עריכת הדף "
שער המלך/גירושין/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''ה"ז ספק מגורשת כו'.''' כתב הר"ן ז"ל דה"ט דרבינו משום דכיון דקיימא לן דבדרבנן יש ברירה כדאיתא פרק משילין דל"ז משמע דמאי דאמרינן אין ברירה בדאורייתא היינו לחומרא אבל לקול' ודאי לא אמרינן אין ברירה ולפיכך ה"ז ספק מגורשת וכ"כ מרן הכ"מ ומוהרש"ך ז"ל יע"ש וראיתי למוהרש"ל ז"ל בספר יש"ש בפ"ה ד"מ קמא בקונטריס הברירה שהקשה שהרי אשכחן לרבינו דאית ליה דאפילו לקולא אמרינן אין ברירה שהרי פסק דהאחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל כמו שפסק בפי"א מה' שמיטה ויובל ואי מספ"ל מנין לנו להוציא ממון מחזקת בעליו נימא המוציא מחבירו עליו הראיה ותו שהרי רבינו ז"ל פסק פ"ו מהל' בכורות דין יו"ד דהאחין שחלקו אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים פטורים מן המעשר וכרבי יוחנן דאמר הכי פרק טי"ת דבכורות דנ"ו מטעמא דאין ברירה אלמא אפי' לקולא אמרינן אין ברירה עכת"ק יע"ש והנה מה שהקשה מההיא דהאחין שחלקו אשתמיט מיניה סוגיא דריש פרק כל הגט ודבכורות דאמרינן התם למיעבד צריכותא לתרי מימרי דר"י וצריכי דאי אשמעי' שדה משום דלחומרא ופרש"י ז"ל שם ואי אשמועינן שדה הו"א בההיא קאמר ר"י משום דלחומרא אזיל משום ספיקא הרי בהדיא דמשום דמספ"ל לר"י אזיל לחומרא וקאמר דמחזירין זל"ז ביובל וע"כ צ"ל דלא שייך בזה לומר המע"ה משום דאיכא מצות יובל ואע"ג דגבי ספק בכור קי"ל דפטור מפדיון מטעמא דהמע"ה אף ע"ג דאיכא מצוה שאני התם דאיכא פסידא דבעי לאפוקי מיניה חמשה סלעים מספק משא"כ הכא דליכא פסידא כל כך שהרי מחזירין זל"ז ומתחילה ודאי חלקו בשוה והילכך כל כה"ג כיון דאיכא מצוה לא אמרינן המע"ה וכן ראיתי למוהר"ם ן' חביב ז"ל בספר גט פשוט סימן קל"ג סק"ח שתמה עליו כן אלא שכ' שמה שהק' דנימא דהמע"ה לק"מ דקרקע בחזקת בעליה עומדת והקרקע הוא בחזקת היורשים ולא מיקרי יורש מוחזק כנגד יורש כמ"ש הרב כנה"ג ח"מ סימן כ"ה הגהת ב"י אות נ"ה יע"ש והרואה יראה דלא דמי כלל דהתם שאני דמספ"ל אי יורש הוי ונכסים בחזקתן או לא ומשום הכי אמרי' דנכסים בחזקת המח' הן עומדין מה שא"כ הכא שהרי מכיון שחלקו הרי החזיק כל אחד בשלו בודאי בין שנאמר לקוחות הן או יורשים בהא ודאי אמרינן המע"ה וזה פשוט גם מה שהקשה עוד מוהרש"ל מההיא דהאחין שחלקו פטורים ממעשר בהמה הא נמי לע"ד לק"מ שהרי כתב רבינו שם בסוף פרק הנז' וז"ל כל בהמה שהיא ס' אם בת מעשר היא או אינה בת מעשר הרי היא פטורה מן המעשר יע"כ וא"כ מש"ה גבי גט פסק רבינו ז"ל דאין ברירה והוי ס' מגורשת דשמא זו לא היתה ראויה לצאת מעיקרא ונמצא דכתב שלא לשמה אמנם גבי מעשר דקי"ל דכל ס' מעשר בהמה פטורה מן המעשר משום הכי כיון דס"ל לרבינו דאין ברירה הו"ל ספק ופטורה מן המעשר ועיין בפרק משילין דל"ט אמתני' דבור של יחיד מ"ש רש"י שם וכמ"ש הרב ח"ה ז"ל יע"ש שדבריו דחוקים אמנם אי ק"ל הא ק"ל דכפי דעת רבינו ז"ל דכל ספק מעשר בהמה אזלינן לקולא והוא מוכרח ממתני' דבכורות דנ"ח ע"ב וכמ"ש מרן הכ"מ שם וכן איתא בהדייא פ"ק דמציעא ד"ז ואם כן היכי אמרינן התם דנ"ו אההיא דר"י דקאמר אפי' חלקו גדיים כנגד גדיים אין אומרים זה חלקו המגיע לו ואזדא ר"י לטעמיה כו' וצריכי דאי אשמועי' שדה משום דלחומרא אבל הכא דלקולא אימא לא צריכא ופרש"י ז"ל דלקולא למיפטר ממעשר והשתא קשה דאכתי אמאי אצטריך ההיא דר"י דקאמר אפילו חלקו כו' הא מכיון דכבר אשמועינן ר"י גבי שדה דלקוחות הן אפילו תימא משום דמספ"ל אי יש ברירה או אין ברירה הוא דקאמר ואזיל לחומרא מ"מ ממילא שמעינן דאפי' חלקו גדיים כנגד גדיים פטור ממעשר בהמה דכל ס' מעשר ה"ז פטור כדקתני בברייתא התם ולולי פי' רש"י הו"מ למימר דמאי דקאמר בגמ' ואשמועינן שדה משום דלחומרא אין הכונה לומר דמשום ס' הוא דאזיל לחומרא וכמ"ש רש"י ז"ל אלא ה"ק דאי אשמועינן שדה משום דלחומרא כלומר דהו"א דלעולם דס"ל לר"י כמ"ד יש ברירה אלא דמ"מ לחומרא מיהא חייש למ"ד אין ברירה וא"כ גבי מעשר בהמה הו"א דחייב כיון דמן הדין יש ברירה מש"ה אצטריך הא דר"י אמנם לפרש"י ז"ל שפי' דמשום ס' הוא דאזיל לחומרא ק' טובא וכן נמי יש לתמוה על התוס' ז"ל ד"ה והיא שהקשה וז"ל וא"ת לקולא נמי שמעינן לי' דאין ברירה גבי מ"ב דקאמר אפילו חלקו ט' כנגד ט' כו' יע"ש והשתא מאי קו' התם שאני דהא קי"ל דס' מעשר בהמה פטורה ומשום הכי אזיל לקולא משום דמספ"ל אמנם באומר כתוב גט לאשתי לאיזו שארצה אגרש הו"א דס"ל לר"י דהוי ס' מגורשת מש"ה אצטריך לאשמועינן דאף אחרון אינו פסול משום דאין ברירה ויש ליישב דכי אמרינן דס' מ"ב פטור ה"ד כההיא דמתני' דקפץ אחד מן המנויין לתוכו דהו"ל ס' דמציאות דבכל חד וחד מספ"ל אי חייב במעשר או לא ומשום הכי פטור דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ס' משא"כ בספיק' דדינא והילכך היינו דקאמר תלמוד' מאי אשמועינן גבי שדה הו"א משום דאזיל לחומרא כלומר דמספ"ל לר"י הלכה כמאן אי כמ"ד יש ברירה וכסתם מתני' דדמאי או כמ"ד אין ברירה ומשום הכי אזיל לחומרא אבל גבי מעשר דלקולא אימא לא דכיון דמאן דס"ל בעלמא אין בריר' הו"ל עשירי ודאי הו"א דליחייב במעשר מספק קמ"ל אמנם לפום מאי דפסק רבינו ז"ל כמ"ד אין ברירה אלא דס"ל דאפילו למאי דקיימא לן אין ברירה בדאורייתא היינו משום ס' דמספק' ליה מילתא אי חלק זה היה ראוי ליפול לו משעה שמת אביו או חלק זה היה ראוי לאחיו והחליפו והיינו לוקח א"כ הו"ל כספק דמציאות ומשום הכי פי' רבינו דפטור ממעשר בהמה ודו"ק. ועיין בהרב בני יעקב דף קט"ו יע"ש ועל פי דברי הר"ן הללו אשכחנא פתרי למ"ש מרן הב"י ז"ל א"ח סימן תקי"ח על מ"ש רבינו ז"ל פ"ב מה' יו"ט דין ט' וז"ל העומד על המוקצה מעיו"ט כו' צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל ואם לא רשם לא יטול ע"כ והיינו כחכמים דר"א פ' המביא דף ל"ד ע"ב והיינו טעמא משום דאין ברירה כמ"ש רש"י ז"ל שם ורבינו ז"ל גופיה פסק בסוף הלכות עירובין דבדרבנן יש ברירה והצריכו עיון יע"ש ואיבר' דלרבי' ל"ק כל כך דמצינן למימר דרבינו לא מפרש פלוגתא דר"א ורבנן בברירה כדפרש"י ז"ל אלא מפרש פלוגתייהו דרבנן ור"א כדמסיק רבא פ"ק דביצה ד"י ע"ב פלוגתייהו דב"ש וב"ה דחיישינן דלמא מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה וה"נ מצינן למימר דטעמא דרבנן מש"ה הוא דחיישי דלמא מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה וה"נ מצינן למימר דטעמא דרבנן מש"ה הוא דחיישי דלמא מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה וכן ראיתי בשיטה מקובצת למוהר"ב שתמה על דברי רש"י ז"ל שפי' פלוגתייהו דרבנן ור"א דפליגי בברירה דאם כן הויא להו רבנן דלא כהלכת' דהא קי"ל דבדרבנן יש ברירה וכ"כ מוהרש"ל ז"ל בס' יש"ש פ' המביא סי' כ"ג ואם כן מש"ה פסק רבינו כחכמים וכ"כ הפר"ח ז"ל סי' תצ"ה סק"ד והמג"א שם אמנם הדבר הקשה לדעת הרע"ב ז"ל שנמשך אחר שיטת רש"י ז"ל ואעפ"כ כתב דהלכה כחכמים אע"ג דהוא ז"ל פסק בפ"ז דדמאי כמ"ד דבדרבנן יש ברירה וכן הקשה הפר"ח והצריכו עיון והנה אף לדברי הרע"ב ז"ל היינו יכולים ליישב ולומר כלפי מ"ש הרא"ש ז"ל בנדרים פ' השותפין דמ"ו אמאי דאפליגו ראב"י ורבנן בשותפין שנדרו הנאה זה מזה דראב"י ס"ל דמותרין ליכנס לחצר ורבנן סבירא להו דאסורין ליכנס דאין ברירה ואמרינן בגמ' התם אמר ר"י אמר זעירי מחלוקת שאין בה כדי חלוקה אבל יש בה כדי חלוקה ד"ה אסורין ופי' הרא"ש ז"ל שם וז"ל מחלוקת שאין בה כדי חלוקה דכיון דא"א לחלוק אית ליה לראב"י ברירה אבל יש בה כדי חלוקה ד"ה אסור דכיון דאפשר בחלוקה לא סמכינן אברירה עכ"ד יעוין שם וא"כ ה"נ משום הכי כתב הרע"ב דהלכה כחכמים דאמרי עד שירשום דלא סמכינן אברירה שיאמר מכאן אני נוטל כיון שבידו לתקן בשירשום וכי היכי דלראב"י דאית ליה דבדאורייתא יש ברירה מודה דכל שבידו לתקן לא סמכינן אברירה ה"נ למאי דקיימא לן דבדרבנן יש ברירה פליגי חכמים אר"א וסברי דלא סמכינן אברירה וצריך שירשום ואף אם לא רשם וסמיך אבריר' אפילו הכי אסרוהו חכמים שיטול כמ"ש רבינו ז"ל ועשו חיזוק לדבריהם משום דאי אמרת שיטול אתו למיעבד הכי לכתחלה ולסמוך אברירה (ודייק לה רבינו מדקתני וחכמים אומרים עד שירשום משמע דכל שלא רשם לא יטול דאם ל"כ הו"ל למימר וחכמים אומרים צריך שירשום) כך היה נראה ליישב דעת רבינו והרע"ב אמנם הא ודאי ליתא שהרי בפ' קמא דיו"ט פרכינן לב"ה דאמרו זה וזה אני נוטל ולב"ה ל"ל למימר זה וזה אני נוטל לימא מכאן אני נוטל וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן המת בבית כו' והשתא כפי מאי דכתיבנא מאי קו' נימא משום הכי אמרי ב"ה זה וזה אני נוטל משום דלא סמכינן אברירה כיון שבידו לתקן בלא ברירה אלא ודאי דתלמוד' לא ניחא ליה בהכי משום דס"ל דדוקא בדאורייתא לא סמכינן אברירה כל שאפשר לתקן אבל בדרבנן סמכינן אברירה אפי' לכתחלה ודו"ק: '''ואולם''' כפי דברי הר"ן ז"ל הללו שכתבנו צדקו דברי רבינו והרע"ב ז"ל דכיון שהרי כ' הר"ן ז"ל דמאי דקי"ל דבדרבנן יש ברירה אינו אלא משום דבדאורייתא אין בריר' לחומרא דאי בדאורייתא א"ב אפילו לקולא א"כ בדרבנן נמי הול"ל דאין ברירה דמהי תיתי לחלק בהכי אלא ודאי דבדאורייתא אין ברירה לחומרא דהוי' ספק מגורשת ומשו"ה בדרבנן אזלינן לקולא דספק דרבנן אזלינן לקולא וא"כ איכא למימר שפיר דס"ל דע"כ לא אמרו בגמ' פ' משילין דל"ז דהלכה כר' אושעי' דאמר דבדרבנן יש ברירה וחבית מותרת אלא דוקא התם גבי עירוב והולכין בספיקו להקל ואע"ג דעירוב הוי דבר שיש לו מתירין וכל דשיל"מ ספיקו אסור אפילו בדרבנן כדמסיק רב אשי ריש פ"ק דביצה ד"ד הרי כתבו התוס' בעירובין דף מ"ה ע"ב ד"ה ואבע"א דבעירוב הקילו בספיקו אע"ג דהוי דשיל"מ ומשום הכי מסיק התם גבי חבי' דאמרינן בדרבנן יש ברירה ואזלינן לקולא כיון דבדאורייתא אינו אלא לחומרא והוי ס' הו"ל ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא אמנם גבי ההיא דעומד על המוקצה כיון דקיי"ל דבמוקצה אזלינן בספיקו להחמיר כשל תורה דס' מוכן אסור משום דהו"ל דשיל"מ וכדאסיק רב אשי א"כ הדר דינא למאי דקיימ"ל בעלמא דבדאורייתא אין ברירה לחומרא והכא נמי אזלינן בספקו להחמיר כספיקא דאורייתא ומשום הכי אין ברירה ואזלינן לחומרא מש"ה פסקו רבינו והרע"ב ז"ל כחכמים דצריך שירשום ומעתה מתרצתה נמי מה שהקשה בשיטה מקובצת לפירש"י דאם כן הוו חכמים דלא כהלכתא דאפשר דרש"י ז"ל כך הוא דעתו ונמצא דהוו חכמים כהלכתא ודו"ק: ועל פי האמור יש ליישב סוגייא דפ"ק די"ט דפרכינן וב"ה ל"ל למימר זה וזה אני נוטל לימא מכאן אני נוטל וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן המת בבית כו' ומשני הא אתמר עלה אמר ר' אושעיא לטהר את הפתחים כולם מכאן ולהבא מכו"ל אין למפרע לא כלומר וב"ה לית להו ברירה והק' הרב ח"ה בפ' משילין דאכתי מאי תי' הא למסקנא דהתם דל"ז אית ליה לרב אושעי' דבדרבנן יש ברירה וא"כ הדרא קו' לדוכתא דנימא מכאן ולהבא אני נוטל עכת"ד יע"ש וכפי מ"ש ניחא דאפילו ר' אושעיא לא קאמר אלא גבי עירוב אבל במוקצה הדר דינא למאי דקי"ל בדאורייתא אין ברירה כדכתיב כנ"ל: '''ובהכי''' ניחא לי מאי דקשיא לי טובא לפי' רש"י דס"ל דטעמייהו דחכמים משום דאין ברירה דא"כ ע"כ צ"ל דס"ל דאפילו בדרבנן אין ברירה וא"כ קשה דבפרק בכל מערבין דף ל"ז ע"ב אמרינן א"ל רבא לר"ן מאן האי תנא דאפי' בדרבנן אין ברירה דתניא אמר לחמשה הריני מערב כו' אשתיק ולא אמ"ל ולא מידי ופריך בגמ' ולימא ליה תנא דבי איו היא ומשני לא שמיע ליה והשתא לפרש"י ק' דאמאי ל"ק ליה דהך ברייתא חכמים דר"א היא דס"ל דבדרבנן אין ברירה דגבי מתני' לא שייך למימר לא שמיע ליה אכן על פי מ"ש ניחא דמהך מתניתין ליכא למשמע מידי דאפילו בדרבנן כמו גבי עירוב אין ברירה דאיכא למימר דדוקא גבי מוקצה דספיקו אסור הוא דס"ל אין ברירה אבל גבי עירוב דקי"ל ס' דרבנן לקולא ה"נ מודו דיש ברירה וא"כ ההיא ברייתא דקתני גבי עירוב דאין ברירה הוא דקא מבעיי' ליה דמאן תני לה אלא מיהו לדעת רי"ו שכתב מור"ם בהג"ה א"ח סי' הנזכר דפסק כר"א דסגי באומר מכאן אני נוטל וכתב הפר"ח ז"ל שם שטעמו לפסוק כר"א משום דס"ל כפירש"י והר"ן דר"א וחכמים פליגי בברירה דכיון דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה ממילא אידחו חכמים יע"ש משמע דס"ל דכי היכי דקי"ל גבי עירוב דיש בריר' משום דהוי דרבנן ה"נ גבי מוקצה דדא ודא חדא היא ק' טובא סוגי' דפ' בכל מערבין וא"כ אמאי ל"ק דהאי תנא חכמים דר"א הוא דס"ל דאפילו בדרבנן אין ברירה ואף למ"ש התוס' בד"ה אלא איפוך דבעי לאוכוחי בהדי' שם התנא כו' לא כתבו כן אלא לרב יוסף דמש"ה קאמר אלא איפוך משום דבעי לאוכוחי שם התנא אגב אורחיה אבל רבא דקא מבעי' ליה מאן האי תנא כו' פשיטא ודאי דליכא למימר דמאי דבעי מאן האי תנא הוא משום דבעי לאשכוחי שם התנא דמאי נ"מ ותו דאם כן אדמבעי' ליה אההיא ברייתא מאן תנא כו' תיבעי ליה אמתני' דעומד אדם על המוקצה וכעת צ"ע ועיין בהגהות אשרי פ' ר' ישמעאל דף ע"ו שכ' וז"ל והיכא שיש לישראל שותפות נכרי מבטל חלקו כו' משהוברר חלקו של גוי מותר בהנאה ואפילו למאן דלית ליה ברירה הכא יש בריר' דכל איסורי דע"ז דרבנן נינהו כך פירש רשב"ם בשם רש"י ז"ל ע"כ. הנה מ"ש שאיסור ע"ז דרבנן אין דבריו מובנים דהא איסור הנאה בע"ז מדאורייתא הוא דאין לו ביטול כדנפ"ל מושם בסתר כנודע עוד הקשה אלי החכם השלם עצום ורב כמוהר"ר יהודה אשכנזי ה"י מהא דתנן פ' כל הצלמים דף מ"ז אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ ופי' רש"י שם הטעם לפי שאין ברירה ואע"ג דטומאת ע"ז דרבנן בע"ז החמירו כמ"ש הרב תיו"ט שם ואיך כתב משם רש"י דבאיסורי ע"ז דרבנן יש ברירא ולומר דאיסור מטומאה לא ילפינן ובטומאת ע"ז החמירו טפי זה ודאי דוחק וצ"ע כעת: ואגב עיוני ראיתי להתוס' בריש פ' כל הגט ד"ה ולהכי הקשה לרב דאית ליה דליתא למתני' דקתני מתנה אדם על ב' עירובין מדתני איו וע"כ לרב אית ליה לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים דאל"כ ליתא לדאיו ולההי' דהלוקח מקמי מתני' דמי שאחזו ומתני' דעירובין ולר"י נראה דלית ליה לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים מדמוקי לה לההי' דאיו בשכבר בא חכם וע"כ לדידיה ליתא לדאיו דאמר דלרבי יהודה אין ברירה מקמי מתני' דעירובין ומתני' דמי שאחזו דא"ל לר"י ברי' והרי שמעי' ליה לר"י דאפי' לתולה בדעת אחרים ל"ל בריר' דתנן בשקלים ומייתי לה פרק הוציאו לו לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומפ' התם טעמא משום חטאת שמתו בעליה ומשום דלית ליה ברירה והשתא הא לרב דתולה בדעת אחרים א"ל בריר' ולר"י ליתא לדאיו ואפילו בתולה בדעת עצמו יש ברירה וכן הקשה בעירובין דף ל"א ד"ה לא ס"ד יע"ש וראיתי להרב ח"ה שם בעירובין ובגיטין שתמה על דברי התוס' הללו וז"ל לא ידענא מאי קושיא היא לר"י דאין מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים נהי נמי דהך ברייתא דשופרות אתיא כאיו מ"מ ליתא לדאיו ולההיא דהלוקח ולההיא דשופרות דכולהו ברייתות נינהו מקמי הנך מתני' דהכא ודמי שאחזו וברייתא דמרובה יע"ש שהניחו בצ"ע. ואחר המחילה לא צדק בזה כלל שהרב ז"ל חשב דההיא דלא היו שופרות לקיני חובה ברייתא היא ואינה משנה ואשתמיט מיניה מתני' דשקלים דתנן התם פרק ו' מ"ה י"ג שופרות היו במקדש כו' קינים הם תורים וגוזלי עולה הן בני יונה וכולן עולות דברי ר"י ופירש הרע"ב שם וז"ל וכולן עולות אבל המביאין קיני חובה נותנים המעות או העופות ליד כהן ולא היו נותנים מעות לשופר ומפ' טעמא בירושלמי מפני התערובות עכ"ד ומאי דקאמר תלמוד' לא היו כו' מפני התערובות היינו מהך מתני' דתני וכולן עולות ותלמוד' הוא דמפרש טעמא מפני התערובות ולאו ברייתא כמו שחשב הרב וכן מבואר בתוס' ז"ל פרק הוציאו לו ד"ה מ"ש ומעתה שפיר ק"ל וכמובן וזה פשוט. ודע שרבינו ז"ל בפ"ד מה' איסורי מזבח כתב וז"ל י' שותפין שחלקו אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל ט' וכלב אם יש באותם עשרה א' מהם שדמו כדם הכלב מוציאו מן העשרה והשאר מותרים ואם כל אחד ואחד דמיו פחותים מדמי הכלב כולם אסורים והקשה הרב ל"מ ז"ל שם דכיון דרבינו ז"ל פסק דאין ברירה היאך כתב דאם יש אחד מהם שדמיו כדמי הכלב שמוציאו מן העשרה והשאר מותרים ובגמ' לא אמרינן הכי אלא למאן דאית לי' ברירה וכדפריך בגמ' התם מיתיבי ב' שותפים שחלקו כו' שכנגד הכלב אסורים ואי אמרת יש ברירה ליברור חד מינייהו ואהא הוא דתריץ בגמ' הב"ע כגון דטפי דמי הכלב אבל לר"י דפליג אר"א וס"ל דאין ברירה מתניתין דב' שותפין דקתני שכנגד הכלב אסורי' מיתוקמא כפשטא ומשום דאין ברירה ומאי דפריך בגמ' בתרומה דק"ל סתמא וניברור חד מינייהו כו' כבר כתבו התוס' שם דלמאן דאית ליה ברירה פריך דמתוקמא מתני' דלא כותיה יע"ש וכיון שרבינו ז"ל פסק דאין ברירה איך תפס שינוייא דמשני תלמודא דתהם בבכורות למאן דאית לי' בריר' עיקר וכן הקשה מוהרש"ל ז"ל וראיתי להרב זרע אברהם חי"ד דקי"א וקי"ב שרצה לתרץ ולומר דס"ל לרבינו דכל מידי דקאי לחלק והאי לחודיה קאי כי ההיא דעיסה של עיר הנדחת דפ' חלק ואדעת' דהכי נשתתפו כדי שיחלקו כל אחד חלק מבורר לא שייך בזה ברירה דכמאן דפליגא דמיא וברור ועומד הוא ולא שייך בזה אין ברירה בדאורייתא ומשו"ה פסק רבינו בה' אסורי מזבח שמוציאו מן העשרה והשאר מותרים וטעמא משום דחזא דפריך סתמא בתמורה וניברור כו' וה"ט דסמכינן אברירה משום דכולהו מבוררים הם ועדיפי מעיסת עיר הנדחת ועל פי זה יישב מה שפסק רבינו בפ"ד מה' מעשר ב' יעיין שם ושוב הוקשה לו מה שפסק בפ"ו מהל' בכורות דהאחין שחלקו גדיים כנגד גדיים דפטורים ממע"ב משום דאין ברירה אע"ג דכשחלקו גדיים כנגד גדיים הרי מבוררים וקיימי ונימא דיש ברירה וכתב דלא ק"מ דשאני התם דכתיב בכור בניך דומיא דבניך מה בניך בברור לך אף צאנך בברור לך עכת"ד: ולע"ד דבריו לא האירו כלל שהרי רבינו ז"ל פסק בפ"א מהל' תרומות דשותפות הגוי חייבים במעשר משום דאין ברירה אע"ג דהתם האי לחודיה קאי וליחלק קאי והוי ממש כי ההיא דטלאים ותו שהרי מסוגייא דפ' הוציאו לו דנ"ה דגרסינן התם ר"י אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ופרכינן וניברור ד' זוזי ונשדי במיא והנך לישתרו ומתרצינן ר"י לית לי' ברירה דתניא הלוקח יין מבין הכותים כו' ואי כפי דבריו מאי סיעתא מייתי מההיא ברייתא התם שאני דהוי לח בלח ומעורב זה בזה משא"כ התם דכולהו זוזי מבוררים וקיימי גם מההיא סוגייא דפ' מרובה דס"ט נראה דלא ס"ל לחלק בהכי כמו שיר' הרואה גם מההיא סוגיא דעירובין דף ל"ו ע"ב דפרכינן ואכתי לית ליה ברירה לר"י גבי הלוקח והתניא האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ה"ז חלול נראה בהדייא דלא ס"ל לתלמודא לחלק בהכי דאם לא כן לישני דשאני התם דהסלעים מבוררים והאי לחודיה קאי משא"כ גבי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים דהמשקים מעורבים ולא שייך למימר כמאן דפליגא דמיא וכן מההיא סוגיא דבכורות דנ"ט דפריך למאן דאית ליה ברירה ממתני' דב' שותפים משמע דלמאן דלית ליה ברירה א"ש מתניתין אע"ג דהטלאים מבוררים וקיימי וכיון שכן היאך אפשר דרבינו דחה כל הני סוגיי' דכתיבנא מקמי ההיא דפ' חלק דקאמר ר"ח התם ומה גם דמההיא דפ"א דתרומות נראה בהדיא איפכא כדכתיבנא גם מ"ש עוד דמה שפסק רבינו בפ"ד דבכורות דאחין שחלקו גדיים כו' פטורים ממע"ב מטעמא דאין ברירה אע"ג דהם מבוררים ה"ט משום דשאני התם דכתיב ובכור בניך הא נמי ליתא לע"ד דהרי גבי גט פסק רבינו דהוי ס' מגורשת אע"ג דהתם נמי הא כתיב וכתב לה לשמה וכדאמרי' בר"פ כל הגט וצריכא כו' יע"ש וכ"כ התוס' שם ד"ה יתר מכאן בשם ר"י דאפי' למ"ד יש ברירה בעלמא הכא מודה משום דכתיב וכתב לה לשמה והשתא אם איתא דגבי מעשר בהמה ס"ל לרבינו דפטורים משום דכתיב בכור בניך דומיא דבניך ה"נ הא כתיב וכתב לה דמשמע דבשעת כתיבה יהא מבורר לשמה וכדאמרינן בגמ' התם ואמאי פסק דהוי ס' מגורשת ותו דאי כפי דעתו דאע"ג דבעלמא יש ברירה הכא שאני משום דגלי קרא א"כ מאי פריך תלמודא בפ' משילין דף ל"ט ע"ב וסבר ר"ן יש ברירה והתנן האחין והשותפין כשחייבין בקלבון פטורים ממע"ב כו' ואמר ר"ן אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים אין אומרים זהו חלקו כו' ואי כפי דבריו מאי קו' התם שאני דכתיב בכור בניך מה בניך בברור לך אף צאנך בברור לך אבל בעלמא ס"ל לר"ן דיש ברירה אפילו במים המעורבים זה בזה וכדס"ל לרבינו בדבר שהוא ברור ועומד דבעלמא יש ברירה וגבי מעשר אין ברירה משום דגלי קרא אלא ודאי דסבירא לי' לתלמוד' דאי אמרינן יש ברירה קרינן ביה דומיא דבניך דברור לך מיקרי כיון דיש ברירה ומאי דאמרי' בגמ' וצריכי דאי אשמועינן הכא בהא קאמרי' דומיא דבניך אינו ר"ל דאע"ג דבעלמא יש ברירה הכא אין ברירה דהא ליתא דאי אמרינן יש ברירה הוי דומיא דבניך אלא תלמודא ה"ק דאי אשמועינן הכא גבי מעשר הו"א דמש"ה קאמרי' דפטור ממעשר משום דומיא דבניך בעינן וכיון דאנן קי"ל דאין ברירה משום הכי פטור דלא הוי דומיא דבניך (ואי לאו משום דומיא דבניך לא הוה מיפטר אע"ג דאין ברירה ולא ממעיט משום דמה בניך אינו בלקוח כו' משום דלא הוי לקוח ממש דהא ירושה היא) אבל שדה אע"ג דנימא בעלמא אין ברירה הו"א מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ירושה ומתנה לא ואע"ג דאין ברירה מ"מ הא מיהא ירושה מיקרי (והשתא ניחא דהוצרך תלמודא להאריך כ"כ דהכי הו"ל לתלמודא לומר דאי אשמועינן התם כו' אבל שדה לא ואנן ידעינן בודאי דירושה אין מחזירין ביובל ומאי אתא לאשמועינן וכ"כ מוהרש"ל ז"ל בב"ק יע"ש) אמנם אי ס"ל בעלמא דיש ברירה גבי מעשר אית לן לומר דחייבי' וזה מוכרח מההיא סוגייא דפרק משילין ואף התוס' לא כתבו כן אלא גבי גט דכתיב וכתב לה דמשמע דבשעת כתיבה יהא מבורר שיהא לשמה ואע"ג דיש ברירה למפרע מ"מ הא מיהא בשעת כתיבה אכתי לא הוברר וכן מדוקדק בדברי התוס' דפ' כ"ה יע"ש אבל גבי מעשר הויא דומיא דבניך אלא דממ"ש התוס' בפ' כ"ה ד"ה ואי אשמועינן שדה נראה דלא ס"ל כן שהק' וא"ת לקולא נמי שמעינן ליה לר"י דאין ברירה גבי מעשר כו' ותי' וי"ל דמ"מ לא שמעינן גט מינה כדאמר התם דאי איתמר בהא בהא קאמרינן דומיא דבניך מה בניך בברור לך ואי ס"ל כמ"ש דמ"ש בגמ' התם בבכורות ואי אשמועינן בהא בהא קאמרינן דומיא דבניך היינו משום דאין ברירה ואנן בעינן דומיא דבניך שיהא ברור לך אם כן הדרא קושיא לדוכתא ולא תירצו כלום דאכתי אמאי אצטריך ההיא דר"י דאמר אף אחרון אינו פוסל דמההי' דחלקו שמעינן ליה דאין ברירה לקולא דאי יש ברירה קרינן ביה דומיא דבניך וכדכתיבנא אלא ודאי דס"ל דאע"ג דבעלמא יש ברירה גבי מע"ב מודה משום דבעינן דומיא דבניך וכיון שכן תקשי להו ההיא דפרק משילין וכדכתיבנא וצ"ע ואפשר דאף התוס' לא כתבו כן אלא דאי לאו הא דר"י דאף אחרון אינו פוסל הוה טעינה בהכי לומר דשאני התם דכתיב בכור בניך אבל לפי האמת לית לן לחלק בהכי אלא גבי גט וכמ"ש ר"י וכדכתיבנא ומשום הכי לא משני תלמוד' בקוש' הכי בפ' משילין ודו"ק ועל פי האמור הנה מקום אתנו ליישב דברי התוס' שכתבו בפ' מרובה דס"ט ד"ה לעולם כל הנלקט שכתבו וז"ל הקשה הר"י טוביה תקשי דר"י אדר"י דלית לי' לר"י ברירה והאמר ר"י הלכה כסתם משנה וסתם מתניתין דהלוקח כר"מ דאית ליה ברירה ואע"ג דסתמא דצנועי לית ליה ברירה מדקתני כל הנלקט מ"מ תקשי מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא ושמא ר"י היכא דמתני בפי' לא קאמר אין ברירה ובריש כל הגט דקאמר ר"י אף אחרון אינו פוסל שאני התם דכתיב וכתב לה לשמה עכ"ד יע"ש ויש לדקדק בדבריהם טובא במ"ש ואע"ג דהאיכא סתמא כו' מ"מ תקשי מאי אולמיה דהאי סתמא ומאי קושי' נימא דמשום דאיכא תרי סתמי דסתרי משום הכי קאמר ר"י דהאחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל דאזיל לחומרא ומאי האי דק"ל מאי אולמיה וכדקאמר תלמודא בהדייא בריש כל הגט ואי אשמועינן שדה לחומרא פי' רש"י ז"ל וא"נ מספקא ליה אזיל לחומרא ומאי דקאמר ר"י בריש כל הגט אף אחרון אינו פוסל שאני התם דכתיב וכתב לה וכתי' ז"ל ומשום הכי קאמר אין ברירה לקולא ומנא לן לחלק בין היכא דמתנה להיכא דאינו מתנה והיינו מרויחי' בזה מאי דפריך תלמודא התם ס"ס אמאי קאפכת מתני' כו' השתא נמי תקשי דר"י אדר"י דהא אמרת לר"י ל"ת כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט אלמא אית ליה ברירה והאמרינן האחין כו' דלפי תי' קשה דמאי פריך לישני שאני התם דאינו מתנה בפי' דהא למסקנא נמי צרכינן להאי טעמא כי היכי דלא תקשי להו קו' ז"ל והתוס' בפ' כ"ה ד"ה ר"י נרגשו מזה יע"ש אמנם לפי תי' זה דכתיבנא א"ש דמשו"ה פריך תלמודא שפיר למאן דתני כל המתלקט דאם כן לר"י הלכה כסתמא וע"כ אית ליה ברירה אפילו לקולא דהא ליכא סתמי דסתרי כי היכי דנימא מאי אולמי' אמנם כפי מאי דכתיבנא לק"מ דמשו"ה לא תריצו הכי משום דגבי מע"ב אית לי' לר"י דאין ברירה אפילו לקולא דל"מ למימר דשאני התם דכתיב בכור בניך וכדקאמר תלמודא משום דתלמודא ל"ק אלא לצריכותא בעלמא אמנם לפום קושטא דמילתא לית לן לחלק בהכי וכדמוכחא סוגייא דפ' משילין וכדכתיבנא אך ק"ל דמאי קו' הא איכא למימר דר"י ס"ל כשנוייא דשני' בפ"ק דביצה דטעמא דמתני' דקתני עומד ואומר זו"ז אני נוטל משום דב"ה לית להו ברירה ובלטהר את הפתחים מכאן ולהבא הוא דפליגי וא"כ מש"ה ס"ל כסתם מתני' דלית ליה ברירה משום דבית הלל סבירא ליה הכי ואפילו נגד סתם משנה כתב הרא"ש ז"ל דקי"ל כב"ה ועיין בשיורי כנה"ג בכללי התלמוד כלל י"ד וכן מבואר מסוגייא דס"פ מי שהחשיך ועיין בחדושי הריטב"א ז"ל בפרק הא"מ דנ"ד ע"ב ומאי דפריך בגמ' ס"ס אמאי קא מהפכת למתני' כו' ה"ה דהו"מ לשנויי דר"י ס"ל כב"ה דפ"ק דביצה אלא דניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך כמו שכן צ"ל לפי תי' ז"ל האמנם דבריהם צ"ע במ"ש דהיכא שמתנה בפי' ל"ק ר"י דאין ברירה דהן הפך סוגיא דפ' משילין דל"ז ע"ב דגרסינן התם וס' ר"י בדרבנן יש ברירה והתני איו ר"י אומר אין אדם מתנה על ב' דברים כא' כו' ואמרינן וכבר בא חכם הרי דאע"ג דמתנה בפירוש קאמר תלמוד' דר"י לית ליה ברירה ולזה י"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה ואמרינן שהקשו מעין קושיא זו דלר"י ע"כ ליתא לדאיו מקמי מתני' דערובין ודמי שאחזו כיון דלר"י לית לן לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כו' ואם כן מאי פריך לר"י ובדרבנן לית ברירה כו' והתניא איו והא ע"כ לר"י ליתא לדאיו ותי' ושמא משום דבעי לתרוצי לעולם לא תיפוך הק' קו' קלה אע"ג דלר"י ליתא לדאיו וכן תירצו בעירובין דף ל"ו ד"ה לא ס"ד וא"כ היא גופא מצינן למימר למ"ש היכא דודאי הו"מ לשנויי הכי דהא ע"כ ר"י א"ל ברי' במתנה בפירוש אלא דניחא ליה לשנויי לעולם אע"ג דלא דמי כ"כ למה שתירצו התוס' התם כמו שיר' המעיין אלא מיהו הא ק"ל דמאי קושיא נימא דמשו"ה ס"ל לר"י דאין ברירה משום דאיכא תרי סתמי ההיא דצנועין וההיא דפרק כ"ה דקתני יתר על כן כתב לאיזו שארצה פסול ואפי' תימא דבקו' אסיקו אדעתיהו מאי דכתבו בתי' דשאני התם דכתיב וכתב לה מ"מ מהיכא פשיטא להו הכי אדתקשי להו קו' ז"ל ומשום הכי דחי לה לסתמא דהלוקח מקמי תרי סתמי ועיין בס' יבין שמועה כלל ס"ט שצריך לעיין בדבריו לעת הפנאי תו קשה טובא במ"ש ואע"ג דסתמא דצנועים לית ליה ברירה והיכי מוכח הכי דילמא כל המתלקט ל"ק משום דאין פודין במחובר ואפי' תימא דאין פודין במחובר הוא דרבנן וכמ"ש לעיל ד"ה אימא מ"מ כיון דמתני' ס"ל דכל הנלקט מהני משו"ה נקט כל הנלקט ולא כל המתלקט דמדרבנן אין פודין ובשלמא לעיל כתבו שפיר דאין פודין במחובר הוא דרבנן והצנועים היו פודין במחובר כי היכי דלא ליתו לידי תקלה משום דהתם למאי דקאמר תלמודא אימא כל המתלקט קיימינן וכיון דכל הנלקט לא מהני משו"ה הצנועים כי היכי דלא ליתו לידי תקלה היו פודין במחובר וכ"כ הר"ש פרק ה' דמעשר ב' מ"ה יע"ש ברם למסקנא דכל הנלקט מהני להך סתמא מנ"ל דלית ליה ברירה דילמא היינו טעמא משום שאין פודין במחובר ואע"ג דהוא מדרבנן מ"מ הא עדיפא להו למעבד וצ"ע וכן ק' למ"ש בד"ה ה"א וז"ל ולא בעי למימר דלענין ברירה דוקא קאמר ר"א דתרוייהו לית להו ברירה שהרי דבר א' משמע ממש דבר א' וקשה כו' ואמאי לא כתבו דמש"ה ל"ק לענין בריר' קאמר דבר א' משום דהא מנ"ל לר"י כיון דמצינן למימר דצנועים לית ליה דר' דוסא ובהפקר ס"ל כר"י דכל המתלקט נמי מהני דיש ברירה ומאי דקאמרי צנועים כל הנלקט ולא כל המתלקט משום דאין פודין במחובר דכיון דכל הנלקט ס"ל דמהני הכי עדיף להו טפי ואם כן איך קאמר ר"י צנועים ורבי דוסא אמרו ד"א אלא ע"כ דדבר א' דקאמר ר"י אכל הנלקט קאי דתרוייהו ס"ל דכל הנלקט מהני ומשו"ה קאמר אביי אי לאו דאמר ר"י כו' ולא הוה ק"ל מידי מההוא דפ' העור והרוטב אמנם התי' לזה נראה ברור שהתוס' אזלי לשיטתם דלעיל ד"ה כל הנלקט שכתבו משם ר"י ז"ל דכל הנלקט לאו דוקא ממש אחר לקיטה אלא מניח את המעות בעוד שלא נלקטו ואומר כרם זה לכשיהא נלקט יהא מחולל אחר לקיטה כו' יע"ש ואם כן לפי מ"ש השתא דטעמא דאין פודין במחובר הוא משום דמחובר אין דמיו ידועים מה"ט נמי אפי' באומר כרם זה לכשיהא נלקט יהא מחולל אין פודין משום דבעודו במחובר אין דמיו ידועים וע"כ טעמא דצנועים שהיו אומרי' כל הנלקט כו' הוא משום תקנה שלא יכשלו בה כמ"ש הר"ש ודבר זה קיימתיה מסברתי ושוב מצאתי להש"ך ז"ל י"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ב שכתב כמ"ש אלא שכתב שם דלדעת מרן ז"ל אפי' לה"ט נמי פודין במחובר כל שאומר לכשיהא נלקט והרואה יראה מדברי מרן הב"י שם סי' הנזכר שלא כ"כ אלא כתי' הב' שכתב וז"ל ואע"ג דהתוס' והרא"ש ז"ל כתבו דההיא דצנועים משום תקנה הוא דשרי כדי שלא יכשלו ה"נ כו' ועוד דע"כ לא כתבו התוס' אלא בההיא דצנועים שא"א לדעת כמה יאכלו העוברים והשבים ובמחובר אין בקיאין בשומא אבל הפודה פירות כרמו כו' ואומר כל הנלקט ש"ד עכ"ל הנה מבואר מדבריו דס"ל דבההיא דצנועין אפי' באומר לכשיהא נלקט אין פודין אי לאו מטעמא דשלא יכשלו דאל"כ מאי האי דק"ל למרן ואף שהתוס' כו' ואמאי ל"ק דע"כ לא כתבו התוס' אלא למ"ד כל המתלקט דחל החילול בעודו במחובר אבל למ"ד כל הנלקט שלא חל החילול אלא לכשיהא נלקט בהא מודו התוס' גם לתי' הב' שכתב ועוד כו' מודה הוא דבההיא דצנועים שא"א לדעת אפי' באומר לכשיהא נלקט אין פודין אי לאו מטעמא דשלא יכשלו אלא דבפודה כרמו בבת אחת הוא שכתב דש"ד ויש ראיה לזה ממ"ש התוס' ד"ה כל הנלקט וז"ל וא"ת כיון שיש חילול במחובר לקרקע כדמוכח בסמוך למה לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת ותי' כו' ומשמע ודאי שקושי' ז"ל היא נמי למ"ד כל הנלקט דבהא הוא דקיימי ושקלי וטרי בה וכן נראה מדברי הר"ש יע"ש והשתא אם איתא דבאומר לכשילקטו כיון שלא חל הפדיון אלא לאחר לקיטה ש"ד מאי ק"ל למ"ד כל הנלקט נימא דמשו"ה לא היו מחללים את הכרם בבת אחת משום דאין פודין במחובר מדרבנן והכי עדיף להו טפי למימר כל הנלקט אלא ודאי משמע דס"ל דאפי' באומר לכשילקטו אין פודין במחובר והא דצנועים משום תקנה הוו דמהשתא ק"ל שפיר דלמה לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת גם מדברי התוס' הנזכר נראה שיש להוכיח שלא כדעת מרן בתירוץ הב' שכתב דכשמחלל כל הכרם בבת א' לכשילקט ש"ד ומצות פדיי' נטע רבעי לכתחילה כך היא דא"כ קשה דמאי תי' לזה ואי נמי לפי שלא היה מועיל למה שיגדל אחרי כן ואכתי תיקשי להו דלמה לא היו מחללין כל הכרם בבת אחת ושלא יחול החילול אל לכשיהא נלקט כיון דמצות פדיית נטע רבעי בהכי הוא לדעת מרן והיינו מרויחים בזה למה שיגדל אחרי כן וגם כן שלא היו פודין במחובר וצ"ל לדעת מרן שתי' זה לא כתבו אלא למ"ד כל המתלקט וזה ודאי דוחק ועיין בספר עץ החיים למורינו הרב ז"ל סדר קדשים דף מ"ב ע"ב מה שהקשה שם לדעת מרן ז"ל שדבריו אינם מובנים כלל כמו שיראה המעיין ומ"מ ק"ל קצת כיון שלדעת התוס' והר"ש מדרבנן אין פודין במחובר משום דאין דמיו ידועים והצנועים משום תקנה הוא דעבוד כדי שלא יכשלו המתלקטים א"כ מאי ק"ל דלמה לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת הא כיון דמדרבנן אין מחללין משום דאין דמיו ידועים מש"ה לא ניחא להו לחלל כל הכרם בבת א' ודוקא גבי המתלקטים משום דא"א בלא"ה כדי שלא יכשלו היו מחללים אבל לאינהו גופייהו לא ניחא להו למיעבד הכי אלא לכשהן תלושין שדמיו ידועים ומהיותר תימה על הר"ש ז"ל שאחר שכתב דהא דמחללין במחובר גבי צנועים משום תקנה סמוך לזה כתב ומה שלא היו מחללין כל הכרם כו' ואתמהא ואיך שיהיה הדרן לדמעיקרא דכפי זה קושיא מתרצתא היא דמש"ה כתבו התוס' דסתמא דצנועים לית ליה ברירה מדלא קאמר כל המתלקט דאי משום טעמא דאין פודין במחובר באומר כל הנלקט נמי איכא משום פדיי' במחובר ואפי"ה משום תקנה התירו אלא דאכתי ק"ל דכפי מ"ש בד"ה כל וז"ל וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אחר כך וי"ל דמה שהיו יכולין לתקן היו מתקנים אם כן היכי פשיטא להו דסתמא דצנועים לית להו בריר' מדלא תני כל המתלקט הא כיון דכל הנלקט מהני להו משו"ה היו אומרים כל הנלקט ולא כל המתלקט כדי שיהא מועיל למה שיגדל אחרי כן ובשלמא לעיל דקיימי למ"ד כל המתלקט דכל הנלקט לא מהני משום דהוי דבר שאינו ברשותו כתבו שפיר דמה שהיו יכולין לתקן היו מתקנים ואי נמי כיון דמדאורייתא בטיל ברובא ליכא אלא איסורא דרבנן גרידא אבל לפום מאי דמסיק דכל הנלקט מהני לצנועים ליכא למשמע מידי דס"ל אין ברירה מדלא תני כל המתלקט כיון דכל המתלקט אינו מועיל למה שגדל אחרי כן ואיכא איסורא מדרבנן ובכל הנלקט ליכא למיחש למידי הא ודאי כל הנלקט עדיף טפי וכן למ"ש בד"ה הו"א וצ"ע כעת תו ק"ל לפי מ"ש ז"ל דמתני' דצנועין דתני כל הנלקט לית ליה ברירה וא"כ היכי אמרינן התם לקמן אמר רבא אי לאו דאמר ר"י צנועים ור' דוסא אמרו ד"א הו"א מאן תנא צנועים ר"מ היא ואיך אפשר לומר דר"מ הוא הא ר"מ אית ליה ברירה במתני' דהלוקח יין ומתני' דצנועים לית ליה ברירה ויש ליישב בדוחק. וראיתי למוהרש"ך ז"ל ח"א דע"ד ע"ד שהקשה דברי התוס' הללו וז"ל אבל קשה קו' חזקה דהיכי קאמרי אף על גב דמסתמא דצנועים לית ליה ברירה דמשמע דאיכא למימר דטעמא דר"י מש"ה הוא ואתמהא דהא ר"י לית ליה סתמא דצנועים כדמסיק תלמודא דר"י סתמא אחרינא אשכח אם כן איך אפשר לומר דר"י אית ליה דצנועים עכ"ד ולע"ד הדבר ברור ולק"מ דאף על גב דאמרינן בגמרא דר"י סתמא אחרינא אשכח היינו למאי דקתני במתניתין כל הנלקט ובהא הוא דאמרו בגמרא דר"י דחי ליה להך סתמא דפודין דבר שאין ברשותו מקמי אידך סתמא דמסייע ליה קרא אמנם למאי דנפקא מדיוקא דמתניתין דקתני כל הנלקט דמשמע מינה דכל המתלקט לא מהני מטעמא דאין ברירה הא ודאי לא דחי ליה ר"י ואדרבא אית לן למימר דכולהו מודו בהכי דבהא לא אשכחן דפליגי ואפושי פלוגתא לא מפשינן וברור ואיך שיהיה עלה בידינו דכפי מאי דכתיבנא לעיל עלו דברי התוספות ז"ל כהוגן ודלא כהרב זרע אברהם ולעיקר הקו' בדברי רבינו ז"ל ראיתי להמבי"ט ז"ל בספר קרית ספר שכתב שם וז"ל נראה דמדאורייתא כולהו טלאים מותרים דהטלה שכנגד הכלב נתערב ונתבטל מדאורייתא אלא דמדרבנן הוא דאין להם ביטול משום דב"ח חשיבי ולא בטלי ומעתה נתיישבו דברי רבינו ז"ל דמשום הכי פסק דכנגד הכלב מותרים השאר משום דאיהו ז"ל פסק בה' עירובין דבדרבנן יש ברירה ואין ס' שכונת הרב ז"ל ליישב קו' הרב ל"מ ז"ל וכדכתיבנא והנה לכאורה יש להק' על תי' זה מסוגיא דבכורות דלא פרכינן מההיא מתניתין דב' שותפין אלא למאן דאית ליה ברירה ואם איתא תיקשי לכ"ע למאי דק"ל יש ברירה בדרבנן אלא ודאי דס"ל לתלמודא דע"כ לא קי"ל דבדרבנן יש ברירה אלא גבי עירוב וכיוצא וכן גבי מעשר ירק משום דעיקר איסורא אינו אלא מדרבנן מה שא"כ הכא דעיקר איסור' מדאורייתא אלא מדאורייתא נתבטל ורבנן אמרו דאין לו ביטול אז אמרינן אין ברירה ומשו"ה לא פריך אלא לר"א דאית ליה ברירה וכן כתב מוהרש"ל בסוף קונטרס הברירה וכבר ראיתי מי שהקשה עליו כן אמנם הא ודאי לק"מ משום דהתם בבכורות מש"ה לא פריך אלא לר"א משום דלר"י הא שמעינן ליה בפרק משילין דף ל"ז דס"ל דאף בדרבנן אין ברירה ולר"ן נמי דס"ל כר"י גבי מעשר לא מצי לאקשויי דמצינן למימר דר"ן נמי ס"ל כר"י דאף בדרבנן אין ברירה אמנם לפום מאי דקי"ל פ' משילין כר' אושעיה דבדרבנן יש ברירה ע"כ צרכינן למימר דמתני' דב' שותפים כגון דטפי דמי הכלב והשתא ניחא מאי דפריך תלמודא בפשיטות וניברור חד מינייהו וכמו שהקשה התוס' שם ואלו בבכורות לא פריך אלא למ"ד יש ברירה אמנם כפי האמור ניחא דמש"ה התם בתמורה פריך בפשיטות וניברור חד מינייהו כו' לפום מאי דקי"ל הלכתא דבדרבנן יש ברירה אמנם בבכורות לא פריך אלא לר"א. דלר"י הא שמעינן ליה בהדיא דלית ליה אפי' בדרבנן כנ"ל ודוק ומה שיש עוד לעמוד בשורש זה כתבתי בפרק ח' מהלכות עירובין הלכה ז' ע"ש:<br>''' מעשה חושב''' ''' (רפח) ''' כיון דקיי"ל כו' דספק מוכן אסור משום דהו"ל דשיל"מ כו'. א"כ הדר דינא דבדאורייתא אין ברירה לחומרא כו'. במחכ"ת דבריו תמוהים דכיון דדין ברירה הוא ספיקא דדינא אזלינן בדרבנן לקולא אפי' בדשיל"מ וראיה ברורה לזה מדברי הר"ן במכלתין דף ס"ב ע"א גבי האבעיא אי יש מוקצה לחצי שבת דמסיק לקולא אע"ג דלא איפשטא אע"כ דה"ט משום דבספיקא דדינא אפי' בדשיל"מ אזלינן בדרבנן לקולא וכן כתב עוד הר"ן בנדרים דף מ"ו ע"ב בד"ה ולענין הלכה כו' בהאבעיא לענין חליפין דלא איפשטא דלקולא נקטינן דהו"ל ספיקא דרבנן ואמאי הא נדרים הוי דשיל"מ אע"כ דבספיקא דדינא לא אמרינן כן וכמדומה לי שכ"כ הפר"ח בהדיא ועיין מ"ש לעיל בהלכות יו"ט באריכות: ועוד קשה לי לדבריו דהרי שם בשנים שלקחו בהמה בשותפות הא איכא נמי איסור מוקצה משום דינקי מהדדי ואפ"ה לר"א הבהמה מותרת ואע"ג דהמוקצה הוי דשיל"מ ואינו בטל המיעוט שנתגדל ביו"ט בהרוב שיש בהבהמה מקודם יו"ט מ"מ הבהמה מותרת לרב אשי וע"ש:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף