עריכת הדף "
שער המלך/אישות/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טז == '''וכל ''' ''' אלו שטוענין כו' והלכו למדינה אחרת כו'.''' אוקמתא דגמרא שם הב"ע כגון דאמר לה קדשתיך בפני פ' ופ' והלכו למ"ה והיה נר' מדלא קאמר בגמרא עדיפא מינה באומר קדשתיך בפני פ' ופ' והעדים מכחישים אותו משמע לכאורה דס"ל לתלמודא דכל שהעדים מכחישים אותו לא אמרי' שויה אנפשיה ח"ד והוא נמי מותר בקרובותיה הפך ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשוב' והביאה מרן הב"י ז"ל י"ד סי' א' על טבח שאמר על בהמה אחת שלא שחטה ובאו עדים ואמרו שהוא שחטה כתב רשב"א דלכ"ע מותר ולדידיה אסורה משום דשויה אנפשיה חתיכ' דאיסורא ועיין בהרב מש"ל ז"ל בפרקין דין ט"ו וא"כ ק' להרשב"א ז"ל דאמאי ל"ק בגמ' עדיפה מינה אמנם הא ודאי לק"מ דע"כ צריך לאוקמי תלמודא באומר קדשתיך כו' והלכו למדינת הים משום דלעיל אמרינן וצריכא דאי אשמועי' גבי דידיה משום דגברא לא איכפת ליה ומקרי ואמר אבל איהי אי לאו דקים לה בדיבורא לא הוה אמרה וליתסר איהו בקרובותיה קמ"ל והשתא בשלמא אם נאמר דמתניתין מיירי באומר שהלכו עדים למ"ה ניחא שפיר דאשמועי' דלא נימא אי לאו דקים לה בדיבורא לא הוה אמרה והנה אמת שקדשה בפני עדים והלכו למ"ה וליתסר איהו בקרובותיה אמנם אי מתני' מיירי בשהעדים מכחישים אותה א"כ פשיטא ודאי דהוא מותר ותרתי למה לי וכן נמי הא דקאמר שמואל אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ע"כ באומרת קדשתני בפני פ' ופלוני והלכו למ"ה מיירי דאי בשעדי' מכחישים אותה משמע ודאי דאפי' נתן לה גט מעצמו אין כופין אותו ליתן כתובה וא"כ מש"ה הוכרח תלמודא לאוקמא באומר שהלכו למ"ה ודוק. שוב אחר זמן רב באו לידי ת' הרשב"ץ וראיתי לו שם בח"ב סי' רע"ט שהשיב על האשה שאמרה נתקדשתי בפני פ' ופל' והעדים מכחישים אותה דהיא אינה אסורה בקרוביו דלא שוי' אנפשייהו חתיכה דאיסורא אלא באותן עדים והרי הכחישוה והכי מוכח בפ' האו' את"ד יע"ש ונר' שכונתו למה שהקשינו מדלא מייתי עדיפא מינה וכבר כתבנו דאין ראיה כלל ומ"מ מבואר מדבריו דדוקא באומרת נתקדשתי בפני פל' ופ' והעדים מכחישים הוא דלא אמרינן שויה אנפשי' חתיכה דאיסורא משום דתולה איסורא באותן עדים שהרי אין דבר שבערוה פחות מב' ואפי' ב' מודים אמנם בהדיא דטבח דליכא האי טעמא מודה הוא דאמרי' שויה אנפשי' חתיכה דאיסורא אפי' כנגד עדים ומכלל האמור אין מקום למה שהק' הרב מש"ל ז"ל ומוהר"ם די בוטון על מוהריב"ל ז"ל וכמובן: ודע שאני מסתפק בהא דאמרינן שויה אנפשי' ח"ד וכההיא דטבח שכתב הרשב"א ז"ל אי מותר הטבח להאכילו לאחר או נימא דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול כיון דלגבי דידי' איסורא קא יהיב ליה והיה נר' להוכיח ממ"ש התו' ז"ל בסוף נדרים אמתני' דהאומרת טמאה אני לך וז"ל וא"ת טמאה אני לך אמאי לא מהימנ' הא שויתי' נפשה ח"ד כדאמרי' בקדושין היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך כו' ותי' הר' אליעזר דלא מצינו זונה שהיא אסורה לינשא לכהן דודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינה מוזהרת עליו הילכך גם לדבריה אינה אסורה לו כו' וקשה דאכתי תיקשי להו דנהי דאיהי לא עביד איסורא מחמת עצמה אבל הא קא עברה אלפני עור כיון דלפי דבור' נמצא דספי ליה איסורא בידים אלא מוכח דס"ל דאיהי לא קא עברה אלפני עור כיון דלדיד' ליכא איסורא ומצאתי בשיטה מקובצת כ"י למס' נדרים שכתב משם שיטה לא נודעת למי וז"ל ואי קשיא איך תבעל היא לו שהרי היא עשתה את בעלה ח"ד על עצמה ועוברת גם בלפני עור וי"ל דלפני עור ליכא שהרי בע"כ נבעלת לו כו' ע"ש ומתוך האמור נרא' שיש להוכיח מה שיש מן הספק על המונעים עצמם מלהדליק הטוטון בנר של חלב אי שרי להו ליתנן למי שנוהג בו היתר שידליקנו ולא קעבר אלפני עור כיון דלדידיה שרי ועיין בספר משאת משה חי"ד סי' ומתוך דברי השיטה הנז' שכתבנו נראה דאע"ג דלאחר שרי אפי"ה כיון דלגביה דידיה איסורא קא עביד עבר אלפני עור ועיין בהרב מ"צ ח"א סי' ס"ה שנתן טעם לדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דאפי' עדים מכחישים אותו אמרינן שויה אנפשה חתיכה דאיסורא והיינו משום דחשיב כאלו אסרו על עצמו בנדר ואע"ג דבעינן מתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור ה"ד בשאוסרו עליו בדרך התפסה אבל אדם יכול לאסור על עצמו דרך קנס ולומר פתי פת כותי כו' יע"ש ומתוך דבריו נר' ודאי דמותר לטבח להאכילו לאחר ועיין בה"ה ז"ל הלכה ל"א שכתב וז"ל דאפי' אם בא ארוסה אינה מותרת לו בלא גט מן השני שהרי אין עדים מעידים כדבריה וע"ש כנראה שחולק על דברי הרשב"א הללו ודוק:<br>''' מעשה חושב''' ''' (רעא) ''' שיש להוכיח כו'. על המונעים עצמם מלהדליק הטוטין בנר של חלב כו'. ולא קעבר אלפני עור כו'. תמהני דהא האי דנדרים אין לו ענין לספק הזה כלל דהתם באשת כהן שאומרת לבעלה טמאה אני לך עכ"ר דאומרת כן כדי להציל את בעלה מאיסור שהרי היא עצמה אינה מוזהרת לשיטת הר"א הנ"ל. וא"כ הרי באמירה זו שויא אנפשה חד"א שלא להכשיל את בעלה ולא למיספי לי' איסורא ולזה צריך השיטה מקובצת לומר דלפ"ע ליכא בזה כיון שבעכ"ר נבעלת לו ומה תוכל לעשות (והיינו עכ"ר משום דלפני עור אינו כשאר לאוין שעובר בעצמו אלא דתלוי שלא יביא איש אחר לידי מכשול וכיון דבעכ"ר עביד הכי תו אין בו משום לפני עור כיון דהוא באמת אינו רוצה במכשול אלא ע"י ההכרח ונמצא שהוא לא נתן המכשול). משא"כ בספק הזה מה בכך דהוא שוי אנפשיה חד"א מלהדליק בנר של חלב היינו דוקא שלא יהנה הוא מן העשן שנתהוה ע"י נר של חלב אבל לא שוי אנפשיה חד"א משום לפני עור היינו שלא יתן למי שלא שוי אנפשיה חד"א ונוהג בו היתר ולא דמי זה להאי דנדרים הנ"ל דהא התם כיון שהיא אינה מוזהרת וכנ"ל א"כ עכ"ר דהאי דשויא אנפשה חד"א היינו משום לפני עור שלא להכשיל את בעלה בביאה האסורה לו ומשום הכי אי הוה ברצונה היתה עוברת אלפני עור כיון דשויא אנפשה איסור זה דלפני עור אלא דמשום שהוא בעכ"ר לא שייך התם לפ"ע ג"כ וכנ"ל משא"כ הכא: וגם בספיקא דידי' בטבח לפי מאי דס"ד מעיקרא דאינו מטעם נדר. (וכן משמע בפשוטו דאל"כ תהני לי' התרה והפרת הבעל בטמאה אני לך בשלהי נדרים הנ"ל). לא ידעתי איך אפשר לחלק בין לאכול לבין להאכיל כיון דאם באמת אסור אנפשי' א"כ אסור נמי לאחרים וממילא מוזהר בלפני עור משא"כ במי שמחמיר על עצמו מלהדליק הטוטין בנר של חלב דבאמת מותר אלא דהוי אצלו כעין נדר (רצוני דבשלמא בטבח הרי לפי דיבורו שלא שחטה היא נבילה שאיסורה ידוע דנבילה אסורה משא"כ הכא לענין להדליק הטוטין בנר של חלב ניהו דהוא החמיר על עצמו לאסור עליו דבר המותר לו מן הדין ואצלו הוי כעין נדר אבל לאחרים מותר לו להושיט דהם לא נדרו ולא החמירו על עצמן). דפשיטא דאחרים שלא נדרו מותרים בו וא"כ הא ממילא מותר לו להושיט להן: ומיהו מצינו נמי באיסור גמור דלדידי' אסור ומ"מ מותר לו ליתנו לחבירו ואין בו משום לפני עור והוא ערלה בח"ל דמותר לספוקי אהדדי ונמצא דמי שערלת ח"ל בידו שאסור בה מה"ת מ"מ מותר לו לספקה על חבירו ולתתה לו ועיין בר"ן בפ"ק דקדושין דף קכ"א: ודע דהגאון מוהרש"ק בספרו אמונת שמואל כתב דלא שייך לפני עור אלא בלאו שהוא עצמו ג"כ מוזהר עליו אבל לא בלאו שהוא אינו מוזהר עליו ובזה הוא מיישב קושיית העולם אהא דפריך הש"ס על ר' אבהו בפסחים מהא דתניא דלא יושיט כו' ואבר מן החי לבן נח משום לפני עור ומדייק הש"ס הא לכלבים שרי וא"כ קשה לר' אבהו דס"ל דכל לא תאכל איסור הנאה נמי במשמע וע"ש וע"ז מקשין דמאי קושיא היא לר' אבהו דדילמא מיירי הברייתא בטמאה (או במפרכסת) דלישראל שרי ועל זה תירץ הגאון הנ"ל דאי בטמאה איירי א"כ אמאי עובר על לפני עור דכיון דאינו מוזהר על אבר מן החי בטמאה ממילא ליכא כאן תו לפני עור וע"ש וא"כ לפ"ז הא גם קושייתו של הרב המחבר על תירוצו של הר"א הנ"ל ממילא נמי לק"מ משום די"ל דכיון דהיא עצמה אינה מוזהרת בזה וכנ"ל א"כ תו ליכא בזה ג"כ משום לפני עור:<br>''' (אמר ''' עקיבא סופר נ"ה המלה"ד גם אם לא נחזיק בשטת הרב בעל אמונת שמואל אשר כבר השיגו עליה יש לישב קושית הרב בעל שעה"מ על הר"א ז"ל ולדחות ראיתי לפמ"ש הרמב"ן יבמות פ"ד ע"ב דבלאו שאינו שוה בכל ונשים אינן מוזהרות אינן עוברות משום לפ"ע עיי"ש היטב. (ועיין עוד מזה בתשובות זקני הח"ס זצ"ל ח"מ סי' ר"ב) א"כ הכא האשה אינה עוברת משום לפ"ע משא"כ בלאו השוה בכל וז"ב ובחדושי הארכתי בדברי הרמב"ן אלו לישב כמה קושיות ואזכיר בזה שני גרגרים א) מה שתמהו המפרשים על הטור יו"ד סי' ס"ב שכתב דאמ"ה אינו נוהג בטמאה למה הזכיר זאת למאי נ"מ הא בלא"ה אסור משום טמאה ולפ"ד הרמב"ן הנ"ל נ"מ לאשה דיכולה להושיט אמ"ה טמא לב"נ דאיהי לא מפקדא אלפ"ע בכי האי גונא דאמ"ה טמא אינו שוה בכל דלישראל שרי. ב) לישב קושית זקני מאור הגולה רעק"א זצ"ל בחדושיו ליו"ד סי' קפ"א סעיף ו' שהקשה על המתירים לאשה להקיף ראש איש דאמאי לא תהיה אסורה משום לפ"ע עיי"ש היטב ולפ"ד הרמב"ן הנ"ל שהבאתי הדבר פשוט דל"ש בזה גבי נשים לאו דלפ"ע כיון שאינו לאו השוה בכל ועוד הארכתי בכמה ענינים בזה ואכ"מ להאריך ע"כ הגה"ה):<br>''' אלא ''' דבההיא מוכח שהתוס' לא ס"ל הכי מהאי דכתבו במס' ב"מ דף יו"ד ע"ב דמשום לאו דלפני עור לא מקרי ישראל בר חיובא כשאמר לו הכהן צא וקדש לי אשה גרושה וע"ש אלמא דאע"ג דהישראל אינו מוזהר אגרושה מ"מ ס"ל דעובר על לפני עור בזה: וכן משמע נמי בהאי דאמרינן בחולין דאין מזמנין את הנכרי על בני מעיים וע"ש אלמא דאיכא לפני עור אפי' בכה"ג דהא לישראל הרי הבני מעיים מותרים אלא דס"ל שם דלנכרי אסורים ובתשובה להגאבד"ק בערזאן הארכתי בזה ולכאורה מוכח נמי כן ממ"ש התוס' בחגיגה דף י"ג בד"ה אין מוסרין כו' שכתבו שם להקשות תיפוק לי' דהמלמד תורה לנכרי עובר משום לפני עור וע"ש אלא דבתשובה הנ"ל כתבתי שם דאין כאן הוכחה לזה ואכ"מ להאריך בזה ודוק:<br>''' (ערב) ''' מדברי רש"י הללו נראה דס"ל דעד אחד בהכחשת בעל דבר עצמו דהיינו האשה לא מהני כו'. ולא משום טעמא דהכחשת האשה עצמה כו'. תמהני דאיך אפשר לומר כן בדעת רש"י הא לקמן בסוגיין דף ס"ו ע"ב גבי עובדא דסמיא בד"ה מאי לאו כו' אפקה כו' כתב שם רש"י ז"ל וז"ל אפקה הואיל ולא הכחישתו ע"כ הרי דמוכח מזה להדיא דס"ל דאלו הכחישתו היה הסמיא מותר בה דיכול הבעל לסמוך על הכחשתה אלמא דלא ס"ל לרש"י ז"ל כדעת המ"כ שכתב מרן הב"י ז"ל שמביאו רבינו המחבר ז"ל אח"ז בד"ה האמנם תמיה לי כו' דמאי בין בעלה לאינש אחרינא ועיין להלן ודוק:<br>''' (רעג) ''' דע"א שאמר נתנסך יינך ומכחישו כו' דא"נ. נראה דהיינו דוקא לבעה"ב ובני ביתו שמפסידו ממון אבל אחרים לאו כל כמינייהו לסמוך על הכחשה דבעה"ב כו'. לא ידעתי מה בין ב"ב לאחרים אם ב"ב אינם מכחישים להעד דבפשיטות דכי היכי דאין אחרים יכולין לסמוך אהכחשתו דבעה"ב כן בני ביתו נמי אינם יכולים לסמוך עלי' ואפשר לומר דהא דלאחרים אסור היינו משום דלגבי אחרים חשיב הבעה"ב נוגע משא"כ לגבי בני ביתו דאינו נוגע משום דאי לאו דידע דמשקר העד לא היה מכשיל את ב"ב חנם אמנם זה דוחק משום דלפ"ז הא גם לאחרים מותר היכא דיהיב להו היין בחנם ועכ"ר צ"ל דהא דבני ביתו מותרים היינו בשגם הם מכחישים להעד או שנאמן להם הבעה"ב כבי תרי ואולם גם זה דוחק: אבל בעיקר דברי המ"כ הנ"ל אני תמה שהרי אמרינן בסוגיין שם שורך נרבע והלה שותק נאמן ומבואר דדוקא בשותק אבל במכחיש אינו נאמן והרי אפי' אם נרבע באמת כל שלא נרבע בפני ב' עדים הוא מותר להדיוט ואינו אסור אלא לגבוה וא"כ הרי בהכחשת הבעלים מבואר בסוגיא דכשר נמי לגבוה אלמא דההכחשה בעד אחד מהני אפי' לאחריני שהרי הכהנים מותרין להקריב שור זה שהעיד עליו עד אחד שנרבע כל שהבעלים מכחישים אותו וא"כ איך אפשר לומר דס"ל לרש"י ז"ל דהכחשת בע"ד להעד לא מהני לאחריני שזה הוא נגד סוגיא מפורשת ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף