עריכת הדף "
שערי ישר/ג/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== 2 == תנן בפ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ודי שמעון מתיר, ובירושלמי אמרינן ע"ז ר"ש אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה, ופי' הר"ש דר' שמעון סובר דהידיעה מתרת והרמה אינה מעכבת, דר"ש לטעמי' דכל העומד להרים כמורם דמי, ורבנן סברי דלא אמרינן כמאן דמורם דמי, וכתב הרא"ש דלפי"ז בשאר איסורים דאי"צ הרמה לכו"ע הידיעה גורמת ההיתר וקודם שנודע לכו"ע לא הותר הבאנו דברי' לעיל בפ"י, וכן העלה הש"ך בסי' צ"ט ובסי' ק"ט להלכה, וכן החליט להלכה הפר"ח בסי וק"ט, ונקטו שניהם להלכה שענין זה הוא מה"ת דקודם הידיעה לא בטיל, ומשו"ה כתבו הש"ך וכן הפר"ח דאם נפל לתוך ג' חתיכות של היתר ואח"כ נתחלקו שנים שנים לתוך שתי קדירות, דאם נתחלקו קודם שנודע התערובות שהוא אסור מה"ת דקודם הידיעה לא בטיל האיסור ועכשי' ליכא רוב דשתי קדירות אינן מצטרפות אם אינן של אדם אחד כמש"כ הש"ך בסי' ק"ט והפר"ח שם נקט דלענין רוב לא מהני אף אם הן של אדם אחד יעו"ש. ובפמ"ג סי' ק"ט סקי"ב כתב וז"ל עי' ש"ך וכ"כ הפר"ח, והמ"י כלל ל"ט אות י"ח תמה עלי' בתרתי, א' דעתה שנודע האיסור עכשי' דין יבש ביבש הוי מה לי אם הן בקדירה אחת או ב' קדירות, וכן מ"ש דלא נודע הוי מה"ת וברא"ש הובא בב"י משמע שלא נודע הוי מדרבנן יעו"ש עכ"ל. והנה זה לשון המנה יעקב ומש"כ הש"ך דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא לא ירדתי לסוף דעתו דאיך נתעלם ממנו דברי הראש והובא בב"י בסי' ק"ט שכתב להדיא דאף בלא נודע התערובות עד שנתבשל מתבטל מדאורייתא רק שרבנן החמירו, וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' תש"ל בשם תשו' מהר"מ מרוטנברג עכ"ל. ודברי' נפלאים ממנו הלא הרא"ש מיירי במין במינו דאיכא רוב היתר וליכא ששים דעכשי' ודאי מותר מה"ת דמין במינו גם בלח מותר מה"ת בביטול ברוב, רק מדרבנן אסור אטו אינו מינו, ואף אם לא נתבטל קודם הידיעה תתבטל עכשי' מה"ת רק מדרבנן אסור, ואם נודע התערובות וכבר הותר קודם הבישול גם מדרבנן דיבש ביבש מותר ברוב גם מדרבנן במין במינו אז מותר גם אם נתבשל ונעשה לח, ועל ענין זה כתב הרא"ש דבלא נודע קודם בישול אסור מדרבנן עד ששים, אבל שיהי' גזירת חכמים מיוחדה שלא יותר כל תערובות ע"י ביטול קודם הידיעה, לא נזכר בדברי הרא"ש כלום מזה, והפמ"ג נמשך אחר דברי המ"י בלי עיון במחכ"ת, אח"כ מצאתי בתשו' הגר"ז מלאדי סי' י"ח שדחה ראי' של המנ"י מדברי הרא"ש, רק הוכיח מטעם אחר דמה"ת א"צ לידיעה מסתימת הפוסקים בסי' ק"י בדברים החשובים שאם נאכל אחד מהם הותרו כולם דכתבו שם הרבה פוסקים דמיירי קודם שנודע התערובות, כמש"כ בש"ך סק"א דמשמע דאם הי' דברים המתבטלים הי' מותר מטעם ביטול ברוב ולא איצטריך לטעמי' דכל דפריש. יעו"ש. וראי' זו איני מכיר הלא גם שם מיירי דמשעה שנודע איכא עדיין רוב היתר ובטל עכשי', ע"כ נראין דברי הש"ך והפר"ח מסתברין דמנ"ל לבדות גזירת חכמים חדשה לומר שהידיעה מתרת: וביסוד המקור שהביא הרא"ש להוכיח מדברי ר"ש שהידיעה מתרת, לכאורה קשה דהרי בירושלמי שהביא הרא"ש נאמר דר"ש אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרו הרמתה מקדשתה, ולשון זה אינו על היתר הביטול דעל ענין ההיתר הי' ראוי לומר ידיעתה מתירתה, וכן ראיתי בפני משה שהקשה כן על הר"ש והרא"ש. יעו"ש. אבל באמת דברי הר"ש והרא"ש נכונים דכיון דלענין ההיתר שחל ע"י הביטול באחד ומאה שיופקע דין דימוע לא פליגי רבנן ור"ש ולתרווייהו היתר זה נעשה משעת הידיעה, וכמש"כ לעיל בפ"י להוכיח מסאה המורמת שג"כ אינה מדמעת כלום לפי' הרא"ש, אלא דפליגי בהא שהרמה פועלת להפריד ולסלק את כל ענין קדושת תרומה מהתערובות ולהגביל את ערך הקדושה הזאת שיהי' נמצא רק בהסאה המורמת, דלרבנן הגבלה זו חלה רק משעת הרמה ואילך, ומשו"ה סברי דאם נפל לתוך התערובות עוד סאה תרומה נעשית התערובות מדומע דאף שכבר הותר כח הדמע עכשי' חוזר וניעור דבהצטרף הסאה הראשונה ליכא שיעור אחד ומאה וחשיב כהוכר האיסור כיון דדין דימוע לאסור גם את החולין, הרי זה עדיף בכח האוסר יותר מרוב בשאר איסורים, ור"ש סובר שהידיעה מקדשתה, היינו דמשעה שחל ההיתר של ביטול באחד ומאה ונתחדש הדין של הרמה אז חשוב כמורם כאילו נסתלק מזה, דאף שהיא עדיין בתוכה, אבל כיון שיכול להפריש איזה סאה שירצה, ומה שירים תהי' בסאה ההיא קצת הקדושה שתקנו חכמים הרי סאה זו עפ"י תקנת חז"ל מתקדשת ע"י קדושת סאה התרומה שנפלה ראשונה והיא לעולם כניכרת ומובדלת מן התערובות דהרי בידו להפרידה מן התערובות ומשו"ה אינה שיכת כלום להתערובות, כמו אילו הי' מכירה, וכל דבר שאפשר להכיר ולהוציא מן התערובות אינו פועל כלום לא לאיסור ולא להיתר, וזהו שאמר ר"ש ידיעתה מקדשתה שתחול כח הקדושה רק בסאה שתהי' מורמת ותחשב כאילו ניכרת ונפרדת מן התערובות, ונראה דמה"ט ס"ל לראב"ש דמותר לזר גם לאכול קודם הרמה כמו חלת חו"ל שאוכל ואח"כ מפריש, כמו דאיתא במס' שבת ד' קמ"ב, דכל מה שנשאר ויורם אח"כ היא הסאה המיוחדת והמוקדשת ומשו"ה סובר ר"ש דגם אם נפל עוד סאה קודם הרמה אינה מצטרפת עם סאה הראשונה דחשוב כאילו ניכרת ומופרדת מן התערובות, אף שהיא בתוכה, אבל כח הדין של הרמה עושה כאילו אפשר להכירה ולהוציאה, והנה לכאורה הי' מיסתבר לומר דכיון דטעמי' דר"ש הוא לשיטתי' דסובר כל העומד לזרוק כזרוק דמי, וכ"כ כל העומד להרים כמורם דמי כמש"כ הר"ש והרא"ש, וכ"ז שלא נודע התערובות אינו עומד להרים וא"כ קשה מנין לנו לומר דקודם הידיעה לא חל ההיתר, דילמא לכו"ע חל היתר הביטול משעת נפילה, ופליגי רק בדין שהרמה גורמת דלר"ש הידיעה מקדשת דאז עומד להרים, ורבנן סברי שהרמה מקדשת, אבל באמת מוכח משיטת הש"ס ב"ק ד' ע"ו ע"ב דלענין כל העומד לר"ש אין הידיעה מעכבת כלום, דאיתא שם בהא דסובר ר' שמעון בגונב קדשים שחייב באחריותן, וטבחן דחייב בדו"ה דפריך הש"ס שם מכדי שמעינן לי' לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' היא ומשני' ר"ל בשוחט בעלי מומים בחוץ ופריך לר"ל שחיטה מתרת והלא פדי' מתרת, אישתמיטתי' הא דר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי, ובתוס' שם ד"ה והלא פדי' מתרת הקשו מאי פריך הש"ס והלא פדי' מתרת דילמא כשניפדית איירי שהרי יכול לפדותם אחר שחיטה, ותירצו דסתם גניבה מעשי' בסתר וסתמא דמילתא לא נודע שהיא דהקדש עד שנאכלה דתו לא מיפרקא. יעו"ש. והרי משני בגמ' ע"ז משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי, הרי מוכח מזה דחסרון ידיעה אינו מגרע לר"ש, אלא כיון שמן הדין ראוי לפדות כפדוי דמי, ושם עוד אינו עומד להודע, דסתמא דמילתא כן הוא שתאכל קודם הידיעה כמש"כ בתוס' ומ"מ חשוב לר"ש כפדוי, דהטעם בזה דלר"ש אינו משום דכל שעומד להיות כן חשוב כאילו כבר נעשה דאיך יתכן לומר כן, הלא חסר עוד המעשה, אלא דלר"ש סגי מה שראוי לזריקה ולפדי' להחשיב לאוכל שראוי לאכילה, ולפי"ז דברי הרא"ש מוכרחים דאם נאמר דהביטול חל מעיקרא קודם הידיעה כבר מתחילת הנפילה הוא עומד להרים וכמורם דמי, ומהראוי להיות דאם נפל עוד סאה קודם הידיעה שלא יצטרפו ג"כ, אלא מוכח דקודם הידיעה לא הותר כלל ע"י ביטול וכ"ז שלא הותר לא חלה המצו' להרים ומשו"ה אם נפלה עוד סאה מצטרפים יחד לאסור, והרא"ש לפי פירושו דר"ש לטעמי' משום דכל העומד לזרוק כמו שמפרש הר"ש מוכיח שפיר דהידיעה גורמת ההיתר, דמר"ש נשמע לרבנן בשאר איסורים דלא בעינן הרמה לכו"ע ההיתר תלוי בידיעה: ובשיטת הרמב"ם בפי"ג ה' תרומות ה"ו דפסק דאם ידע בראשונה קודם שנפלה השני' דמפריש סאתים ומותר השאר, וכתב בזה"ל הואיל והי' לה לעלות הרי היא כאילו עלתה. עכ"ל. דהב"ש באהע"ז סי' קכ"ד סק"א כתב דמשמע דפוסק כר' שמעון בכל העומד לזרוק וכל העומד לשרוף כזרוק ושרוף דמי, ובביאורי הגר"א שם הביא מכמה הלכות דלא קיי"ל כר"ש בזה והביא ממה דקיי"ל ופסק הרמב"ם בה' שבת פי"ז י"ב דעושין לחי אף מע"ז הטעון שריפה, וביאר הרב המגיד שם דהא דכתותי מיכתת שיעורי' לא מגרע בלחי אף דבעינן שיעור גובה י' טפחים כיון דסגי בקוים מרוחקים זמ"ז לא איכפת לן מה דחשוב ככתות, אבל לר"ש לא מהני לחי מעצי אשירה כיון דכשרוף דמי חשוב כמאן דליתנה בעולם, וכן הוכיח בס' שער המלך פ"ד מגירושין דלא קיי"ל כר"ש בזה. יעו"ש. דלפי"ז קשה מהא דפסק הרמב"ם בדין זה של דימוע כר' שמעון ולענ"ד נראה דהרמב"ם מפרש שאין דין זה תלוי בשיטת ר' שמעון בכל הש"ס בכל העומד לזרוק וכה"ג אלא דהכא דדין דימוע תלוי עיקרו בדין התערובות, היינו דאם הי' אפשר להכיר את התרומה ודאי דהחולין לא נדמעו ולא נאסרו כלום, סובר ר' שמעון כיון דחז"ל חשבו שהרמה מועלת לחשוב כאילו ניטל התרומה מן התערובות משו"ה משעת הידיעה דחל דין זה של הרמה כבר אין דין בסאה הראשונה לגרום דין דימוע כיון דאפשר להעלותה ולסלקה הרי זה כאילו ניכרת בפני עצמה ואינה מעורבת כלל עם החולין, וחכמים סברי כיון דבמציאות אין הדבר כן דהרי כשמרים הסאה אינו מרים מן התרומה רק לפי חשבון אין דין זה דומה כאילו אפשר להעלות ע"י הכרה, וחז"ל חשבו כן רק משעת הרמה ואילך ובזה פסק כר' שמעון, ול"ד ענין זה לכל העומד לשרוף וכל העומד לזרוק, וזה נכון ומיסתבר, דבאמת מה דמפרשי הר"ש והרא"ש דר"ש לשיטתי' אם נפרש כמשמעות הלשון להשוות לשאר דוכתי הוא קשה קצת דמה יועיל לנו לומר על ענין כזה כאילו כבר הורמה, הרי מ"מ היא בתערובות, והרי עכשי' איכא שתי סאין בתוך מאה של חולין, אם לא נאמר דגם לפי' הר"ש אינו רק בגדר דמיון לשיטת ר' שמעון, וע"כ נראים הדברים מסתברים כמש"כ, דאין מדברי הרמב"ם ראי' דפסק כר' שמעון בשאר ענינים בכל העומד להיות כאילו כבר הי'. כנלענ"ד: והנה כפי שנתבאר לעיל דבלא נודע התערובות אין הביטול חל גם מה"ת כשיטת הש"ך והפר"ח אבל טעמא דמילתא לא פירשו לנו מאיזה טעם הוא לא מהני ביטול ברוב קודם הידיעה, ונלענ"ד כיון דיסוד הביטול שחדשה תורה הוא שאם האיסור מעורב בהיתר ונולד ספק על כל אחד שמא הוא האיסור, ועי"ז מתנגד כח האיסור של המיעוט לכח ההיתר של הרוב, וכל היכא שהמיעוט מנגד להרוב אמרה תורה אחרי רבים להטות, ובטל הדין של המיעוט, ע"כ עלינו להתבונן איזה פרט מהשני דברים שאמרנו חסר קודם ידיעת התערובות, והנה בדברים שאינם נבללים כמו יבש ביבש שכל חתיכה עומדת בפני עצמה, הי' מקום לומר דקודם ידיעת התערובות עדיין אין שם תערובות ע"ז דקמי שמיא גליא לעולם איזה היתר ואיזה איסור, וכל ענין התערובות הוא שאין אדם מכירם להבדיל זה מזה, נמצא שהספק שנולד להאדם על כל אחת מהחתיכות שמא הוא האסור עי"ז שנעשה תערובות, זה הוא ענין התערובות, וקודם שנודע ענין זה של ההתחלפות בין החתיכות, אין שום שייכות בין החתיכות זו לזו לאיסור ולהיתר, ולא שייך בזה מיעוט ורוב, וכל אחת דינה כמו שהוא, וזה פשוט וברור, אבל בתערובות לח בלח שנעשה גוף אחד שבו מיעוט איסור ורוב היתר, ואף אם יבוא אליהו לא יפרידם זה מזה, בכה"ג ודאי נעשה התערובות גם קודם הידיעה, וכיון דהראשונים לא חלקו בענין זה לענין היתר הידיעה לחלק בין יבש ביבש ללח בלח, עלינו לומר דקודם הידיעה חסר פרט השני שביסוד דין הביטול שהוא ענין הנגוד דכ"ז שאין התערובות נוגע לאיזה דין אין המיעוט מנגד כלום להרוב, והתנגדות זו נעשית רק משעת הידיעה שנוגע להאדם להתנהג בזה להיתר ולאיסור בפועל, אבל קודם הידיעה אין הרוב מתנגד אל המיעוט והמיעוט אל הרוב כיון דאינו נוגע עדיין למעשה, ומשו"ה לא נתחדש בזה שום היתר ע"י התערובות, ול"ד לכל דיני איסור והיתר המתחדשים ע"י איזה מעשה המתיר והאוסר דחשבינן שחל כבר משעת המקרה שנעשה המעשה אף קודם שנודע לשום אדם ורק בטומאת התהום לנזיר ועושה פסח הוא הלכה למשה מסיני דמותר קודם ידיעה, דבכל איסור והיתר טומאה וטהרה וכל הדינים המקרה מחדשת דין בעצם אף כפי שגלוי קמי שמיא, משו"ה חל הדין גם קודם ידיעת האדם, אבל ענין זה של ההתנגדות בין המיעוט והרוב, הוא רק אחרי ידיעת התערובות ולא קודם, וזה דבר נכון ומיסתבר: אמנם לפי"ז צריך לומר דבכל תערובות קודם הידיעה לא נתחדש גם איסור ספק על ההיתר, דאם נאמר דגם קודם הידיעה מתחדש איסור ספק על ההיתר דאיקבע איסורו הרי אז מנגד המיעוט אל הרוב גם קודם הידיעה מן התערובות והי' ראוי לומר דהאיסור בטל ברוב גם קודם הידיעה, ונפ"מ לכמה דברים דהנה לפי"מ דקיי"ל דהמדומע פטור מן החלה - הרמב"ם בפ"ו מה' ביכורים ה"ד - ואם הפריש מעיסה המחויבת בחלה על העיסה המדומעת הוי כמפריש מחיוב על הפטור, לפי"ז אם בשעה שהפריש עדיין לא נודע שהעיסה השני' היא מדומעת שפיר הפריש, דאז עדיין היתה מחויבת, והנה לכאורה מוכח להיפוך מהא דאמרינן בגמ' עירובין ד' ל"ו לענין עירוב תניא כיצד אמר ר"י ספק עירוב כשר וכו' וכן בפירות ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נתקנו זה הוא ספק עירוב כשר, ופריך הש"ס נימא העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו ומשני לא תימא ספק מבעוד יום נתקנו אלא אימא ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו יעו"ש. ומוכח דאם נודע עכשי' שמבעוד יום נדמעו אינו עירוב אף דבשעה שחל העירוב לא נודע התערובות, הרי מוכח מזה דגם קודם הידיעה כבר חשבינן שנאסרו החולין מחמת ספק או דימוע, אבל אין מזה ראי' חדא די"ל דמיירי אף בכה"ג שאם הי' בא בין השמשות לאכול עירובו היה נודע לו התערובות כגון שהניח הטבל או החולין סמוך להחולין ועכשי' הוא מוצא אותם מעורבים יחד, שאם נדמעו מבעוד יום הי' מכיר את התערובות כשם שהוא מכיר עכשיו משום הכי הוי ספק עירוב, ועוד יש לומר כיון שהפירות מעורבים יחד באופן שאם הי' אוכל את הטבל יחד עם החולין הי' אוכל איסור עם ההיתר, ולענין עירוב אם אינה ראוי' לאכול מבעוד יום גם מחמת דבר אחר שגורם לזה חשוב כסעודה שאינה ראוי' מבעוד יום, ולפי"ז נראה דמ"ש המג"א סי' ת"ט סעי' ו' דאם עירב בבשר שהוא ספק טריפה דאין עירובו עירוב מחמת דהוי סעודה שאינה ראוי', יעו"ש. דזה רק אם נודע הספק מבעוד יום אבל אם לא נודע הספק עד חשיכה הוא ספק עירוב דאם הבשר באמת כשר, הוי סעודה הראוי' מבעוד יום, דמה שאסור לאכול מחמת ספק לא נתחדש רק מן הידיעה ואילך, וכן ל"ק מהא דכתבו התוס' ביבמות ד' פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות דבהא דאיתא במס' תרומות פ"ז מ"ה שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה הריני אומר לתוך תרומה נפלה די"ל דמותר לר"ל אף אם ליכא רוב חולין בקופה, משום דסמכינן אחזקת חולין שבקופה יעו"ש. דלכאורה אם משעת נפילה לא מתחדש גם איסור ספק שייך בכה"ג חזקת חולין כיון דמשעת נפילה לא נגרע שום דין מן החולין, חדא די"ל דמיירי שרואה את הנפילה ואינו יודע לאיזו קופה נפל, דמשעת נפילה נולד הספק, ועוד אם גם לא נודע הספק רק לאחר נפילה, ג"כ י"ל דשייך בכה"ג להעמיד החולין על חזקתן על הספק שנולד עכשי', דבאמת בלא"ה אין חזקה מכרעת על מציאות המקרה, אלא מסלקת הספיקות המתילדים לענין הנהגה כמו שנתבאר בדברינו בש"ב באורך, ולכן גם בכה"ג משעה שנולד הספק אמרינן דאוקי על החזקה דמעיקרא, ואף דלכאורה קשה לצייר בכה"ג ענין החזקה דבכל דוכתא מעמידים הדבר על חזקתו שלא נשתנה דבר במציאות, וכאן אין המציאות נשתנה כלום עכ"פ, דאף אם נתערב, במציאות לא נתחדש שום שנוי על ההיתר כ"ז שאין לנו ידיעה מן התערובות, והשינוי מתחדש רק ע"י ידיעת הספק ואיך נאמר להעמיד על החזקה להכריע שלא הי' בזה נפילת איסור, כיון דהנפילה אינה מתחדשת כלום, ועל הספק לא שייך לומר להעמיד על החזקה שהרי הספק לפנינו, אבל באמת נראה דאין הדבר כן דעיקר דין החזקה הוא על הידיעה שאמרה תורה להחזיק עכשי' הדבר כפי שהי' מוחזק לנו מקודם לידת הספק, ומה"ט אמרו בתוס' דחזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה, משום דלא הי' מוחזק לנו מעיקרא, ולפי"ז שייך ענין חזקה גם בתערובות לומר כמו שהי' מוחזק לנו מעיקרא שהחולין מותרים בלי שום איסור דימוע, כ"כ עלינו להחזיק גם עכשי' שהם מותרים וממילא מסתלק הספק, שאין לנו לחוש לספיקות בדבר שהי' מוחזק מעיקרא להיתר כנלענ"ד. ועפימש"כ י"ל בהא, דנחלקו פוסקים אחרונים לשיטת האומרים חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים אם יש חילוק בין נודע התערובות או לא, עי' רמ"א סי' צ"ט סעי' ה' ובש"ך שם סקט"ו הקשה מסוגית הש"ס פרק כל הבשר ד' ק"ח לענין בשר בחלב דמשמע שם דאין חילוק בין נודע או לא, ולפימש"כ י"ל דטעם האומרים דבלא נודע לא אמרינן חנ"נ הוא כמו שכתבנו דענין איסור הנעשה על ההיתר ע"י תערובות הוא רק משעת הידיעה ואילך כיון דבעצמות הדבר לא נתחדש שום איסור, וכ"ז לא שייך רק בשאר איסורים שהוא משום תערובות, אבל בבשר בחלב שאמרה תורה שבהתחברות שני מינים אלו ע"י בישול שנעשה הכל גוף איסור, וכן בכלאי בגדים או כלאי הכרם בכל אלו ודאי הדבר ברור דלכו"ע חל האיסור גם קודם ידיעת האדם כמו כל חלות איסורים כמו נבילה וטריפה וכיו"ב, והפוסקים דגם בלא נודע אמרינן חנ"נ גם בשאר איסורים, הוא משום דכיון דדין זה דאמרינן חנ"נ הוא משום לתא דבשר בחלב, ראוי להיות שוה לשם גם לענין זה לאסור גם בלא נודע, והחולקים סברי דלענין זה לא מדמינן לבב"ח וסגיא לן אם אסרו משעת הידיעה כדין השייך באיסורי התערובות, דגזירת חכמים זו היא איסורי התערובות, וכמו שכתבנו לענין דימוע דאף שנאסר הכל מ"מ לא חשבינן דחל איסור זה משעת נפילה רק משעת הידיעה ואילך: ובירושלמי פ"ב מס' ערלה ה"א אמרינן פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חבירו מהו שתתירו, האיך עבידא הוא לא ידע בה חבירו ידע בה, ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי, האיך עבידא הי' לפני' ב' קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה סאה תרומה (ערלה) לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה ואח"כ נפלה בשני' מדדה ומצא בה מאתים ושתים אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה, אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינו עולה, היתה קופא אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה נפלה סאה ערלה לתוכה ואין ידוע אם נפלה או לא נפלה ואח"כ נפלה השני' אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה, אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינו עולה. עכ"ל. והנה בהשקפה ראשונה קשה מה דמסתפק בזה כאן הירושלמי אם ידיעת ספק מתיר לענין ביטול, והלא בפ"ז דתרומות ה"ג אמרינן שם בשתי קופות, אחת יש בה כדי להעלות ואחת אין בה כדי להעלות אני אומר לאותה שאין בה (צ"ל לאותה שיש בה) כדי להעלות נפלה, ר"ש בן לקיש משום בר קפרא אמר והוא שיש בשני' רוב ר"י אמר אעפ"י שאין בשני' רוב. עכ"ל. וכמו שהובא פלוגתא זו בבבלי יבמות פ"ב, דמוכח להדיא דמהני ידיעת ספק לענין ביטול, דאל"ה מה מהני רוב שבשני', אם נאמר דבספק תערובות לא חל היתר של ביטול, וכן מוכח בפשטות ממשנה פ"ז דתרומות שע"ז אזלי דברי הירושלמי והוא בשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה, ע"כ שהוא משום דבדרבנן מותר משום ספק דרבנן לקולא, דמה"ת ברובא בטל, אם לא שנאמר שהוא מטעם חזקה כמש"כ התוס' ביבמות ד' פ"ב שהבאנו לעיל שכתבו בלשון אפשר די"ל דשייך חזקה בכה"ג, ולעיל בש"ב בארנו דלא קיי"ל כן להלכה דכל משהו שנבוא לאכול אנו מסופקים שמא היא תרומה וע"ז ליכא חזקה שהוא חולין יעו"ש בפ"ז: וע"כ נלענ"ד עפ"י מש"כ ביסוד הענין דלא חל היתר הביטול קודם ידיעת התערובות דכל היכא שאין המיעוט גורם שום שינוי לדינא, להרוב, ואינו מנגד אלי' אין הרוב מבטלו וקודם ידיעת התערובות ליכא שום התנגדות, דבמציאות האמתית אינם סותרים זא"א, לפי"ז בספק תערובות כגון האמור במשנה הנ"ל ובהירושלמי דלולא היתר הביטול הי' אסור לאכול את החולין, וכיון שלדין הנהגה מעכב ספק ידיעה כידיעה ודאית כ"כ מהני תורת הביטול לבטל את המיעוט שלא יגרום דין על הרוב ומותרים החולין בממ"נ, אם לא נפלה התרומה הרי ליכא בזה תרומה, ואם נפלה נתבטלה, ולא שייך בזה לומר דאם נפלה אינה מתבטלת מחמת חסרון ידיעת נפילתה, כיון דעכ"פ גם בספק גרמה איסור על החולין ומשום הכי מהני היתר הביטול גם קודם ידיעה הברורה מנפילתה, והירושלמי דמסתפק בידיעת ספק אם מתרת, נלענ"ד שהוא על פי מה שכתוב הטעם בצורך הידיעה, דהנה דכמו דקודם הידיעה לא חל דין ביטול משום דאז ליכא נפ"מ לענין הנהגה, כ"כ אם גם אחר הידיעה לא יהי' נפ"מ דאם יצויר שלא יותר למעשה גם ע"י ביטול ברוב אז לא חל הביטול, דכיון דלא יתוקן כלום דינו של הרוב י"ל דאין הרוב מבטלו, והנה העובדא שצייר בירושלמי בין בבבא ראשונה ובין בבבא שני' הוא דבשעת ידיעת הספק לא יועיל למעשה היתר הביטול, דכיון שידע שיעור מה שיש בקופה שיש בה מאתים דאפשר להתברר ע"י מדידה וכמו שנתברר אח"כ ע"י המדידה שמצא מאתים ושתים שהסאה ערלה נפלה לתוך המאתים, וכן בבבא השני' שצייר הירושלמי שנפלה סאה וא"י אם יש בה מאתים הרי אפשר למדוד ואם ימצא עכשיו מאתים ואחת יתברר דההיתר הוא מאתים ואם ימצא פחות מזה בודאי ליכא מאתים מן ההיתר דהרי יודע שנפלה סאה ערלה לתוך קופה זו, ולפי"ז קודם המדידה אי אפשר להתיר, אף דספק דרבנן מותר אבל אם אפשר לברורי אסור ויעוי' בהג"ה נחלת צבי לבעל פתחי תשובה יו"ד סי' ק"י שהאריך שם ומסיק כן להלכה, ואכמ"ל, וכיון דלא ניתר כלום למעשה אחר ידיעת הספק, בין שהספק הוא בעיקר התערובות כמו שצייר הירושלמי בבבא הא', ובין שהספק הוא בכח המתיר כמו שצייר בבבא הב' למעשה לא יועיל היתר הביטול כיון דאפשר לברר הדבר להיתר או לאיסור, בכה"ג מיבעיא להירושלמי אם חל ההיתר ע"י ידיעת הספק כזה כידיעת ודאי, אם נאמר כיון דלא יתוקן עכשי' כלום ע"י היתר הביטול דמ"מ אסור מחמת ספק ע"י המיעוט, לא מהני עכשי' תורת הביטול כלום, ואם נפלה סאה שני' הוי כנפלה קודם הידיעה וכאילו נפלו בב"א ושוב לא מהני מה שנתברר אח"כ דמעיקרא הי' שיעור לבטל, דעכשי' בעינן מאתים נגד שתי סאין, או כיון דידע מהנפילה והי' עומד למדוד ולהתברר הוי כידיעת ודאי, אבל היכא שע"י ידיעת ספק נעשה איסור על ההיתר וע"י תורת הביטול יהי' היתר גמור על הכל, כאופן דמיירי במשנה דפ"ד והירושלמי שם, אז מותר בודאי ע"י ידיעת ספק. כנלענ"ד ברור בס"ד, ועד"ז מסתפק הירושלמי אם ידיעת חבירו מתרת, די"ל דלחבירו אין הידיעה גורמת דין כ"כ דבלא"ה אסור לו משום גזל עד שיהי' לו רשות מהבעלים אין חל ההיתר עד שיודע לבעלים או כיון שהותחלה הידיעה במקצת שעי"ז יתודע לבעלים, או שחבירו יצטרף לתערובות זו, ובכ"ז מיבעיא להירושלמי ולא נפשטה איבעיא זו. אכן צריך עוד להוסיף ביאור בדברי הירושלמי אם הגירסא שהעתקנו היא הנכונה. דהנה בבבא הא' בשתי קופות בא' יש בה ר' ובאחת אין בה ר' כשנפלה סאה ערלה וא"י לאיזו נפלה מן הדין מחמת נפילה הראשונה אותה הקופה שיש בה ר' מותרת גם קודם המדידה, דממ"נ היא מותרת, ורק אותה שאין בה ר' אסורה מחמת דאפשר לברר ע"י מדידת קופה השני', וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דבכה"ג מפורש בירושלמי פ"ז דתרומות דידיעת ספק מתרת, וכיון דאח"כ נתברר דבקופה שיש בה מאתים נפלו שתי הסאין, א"כ פשיטא דמותר כיון דקודם נפילת השני' כבר חל ההיתר ונעשה הכל כהיתר, וכשנפלה השני' נפלה למאתים וא' של היתר, וע"כ נראה לפרש בזה כפי' הפני משה דמיירי שלא הי' יודע באיזה קופה מאתים - יעו"ש מה שמפרש עפ"י דרכו מה שאיני יודע לכון דברי' - אבל עפימש"כ בהוספת דברים אלו יתישב על נכון הבבא הא', דכיון דא"י באיזה מהן מאתים הי' שתיהן אסורות עד שיתברר ע"י המדידה ולא יועיל חלות דין הביטול עד הבירור, ומשו"ה כשנפלה הסאה השני' קודם המדידה יש לספק אם דומה כמו שנפלה קודם ידיעת התערובות דמצטרפים יחד לאסור, ובבבא השני' של הירושלמי ג"כ צריך להוסיף דברים, דלפי הגירסא שלפנינו בקופה אחת ספק יש בה ר' ספק אין בה ר' נפלה סאה ערלה לתוכה "ואין ידוע אם נפלה", קשה דהלא אם גם מדד אח"כ ומצא רק מאתים ואחת דהוברר דקודם נפילת השני' לא הי' בקופה בכדי להעלות מ"מ היא מותרת דיש לתלות שבראשונה לא נפל לתוכה כלל הסאה ערלה, ומה זה ענין אם ידיעת ספק מתרת או לא, והי' נראה להגיה, "וא"י אם עלתה או לא עלתה" כמו דמורה הלשון שהתחיל נפלה סאה ערלה לתוכה דמוכח שידוע שנפלה לתוך הקופה ולא למקום אחר, אלא כיון דא"י אם יש בה ר' אינו ידוע אם עלתה או לא, ועד"ז הי' מתוקן הכל עפימש"כ דהי' אסור מעיקרא משום דאפשר לברר ע"י מדידה אם ימצא מאתים וא' יותר ובפחות מזה אסור, ולא הועיל הביטול קודם המדידה, ומשו"ה כשמדד אח"כ ומצא מאתים ושתים וכמו שצייר בבבא א', כ"כ צריך להוסיף בבבא זו ונתברר לו דמעיקרא הי' בה מאתים, מ"מ יש לדון לאסור מחמת דמעיקרא לא עלתה קודם הבירור כמו קודם ידיעת עיקר התערובות, אבל כאשר קשה להגיה בלי חפוש בדפוסים אחרים אשר אינם ת"י כעת, נראה לי דצריך לדחוק ולישב דמיירי שיודע שיותר ממאתים בודאי ליכא בקופה זו אלא שמסופק אם יש בה מאתים או פחות ממאתים, ומשו"ה כשמדד אח"כ ומצא מאתים ושתים הוברר הדבר שסאה ראשונה של ערלה, נפלה לתוכה וצריך שיעור לבטל את שתיהם, ואם נאמר בכה"ג דידיעת ספק ג"כ מתרת הותר מעיקרא ומתירים גם הסאה השני', ואם ידיעת ספק אינה כידיעה לא עלתה ומצטרפים שתי הסאין לאסור, והנה אף דבכה"ג מותרת היתה הקופה גם בלא מדידה מעיקרא קודם נפילת הסאה השני', כיון דיש לתלות דלא נפלה כלל לתוכה, הוא ספק דרבנן דמותר כמו שמפורש במשנה פ"ז דתרומות הנ"ל, דע"י מדידה לא יבורר שום צד לאיסור, דהרי אם ימצא פחות מר' ג"כ יהי' מותר ואם נבוא מטעם יש לו מתירים כשימצא מאתים וא' דעי"ז יתברר הדבר להיתר ודאי, דבכה"ג לא חשוב יש לו מתירין דאין המתיר עתיד להיות בודאי כמבואר ביו"ד סי' ק"ב לענין תרנגולת ספק טריפה יעו"ש. אבל מ"מ בכה"ג שהי' מותר קודם המדידה בלא דין ביטול במאתים אלא משום דתלינן שנפלה למקום אחר, א"כ כשאנו דנים לדין דרבנן יש לדון דהוי כמו קודם ידיעת התערובות, כן נראה לי ליישב עפ"י הגירסא שהעתקנו ומה דנראה לשונות סותרים זא"ז מש"כ מעיקרא שהסאה ערלה נפלה בתוכה ואח"כ אמר שאינו ידוע אם נפלה או לא, י"ל דהכונה הוא דכפי שנודע באמת אחר המדידה נפלה הסאה ערלה לתוכה רק בשעת נפילה לא ידע, כנלענ"ד בישוב דברי הירושלמי. ועפי"ז יהי' הנפ"מ משתי הבבות דבבבא א' צייר שלא הועיל הביטול מחמת שעדיין אסור קודם הבירור ובבבא ב' צייר שלא הועיל הביטול דבלא"ה מותר ודו"ק: <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף