוה מדאורייתא וכמו שצידדו התוס' בפרק ב"מ דכ"ה ד"ה כך אתה כו' ובפרק כיצד צולין דפ"ב ע"ב ד"ה אבל משמע להו הכי בפשיטות וה"נ משמע להו בפ"ק דקידושין דל"ד ד"ה מעקה כמו שיראה הרואה במה שהק' שם ע"ש ר"י מאי וכ"כ גם כן בפרק אלו עוברין דמ"ו ע"א ד"ה לא תקרא לה שם כו' יע"ש ואם כן הי"ל לרבינו לבאר בהלכות תרומות דאיכא מצוה מדאורייתא בשריפת תרומה וחלה טמאה והוא לא כתב כן ש"מ דסבירא ליה דאין כאן אלא מצוה מדרבנן שמא יבא לידי תקלה א"נ משום דאיקרי קדש דנו אותה כדין קדש מדרבנן בעלמא וכיון דס"ל דליכא אלא מצוה מדרבנן בעלמא אין כאן צורך גבוה לאסור אותן משום טעמא דלכם ולא לגבוה אלא משום גזירה דאטו שאר קדשים טמאים שאינו נהנה בשריפתן ועיין עוד לרבי' ברפי"ט מהלכות פה"מ ודוק ולדידי ק"ל בעי' דברי התוס' ז"ל דבעו מימר דשריפת תרומה וחלה טמאה נמי מדאורייתא היא כשאר פסולי המוקדשים דתרו' נמי קדש איקרי דאם כן תבעי נמי שריפה ביום דוקא ולא בלילה דומייא דשאר פה"מ דקפיד קרא ביום ולא בלילה וכמ"ש רבינו בפי"ט מהלכות פה"מ הל' ה' ואלו אנן תנן בפרק א"ע דמ"ז כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב כו' אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב כו' משמע דבערב יכול לשורפה וכלשון הזה כתב רבינו כאן וממתינין עד הערב ושורפין אותה איברא דמדברי רבינו שם בפי"ט מהלכות פה"מ משמע דנות' ופיגול דוקא הוא דבעו שריפה ביום ולא בלילה אבל קדשים שנטמאו יכול לשורפן בלילה וכן מבואר שם בדברי מרן כ"מ ז"ל שכתב דמשום דפיגול דמי לנותר בחדא שיטה שייכי יע"ש אבל אני תמיה בזה שהרי בת"כ פרשת צו דכ"ח ע"א דרשו ביום הג' באש ישרף זה בנה אב בכל הנשרפין שלא יהיו נשרפין אלא ביום יע"ש וא"כ ודאי דאף טמא לא יצא מן הכלל.<br>''' ושוב ''' ראיתי בירושלמי פרק ב"מ עלה דמתני' דאין מדליקין בשמן שריפה ויהיב טעמא דחזקיה מדכתיב גבי נותר עד בוקר באש תשרופו ליתן בוקר שני לשריפתו ובעי עלה מעתה אין מדלי' בשמן שריפה בלילה ע"ש שאין שורפין קדשים בלילה ומשני אמר ר"י ירדו לה בשיטת רבי ישמעאל כמה דר"י אמר תינוק שעבר זמנו נמול בין ביום ובין בלילה כך עבר זמנו נשרפת בין ביום ובין בלילה. ופריך ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנה ומשני אמר ר"י בן פזי מכיון שנטמאת כעבר זמנה ע"כ ובכן מבואר הטעם עפ"י דברי הירושלמי הלז מה בין טמא לשאר הפסולים דשאני טומאה דחשיבא כמי שעבר זמנה ולהכי נשרף בין ביום ובין בלילה אלא דאכתי קשה דהא ניחא לרבי ישמעאל דס"ל גבי מילה דאם עבר זמנה נימול בין ביום ובין בלילה אבל לדידן דקי"ל גבי מילה דאפילו עבר זמנה אינו נימול אלא ביום וכמ"ש רבינו בפ"א מה' מילה ה"ח ה"נ גבי נותר שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום וכן פסק רבינו בפי"ט מהלכות פסולי המוקדשים הל' ה' ובפרק הערל דע"ב דקאמר רבי יוחנן דנותר לאחר זמנו נשרף בין ביום ובין בלילה כמילה שלא בזמנה משמע דהדר ביה כדאיתיביה רבי אלעזר דאפילו מאן דלא דריש וי"ו גבי מילה דריש גבי נותר וי"ו וה' יתירה יע"ש וכיון שכן הדרא קושיין לדוכתא דשמן שריפה יהיה אסור לשרוף בלילה כנותר ושאר פה"מ אם איתא לסברת התוס' דמדאורייתא בעי שריפה דומיא דנותר וכעת צריך אצלי תלמוד.<br>''' והנה ''' הלח"מ בפ"ג מהלכות י"ט הוק' לו בדברי רבינו שכת' דאין שריפת קדשי' דוחה יו"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דלדידן דקי"ל כב"ה דאמרינן מתוך ליכא גבי יו"ט לא תעשה אלא עשה גרידא מקרא דלכם ולא לגבוה וכמ"ש התו' בפ"ק דמכילתין די"ב ד"ה דשוחט וניחא ליה דרבינו משמע ליה אהדריה לאיסור ל"ת אלא דלא לקי מטעם הואיל והותר לאו זה גבי אוכל נפש ועוד דשריפת קדשים דרחמנא אחשביה להבערתן אהדריה קרא ללא תעשה כל מלאכה כמ"ש רש"י במתני' את"ד יע"ש.<br>''' ולדידי ''' אף לשי' התוס' לא קשיא דלדידהו ז"ל כל דליכא צורך קצת ליו"ט ליכא טעם מתוך וגבי שוחט עולת נדבה כתבו דאיכא צ"ק משום טעמא דלא יהא שולחנך מלא כו' ומשום הכי לא לקי לב"ה אבל בשריפת קדשים טמאים ביום טוב כנותר ופיגול וכיוצא דליכא בהו צ"ק אין כאן מתוך ואיכא לאו דלא תעשה מלאכה ולקי עליה ועיין עוד להר"ן ז"ל בפרק א"ע עלה דמתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט. ועוד יש לומר דרב אשי יהיב האי טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה למאן דלית ליה טעם מתוך דלדידיה איכא עשה ול"ת ביום טוב אבל למאן דלית ליה מתוך אע"ג דליכא לא תעשה אכתי איכא עשה ואין עשה דוחה עשה ועיין עוד מה שכתבתי בזה בשורש מתוך על דברי הלח"מ ז"ל הללו.<br>''' ודע ''' שהרב מש"ל ז"ל בפ"א מהלכות שופר ה"ד עלה ונסתפק בהא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר וקיים העשה וביטל העשה ול"ת אי לקי מי נימא כיון דקי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת נמצא שאין כאן אלא עשה לחודיה ומשום דעבר אעשה לא לקי או דילמא כיון דנצטרף לא תעשה זה עם עשה אלים כחו דאפי' אם ביטלו כדי לקיים עשה אחר לקי וכתב שהתוס' ז"ל בחולין דקמ"א עמדו בזה ולדעת ריב"א לא לקי דהלא תעשה כמאן דליתיה דמי דעשה דחי ליה יע"ש.<br>''' וראיתי ''' בס' דברי אמת שנדפס מחדש להרב הגדול כמוהר"י בר דוד בקונטריסיו דנ"ח ע"ג שכתב דהתוס' בפ"ק דקידושין דל"ד ד"ה מעקה הם היפך סברת ריב"א וגם רבינו פליג אס' ריב"א ואסברת התוס' והיא סברת שלישית יע"ש. ולדידי אין מדברי התוס' דקידושין ראיה דפליגי אסברת ריב"א לפי מ"ש התוס' בפרק בתרא דחולין דקמ"א ע"א ד"ה לא צריכה כו' וז"ל מכאן ק' לפי' ריב"א כו' וצריך לומר לפירושו דשמא דוקא דלא לקי אאותו לאו אבל לא מדחי ליה לגמרי עכ"ל. דכוונתם מבוארת דק"ל לפי' ריב"א אמאי איצטריך תלמודא למימר דכי אצטריך קרא דתשלח לדבר מצוה להיכא דעבר על הלאו איצטריך דהשתא ליכא אלא עשה וסד"א דאתי עשה דמצורע דאלים ודחי עשה דשילוח הקן דלא אלים. ולדעת ריב"א ז"ל הוה ליה לתלמודא בפשיטות לומר דאיצטריך קרא דתשלח לדבר מצוה דסד"א אתי עשה דמצורע דאלים ודחי ל"ת ועשה דשילוח הקן דהלא תעשה בלא"ה נדחי הוא מקמי העשה אפילו דלא אלים והכא דאלים הו"א דדחי נמי עשה קמ"ל ולא הוה בעי מימר דמיירי היכא דעבר על הלאו דזה משמע דלא כריב"א דכי איכא לאו ועשה אלים כחו של הלאו ע"י העשה ולהכי הוצרך לומר דאצטריך קרא להיכא דעבר על הלאו ולזה תי' וצ"ל לפירושו כו' כלומר דאף לדעת ריב"א אלים כחו של הלאו כשהוא עם העשה לענין זה דלא אתי עשה אלים ודחי ליה לכתחילה אלא שבדיעבד אם עבר על הלאו אינו לוקה וזה ברור והשתא מ"ש התוס' בקי' דעשה דיו"ט אלומי קמאלים כחו של הלא תעשה דלא ליתי עשה ולידחי ל"ת דיו"ט אף לגבי אשה דליכ' בה עשה כו' אף לדעת ריב"א ז"ל כתבו כן דלדידיה נמי אלים כחו של הלאו עם העשה לענין זה דלא אתי עשה ודחי ליה לכתחילה כמ"ש בפ"ב דחולין וכמדובר.<br>''' ועפ"י ''' זה מינח ניחא לי מאי דקשה עוד לשיטת ריב"א דאם איתא דכל דמקיים העשה ומבטל עשה ולא תעשה לא לקי עליה דהעשה דחי ללא תעשה למה ליה להש"ס בכל דוכתא דקאמר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה לאדכורי הלא תעשה מאחר שהוא נדחי מפני העשה ולא הו"ל למימר אלא דאין עשה דוחה עשה אך עפ"י האמור הנה נכון דאף לשיטת ריב"א ז"ל אהני הלא תעשה הבא עם העשה לאלומי כחו של העשה דלא ליתי עשה אלים ולידחי ליה לכתחילה ודוק מיהו הא ק"ל לשיטת ריב"א ז"ל מאותה שאמרו בפ"ק דביצה תני תנא קמיה דר"י בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה אמר ליה דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי לא אמרינן מתוך דאי ב"ה הא אמרי מתוך כו' יע"ש והשתא לשיטת ריב"א ז"ל דהיכא דמקיים העשה ומבטל עשה ול"ת לא לקי אף כב"ש נמי לא לקי דלדידיה נמי דלית ליה מתוך לא לקי דהא בשוחט עולת נדבה קמקיים עשה דמוצא שפתיך וכמ"ש רבינו בפ"א מהלכות נדרים הל' ד' ואם כן אע"ג דקמבטל עשה ול"ת דיום טוב אכתי לא לקי דאין כאן אלא איסור עשה דהלא תעשה דיום טוב נדחי הוא מקמי העשה וליכא למימר דכיון דעשה זה דמוצא שפתיך אפשר להתקיים למחר וליומא אחרינא אינו דוחה ל"ת דיו"ט דאם כן עשה דשריפת קדשים טמאים אפשר למחר ואפי"ה פריך תלמודא בפרק ב"מ דלדחי ל"ת דיו"ט ועכ"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דאע"ג דאפשר לקיים עשה זה למחר כיון דהשתא נמי מיחייב יש לו כח לדחות כיע"ש.<br>''' איברא ''' שהתוס' ז"ל בפרק א"ע דמ"ז ע"ב ד"ה אחרישה נראה דחולקים על זה ובמקום אחר כתבתי עוד בזה ואולי אפשר דהתוס' ז"ל משמע להו דשריפת קדשים כנותר ושאר פה"מ שעבר זמן אכילתן דכתיב בהו באש ישרף הוה ליה קבוע זמן אכילתן כמילה בזמנה דכתיב בה ביום הח' והכי מוכח בפ' הערל דע"ב ע"ב דמדמי להו תלמודא אהדדי ולהכי פריך דליתי עשה ולידחי ל"ת אבל בעשה דמוצא שפתיך דלא קביע ליה זמן לא אתי עשה זה ודחי ל"ת דיו"ט כיון דאפשר לקיים העשה למחר. ומיהו בלא"ה נמי אפשר ליישב ההוא דלעיל דודאי לב"ש דלית ליה מתוך אתי שפיר ברייתא דהשוחט עולת נדבה דכיון דגלי קרא ואמר לכם ולא לגבוה כדדרשי נמי ב"ש לעיל ד"ך ע"ב אהדריה קרא לשוחט עולת נדבה ללאו דל"ת כל מלאכה ולקי ואע"ג דאיכא בהו עשה אבל לב"ה דאמרי מתוך ליכא למימר כיון דאהדריה אהדריה לאיסור לאו דל"ת מלאכה וכמ"ש התוס' ז"ל שם יע"ש.<br>''' וחדשות ''' אני מגיד מה שראיתי בספר נצח ישראל בפ"ק דביצה ד"ח עלה דאמרינן י"ט עשה ול"ת דק"ל דמאחר דתנא דבי חזקיה ס"ל דיו"ט לא תעשה גרידא הוא ומשום הכי דריש קרא דוהנותר ממנו עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו איך רב אשי שהוא אמורא פליג אתנא דבי חזקיה ואף רבי יעקב נמי ס"ל כתנא דבי חזקיה כדאיתא בפ"ק דתמורה ד"ד ותו ק"ל דבפ"ק דתמורה פריך תלמודא לרבי יעקב דפליג אר"י דקאמר דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה דלדידיה קרא דוהנותר ממנו מאי דריש ביה ומשני דאצטריך לכדתנא דבי חזקיה יע"ש דהשתא לדידן דקי"ל כר"י דאיך לוקין על לאו שאין בו מעשה וקי"ל כרב אשי דיו"ט עשה ול"ת א"כ למאי איצט' קרא דהנותר ממנו עד בוקר ומתוך כך כתב דאף רב אשי דס"ל די"ט עשה ול"ת לא פליג אתנא דבי חזקיה דלדידיה נמי אצטריך קרא דוהנותר ליתן בוקר שני לשריפת קדשים ולומר דלקי אשריפת קדשים ביום טוב דאתא קרא דעד בוקר ואהדריה לשריפת קדשים ללאו דלא תעשה כל מלאכה דאי לאו האי קרא אע"ג דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה די"ט מיהו מלקא לא לקי אם עבר וקיים העשה וביטל הלא תעשה וכסברת ריב"א שכתבו התו' בפ' שלוח הקן דקמ"א את"ד יע"ש.