עריכת הדף "
שער המלך/גירושין/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יט == '''הכותב גט בשבת או בי"ה כו' ה"ז מגורשת כתבו וחתמו בו ביו"ט בזדון כו' ה"ז גט פסול.''' ע"כ. הנה מכאן הוכיח מוהר"ש יפה בתשו' כ"י הביאו הרב מש"ל הל' מלוה פ"ח דין א' דפסק רבינו בההיא פלוגתא דאפליגו אביי ורבא בריש תמורה אי כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד אי מהני או לא מהני דלרבא לא מהני ולאביי מהני דפסק כאביי דאמר מהני יע"ש ונרא' כונתו ממ"ש רבינו גבי כתבו וחתמו ביו"ט בזדון דאינה מגורשת מטעמא דהעדים פסולים ול"ל האי טעמא תי"ל דכיון דא"ר ל"ת מלאכה אי עביד לא מהני והגט אין בו דין גט ופסול ותו ממ"ש דכתבו בי"ט כו' ונמסר לה בפני עדים כשרים דהוי פסול גרידא מדרבנן ואמאי הא לרבא לא מהני והגט אין בו דין גט מדין תורה אלא ודאי דרבינו פסק כאביי ז"ת כונתו ולע"ד הן דברים תמוהים מכמה טעמי ראשון לציון דאי כפי דעתו תקשי לי' דמאי פריך בגמ' בריש תמורה ד"ו בתר מאי דשקיל וטרי בפלוגתא דאביי ורבא פריך והשתא דשנינן כל הני שינויין אביי ורבא במאי פליגי ומאי קושי' נימא דבהא פליגי וכדכתיבנא ואין לומר דהרי בלא"ה ק"ל קושית רבינו ברוך שהקשו התוס' שם בד"ה והשתא דאמאי ל"ק דפליגי בהכי כגון אם פדה בכור ומעשר דלאביי כיון דלא מהני לא לקי ולרבא אע"ג דלא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ומאי דיתורץ לקו' רבינו ברוך מתורץ נמי להא הא ליתא משום דקו' רבינו ברוך אדרבא קושי' מעיקרא ליתא וכמו שהק' מוהר"י הלוי סימן כ"ד דתלמודא ניחא ליה לתרוצי דפליגי בשינוי קונה משום דנראה דוחק לאוקומי פלוגתייהו באם עבר ופדה בכור אי לקי או לא לקי דרבא ואביי ה"ק כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד מהני רבא אמר לא מהני משמע דכל פלוגתייהו הוי באם מהני או לא מהני ואי מוקי לה כדפי' רבינו ברוך אם כן הוי פלוגתייהו אי לקי או לא לקי אמנם לפי דעת מוהר"ש יפה תקשי שפיר דאמאי ל"ק דפליגי בהכי אי מהני או לא מהני אמנם אחר העיון קצת נראה דאין שחר לדברי מהור"י הלוי משום דאכתי תקשי לן במאי דתריץ בגמ' לא' בהני שינוי דשנינן בין לפי' ראשון שפי' רש"י במאי דקאמר בגמ' אם כן שינוי קונה בין לפי' ב' אם כן ע"כ לא דייק מאי דקאמרי מהני ולא מהני דמשמע דבהא פליגי אלא קאמר דלא נ"מ מידי אלא בהני שינוי דשנינן דלרבא לאו משום קרא אלא מסברא ולאביי משום קרא ואם כן ק' דלפום האי תי' עדיפא מינה הו"ל לתרוצי ולאוקמיה פלוגתייהו אם עבר ופדה בכור אי לקי או לא לקי וכיון שכן הדרן לדמעיקרא דמינה לא תברא למוהר"ש יפה דמאי דיתורץ לקושית רבינו ברוך יתורץ להא נמי אמנם הדבר הקשה אלי הוא דכפי דעתו תקשי לרבא ממתניתין דשחיטת חולין דקתני מתני' השוחט בשבת אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה ובעי לאוקו' בגמ' במזיד ור"מ היא ואמאי נימא כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני ואין כאן שחיטה והשחיטה פסולה. אחר זמן רב ראיתי למוהרשד"ם [[שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קטו#|חי"ד סימן קט"ו]] שהקשה כן וז"ל עוד ק"ל דתנן במסכת חולין השוחט כו' וכתב הר"ן ודוקא בשוגג או אפי' במזיד ובצינעא כו' והתוס' כתבו דאפי' בפרהסיא שחיטתו כשירה שאינו נעשה משומד אלא משחיטה ראשונה ואילך כו' עד ה"נ אני אומר כיון דא"ר לא תשחוט בשבת אם כן לימא דלא מהני השחיטה כלל והרי נבלה דשחיטה אין כאן עכת"ד יע"ש ותו ק' לדעת מוהר"ש יפה דתקשי ליה מה שהקשה הרב שה"ג ס"פ משילין וז"ל מיהו ק' דברי רבא שכתב כאן פ' מרובה וכן משמע מדבריו בפ' השואל דמדאורייתא איסור מקח וממכר באותו מעשה שעשה בשבת אפי' הכי מהני כו' ואלו במס' תמורה ס"ל לרבא דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני עכ"ד יע"ש וכיון שכן ק' דהיאך הכריע מוהר"ש יפה דפסק רבינו כאביי הא בלא"ה ק' כל הני וכדכתיבנא אשר על כן נראה לי לחלק ולומר כדי ליישב כל מה שהקשינו ומינה דהכרע מוהר"ש יפה לא קיימא באפין והוא זה דע"כ לא קאמר רבא דלא מהני אלא היכא דהמעשה עצמו הוא האיסור כגון לאו דגזילה דהוה מקשינן מינה לרבא וכן תמורה דמקשי' מינה לרבא דהתמורה עצמה היא האיסור מה שאין כן הכא דהמעשה עצמו דהיינו כתיבת הגט או שחיטת הבהמה או מכירה וכל הני דהמעשה עצמו אינו אסור ויומא הוא דקא גרים אז כ"ע מודו דמהני ומעתה נתיישב הכל ואין הכרע דרבינו פוסק כאביי כמ"ש מוהר"ש יפה אחר זמן ראיתי להרב בני חיי י"ד סימן של"ד ד"ע ע"ב שחילק כמ"ש יע"ש: עוד ראיתי להרב בעל ש"ך ח' חה"מ סימן ר"ח שרצה ליישב לקו' הרב בעל שה"ג דע"כ לא אמרי' דלא מהני אלא בגזילה ודכוותיה דאי אפשר לעשות המעשה אלא בהעברת הלאו משא"כ הכא גבי שבת דהא אפשר לעשות בהיתר דהיינו שימכרנו בחול משום הכי אמרי' דמהני ומעתה נתיישב מה שהק' מוהרשד"ם ז"ל ואין מקום להכרע מוהר"ש יפה: עוד ראיתי להרב מוהריט"ץ סי' י"ז שתי' לקושית הרב בעל שה"ג ומינה נתיישב כל מה שהקשינו וז"ל ונ"ל לתרץ דהיכא דעבד איסורא כגון מוכר בשבת או קונה בי"ט אי חשבינן ליה איסורא ליכא מאן דפליג דמעשיו קיימין כמ"ש הירושלמי והביאו הרי"ף פרק משילין וטעמא משום דאפי' נימא דלא מהני לא פלטינן ליה מאיסורא ואיסורא כדקאי קאי ולא פקע מיניה ומשום הכי אמרי' דמהני ומעשיו קיימין אבל מאי דסבר רבא דלא מהני הוי כשהדבר ההוא שעשה מיתקן במה דאמרי' ליה דלא מהני עכת"ד וכן תי' מוהרימ"ט ח"א סי' ס"ט יע"ש ולפי האמור נחה שקטה תמיהת הרב פר"ח בס' מים חיים אדברי התוס' דפסחים פ' תמיד נשחט דף ס"ג ד"ה עובר שכתבו אומר ריב"א דהפסח כשר מדלא שנה עליו הכתוב לעכב ונראה מדבריהם אלו דלא בעינן קרא להכשירו ותמה הפר"ח דהא ליתא דהא קי"ל כרבא דלא מהני ולפי האמור אין כאן תמיהא דריב"א יסבור כחד מהני תי' שכתבנו אך התוס' ז"ל בתמורה נר' דלא ס"ל הכי כלל שהרי הקשה שם בד"ה ורבא וז"ל וא"ת שוחט פסח על החמץ ליפסל י"ל דבירושלמי מצריך קרא להכשיר וקשה צורם אוזן ליתסר וי"ל כו' והשתא מאי קשיא להו משוחט פסח על החמץ ומצור' אזן בכור שאני התם או משום דהמעשה עצמו אינו אסור וחמץ הוא דקא גרים כמ"ש הרב בני חיי או משום כמ"ש הרב ש"ך ז"ל או כמ' שחילק מוהריט"ץ ומוהרימ"ט דשאני שוחט פסח על החמץ וצור' אוזן בכור דאפי' נימא דלא מהני לא פלטינן לי' מאיסורא דאיסורי דעבד עבד ומשום הכי אמרינן דמהני אלא ודאי ס"ל לחלוקי כמ"ש: איברא דתי' מוהריט"ץ ומוהרימ"ט צל"ע דאי כפי חילוקם ז"ל קשה דמאי פריך בגמ' התם בריש תמורה והרי אלמנה לכ"ג דכתיב אלמנה וגרושה לא יקח ותנן כל שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגו' ופי' רש"י אלמא מהני מדקתני יש קדושין דאי לא מהני הולד ממזר ולא תפסי קדושין עכ"ד והשתא מאי קו' ע"כ ל"ק רבא דלא מהני אלא כשהדבר ההוא שעשה מיתקן במאי דאמרי' דלא מהני כגון אונס וכיוצא בהם הכא אפילו דלא אהנו מעשיו ולא תפסי קדושין לא מתוקן לאוי דכבר עבר ובעל ועבר על לאו דאלמנה וגרושה ותו מאן פקע ליה ומשום הכי אמרינן דמהני וחילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרות ואין לומר דהכי פריך דכיון דמשעת קדושין עבר אלאו דלא יקח א"כ בההיא שעתא אי אמרינן דלא מהני ולא תפסי קדושין נמצא מיתקן לאוי ואם כן לרבא נימא דל"מ לתקוני לאוי וכשבעל אח"כ נמצא בועל ערוה והולד ממזר והיכי קתני במתני' דתפסי קדושין הא ליתא דהא רבא גופי' ס"ל בפרק עשרה יוחסין דאם קדש ולא בעל אינו לוקה דהכי אמרינן התם דף ע"ח אביי אמר קדש לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום לא יחלל רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מה טעם קאמר מה טעם לא יקח משום לא יחלל נמצא דלרבא לא עבר אלאו דלא יקח אלא אם כן בעל והלאו תלוי ועומד וכל זמן שלא בעל אמרינן שמא לא יבעול וכ"כ הריטב"א בקדושין דמ"ב דכל זמן שלא בעל אפי' איסורא ליכא יע"ש (ועיין בתוס' פ"ק דמציעא ד"ה דא"ל שכתבו וז"ל דלרבא דאם בעל אחר כך לוקה משום דלא יקח דמשעת קדושין כדמוכח בריש תמורה והיינו מסוגיא דידן הנה נראה בהדיא דס"ל דכל זמן שלא בעל ליכא לאו כלל דאל"ה לא מוכחא מידי ודוק) וכיון שכן בההיא שעתא אפי' נימא דלא מהני לא מיתקן לאוי דאיסורא דעבד עבד ותו מאן פקע ליה איסורא ולדעת הרב מוהריט"ץ ומוהרימ"ט ז"ל מאי פריך וצ"ע כעת. הדרן לדמעיקרא דמדברי התוס' נראה דלא ס"ל הני חילוקין דכתיבנא וכיון שכן יש לתמוה דאמאי לא קשיא להו מתני' דשחיטת חולין וממתני' דמרובה וכמו שהקשה הרב שה"ג והנה לקו' מוהרשד"ם ז"ל שהקשה מההיא דשחיטת חולין דאמאי שחיטתו כשרה ונתעצם הרבה בקו' זו והניחה בצ"ע אחרי המחילה אין כאן קושי' כלל ואשתמיטתיה סוגית הגמרא דפרק כל הבשר דקט"ו דפרכינן התם כעין זה לרב אשי דאמר מנין לבשר וחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ופרכינן אלא מעתה מעשה שבת ליתסרו ומתרצינן אמר קרא כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשי' קדש (כלומר דמעשיה מותרין באכילה ואינם קדש) וכיון שכן כי היכי דחזינן לרב אשי דס"ל דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה והותר' באכילה וכן המבשל משום דאין מעשיה קדש ה"נ לרבא דס"ל דלא מהני בעלמא גבי שבת אית ליה דהשחיטה כשרה דהיא קדש ואין מעשי' קדש ומעתה ה"נ אית לן לתרוצי לקו' הרב שה"ג ומש"ה לא הק' ממנה התוס' דס"ל דכי היכי דחזינן גבי שחיטה ובישול דמעשיהו מועילין דגלי קרא דאין מעשי' קדש ומהני ה"נ בכל איסורי שבת גמרינן מינה דמהני ומש"ה מכירתו מכירה ולא קשי' דרבא אדרבא זה נ"ל ליישב לקו' הרב שה"ג ולדעת התוס' ומינה אין מקום להכרח מוהר"ש יפה כפי סוגיא דפרק כל הבשר ונכון הוא: הכלל העולה ממאי דכתיבנא דרבינו פסק כרבא דאביי ורבא הלכה כרבא כדקי"ל בעלמא וכן נראה שהוא דעת ה"ה ז"ל בפ"א מהלכות גזילה דין ט' וכמ"ש הרב מש"ל ז"ל בה' מלוה דין הנז' וכיון שכן יש לתמ' דהרי פרכינן בריש תמורה לאביי דס"ל דאי עביד מהני והרי פיאה דרחמנא אמר לא תכלה פאת שדך בקוצרך ותנן מצות פיאה להפריש מן הקמ' לא הפריש מן הקמ' יפריש מן העמרי' כו' ר"י אומר אף מפריש מן העיס' תיובת' דאביי אמר לך אביי שאני התם דא"ק תעזוב יתירא ורב' אמר לך יש לך עזיב' אחר' שהיא כזו כו' יע"ש נמצא אם כן מסוגית הגמ' דלרבא לא צרכינן קרא למימר דאם עבר ולקטו יפריש מן העמרים משום דלרבא כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני ובלאו קרא נפקא ולא צרכינן קרא אלא לאביי דאית ליה אי עביד מהני וכדפריך בגמרא ורבא אמר לך כו' וזה ברור ואם כן יש לתמוה דהרי רבינו ז"ל פסק בפ"א מה' מת"ע דין ב' דאם עבר וקצר כל השדה דאינו לוקה משום דהוה ליה לאו הניתק לעשה וזה תימא דהיינו דוקא לאביי דאית ליה דאי עביד מהני אייתר לן קרא דתעזוב לדידיה לומר דיפריש מן העמרים והו"ל לאו הניתק לעשה אבל לרבא הא אמרינן בגמ' דתעזוב יתירא אתא לדרשא אחרינא ומכח סברא דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני הוא דאמרינן דיפריש מן העמרים וכיון שכן הא אמר רבא דאע"ג דלא מהני משום דעבר אמימרא דרחמנא לקי ורבינו דפסק כרבא אמאי כתב דלא לקי ותו דבגמר' גופא קשה מאי קא פריך ורבא אמר לך כו' ומאי קו' אימא דתעזוב יתירא אצטריך כי היכי דלא לילקי דליהוי לאו הניתק לעש' וכמ"ש רבינו ז"ל ואין לומר דרבי' יסבור כדקא ס"ד דתוס' לומר בד"ה אמר דמאי דפריך בגמ' ורבא כו' היינו לסברת ר"י וס"ל דודאי מסברת ת"ק לא פריך מידי לאביי דאיכא למימר דטעמא דת"ק משום דתעזוב לבתר משמע וכדאמרינן גבי שלוח הקן שלח לבתר משמע וא"כ הו"ל לאו הניתק לעשה אלא מסברת ר"י פריך דס"ל דיפריש מן העיסה דהתם ליכא למימר דנתקו לעשה דליכא למימר דלא נתקו הכתוב לעשה אלא להיותו תבן דכוליה קרא בקציר איירי אבל בנעשה עיסה דאיכא שינוי נימא דלא יפריש ותירץ דמתעזוב יתירא דרשינן הכי וכמו שראיתי בספר ידי אליהו שפירש כן ותמה על דברי התוס' ז"ל שפירשו בפי' דקו' הגמ' היא מסברת ת"ק יע"ש דהא ודאי ליתא ופי' זה לא יגהה מזור כלל עד שאני תמיה על התוס' איך הוה ס"ד לפרש כן דהא ליתא מתרי טעמי חדא דאדפריך מינה לרבא דל"ל קרא דתעזוב תיקשי ליה נמי לאביי אליבא דת"ק דס"ל דאינו מפריש מן העיסה א"כ תעזוב יתירה ל"ל הא הו"ל לאו הניתק לעשה ותו דכפי פירוש זה מאי דפריך ורבא אמר לך הכי פריך כיון דאיהו ס"ל דל"מ א"כ ל"ל קרא דתעזוב דאי אתא לומר דיפריש מן העיסה וכדר"י הא מסברא נפקא דכ"מ כו' לא מהני ומשני אמר לך כו' והא ודאי ליתא דאם כן תקשי ליה לרבא מסברת ת"ק דאית ליה דאינו מפריש מן העיסה כדאמרינן פ' אלו הן הלוקין דף ט"ו ע"ב דאמאי הא כ"מ כו' אי עביד לא מהני אלא ודאי דמהא לא קשיא לרבא דאיכא למימר כמ"ש התוס' דהכא מהני לת"ק דס"ל דשינוי קונה וא"כ מיניה דל"ק לרבא אליבא דר"י דל"ל קרא ומאי פריך ורבא כו' אלא ודאי דמאי דפריך בגמ' אליבא דאביי הוא מס' ת"ק ואם כן הדרא קושיא לדוכת' דמאי פריך בגמרא ולרבא תעזוב ל"ל אימא דאיצטריך כי היכי דלא לילקי וכן על רבי' קשיא דהיאך פסק דלא לקי הא לרבא משמע דלקי הן אמת דלרבינו ז"ל לא קשיא דאיכא למימר דכיון דרבינו ז"ל פסק שם כר"י א"כ דמתעזוב יתירא הוא דנפ"ל וכדאמר רבא בפרק הגוזל עצים ואם כן הוי"ל לאו הניתק לעשה ולא לקי והיינו דפסק רבינו דהוי לאו הניתק לעשה אמנם אכתי תקשי דאם כן מאי פריך בגמ' ולרבא כו' נימא דלת"ק נמי אצטריך קרא דתעזוב יתירה לומר דלא לקי לכן נ"ל לומר דס"ל לתלמודא דתעזוב דכתיב בקרא לאחר עבירת הלאו במשמע וכמו שכתב רש"י ז"ל במכות דף ט"ז ע"ב ד"ה תעזוב וז"ל וקא סבר תעזוב לאחר עבירת הלאו משמע לא תכלה ואם כלית תעזוב אותם ועם כל זה פריך לאביי דאית ליה דאי עביד מהני אמאי קתני בברייתא דיפריש מן העמרים הא אע"פ דמשמעותיה לאחר עבירת הלאו מכל מקום הו"ל לאפוקי ממשמעותיה ולאוקמה אדינא דעלמא דאי עביד מהני ומתרצינן שאני התם דכתיב תעזוב יתירא ומשו"ה פריך ורבא כלומר כיון דס"ל לרבא דלא מהני בעלמא א"כ מוקמ' לקרא דתעזוב כמשמעותיה דהיינו לאחר עבירת הלאו ול"ל קרא ודוק אמנם אכתי ק"ק דדומיא דהכי הוה לי' לאקשויי משילוח הקן דתנן בפרק שילוח הקן דמשלח ואינו לוקה ולאביי תקשי דהו"ל לאפוקי קרא דשלח ממשמעותיה ולאוקמא אדינא דעלמא והוה ליה לתרוצי דשאני התם דכתיב תשלח יתירא והדר תקשי לרבא תשלח יתירא למה לי ולתרוצי דאצטריך לדרשא אחרינא ואמאי לא קשייא ליה לתלמודא משילוח הקן וק"ל מפיאה ודוק: ומעתה נשאר לנו לבאר מ"ש רבינו בפ"ג מה' עבודת יה"ך סוף דין ה' וז"ל ואח"כ מערב מדם הפר לתוך דם השעיר ובגמרא פרכינן לאביי מבכור דאמרינן דלא מהני ומתרצינן שאני בכור דכתיב הן בהויתן יהא ורבא האי הן מאי עביד ליה כו' ואביי האי סברא מנ"ל מולקח דם הפר ומדם השעיר ורבא ס"ל כר' יונתן דאמר מזה בפ"ע ומזה בפ"ע כו' ורבינו דפסק דמערבין דם הפר ודם השעיר ע"כ דפסק כאביי דאי כרבא הא אמרינן בגמ' דס"ל כר"י והרי מדברי ה"ה נראה בהדיא דרבינו פוסק כרבא ותו דהיאך פסק התם כאביי הא קי"ל דאביי ורבא הלכה כרבא וכן הקשה הרב בעל שער אפרים סי' ס"ו וקי"ג ונ"ל לומר דרבינו קשיתיה אמאי לא קאמר בגמ' דאיכא בינייהו הא דלאביי הלכה כרבי יאשיה ורבא הלכה כר"י וכמו שהקשה הוא שם לכן הוצרך לומר דלרווחא דמילתא קאמר הכי דרבא ס"ל כרבי יונתן דהא חזינן ליה לרבא בעלמא דס"ל כרבי יונתן כדאמרינן פ' השואל דצ"ה וא"כ ה"נ ודאי דס"ל כרבי יונתן ומשום הכי קאמר דלרבא ל"ק דהא איהו הכי ס"ל בעלמא כרבי יונתן אמנם אה"נ דאפילו כרבי יאשיה מצי קאי האי סברא דרבי יאשיה כרבא והכי אזלא אי לאו קרא דהן הו"א דקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר ע"כ הו"א דזה בפני עצמו וזה בפ"ע ואע"פ דהלכה כרבי יאשיה בעלמא הכא הוה אמינא דזה בפני עצמו וזה בפני עצמו משום דהסברא מבחוץ אי לאו קרא הו"א דעולין מבטלין זה את זה כדאמרינן בעלמא דמדאורייתא חד בתרי בטיל ומשום הכי אצטריך קרא דהן דע"כ גלי דאין עולין מבטלין זה את זה ומעתה הדרא קרא כפשטיה וכרבי יאשיה ודוק ועיין בתוס' גיטין די"ב ד"ה אלא ודוק ועיין בתוס' פ' השולח דל"ח ד"ה גופה ועיין בהרב בעל מש"ל הלכות בכורות פ"ו ועיין מ"ש מרן הכ"מ פ"ג מהלכות מלוה משם הריב"ש ודבריו תמוהים כאשר יראה הרואה ועיין בטור י"ד סי' ש"מ שכתב דהקורע בשבת יצא ידי קריעה והוא ברייתא מפורשת בשבת יע"ש באורך ודוק ועיין מה שהקשה הרב בעל ל"מ בפ"ו מהל' בכורות ומה שתי' הרב בעל פר"ח בספר מים חיים יע"ש שאף לפי' תי' עדיין קש' מ"ש רבי' בפ"י מהל' טומאת צרעת דין א' התולש סימני טומאה כו' בין בתוך הסגר בין בתוך החלט ה"ז עובר בל"ת אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה כיצד היתה בה בהרת בכעדשה ובה שלש שערות לבנות ותלש אחת כו' אינו לוקה שהרי הוא טמא כשהיה כו' עכ"ד ואמאי הא לרבא דקי"ל כותיה אע"ג דלא הועילו מעשיו לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכמו שכן הקשה הרב בעל מוצל מאש סי' נ"ב יעיין שם. ונראה לע"ד לומר בדוחק דלרבינו קשיתיה דאמאי ל"ק דאיכא בינייהו הא בתולש אחת מג' שערות דלאביי כיון דלא אהנו מעשיו דאפילו הכי טמא הוא כיון דנשאר ב' שערות לא לקי ולרבא לקי כיון דעבר אמימרא דרחמנא לכן הוצרך לומר דבהא אפילו רבא מודה דלא לקי דע"כ ל"ק רבא דלקי אלא כגון אונס למאי דס"ד בגמ' דה"ט דלא אהנו מעשיו משום דעבר אמימרא דרחמנא דרחמנא אמר לא יוכל לשלחה אבל אי לא עבר אמימרא דרחמנא כגון שאר גרושין דעלמא אהנו מעשיו ומשום הכי אמרי' דכיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי אע"ג דלא אהנו מעשיו ברם הכא גבי תולש א' מג' שערות דמאי דלא אהנו מעשיו לאו משום דעבר אמימרא דרחמנא דאפי' נתלש מאליו הדין הוא שהוא טמא ומשום הכי לא לקי זה נ"ל ליישב בדוחק לדעת רבינו ודוק אחר זמן רב שכתבתי זה לי עשרים שנה נדפס ובא ס' חזון נחום ושם ראיתי קונטריס מא' המיוחד ה"ה כמוהר"א קארו והעמיק הרחיב בשורש הלזה יעוין שם:<br>''' מעשה חושב''' ''' (רפט) ''' נמצא דלרבא לא עבר אלאו דלא יקח אא"כ בעל כו'. וכ"כ הריטב"א כו'. דכל זמן שלא בעל אפי' איסורא ליכא יע"ש. עיין לקמן פ"ז מהלכות מעילה של הרב המחבר ז"ל העיר מש"ס ערוך סוטה מ"ד ע"א ומדברי התוס' יבמות דף י': ובאמת צ"ע לכאורה דאיך אפשר לומר שאפי' איסור דרבנן ליכא בקדושין לחודייהו והרי מברכין על האירוסין ואי מיירי דבירך הא הוי ברכה לבטלה או עכ"פ גורם ברכה שא"צ והרי לריה"ג אפי' הסח בין תפלה לתפלה חוזר מעורכי המלחמה מה"ט ואי דבלא בירך מיירי א"כ הא איכא נמי איסורא למיעקר תקנת חכמים שתיקנו הברכה וצ"ל דלעולם בשלא בירך מיירי אלא דכיון דעכ"ר הקדושין לא יתקיימו משום דצריך לגרשה א"כ לא איכפת לן במה שאינו מברך עליהם משום דתקנת החכמים לא הוי אלא בקדושין הראוין לנשואין: אבל מ"מ עדיין צ"ע דהא איכא איסורא לשפוך מי בורו ואחרים צריכין לו כדאיתא ביבמות וא"כ ה"נ הרי יש איסור בקדושי אלמנה לכה"ג דהא עכ"ר צריך לגרשה ותאסר גם לכהן הדיוט אולם גם זה יש ליישב דכיון דרצון האלמנה הוא להתקדש לכה"ג א"כ לא דמי זה להאי דיבמות שהרי גם בל"ז יש בידה שלא תנשא לכהן הדיוט ודוק: '''(רצ) ''' ולדעת הרב מוהריט"ץ ומוהרימ"ט ז"ל מאי פריך וצ"ע כעת כו'. לא ידעתי מאי קשיא לי' לרבינו נ"ע דהא י"ל בפשיטות דמה בכך דלאו דלא יחלל א"א לתקן מ"מ אמאי הקדושין תופסין בה כיון דלאו דלא יקח אפשר בתקנה דנימא דלא מהני וניהו דלוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא מ"מ אמאי יחולו הקדושין לרבא דהא בשעת בעילה נגמרו הקדושין להיות עליהם שם איסור אע"ג דמתחלה לא היה שם איסור עליהם דאל"כ הא לא פריך הש"ס מידי אפי' בלא האי דמוהרי"ט הנ"ל וא"כ הא שפיר פריך אמאי חלו הקדושין כשבא לידי חילול ולמה לא נימא דאי עביד לא מהני ולא יתפסו הקדושין ויהיה הולד ממזר משום דאלמנה לכה"ג לאו בת קדושין היא דהא האי לא יקח תלוי וקאי עד שיחלל ואף שעובר עליו משעת הקדושין מ"מ אי נימא דלא מהני הרי נתקן האיסור והו"ל כאילו בעל אלמנה בלא קדושין ומאי איכפת לן במאי דלאו דלא יחלל א"א בתיקון מ"מ הא הלאו דלא יקח אפשר לתקן ואמאי מהני ודוק: ''' (רצא) ''' הא אמר רבא דאע"ג דלא מהני משום דעבר אמימרא דרחמנא לקי ורבינו דפסק כרבא אמאי כתב דלא לקי כו' לכאורה דבכה"ג רבא נמי מודה דלא לקי כיון דחייב בתשלומין דאין לוקה ומשלם ובפשיטות י"ל דהא דס"ל לרבא דלוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דוקא היכא דליכא עליו חיוב תשלומין (וצ"ע בהאי דשינוי קונה בריש תמורה): וי"ל דס"ל לרבינו המחבר ז"ל דהא דקיי"ל דאינו לוקה ומשלם היינו דוקא בגזל וכדומה כגון במשכון שעבר על לאו דלא תבא אל ביתו וגו' והיינו דעבר על הלאו בפועל ממש ואיכא עליו חיוב תשלומי הגזילה או חיוב השבת המשכון דהוא מ"ע בפ"ע אחר העברת הלאו משא"כ במה דאמרינן לרבא אי עביד לא מהני הא לא נתחדש החיוב מטעם שעבר על הלאו אלא דלא אהני לי' מעשיו והוי כאילו לא עביד וא"כ בנ"ד הרי מה שחייב להפריש מן העמרים היינו משום דע"י לקיטתו לא נפטר מחיוב פאה המוטלת עליו מתחילה וא"כ הא התשלומין לא חשיבי רשעה למימר דכיון שחייב להפריש מן העמרים תו אינו לוקה מטעם דהו"ל שתי רשעות דז"א דהא כבר נתחייב בפאה ודוק: {{שולי הגליון}} {{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף