שפת אמת/ערכין/כ/ב

שפת אמת ערכין כ ב

דף כ' ע"ב

בגמ' ל"ש דאמר דמי שור זה עלי עולה. עיין בתוס' שנסתפקו אי אמר דמי שור זה עולה אי הבהמה עצמה קדושה דנתכוין להיות קדוש לדמיו ולא הוי כמו דמי שור של פלוני עלי דהתם א"י להקדישו והביאו ראי' לזה מדמקשה הגמ' בחולין על ר"ל ממתני' דהכא ע"ש. ולבסוף דחו ראי' זו די"ל דכוונת הגמ' הכא דאמר ייקדש לדמי בפי'. אבל בסתם לא קדיש קדוה"ג ע"ש סוף ד"ה והא, ולכאורה יש לתמוה ע"ז דאכתי מה מקשה הגמ' על ר"ל דילמא מיירי מתני' דאמר סתם ולא אמר מקדיש לדמי. ונראה דשיטת התוס' הוא דאי אין גוף השור קדיש י"ל דאפי' אמר דמי שור זה עולה ולא אמר עלי ג"כ חייב באחריותו דע"כ כוונתו עלי כיון שבאמת לא חל עליו הקדושה א"כ מה פי' דמי שור זה עולה ע"כ הפי' להביאו עולה והוי כמו עלי. ודוקא היכא דחל הקדושה שפיר י"ל דאחריות לא קיבל על עצמו משא"כ אי לא חל הקדושה. וא"כ שפיר מקשה הגמ' על ר"ל מדפטור באחריות ברישא ע"כ מיירי דאקדיש גוף השור דאמר יקדש לדמיו ומ"מ בסיפא חייב וקשיא לדר"ל. נמצא המשך דברי התוס' דמתחילה רצה ר"י לומר דלא קדיש הגוף ואעפ"כ מחלק התנא דברישא פטור. ולבסוף חזר הר"י מזה דהכא איירי היכא דקדיש הגוף או דאפי' בסתם קדיש הגוף. ולפ"ז היכא דלא קדיש הגוף אפי' בלי עלי חייב כנ"ל. והרמב"ם כ' סתם דמי שור זה עלי חייב ובלא עלי פטור:

בתוס' ד"ה אע"פ שחלטו אור"י דמהכא משמע דבית מנוגע מותר בהנאה כו'. א"י להלום כל דבריהם בזה דמ"ש זה מחמץ שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה ואעפ"כ כל היכי דהנזק אינו ניכר ורק מחמת ארי' דאיסורא רביע עלה יכול לומר הרי שלך לפניך ולמה מדמה התוס' זה למתה או נשברה. וגם מה שתירצו התוס' במסקנא דפי' הרי שלך לפניך דמ"מ מפסיד שכרו. מלבד דלא משמע כן. רק שם במשנה תנן בהבריקה אומר הש"ל ובמתה חייב להעמיד לו אחר או יפסיד שכרו. והכא תני הש"ל ויהי' הפי' כמו בסיפא דהתם דחייב להעמיד לו אחר. וזה תמוה:

והנה בעיקר הדין דסיפא בנתצו חייב להעמיד לו בית. לכאורה יש לתמוה כיון דאיירי הכא בבית זה למה יתחייב להעמיד לו בית הא בית זה ונפל אינו חייב להעמיד לו בית אחר. ונראה לע"ד דמכאן הוציא הרמב"ם דינו (בפ"ה דשכירות) שכ' סתר את הבית חייב להעמיד לו בית אחר. ע"ש שנדחק הה"מ דדייק הרמב"ם מלשון נפל משמע דוקא מעצמו. ואין דרך הרמב"ם לכתוב דינים מסברא. רק דס"ל דה"ט דהכא כיון דתורה חייבתו לנתוץ הבית א"כ הוי כסתרו בעצמו ובסתרו בעצמו חייב להעמיד לו בית אחר כנ"ל נכון מיהו עיקר הדין דנתנגע הבית השמיט הרמב"ם וא"י למה. שוב ראיתי בר"ן פ' אע"פ דמוקי הכא בבית סתם אבל בזו אפי' נתצו אינו חייב להעמיד אחר. ואשתמיט מיני' דברי הרמב"ם הנ"ל. [ועי' יש"ש (פ"ה דב"ק סי' ל"ג) מ"ש בזה]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף