שיחה:ירושלמי/שקלים/א/ב

אלו הן צרכי הרבים כו'

צ"ב מה השייכות בין צרכי הרבים המבוארים שם שמותר לעשותם בחול המועד ובין צרכי הרבים המבוארים במשנתנו שיש לעשותם בסוף החורף. וכי דיני ממונות היו ממתינים גם כשאדם היה תובע באייר, עד אדר? ועריפת עגלה ערופה האם לא היו עושים סמוך ונראה למציאת החלל וכן רציעת עבד עברי ושאר הדברים. והגר"א נראה שלא גרס את כל הברייתא הזו אך מאידך גם בתקלין חדתין מובאת הגהה דומה אבל נמצא בו גם פירוש ל"ומפרקין המנעל" ואם כן משמע שכן גרס לה באופן כלשהו. ש"ס יידן (שיחה) 15:15, 22 במרץ 2021 (IST)

גירסת הגר"א ראה כאן:

https://online.fliphtml5.com/uohti/nayq/#p=13

והפירוש פשוט, שהובאה כאן המשנה במס' מו"ק וכמש"כ התקל"ח שמובאת כאן כדי לפרש ב' דברים שקשה מכאן לשם (אבל ודאי שלא כל צרכי הרבים דשם שייך לכאן אלא רק ציון הקברות והכלאים) LAMDAN (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה

אם אומר את ע"ג אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר

ובתקלין חדתין פירש אשר תתגלל לשם יאמרו ששם היא הטומאה ויטמאו טהרות שלא כדין. לכאורה ה"ה שיש חשש שמא יטהרו טומאות כשילכו במקום הראשון ולא ידעו שיש שם קבר. ונראה שהתקלין חדתין רוצה לחדש שאף באופן שאין בידנו אפשרות לציין באבן קבועה אלא רק באבן תלושה, שאפילו בכה"ג לא נציין ובזה לא שייך החשש השני שלא ידעו שיש שם קבר, כי אדרבה אם לא יציינו כלל בודאי לא ידעו שיש קבר ואילו אם יציינו באבן תלושה ידעו עכ"פ כל שעה שעדיין היא לא התגלגלה משם. לכן הוסיף התקלין חדתין שהחשש הוא שמא יטמאו טהרות שלא כדין במקום אליו תתגלגל האבן. ש"ס יידן (שיחה) 15:15, 22 במרץ 2021 (IST)

מנין שהפקר בית דין הפקר

בתקלין חדתין מבאר שהספק הוא האם גם לגבי הפקר בית דין הפקר אומרים את הדין שהפקר פטור מן המעשר. ובביאור הספק כתב שאפשר שלא הוי אלא להפקיע זכות דידה דהעובר אבל לא להפקיע זכותא דלוים דאינהו מאי עבידתייהו. ויש להוסיף ביאור כיצד תופס הפקר זה באופן המדובר. ולכאורה היה אפשר לפרש את ספק הגמרא באופן אחר, שכידוע הסתפקו באחרונים (יעויין דבר אברהם באחד הסימנים הראשונים) אם הפקר בית דין הפקר מועיל רק להפקיע מהבעלים הראשון או שבית דין גם פועלים הקנאה להקנות לאחר. ואם אכן יש בכחם להקנות לאחר היה מקום לומר שאולי כלל אינם מפקירים וכל מה שהם עושים הוא לתת כח לאחר לבוא מכחם ולזכות בחפץ וממילא אין כאן הפקר ויהיה חייב במעשר, והרי זה כאדם שאמר כל הרוצה לתפוס החפץ ממני ללא תשלום ושיקנה לו בתפיסתו זו יבוא ויתפוס, שאין זה הפקר ולכאורה פשוט שיהיה חייב במעשרות. ואולי גם בלא חקירה זו הו"א שגדר ההפקעה אינה הפקעה מוחלטת מבעלותו אלא רק מתן זכות לאחרים לקנות וכל זה בגדר ההפקר. ש"ס יידן (שיחה) 15:15, 22 במרץ 2021 (IST)

אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע

אף שפשטות הלשון שלא אמרה כן אלא לגבי דין שביעית, אך בדברי התקלין חדתין משמע שהוא הדין למוצאי שביעית שכן כתב "היא שביעית כו' דלעולם מותר לעבר". ובטעם הדבר כתב שהרי יכולים להביא תבואה מחו"ל וימצא להביא העומר ושתי הלחם מהספיחים. וביתר ביאור כתב הקרבן העדה שכל החשש היה שמא כיון שלא יהיה מספיק תבואה יד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם, אבל אם הותר להביא תבואה מחו"ל הרי לא יאכלו הספיחין שיכולו להביא תבואה מחו"ל. וזה פלא גדול שנחשוש שכיון שלא יהיה להם אוכל יבואו לאכול את הספיחין והלא יש איסור ספיחין ואם איתא שאוכלים את הספיחין הרי זה גופא טעם מספיק ומה צריך לטעם שלא ימצא לקרב העומר ושתי הלחם. וביותר תמוה שהרי העומר בא מן החדש והספיחים ע"כ אף הם בכלל חדש אם מהם אנו מביאים את קרבן העומר וא"כ וכי יש לנו חשש שכיון שאין להם ריבוי תבואה יבואו לאכול חדש.

ואם נפרש שקאי גם על מוצאי שביעית, גם יקשה כיצד יפטרו בכך את איסור חדש והלא מחלוקת הפסוקים אם חדש אסור בחו"ל או שרי, ולכאורה כאן יהיה מפורש שחדש מותר בחו"ל ולכן כיון שמביאים מחו"ל אין חשש, וצע"ג בכל זה. ש"ס יידן (שיחה) 15:15, 22 במרץ 2021 (IST)