<br>''' ומלבד ''' מה שיש לדקדק עליו דאכתי מה יענה לסברת התוס' החולקים על ריב"א ז"ל וס"ל דאם עבר וקיים העשה וביטל עשה ולא תעשה לקי דלדידהו אכתי ק' קרא דוהנותר ממנו מאי דריש ביה רב אשי עוד בה דאי תנא דבי חזקיה ס"ל כדרב אשי די"ט עשה ול"ת אכתי קרא דונותר למה לי דאי לגלויי אשריפת קדשים דלקי תיפוק ליה מקרא דלכם דדרשינן לכם ולא לגבוה וכיון דאהדריה אהדריה ללאו דלא תעשה כל מלאכה דשריפת קדשים כנותר ופיגול דליכא בהו צורך הדיוט אימעיטו שפיר מקרא דלכם ולא לגבוה ומלקא נמי לקי עלייהו דהא לית בהו טעם מתוך כנדרים ונדבות ועוד דמבואר הוא מדברי התוס' בפרק ב"מ ד"ה ולא מילה דס"ל דר"א פליג אתנא דבי חזקיה ואאביי ורבא דנפ"ל איסור שריפת קדשים מקראי אחריני דלדידהו גבי יום טוב ליכא אלא לא תעשה גרידא יע"ש. ומאי דקשיא ליה איך רב אשי פליג אתנא דבי חזקיה נר' לענ"ד דר"א ברייתא אחריתי אשכח דס"ל דיום טוב עשה ולא תעשה והיינו ההיא ברייתא דמייתי הש"ס בפרק ואלו קשרים דקי"ד דקתני יום הכפורים שחל להיות בשבת מותר בקניבת ירק ואמרי' התם דהך תנא ס"ל דשבתון דכתיב גבי שבת לאיסור עשה הוא דאתא יע"ש וכיון שכן איכא למי' דה"נ שבתון דכתיב גבי י"ט לאיסור עשה הוא דאתא וה"נ דריש ליה בת"כ סדר אמור דרנ"ח ביום הראשון שבתון שבות וביום השמיני שבתון שבות יע"ש. ותנא דבי חזקיה ס"ל דשבתון לאיסור קניבת ירק אתא כדדריש אידך תנא דברייתא גבי שבתון דכתיב גבי שבת ואע"ג דביום טוב הרי הותר מלאכת אוכל נפש ואם כן אין צורך להתיר קניבת ירק מקרא דשבתון. י"ל דקניבת ירק שהוא מחתך דק דק והוא תולדת טוחן וכמ"ש התו' שם בפרק ואלו קשרים אף בי"ט איכא למימר דאסור למאן דאסר ליה גבי שבת דטחינה לא הותרה ביום טוב ואיכא איסורא דאורייתא וכמ"ש הרב פ"ח בא"ח סי' תצ"ה סק"ד וכמ"ש בחי' ביצה בריש פרקין ולהכי אצטריך קרא דשבתון ודוק ואידך דקשיא ליה דלדידן דקי"ל כר"י דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה וקי"ל כרב אשי די"ט עשה ול"ת קרא דנותר מאי דריש ביה.<br>''' ולכאורה ''' היה אפשר לומר דאף לדידן אצטריך לכדתנא דבי חזקיה ליתן בוקר ב' לשריפתו ולומר דתהא שריפת נותר ביום ולא בלילה שהוא למוצאי י"ט ואע"ג דהא שמעי' ליה מקרא דביום הג' באש ישרף הוה אמינא דוקא נותר שנשרף בזמנו כההיא דשלמים דביום הג' הוא זמן שריפתו אבל נותר דפסח דזמן שריפה הוא ביום טוב ונדחה מזמנו הו"א דאף בלילה יכול לשורפו אתא קרא לומר דוקא בבוקר ולא בלילה. ותירוץ זה למדתיהו מדברי התוס' בפרק הערל דע"ב ע"ב ד"ה שלא בזמנו שכתבו וז"ל וא"ת הא דדרשינן ליתן בוקר שני לשריפתו כיון דשלא בזמנו הוא למה צריך בוקר שני ישרפנו במוצאי י"ט וי"ל דכיון דלא אפשר בזמנו קבע בוקר שני עכ"ל ואע"ג דנותר שלא בזמנו דאינו נשרף אלא ביום שמעינן ליה מקרא דוהנותר כדקאמר התם דאפילו מאן דלא דריש וי"ו וי"ו וה"י דריש אפשר לומר דרב אשי ס"ל דמאן דלא דריש וי"ו אף יתורא דוי"ו וה"י לא דריש וכסברת ר"י דהתם ואע"ג דבתר דאותביה ר"א לר"י אשתיק ר"י אפש' דלא חש להשיבו ולא משום דאודי ליה אשתיק וכדמוכח מדברי הירוש' שכתבנו לעיל דקאמר ר"י דנותר שלא בזמנו למאן דאית ליה גבי מילה שלא בזמנה דנימול בין ביום בין בלילה ה"נ נשרף בין ביום ובין בלילה ואי הדר ביה ר"י כי שמעה מר"א לא הוה קבעי למילתי' לפום קושטא.<br>''' מיהו ''' אין זה מספיק דאכתי קשה דאנן קי"ל כמאן דדריש גבי מילה וי"ו דוביום הח' וקי"ל כרב אשי די"ט עשה ולא תעשה וא"כ אכתי קרא דונות' יתירא הוא. ואולי אף לרב אשי אצטריך לכדתנא דבי חזקיה ליתן בוקר שני לשריפתו ואע"ג דהא שמעינן ליה מכללא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה אתא קרא לעבור עליו בעשה אחר דלאו הבא מכלל עשה וכדאמרינן בעלמא גבי ציצית במנחות דף מ"ד כל שאין לו ציצית בבגדו עובר בה' עשה כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשה יע"ש. וה"נ אם עבר ושרף קדשים טמאים בי"ט עובר בעשה דשבתון ובעשה דעד בוקר ובעשה דלכם ולא לגבוה למאן דאית ליה מתוך אף שאין בו צורך קצת.<br>''' הדרן ''' למאי דאתינן עלה דלסברת ריב"א ז"ל נראה דמי שעבר ושרף קדשים טמאים בי"ט דלא לקי דאתי עשה דשריפת קדשים ודחי ל"ת די"ט ואין כאן אלא איסור עשה דשבתון מיהו נראה לענ"ד דאף לסברת ריב"א בשורף קדשים לוקה דכיון דגבי שריפת קדשים בי"ט ליכא טעמא דמתוך דהא אין כאן צורך י"ט כלל א"כ אתא קרא דלכם ואהדריה ללאו דלא תעשה מלאכה והוה ליה כשוחט עול' נדבה בי"ט לב"ש דלקי עליה מה"ט וה"נ בשורף נותר ופיגול ושאר פה"מ דאסור ליהנות בהדי דקשריף להו וגם ליכא בהו טעמא דשלא יהא שולחנך מלא כו' כדאיכא גבי נדרים ונדבות א"כ אהדריה קרא לגמרי לאיסור לאו ולקי עלייהו אע"ג דמקיים עשה דבאש תשרופו אמנם בשורף שמן תרומה וחלה טמאה בי"ט דיכול ליהנות בשריפתן נראה ודאי דלא לקי דהשתא הו"ל כנדרים ונדבות דאע"ג דאמעיטו מקרא דלכם ולא לגבוה כיון דאית בהו צ"ק להדיוט לא לקי אפי' לב"ש וכמ"ש התוס' בפ"ק דביצה די"ב ד"ה השוחט יע"ש. וכל זה הוא לדעת התוס' ז"ל דמשמע להו דכל דליכא צורך קצת בי"ט לא אמרינן ביה מתוך אבל לשי' רש"י ודעימיה דס"ל דאמרי' מתוך אפילו שלא לצורך כלל כהוצאת אבנים וכיוצא ודאי דאף בשורף קדשים בי"ט אמרינן מתוך וא"כ קרא דלכם לא אהדריה אלא עשה בעלמא ולא לקי עלייהו ודוק.<br>''' ולענין ''' אם הנשים איתנהו בעשה דשריפת קדשים טמאים עיין בספר נצח ישראל בחידושיו לקידושי' דל"ה ד"ה מעקה שהכריח דאע"ג דעשה זה הוא ביום ולא בלילה והוה ליה מצוה שהזמן גרמא אפילו הכי הנשים איתניהו בעשה זה יע"ש.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף