עריכת הדף "
שער המלך/אישות/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לא == '''אמר ''' ''' ע"א מקו' היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי כו'.''' כתב ה"ה ז"ל זה מבואר בסוגיא פרק האומר דאמרינן ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן הנה רש"י ז"ל שם כתב וז"ל עד אחד בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש לה מי מהימן אפי' לא מכחשא ליה איהי כו' הנה מדברי רש"י הללו נראה דס"ל דע"א בהכחשת בעל דבר עצמו דהיינו האשה לא מהני ממה שהוצרך לפרש דמאי דפריך ותסברא ע"א בהכחשה היינו משום דאיכא חד סהדא דמכחיש לי' ולא משום טעמא דהכחשת האשה עצמה דאמרה אלו ב' עבדי כו' וכ"כ מוהר"ם מפאדוה ז"ל סי' ל"ב שזה דעת רש"י ז"ל לפי גיר' זו ומ"ש רש"י אפי' לא מכחשא לי' איהי לאו למימרא דס"ל דהכחשת בעל דבר עצמו עדיפ' מהכחשת ע"א ומ"ש דאיכא חד סהד' דמכחיש ליה רבותא אשמועינן דהא ודאי אין סברא לומר כן דודאי הכחשת בעל דבר גריעה מהכחשת עד אחר דעלמא כיון דנוגע בדבר אלא כונתו ז"ל לומר דבדאיכא הכחשת עד אחר ל"מ אי בעל דבר עצמו מכחיש אותו ג"כ דפשיטא דאינו נאמן אלא אפי' לא מכחשא ליה איהי אלא שותקת אינו נאמן האמנם תמיה לי מילתא טובא דאיך אפשר לומר דהכחשת בע"ד עצמו לא מהני הא מתני' היא בהדיא ע"א אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור ובמס' טהרות פ' השרץ תנן ע"א אומר נטמא והוא אומר לא נטמאתי טהור וכיון דגבי איסורין אמרי' הכי כ"ש גבי אשה דאין דבר שבערוה פחות מב' ולקמן נמי גבי ההיא דחגורה של ריסקייא ביבנה פריך בפשיטות האי ב"ע ה"ד אי דקא מכחיש ליה מי מהימן כו' וכיון שכן קשה למה לא פי' רש"י דעד אחד בהכחשה היינו הכחשת בעל דבר וכן הקשה מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ט"ז והניחו בצ"ע ולע"ד נראה שדעת רש"י ז"ל כדעת המ"כ שכתב מרן הב"י י"ד סי' קכ"ז וז"ל דעד אחד שאמר נתנסך יינך ומכחישו או שאומר איני יודע דאינו נראה דה"ד לב"ה ובני ביתו שמפסידו ממון אבל אחרים לאו כל כמיניה לסמוך על הכחשה דב"ה דעד אחד נאמן באיסורין ע"כ וא"כ מעתה לק"מ מכל הני דוכתי דכתיבנא דמהני הכחשת בעל דבר עצמו דהתם שאני דאינו נאמן לבעל דבר עצמו אבל לאחרים אסור מש"ה הכא פריך ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן כלומר ואינה צריכה גט ומותרת לעלמא הוכרח רש"י ז"ל לומר דהיינו משום דאיכא הכחשת ע"א אבל הכחשת דידה לא מהני למישרה לעלמא ועיין בהרב מח"א הל' עדות סי' י"ד שהקשה לדברי המ"כ מהא דפריך ותסברא עד אחד בהכחשה כו' ולא ק"מ שדעת המ"ך כדעת רש"י שכתבנו ודוק: אך אכתי קשה מהא דפריך רבא לעיל ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך והי' אומרת לא קדשתני כו' דבעי לאוקמא בעד אחד ומיפשט מינה דמקדש בעד א' חוששין לקדושין הרי דאע"ג דהוה ס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקדושין אפי"ה ס"ל דהכחשת האשה מהני למישרה לעלמא וכדקתני מתני' היא מותר' בקרוביו ודוחק לומר דכי אוקמא למתני' בע"א אתרוייהו קאי דהוא אומר קדשתיך ויש לו ע"א והיא אומר' לא קדשתני ויש לה ע"א שלא נתקדשה לו והו"ל הכחש' ע"א ומש"ה היא מותר' בקרוביו והוא אסור בקרובותי' משום דשויה אנפשי' חתיכא דאיסורא דפשטא דשמעתתא ומדברי רש"י ז"ל לא משמע הכי ולכן נראה שאף המ"ך לא כתב כן אלא בשאר איסורים אבל בדבר שבערוה כיון דאין דבר שבערוה פחות מב' אפי' לאחריני שרי ועיין בהרא"ם ז"ל ח"ב סי' ל' מה שכתב ליישב דברי רש"י ז"ל ודוק אך את זה חזיתי להרב הנזכר ז"ל דברים תמוהים בעיני שכתב שם שיש להביא ראיה מדברי התוס' דפ' ב' דכתובות דס"ל דהכחשת בעל דבר מהני וכמ"ש גבי ההיא דתניא ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה הרי זה לא תנשא כו' ואוקמא אביי בעד אחד אומר נתקדשה כו' וכתב התוס' שם ד"ה תרוייהו בפנויה וז"ל לא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות מב' משמע דס"ל דאפי' למ"ד חוששין אינו אלא בששניהם מודים דאי ס"ד דאפי' בהכחשת האשה ס"ל דלא מהני א"כ מאי אפי' ליכא דקאמרי דילמא אביי ס"ל כמ"ד חוששין אלא ע"כ לו' דהתוס' ס"ל דאפי' למ"ד חוששין אינו אלא כשב' מודים אבל כל שהאשה מכחשת לכ"ע אין חוששין ולפיכך גבי עד אחד אומר נתקדשה כו' דע"כ באשה מכחשת קמיירי דאל"כ אמאי לא תצא הא שויה אנפשה ח"ד כתבו דלא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה אם נשאת לא תצא את"ד יעיין שם ואתמהה דאדרבה ממקום שבא יש להוכיח בהפך דאי ס"ל להתוס' דכל שהאשה מכחשת לכ"ע אין חוששין א"כ איך כתבו לא הוה צריך להא דאפי' כו' אם נשאת לא תצא ומאי אם נשאת לא תצא דקאמרי והי"ל לומר דאפי' לכתחילה תנשא ותו דבסמוך ונראה הק' וז"ל אבל תימא אמאי לא תנשא לכתחילה דהוה לן לאוקומי אחזקה הרי מבואר דל"ק להו דתנש' לכתחילה אלא משום דאיכא עד אחד המכחישו דאמרי' אוקי חד לבהדי חד ואוקי אתתא אחזקתה ואם איתא תיקשי להו בפשיטות אפי' אין כאן אלא עד אחד המכחישו דתנשא לכתחילה מטעמא דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא ותו דאי כפי דבריו ז"ל אמאי הוצרכו התוספות למיהב טעמא משום דאין דבר שבערוה ותיקשי להו בפשיטות מטעמא דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא אפי' בשאר איסורים דעלמ' אלא אי איכא למשמע מדברי התוס' איפכ' איכא למשמע דס"ל דהכחשת בעל דבר לא מהני ומשו"ה ל"ק להו דתנשא לכתחילה אלא דאפי"ה ס"ל דאע"ג דהכחשת בעל דבר לא מהני ה"ד לכתחילה מיהא דחיישינן שמא שקורי קא משקר אבל אם נשאת ודאי לא תצא ושוב ראיתי להרב תה"ד סימן רי"ב שרצה להוכיח מסוגיא זו דכתובות דהכחשת בעל דבר לא מהני וכתב שכן יש להוכיח מדברי התוס' שם ומשמע שכוון למ"ש ומהתימא על הרא"ם שהוא הביא תשובה הלזו שם סמוך ונראה איך לא שת לבו שבמקום שהביא הוא ראי' לדבריו הביא הרב תה"ד ראי' להיפך סוף דבר שדבריו צל"ע גם מ"ש עוד וליכא למימר דילמא מתני' בשהאשה מודה קמיירי ואפילו הכי לא תצא משום דההוא עד דקאמר נתקדשה בפניו בלבד הוא דקאמר וקסבר האי תנא המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו כו' הן דברים תמוהים דא"כ אמאי לא תנשא לכתחילה הא מאן דס"ל דאין חוששין משמע דאין חוששין כלל להצריכה גט וכמו שכתב המרדכי והביאו הרב שם:<br>''' וראיתי ''' למוהרימ"ט בח"א סי' הנז' שדחה דברי הרב תה"ד הללו וז"ל ולי נראה דלא קשיא כלל ולא מוכחא מידי דלעולם דמיירי בשהאשה מודה לדברי האם ואפי"ה ליכא למימר דאם נשאת תצא מטעמא דשויה אנפשה חתיכה דאיסור' דכיון שכתבו התוס' דהתם מיירי בעד אומר קרוב לו וע"א קרוב לה אפי' היא מודה לדברי העד שקרוב לה היה אין לחוש כלל לקדושין שהרי לא ראו ב' מעשה הקדושין שזה אומר קרוב לו היו והו"ל מקדש בעד אחד דאין חוששין לקדושין יעויין שם והן דברים תמוהים ולא זכיתי להבינם דא"כ אמאי לא תנשא לכתחילה הא מקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו כלל ואפילו לכתחילה מותרת לינשא בלא גט כדמוכח בהדיא מסוגיא דידן וכמו שכ' המרדכי ומההיא דכתובות משמע דאי ליכא עד אחד המכחישו ל"מ דלא תנשא אלא אפילו אם נשאת תצא ואף לדברי התוס' שכתבו לא הי' צריך להא כו' מ"מ מבואר מדבריהם דסבירא להו דלכתחיל' לא תנשא וכמ"ש וא"כ עכ"ל באחד מב' פנים בההיא אוקמתא דהתם אתיא אליבא דמ"ד דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושין או דההיא דהתם מיירי שהעד האומר שנתקדשה קרוב לה ומעיד שהיו שם עדים אחרים שראו שהי' קרוב לה והלכו למ"ה דנמצא דלפי אותו העד נתקדשה קדושין גמורים וכמ"ש הרב הה"ד שם סמוך ונראה ומעתה הכרח הרב תה"ד במקומו עומד דאי מיירי בשהאשה מודה לדברי העד הא כיון דס"ל דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושין וא"נ בשמודה לדברי העד שנתקדשה קדושין גמורים הא שויתיה אנפשה ח"ד ואפי' אם נשאת תצא ומ"מ אכתי נרא' שיש לדחות ראיית הרב תה"ד שהביא מדברי התוס' הללו על אופן זה דבריית' דהתם לפי אוקמת' זו ס"ל להתוס' ז"ל דע"כ מיירי כשהעד האומר שנתקדשה הוא היה אומר שנתקדשה בפניו בלבד דהו"ל מקדש בעד אחד ואתי' כמ"ד דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו ומיירי נמי בשהאשה מודה לו דאי במכחישתו אפי' לכתחילה תנשא אלא דאפ"ה אם נשאת לא תצא משום דס"ל דהמקדש בעד אחד אפי' למ"ד דחוששין אינו אלא חומרא דרבנן בעלמא דהכי משמע לישנא דחוששין דקאמר ולא קאמר מקודשת ומש"ה כתבו התוס' דלא הי' צריך לה דאפי' כו' אם נשאת לא תצא דאין דבר שבערוה פחות מב' וליכא לאקשויי מנ"ל להתוס' דברייתא מיירי בשאומר שנתקדשה לפניו בלבד ואמאי לא מוקמי בשאומר שנתקדשה קדושין גמורים בב' עדים וכמו שהק' הרא"ם ז"ל (לו ליכא למימר שכתב) דהא לא קשיא דהוכרחו לאוקמא בהכי משום דאי בשאו' שנתקדשה קדושין גמורים ק' דבמאי עסקינן אי במכחשתו אפי' לכתחילה תנשא ואי בשמודה לעד אפי' אם נשאת תצא כנ"ל ודוק:<br>''' כתב ''' הרב תה"ד ז"ל סי' הנז' דאפילו למ"ד דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושין ה"ד כשהעד אומר שלא נתקדשה אלא בפניו בלבד אבל כל שהעד מעיד שנתקדש' בפניו ובפני חבירו כיון שלפי דבריו מקודשת גמורה היא חוששין לדבריו מההיא דא' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה יע"ש ומבואר מדבריו שלא כתב כן אלא בשאין האשה מכחישתו אבל כל שהאשה מכחישתו כבר כתב הוא בראש דבריו דאין חוששין כנ"ל ומיירי נמי בשאין האשה מודה לדברי העד דנתקדשה קדושין גמורים דהא ודאי פשיטא דשויה אנפשה חתיכה דאיסורא ודל מהכא עדים כל שהיא אומרת שנתקדשה בפני עדים והלכו למ"ה היא אסורה כדאמרי' בשמעתין ולזה לא הי' צריך הרב ז"ל להביא עצות מרחוק אלא לא הוצרך לזה אלא בשהאשה שותקת ומסתפקת בדבר. ואנכי הרואה שדבר זה במחלוקת הוא שנוי בין גדולי עולם כי הנה מדברי הריטב"א ז"ל שכתב בשמעתין גבי הא דפריך רבא לעיל אלא לאו בע"א כו' וז"ל ומדלא מפרקינן דהכא במאי עסקינן בשעד אחד מעיד שנתקדשה בפני ב' שמעינן דבהא נמי אין חוששין לו דגזרת הכתוב היא כו' יע"ש ובודאי שכונתו ז"ל לומר דלוקמא במעיד שנתקדשה בפני ב' והבעל אינו זוכר אם היו שם ב' או לא וכמו שיעיין המעיין בדבריו שם ואפ"ה כתב דלא חיישינן גם מדברי הר"ן ז"ל שכתב בפ"ב דכתובות על ההיא דעד אחד אומר נתקדשה מבואר שדעתו ז"ל גם כן כדעת הריטב"א האמנם מדברי רבינו ז"ל שכתב בדין שלפנינו עד אחד אומר מקודשת והיא אומרת לא נתקדשתי ה"ז מותרת משמע שדעתו ז"ל כדעת הרב תה"ד שהרי ע"כ מיירי בע"א אומר שנתקדשה בפני שנים דאל"ה אפי' ב' מודים אינה מקודשת וקיימ"ל כמ"ד אין חוששין לקדושין אפילו ב' מודים כמ"ש רבינו ז"ל פ"ד מה' אלו ואפי' הכי כתב דדוקא כשהיא מכחשת אותו הא כל שהיא שותקת חוששין לדבריו גם מדברי הראב"ד ז"ל שם מבואר שדעתו ז"ל כדעת הרב תה"ד שכתב שם בהשגות וז"ל אבל בא וקבל דבר אמת שאם היתה כו' אלא בשאינה מכחשתו כגון דאמר עד אביה קיבל בה קדושין כו' בזה אמרו דלכתחילה לא תנשא הרי דאפי' בע"א מכחישו ס"ל להראב"ד ז"ל דכל שהיא שותקת לא תנשא לכתחילה גם ה"ה ז"ל כתב שם שכן ג"כ דעת הרמב"ן והרשב"א ולדבריהם אע"פ שהי' מסופקת בדבר כו' אם נשאת לא תצא עכ"ל הרי להקת הנביאים כולם כאחד דס"ל דע"א או' שנתקדש' בפני ב' כל שהיא שותקת חוששין לדבריו ואין להקשות ממ"ש מרן הב"י ז"ל סי' מ"ב אחר שהביא דברי הרב תה"ד כ' ואין נראה לע"ד כלל וכ"כ הרשב"א בתשוב' שאכתוב בסמוך וכפי מ"ש נמצאו דברי הרשב"א ז"ל סותרים ממ"ש ה"ה ז"ל משמו למ"ש בתשוב' דהא ודאי לא קשה מידי כי המעיין בתשובת הרב בעל תה"ד ז"ל יראה כי מעולם לא נסתפק הרב ז"ל אלא בשלא היו אצל המעשה אלא ב' והא' מעיד שנעשה קדושין בפניו ובפני חבירו וחבירו מכחישו בהא ודאי דאיכ' לצדד ולומר דכיון דראובן אינו יכול לקיים עדותו אלא בראיית שמעון א"כ הואיל ושמעון מכחישו נמצא שאין כאן אלא א' והו"ל מקדש בע"א ואפ"ה כתב הרב ז"ל דמ"מ לפי דבריו של זה הרי הן קדושין גמורים אם האמת כדבריו שחבירו משקר וכה"ג כ"ע מודו דחוששין אבל בעד המעיד שנתקדש' בפניו ובפני אחר והלך למ"ה או מת ואין מי שיכחישנו פשיט' ליה ודאי דחוששין לדבריו וכן נמי אם היו שם עדים רבים וא' מעיד שנתקדש' קדושין גמורים בפני עדים והלכו למ"ה אע"פ שחבירו מכחישו חוששין לדבריו וזה מבואר בדבריו למעיין שם וא"כ מה שדחה הרב ז"ל דברי הרב תה"ד אינו אלא בכה"ג דוקא וכמו שדקדק בלשונו הטהור שכתב וז"ל והיכ' דהוו תרי סהדי אצל המעשה כו' ובהא הוא שדחה דברי הרב תה"ד וכתב שאין נרא' כן מדברי הרשב"א והיינו ממ"ש בתשו' וז"ל אותו העד שמעיד שנתקדש' בפניו כיון שאחרים אומרים שלא נתקדשה אין חוששין לו דהו"ל מקדש בע"א הרי דאע"ג דלפי דבריו של אותו העד נתקדשה קדושין גמורים אפי"ה אין חוששין מטעם דכיון דאותו העד אינו יכול לקיים עדותו אלא בראיית אחרי' כל שהאחרים מכחישין אותו נמצא שאין כאן אלא אחד אמנם בעד המעיד שנתקדשה קדושין גמורים בפניו ובפני אחר והלך למ"ה או מת בהא אפי' הרשב"א יודה דחוששין לדבריו אע"ג שחבירו מכחישו כיון דאינו צריך לקיים עדותו בראי' חבירו ואם כן מ"ש ה"ה ז"ל משם הרשב"א ז"ל מיירי בכה"ג ושוב ראיתי להרב כנה"ג ז"ל בהגהת ב"י אות כ"ד שכתב וז"ל לא סתר בעל תה"ד סברא זו אלא במכחישו אבל בשאין חבירו מכחישו לא גם מדברי הרב המחבר ז"ל נראה שלא דחה דברי הרב תה"ד אלא במכחישו אבל מדברי מוהר"י אדרב"י ז"ל בסימן רצ"א מוכח דאפי' בשאינו מכחישו דחה רבינו המחבר דבריו עכ"ל וא"כ לפי מוהר"י אדרבי ז"ל נראה דקשיין דברי הרשב"א ז"ל אהדדי כמ"ש ואולם המעיין בדברי מוהר"י אדרב"י יראה דאפשר לומר שאף הוא ז"ל אזיל ומודה בע"א האומר שנתקדשה בפניו ובפני אחרים והלכו למ"ה דחוששין לדבריו ואפי' בשחבירו מכחישו כיון שאינו צריך לקיים עדותו בראיית חבירו ומה שנסתייע הרב ז"ל מדברי מרן היינו כלפי נדון שלו שלא היו אצל המעשה אלא ב' בלבד וא' העיד שאמר לו קחו דבר זה מידי בעד קדושין והאחר העיד שאמר לו קחו זה בעד קדושין ולא אמר מידי דנמצא דלפי עדות הב' אין כאן קדושין כלל דהו"ל ידים שאינן מוכיחות והלכך אע"ג דאין חבירו מכחישו במעשה הקדושין מ"מ כיון דלפי עדותו אין כאן קדושין כלל ועדות הא' אינו מתקיים אלא בראיית הב' הו"ל מקדש בע"א וכההיא דהרב תה"ד ממש האמנם הדבר הקשה למ"ש מוהרימ"ט בתשו' סי' הנז' וז"ל א"א הרב כתב בתשו' עד אחד המעיד שנתקדשה בפניו ובפני אחר שמת הרי הוא כע"א שאין חוששין לקדושיו וכמ"ש הרשב"א בתשו' כו' יע"ש הנה דבריו ברור מללו דאפילו בשאין חבירו מכחישו לבטל הקדושין אפ"ה כל שאין ב' באים לפנינו ס"ל להרשב"א דאין חוששין לקדושיו דאם כן לפי דבריו ז"ל קשה שדברי הרשב"א סתרי אהדדי ואולי נאמר שאף הרב לא כתב כן אלא באומר שנתקדשה בפניו ובפני אחר שמת כמו שדקדק בדבריו אבל כל שאומר שעודנו חי אלא שהלך למ"ה אף הרשב"א מודה דחוששין לדבריו ויש לחוש שמא למחר הוא בא ויאמר שנתקדשה בפניו ונמצאו בניה ממזרים וכמ"ש הרשב"א באותה תשובה ואף שיש לומר שאף הרשב"א לא כ"כ אלא בנדון שלו שאותו העד אמר במעמד אחרים שנתקדשה בפניו ובפני חבירו אלא דכל שאומר חוץ לב"ד אינו כלום כמ"ש הרשב"א ואהא הוא דכתב הרשב"א ז"ל דחיישינן שמא למחר הוא בא לב"ד כיון שכבר אמר חוץ לב"ד אבל בלא"ה לא חיישינן מ"מ מוהרח"ש בתשו' סי' ט"ו וי"ט הכריח מדבריו דבלא"ה נמי חיישינן וא"כ י"ל שמ"ש ה"ה משם הרשב"א מיירי בע"א אומר שנתקדשה בפניו ובפני חבירו ועודנו חי ועיין בהרב מטה יוסף חא"ה סימן ה' ובס' בתי כהונה סי' א' ובמוהר"ץ אשכנזי סי' קל"ה ודו"ק ומוהרימ"ט בתשו' סי' הנז' הביא ראיה לדברי הרב תה"ד ממ"ש התוס' פ"ב דכתובות ד"ה הנז' שהק' דאמאי לא תנשא לכתחלה דהוה לן לאוקמה אחזקתה ותי' דמיירי כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספ"ל אי קרוב לה אי קרוב לו והנהו סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה וכיון דודאי זרק ליכא חזקה כו' ואכתי קשה דהו"ל מקדש בע"א דאין חוששין לקדושיו כלל אם לא שנאמר דודאי אם לא היו שם כי אם אותם עדים בלבד אז מקרי מקדש בע"א אבל הכא כיון דזרק לה קדושין בפני כמה בני אדם כשמעיד האחד שהוא קרוב לה גם הוא אומר שאחרים ראו כן שהיה קרוב לה ולדברי זה מקודשת גמורה היא א"ד ז"ל ובאמת כי לעין הקורא דבריו אינן אלא מן המתמיהים דמה ענין דברי התוס' לדברי הרב תה"ד ז"ל דהתם שאני דאפילו אי לא אתו הנהו סהדי קמן הרי היא ס' מקודשת כיון שאנו יודעים ע"פ עדים גמורים דזרק לה קדושין אלא דמספ"ל לעדים אם היה קרוב לו או קרוב לה והלכך הו"ל כשאר ספק מקודשת דעלמא ואפילו אם נשאת תצא אלא משום דאיכ' עד אחד דאמר קרוב לו היו הוא דאמרי' תרוייהו בפנויה קא מסהדי אמנם היכ' דאין אנו יודעים שנתקדשה אלא ע"פ אותו העד אע"ג שאומר שנתקדשה בפניו ובפני אחר כל דלא אתו קמן תרי סהדי הו"ל מקדש בע"א ולא חיישינן לה אמנם אחר העיון נראה שיש להליץ בעד הרב ז"ל והיא שהרי כתב מוהר"ם ז"ל בתשו' הובא בהג"מיי סוף סדר נשים דהא דאמרינן בפ' ד' אחין כיצד ס' קדושין ספק קרוב לו כו' לא איירי שראו ב' עדים שזרק לה קדושין ולא ידעו אי קרוב לו או קרוב לה דבכה"ג אין כאן קדושין כלל כיון שלא ראו שהגיע הקדושין לידה או לרשותה ואנן בעינן עדי ראיה וידיעה אלא מיירי באחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה דלפי דברי הא' יש כאן קדושין ודאין כו' יע"ש וכ"כ המרדכי בסוף גיטין וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשו' סי' תש"פ על עדים ששמעו שאמר לאשה התקדשי לי באתרוג זה אבל לא ראו הנתינה ממש אין כאן חשש קדושין כלל ואפילו האתרוג יוצא מתחת ידה דעדות דראיה וידיעה בעינן ממש גם הרב בית שמואל ז"ל סי' ל' ס"ק ט' הביא דברי מהר"ם הללו להלכה בלי חולק גם מוהרימ"ט בסוף התשובה שם רמז לתשו' מהר"ם הלזו יע"ש ומעתה היינו דק"ל למוהרימ"ט ז"ל דהן לו יהי דאיכא עדים קמן שידעו שזרק לה קדושין כל שלא ראו אם היה קרוב לה או לא אין כאן חשש קדושין כלל ונמצא שאין הקידושין מתקיימין אלא על פי ע"א שאומר קרוב לה וא"כ הו"ל מקדש בע"א וניחא ליה דהכא מיירי שמעיד הא' שהיה קרוב לה ושאחרי' ראו כן אלא שהלכו למ"ה ואי קשיא לך א"כ אמאי הוצרכו התוס' לומר דמיירי שאנו יודעים שזרק לה קדושין והי"ל לומר בפשיטות דמיירי כשהעד האחד אומר שזרק הקדוש' בפני כמה בני אדם וראו שהיה קרוב לה אלא שהלכו למ"ה דהא ודאי בורכא היא דאע"ג דלפי עד זה מקודשת גמורה היא מ"מ כיון שאין אנו יודעים שזרק לה קדושין אלא ע"פ עד זה ואיכ' עד אחד המכחישו הו"ל למימר אוקי חד לבהדי חד ואוקי אתתא בחזקת פנויה דמעיקר' ומשו"ה הוצרכו לומר דמיירי בשאנו יודעים בודאי שזרק לה קדושין דהשת' איתרע לה חזקת פנויה זה הנראה ודאי בכונת דבריו ז"ל האמנם אנכי הרואה שדברי מהר"ם לא מילת' פסיקת' היא כמ"ש הרב בית שמואל והן רבי' עתה חולקי' עליו שהרי הרשב"א בחידושי יבמות פרק ד' אחין אההיא דאמרינן התם מתני' בכת אחת כתב וז"ל פי' כת אחת מספ"ל אי קרוב לה אי קרוב לו וכן פי' ר"ת ודחה פרש"י שפירש דהיינו אחד אומר קרוב לו יע"ש גם הריטב"א שם בשיטה כ"י פירש כן וכתב שכן פירש בתוספות הנה מבואר דס"ל להקת הנביאים הללו דלא כמור"ם ומעתה אזדא לה ראית מהרימ"ט שדברי התוס' יש לפרש כפשטן וכמ"ש וכן מבואר כונת דבריהם בחי' הריטב"א שם בכתובות גם מהרימ"ט בח"ב חא"ה סי' מ"ג פירש כן בכונת דבריהם ז"ל ואין נסתר מחמתו יע"ש ודו"ק ומן האמור בזה צ"ל דמ"ש הרשב"א בתשו' דעדות דידיעה וראיה בעינן לא כתב כן אלא כלפי נדון שלו שלא ראו נתינת הקדושין כלל ודוק ואולם אכתי נראה שיש להביא ראיה מדברי התוס' הללו מתחל' דבריהם שהק' דאמאי לא תנשא לכתחלה מטעם דאוקי חד בהדי חד ולא קשי' להו בפשיטות מטעם דהוה ליה מקדש בע"א דאין חוששין לקדושין כלל ואפילו לכתחלה אלא משמע דס"ל דהכא מיירי באומר שנתקדשה בפניו ובפני אחר וכיון דלפי עד זה מקודשת גמורה היא חוששין לדבריו ולא תנשא לכתחילה וכ"כ הרב ח"ה יע"ש ואין להקשות דא"כ מהאי טעמא נמי נימא דאפילו אם נשאת תצא כיון דלפי דברי העד הזה הרי מקודשת גמורה חוששין לדבריו ואמאי כתבו לא הוה צריך להא כו' וי"ל דס"ל דודאי לאפוקי מבעלה ולעשותה ערוה עליו בעינן עדות גמורה דאין דבר שבערוה פחות מב' וראיה מההיא דאשתו שזינתה בעד אחד דאמרינן בשמעתין דלרבא אינו נאמן מטעם דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין חוששין לדברי העד אף ע"ג דאם האמת הוא כדבריו הרי היא אסורה לבעלה דהביאה אוסר' בין בעדים בין שלא בעדים כמ"ש התוספות שם אלא ודאי דלאפוקי מבעלה לעשותה ערוה עליו בעי' ב' ודו"ק ומ"מ אכתי יש לדחות דה"ט דל"ק להו להתוספ' דתנשא לכתחילה מטעם מקדש בע"א משום דאיכא למימר דר"פ סבירא ליה כמ"ד בסוגיא דידן דהמקדש בע"א חוששין לקדושין ומש"ה ל"ק להו אלא מטעם דאוקמא אחזקתה אלא דאפי"ה כתבו לא הוה צריך להא כו' משום דס"ל דאפילו למ"ד חוששין אינו אלא חומרא דרבנן בעלמא לכתחילה להצריכה גט כדמשמע לישנא דחוששין וכמו שדחינו לעיל ראית הרב תה"ד ז"ל ודו"ק ולענין עד אחד המכחיש את חבירו ובעל דבר שותק דבר זה במחלוקת הוא שנוי דלפי דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א שכתב ה"ה כל שהבעל דבר שותק אף על גב דאיכא עד אחד המכחישו לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא האמנם לדעת הר"ן שם ורש"י בשמעתין והתוס' שכתבנו מבואר דס"ל דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא ומותרת לינשא לכתחילה אם לא באחד אומר קרוב לה כו' ומהטעמים שכתבו ז"ל ומוהר"ם ז"ל בהג"ה סי' קכ"ז הביא מחלוקת בזה וכתב וז"ל ואם אין הבעלים מכחישים אותו אע"פ דמכחישו אחר לא מהני מאחר שהבעלים שותקי' ויש מי שכתב דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ונרשם שם שדעת יש מי שכתב הוא חשיב' הרשב"א ז"ל סימן תקמ"ה וכ"כ הרב ש"ך דכן מוכח קצת מדברי הרשב"א ז"ל יע"ש ולכאורה ק' מדברי הרשב"א ז"ל שכתב ה"ה דלכתחילה מיהא לא תנשא ואם כן איך התיר הרשב"א ז"ל שם אפילו לכתחילה וזה ודאי ל"ק דדוקא באיסור א"א החמירו מטעם הסר ממך עקשות פה כדאמרינן בכתובות וראיתי להרב מח"א ז"ל הל' עדות סי' ח' שכתב שיש להביא ראיה לדעת האוסרים ממתני' דסוף פ' ה' דטהרות דקתני ע"א אומר נטמא ועד אחד אומר לא נטמא ברה"י טמא ובריש פ"ג דכריתות תנן א"ל עד אחד אכלת חלב והוא אומר לא אכל ה"ז מביא אשם תלוי משמע דע"א בהכחשה ספקא מיהא הוא א"ד יעיין שם והנה מה שהביא ראיה מההיא דכריתות כבר הרב ש"ך שם ס"ק י"ג נרגש מזה ויישבה ע"פ הירוש' יע"ש וכנראה דאשתמיטתיה מיניה אך מה שהק' מההי' דטהרות הא ודאי קשה טובא ואפשר ליישב ולומר דע"כ לא כתבו ז"ל דעד אחד בהכחשת ע"א לאו כלום הוא אלא דוקא בדאיכא חזקה כגון ע"א אומר נתקדשה וכמבואר מדברי התוס' שכתבנו לעיל וכן גבי יין נסך שכתב מוהר"ם ואיכ' למימר אוקי איתתא ויין אחזקתיה וליכא ריעות' קמן משא"כ גבי ספק טומאה ברשות היחיד דאיכא ריעותא קמן דהיינו השרץ אלא שאנו מסופקים אם נגע בו או לא וכ"כ התוספות ז"ל פרק כשם דכ"ה ד"ה אינו דין דס' טומאה ברה"י הוי כסתירה ע"י קנוי בסוטה דאיכא רגלים לדבר ע"ש וא"נ דס' טומאה ברה"י שאני דגזרת הכתוב דלא אזלינן בתר חזקה ולא ילפינן מיניה לעלמא כמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס דק"ז ע"ב ודו"ק:<br>''' עוד ''' הקשה הרב הנז' בסי' ט' לדברי התוספות דבפ"ד אחין דל"א אוקמוה למתני' דכולן שהיו להן ס' קדושין כשזרק לה קדושין ספק קרוב לה כו' דע"א אומר קרוב לו וע"א אומר קרוב לה ואפי"ה קתני חולצת ולא מתיבמת ואע"ג דבחזקת היתר ליבם עומדת כדקאמר התם אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ע"ש שהניחו בצ"ע ולפי מ"ש לעיל לק"מ דהתוספות מפרשים לההי' דפ' ד' אחין דאמרינן מתני' בכת אחת כפירו' ר"ח שכתב הרשב"א דכת אחת מספ"ל אי קרוב לה הוא או לו ולא בע"א או' קרוב לה דבהא ודאי מתיבמת וכ"כ הרשב"א בכ"י שכן פירשו התוספות ועי"ל דאפילו מפרשים כפירש"י ע"כ לא כתבו התוספות דאמרינן אוקי חד בהדי חד אלא גבי חזקת פנויה דהו"ל חזקה מבוררת דעד עכשיו היתה מותרת לעלמא מה שא"כ חזקת היתר ליבם דחזקה זו אינה מבוררת שהרי כל עוד שהיה אחיו חי אפילו לעלמא אסורה וכשמת כבר נולד הס' מקודם והילכך חזקה כי האי לא אלימא כולי האי למשרי אפי' לכתחילה ועיין במהרימ"ט ח"א סי' פ"ב שכתב כעין חילוק זה שכתבנו ודו"ק אך הדבר הקשה אלי לשיטת רש"י והתוספות ז"ל דס"ל דהכחשת ע"א מהני אפילו בעל דבר שותק מההיא דלקמן גבי ינאי המלך דקאמר אביי ה"ד אלימא דבי תרי אמרי אשתבאי ובי תרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית כו' אלא לאו בע"א דטעמ' דמכחשו ליה בי תרי הא לא"ה נאמן והשתא קשה דל"ל לאביי לומר דקא מכחשו ליה תרי אפי' בחד נמי עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא אלא מוכרח דכל שהבעל דבר שותק עד אחד בהכחשה חיישינן והנה לדעת רש"י ז"ל שכתב שם דה"ט דלא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ינאי אחזקתיה משום דינאי גופיה לא היה ליה חזקת כשרות מעולם דהנהו תרי דאמרי נשבית אמו הרי הם מעידים שנולד בפיסול נראה דלק"מ דאיכא למימר דע"כ לא כתבו רש"י והר"ן ז"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אלא דוקא בדאיכא חזקה דפנויה שהרי אפילו לאותו עד שאומר נתקדשה הרי הוא מודה דמקודם פנויה היתה ומשו"ה אמרינן אוקי חד להדי חד ואוקי אשה אחזק' פנויה דמעיקרא אבל גבי ההיא דינאי דלא הי"ל חזקת כשרות דמעיקרא לכ"ע עד אחד בהכחשה חיישינן אך אכתי קשה לדעת התו' ז"ל שהרי בשמעתין דחו פירוש רש"י ז"ל וס"ל דחזקת אבהתיה מהני:<br>''' גם ''' בפ"ב דכתובות דכ"ו ע"ב ד"ה דחו פירש רש"י ז"ל ור"א יע"ש ואפי"ה ס"ל ז"ל דעד אחד בהכחשת עד אחר לאו כלום הוא כמ"ש בדף כ"ב ויש ליישב דע"כ לא ס"ל ז"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אלא כשבאו ב' בבת אחת אבל כשבאו ב' בזה אחר זה אף התוס' ז"ל ס"ל דלא חיישינן להכחשת עד אחר כמ"ש בריש פרק אמרו לו משום דאמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' ואין דבריו של אחד במקום ב' וא"כ מש"ה גבי ההיא דינאי כיון שבאו בזה אחר זה שהרי אותו העד שהעיד שנשבית אמו העיד תחלה כדקתני בבריית' ויבוקש הדבר ולא נמצא משום הכי הוכרח אביי לאוקמ' בשבאו ב' והכחישו הא הכחשת עד אחד לא מהני וכן הרב ש"ך ז"ל שם סי' הנז' שכן כ' דעת התוספות ואף למ"ש שם משם הריטב"א ז"ל שכתב הנמוקי יוסף בר"פ האשה רבה דדוקא בעדות דבר שבערוה דבעינן ב' והאמינוהו לעד כב' הוא דאמרינן הכי אבל באיסור דעלמא דסגי בחד כי אתי אחריני ומכחשי הוי הכחשה דידי' כחד לגבי חד יע"ש וא"כ לדעת אביי דס"ל דע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה כשאר איסורים כל שבעל דבר שותק א"כ הו"ל כשאר איסורים דעלמא וא"כ הדרא קו' לדוכתא שהרי דעת הריטב"א ז"ל בחי' לכתובות כדעת הר"ן והתוספות ז"ל שכתבנו וי"ל דהריטב"א ס"ל דהאי דינאי לא הי"ל חזקת כשרות וכתירוץ ר"ת ז"ל כמ"ש בשמעתין דלקמן יע"ש שוב ראיתי להרב כנה"ג חא"ה סי' קט"ו בהגהת ב"י אות כ"ט שהוק' לו כן בפשטא דשמעתתא בההיא דינאי ותי' משם מוהרי"ט בן יעיש ז"ל דהכחשת ע"א ובעל דבר שותק לאו הכחשה היא ולא חילק בין כשבאו בזה אחר זה לב' או בבת אחת וכנראה דס"ל דאפילו בבת אחת נמי ומשו"ה הוכרח הרב ז"ל לומר דהא דאמרינן ותסברא עד א' בהכחשה כו' היינו הכחשת בעל דבר ולפי מ"ש אין צורך לזה דההיא בשבאו ב' בב"א ומהתימה על הרבנים הללו איך אישתמיט מיניהו שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כמ"ש מיהו מה שהקש' הרב כנה"ג לתירוץ הר"ר יו"ט ן' יעיש דאם איתא דע"א בהכחשת עד אחר לא מהני משום דכ"מ שהאמינה תורה אחד הרי כאן ב' א"כ אפי' דמכחשו ליה בי תרי נמי תיקשי ליה לאביי דכיון דהתורה האמינתו כב' הוה לי' כתרי ותרי ומאי חזית דסמכ' אהני יע"ש נראה דקשה ג"כ לתי' ושוב ראיתי דלק"מ ואישתמיט מיניה דברי הנ"י ז"ל שכתב בריש פרק האשה רבה דהא דאמרי' כל מקום שהאמינה תור' עד אחד כו' ה"ד לגבי ע"א אבל אם באו ב' והכחישוהו לא חשיב איהו כתרי לגבי תרי אלא כחד לגבי תרי ודוק: ובמ"ש ה"ה זה מבואר בפרק האומר דאמרינן ותסברא עד אחד בהכחשה כו' ראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקש' עליו דמאי ראי' מייתי הא כל הסוגיא לא מיירי אלא במקדש בע"א בלבד שאומר שנתקדשה בפניו בלבד אבל עד האומר שנתקדשה בפני שנים דבהא איירי ע"כ רבינו ז"ל כמ"ש לעיל ה"נ דאפילו אם האשה מכחישתו לא מהני יע"ש מה שתי' ולדעתי לק"מ וראיית ה"ה ז"ל היא ראי' עצומה דאם איתא דבעד האומר שנתקדשה בפני ב' לא מהני הכחשת האשה א"כ אמאי הוצרכו בגמ' לדחוקי ולומר דצריכה ב' גיטין דקאמר בברייתא כדי לגבות כתובתה קאמר ואמאי לא משני דמיירי ברייתא בעד אחד שאומר שנתקדש' בפני שנים דהשתא צריכה ב' גיטין דקתני ברייתא אתי' כפשטה אלא מוכח ודאי דאפי' בכה"ג נמי ע"א בהכחשה לאו כלום הוא אך ק' למ"ש ה"ה ז"ל ליישב דעת רבינו דס"ל דכל דאיכא עד דמסייע לה גרע טפי ולא תנשא לכתחלה דא"כ קשה דאמאי לא משני בגמ' דברייתא בעד אחד קמיירי ובדאיכ' לדידה נמי עד המסייע לה ומש"ה קתני בברייתא דצריכה שני גיטין ואם נאמר דהתם שאני דאע"ג דאיכ' עד דמסייע לה אפי"ה יש להאמין לדידה טפי כיון שהב' עדים מכחישים זה לזה והוחזק שקרן וכעין זה כתב הרב ח"ה ז"ל שם לענין תרי ותרי יע"ש אם כן קשה דמאי ראי' מייתי ה"ה לדברי רבינו מהא דפריך ותסברא התם שאני דכיון דעדים מכחישים זה לזה גרע טפי ומש"ה הכחשת דידה מהני וכעת צ"ע ודוגמא לדבר ק"ל למ"ש רבינו פי"ב מה' גירושין דין ז"ל זה אומר זו אשתי וזה אומר זו אשתי הרי זו מותרת לכל ואע"פ ששניהם החזיקוה בא"א הואיל וכל אחד מעיד לעצמו אינם נאמנים ע"כ ומשמע מדבריו אלו דס"ל דטעמ' דאינם נאמנים משום דכל אחד מעיד לעצמו אבל אם לא היו עדים מעידים לעצמם אלא שאחד מעיד שהיא אשת ראובן ואחד מעיד שהיא אשת שמעון היתה מוחזקת באשת איש על פיהם ואף על פי שמכחישים זה את זה והאשה גם כן מכחישתו וכן כתב הרב מח"א ז"ל הלכ' הנזכר סימן ו' יע"ש והדבר תמוה דא"כ מאי פריך בגמ' ותסברא עד אחד בהכחש' כו' ומאי קושיא התם שאני דתרווייהו מחזיקים אותה לא"א ומש"ה הכחשתה דידה לא מהני ואף ע"פ שמחזיקים אותה לא"א ע"פ ע"א מ"מ רב אחדבוי ס"ל דחוששין וכבר ראיתי למורינו הרב בספר בתי כהונה סימן א' ד"ג ע"א שדקדק כן מדברי רבינו ונרגש מזה ותי' שכיון דאפילו למ"ד מקדש בע"א חוששין קאמר מתורת חששא ולא להחזיקה בא"א גמורה אמטו להכי הואיל ואיכא ריעותא דמכחישין זה את זה הו"ל תרתי לריעותא וכל כי האי לא חיישינן דהבו דלא להוסיף עליו ורבינו ז"ל מיירי באומר שהיא אשתו כדין וכהלכה שאז אם הם שנים שאחד אומר נתקדשה לזה בפני שנים ואחד אומר לזה דהשתא ליכא רעותא אלא הכחשה חיישינן לה כיון דתרווייהו מחזיקין אותה בא"א א"ד יע"ש ותמהני עליו איך נחה דעתו בזה דאכתי קשה דאמאי דחיק תלמודא לאוקמא בשנויא דחוקה לומר דצריכה ב' גיטין כדי לגבות כתובת' קאמר ואמאי לא אוקמא בפשיטות בע"א ובאומר כל אחד ואחד שנתקדשה בפני ב' אלא ודאי דאפי' בכה"ג לא חיישינן ולכן צ"ל דמ"ש רבינו הואיל וכל אחד מעיד לעצמו לאו דוקא וה"ה בע"א כל דליכא שנים כנ"ל ודו"ק: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף