שיח השדה/שבת/קי/א

שיח השדה שבת קי א

אי איכא חברי' כו' ואי לא לישואר ניגרא. פירש"י נגרא חריץ של מים ידלג. וכ' הרש"ש לפ"ז לא א"ש כ"כ הא דבתרי' ואי לא לעבר נהרא לכך נ' כדפירש"י בפסחים קי"ג א' פסיעה גסה, אבל באמת נגרא בכ"מ הוא אמת המים כמו בב"ב י"ג א' ובכ"ד וכ"כ הרשב"ם בפסחים שם, ומד' הרש"ש נ' דמפ' בכ"מ דא' בגמ' ואי לא גבי רפואות הכונה אם קשה לו לעשות הרפואה הנזכרת או שאינו מוצא אותה יעשה את השני' (אבל אין לפרש ואי לא היינו אם אין רוצה לעשות זו וקמ"ל דאו הא או הא יעשה דכה"ג דרך הגמ' לומר א"נ כמו בפסחים קי"א א' א"נ נפתח ובגיטין ס"ט ב' או ענבי כו' ובע"ז כ"ה א' או ניקרא כו' ושם או כרפסא כו') ולכך הק' דכאן ל"ש לומר כך דאם קשה לו לישוור חריץ יעבור נהר שהרי זה קשה יותר ויותר מצוי למצוא חריץ מנהר לכך פי' פסיעה גסה ואם קשה לו לפסוע פסיעות גסות יעבור נהר, אבל פי' זה לא יתכן חדא דבכה"ג דרך הגמ' לומר ואי ליכא כמו בפסחים קי"א א' ואי ליכא כו' ושם קי"ב א' אי איכא כו' ואי לא כו' ובשמעתין אי איכא חברי' כו' ואי לא כו' ולק' ב' ואי ליכא מוניני כו' וכ"מ בכ"ד, ועוד דלא יתכן לפ' כך בגיטין ס"ט א' ואי לא ליתי אינש מעלמא וליכתוב לי' כו' ואי לא נכתוב לי' כו' ואי הכונה שאין יכול מה לו נ"מ מה שיכתוב לו וע"כ דה"פ שעשה הראשונה ולא הועיל יעשה השני' וכן בפסחים קי"ב א' נימא שבעה כו' ואי לא לימא הכי לול שפן כו' ומה לו נ"מ אם יאמר לחש זה או זה וכ"נ בע"ז כ"ח ב' ליתי אודרא דנדא כו' ואי לא ליתי גובתא דקניא עתיקא בר ק' שנין כו' וודאי דנקל יותר למצוא קצת מוכין מלמצוא קנה בן ק' שנה ועוד דשם בע"ז מוכרח לפרש ואי לא שאין מועיל כדמוכח מדמסיק וסימנך רטיבא ליבשתא כו' ע"ש ברש"י א"ו מוכח מכל הני שהכונה שעשה ולא הועיל ובזה א"ש גם בשמעתין שאם קפץ חריץ ולא הועיל יעבור נהר, מיהו לקמן קכ"ט א' פירש"י ואי לא שאין לו זוז רע וזה כהרש"ש ונ' דשם הוכרח רש"י לפ' כך דאי נימא ואי לא שלא הועיל א"כ הרפואה השני' טובה מהראשונה א"כ איך התירו לו לשקול זוזא מכא משום סכנה יעשה השני' א"ו דכאן הכונה שאין לו אבל אם יש לו הראשונה עדיפא ולכך התירו לו, ועי' רש"י בשמעתין ב' ד"ה ואי לא דלית לי' א"נ עבד ולא אהני וכן לקמן ק"ט ב' ואי לא דלית לי' פותנק א"נ אכלי' ולא איתסי ועי' ב"ח או"ח סי' ק"ל:

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)