שואל ומשיב/ג/א/תיח

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תיח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדבר הגט שנשלח ע"י שליח שני גיטין ונתן לה כדינו ואח"כ אמר המגרש שביטל הגט והשליחות בפני שני עדים זה שלא בפני זה ולעד הראשון ביקש שלא יגלה הביטול והעד נתן לו ת"כ שלא יגלה. וע"ז האריך הרב מוה' דוב בעריש נ"י חמיידיש מקאלאמייע והרבה טעמים להיתר ומעלתו השיג עליו וכתב שישלח הדברים לידי. והנה אף שהזמן בהול והגיעו הימים אשר יחשוב האדם עם קונהו וגם אני יושב בקרית חוצות ואין בכחי לעיין ומה גם כי אני מחוסר ספרים בכ"ז לאפרושי מאיסורא עברתי במרוצה על דבריהם. והנה כל דברי מעלתו נכונים דמ"ש מוהר"ב דעד אחד אינו נאמן דהוה דבר שבערוה יפה כתב מעלתו דכאן נאמן בודאי כיון דעי"ז נתחזק האיסור א"א דמעיקרא ויפה כתב בזה וכבר קדמו בבית מאיר בזה יעו"ש בסימן קמ"א סעיף סמ"ך. וגם מה שכתוב מוהר"ב כי מפני הת"כ אשר נתן העד שייך חשש ממזרות שהאשה לא תדע שהרי העד אסור להגיד ומעלתו דחה דבריו. ואני תמה על שניהם הא באמת לא כיון המגרש לתת ת"כ שלא יגיד לעולם דא"כ מה בצע בביטולו אחרי כי לא יתגלה הדבר וע"כ שלא כיון רק אז בשעת נתינת הגט לא יגלה אבל אח"כ אדרבה רצה שיגלה וא"כ נפל כל דבריו. ומה שהיה נראה לי להמציא איזה סבה שיתכשר הגט הוא דהנה כל הטעם דלבטל הגט כשר זה שלא בפני זה כתב הריב"ש משום דהוה כמוסר מודעא וכשר גם זה שלא בפני זה וכן הוא בסי' קל"ד ס"א בהג"ה דבמסירת מודעא כשר זה שלא בפני זה והטעם הוא דמצטרפין עדות מיוחדת היא משום דאישות דמי לד"מ דכשר בעדות מיוחדת. והנה מלבד דזה אינו ברור ועיין בב"י ח"מ סי' למ"ד ובשו"ת מ"ב ובשו"ת מהר"א ששון ובב"ש סי' קל"ג ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב ואני הארכתי הרבה בזה וכתבתי שמדברי התוס' במכות דף וא"ו לא נראה כן. אמנם לפענ"ד נראה דאף אם נימא דאשות דומה לד"מ היינו דוקא אם בשעת שמיעת העדות הוא ראוי להגיד עם עוד אחד יש לומר דמצטרפין דזה ראוי לבילה עכ"פ אבל בנ"ד דבשעת הגדת עדות לא היה ראוי להגיד שהרי נתן ת"כ וא"כ אז לא היה יכול להצטרף וא"כ הוה באמת עדות יחיד ואיך יצטרף אח"כ להיות שני עדים וכעין זה חילק ר"ת לענין אלם. והנה לכאורה צריך ביאור היאך יהיה כשר במודעא עדות מיוחד' והרי דעת הרמב"ם דמי שמבטל הגט בפני שנים או המוסר מודעא על הגט מכין אותו מכת מרדות ולדעת קצת פוסקים משמתין אותו ועיין בסי' קמ"א ובט"ז שם סוף הסימן ובב"ש סי' קל"ד ס"ק י"ב וא"כ הרי נעשה עכ"פ פסול ורשע בזה דארבעים בכתפיה וכשר והרי לפסול אדם ודאי לא יכשר עדות מיוחדת וגם להכות מכות מרדות או שמתא בודאי אין כשר עדות מיוחדת דזה הוה ודאי ד"נ וגם לפסול אדם הוה דבר שבערוה כמ"ש התוס' רי"ד בקידושין לענין שבויה וכמ"ש בביאורו בש"ש שמעתא ה' וא"כ בודאי אין כשר עדות מיוחדת וצריך לומר כיון דכל הטעם הוא דגורם ממזרות וא"כ זה כשלא יעידו תוכל להיות שתנשא ולא תדע וע"כ משמתין אותו שרצה לגרום פסול ממזרות אבל כל שמעידין שביטל לא נפסל אח"כ שהרי לא גרם פסול ממזרות ובכה"ג שוב נאמנים להכשירו עי"ז ולפ"ז כל שנתן ת"כ וא"כ לא היה יכול העד להגיד שוב באמת גרם ממזרות שהרי לא יוכל להגיד עכ"פ בעת נתינת גט ותוכל להיות שתנשא תיכף וא"כ שוב הוה עדות מיוחדת ואינם נאמנים. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש דאם נחזיק דברי התוס' רי"ד כפשוטם דכל שאומרים העדים שהיא שבויה ופסולה לכהונה הוה דבר שבערוה והיינו אף בנתהווה דבר חדש במקרה דלא כמ"ש בש"ש שמעתא וא"ו פט"ו והבאתי לעיל א"כ לכאורה באם מסר מודעא או ביטל הגט אפשר דהוה עכ"פ ריח הגט ופסולה לכהונה א"כ אפשר דא"נ בעדות מיוחדת אך כיון דהעידו עדים אח"כ שביטל הגט וממילא לא תפסל לכהונה כשימות בעלה או אם המגרש הוא כהן שוב לא מקרי דבר שבערוה ולפ"ז כל שנשבע עכ"פ טרם שנתגלה הדבר ולא טען המגרש בודאי אסור לו לגלות והו"ל עכ"פ ריח הגט שוב א"נ והו"ל עדות מיוחדת והנה כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא אבל חלילה לסמוך ע"ז ובודאי צריכה גט שנית כי הגט בטל וצריכה להתגרש שנית:

עוד היה נראה לי דבר חדש עפ"מ שביארתי בתשובה דענין עדות מיוחדת היא משום דהוה חצי דבר דכשם שחצי דבר ל"מ משום דבעי דיבור שלם ה"ה דבעי שני עדים דיהיה דבר שלם. ובזה ביארתי החילוק שבין ד"מ לד"נ עפמ"ש הרי"ף דאם אהני מעשיו לאיזה דבר לא מקרי חצי דבר וא"כ בממון דע"א מועיל לשבועה לא מקרי חצי דבר ומעתה באישות דמועיל ג"כ עכ"פ לאיזה דבר דלכתחילה בודאי הביטול מועיל שלא תנשא לכתחילה שוב לא מקרי חצי דבר ולפ"ז כאן שבעת שמיעת עדות לא יכול להגיד ולא היה אז אפילו חצי דבר לכך ל"מ ודו"ק היטב:

עוד נראה לי דהנה לכאורה קשה לפמ"ש התוס' ישנים בכריתות דף י"ב דבעינן שיתכוין להעיד ואם לא נתכוין להעיד ל"מ ועיין שו"ת פ"מ ח"ג ובשערי משפט סי' ל"ו ואני הארכתי הרבה בזה בתשובה וא"כ קשה לפ"ז איך מועיל עדות מיוחדת הא כל שלא ידע שיהיה עוד אחד א"כ לא נתכוין להעיד ובשלמא בד"מ דמועיל לשבועה נתכוין לשבועה עכ"פ אלא בדיני אישות לא נתכוין להעיד וצ"ל דגם בזה נ"מ קצת ונתכוין לזה ולפ"ז כל שנתן ת"כ ודאי לא נתכוין להעיד שוב ל"מ. מיהו גם זה צ"ע. ובגוף הענין שכשר עדות מיוחדת לביטול הגט ולביטול השליחות ל"מ כתב הב"ש בסי' קמ"א ס"ק צ"ד דלמה שעבר צריך שיהיה ביחד אבל לבטל הגט הו"ל כמוסר מודעא על להבא לכן א"צ להיות ביחד ע"ש ולא נודע ההבדל שבין לעבר ובין להבא ושו"ת הריב"ש אינו תחת ידי לעיין בזה. והנראה דהנה באמת צריך ביאור הא אישות דומה לד"מ ולמה לא יכשר והב"ש כתב דבזה לא דמי אבל לא ביאר הטעם. אך נראה דבאמת לפמ"ש הר"ן דבאישות בעי שיהי' ביחד וביאר המהריב"ל דאף דדמי לד"מ מכל מקום כל דע"י עדותן בא לד"נ ג"כ כגון שבא עלי' אחר שוב פסול לעדות מיוחדת ועיין בשו"ת נוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב בהיתר שלישי. ולפ"ז גם כאן כל שמעידים שבטל הגט שוב היא א"א והבא עליה חייב מיתה שוב הוה ד"נ ופסול עדות מיוחדת ושוב קשה מדוע בביטול הגט תסגי בעדות מיוחדת. אך נראה דבאמת כאן לא מקרי דבר שבערוה דאדרבא הוא מחזיק לאיסור א"א הקדום וכמ"ש לעיל בשם הבית מאיר ולכך ניהו דבעי שני עדים אבל סגי בעדות מיוחדת אבל לבטל השליחות דהשליח נאמן כשנים וכל שהאמינו לעד כשנים שוב אין עד אחד נאמן נגדו כמ"ש הנימוק"י והש"ך ביו"ד סי' קכ"ז וא"כ לבטל השליחות ודאי אינו נאמן עד אחד ובעי שנים ממש ושוב פסול עדות מיוחדת ודו"ק. הכלל נראה לפענ"ד דאישות עדיף מכלל ד"מ ולכלל ד"נ לא בא ולכך כשר עדות מיוחדת אבל לבטל השליחות דפסול עד אחד ובעי שנים ממש שוב פסול עדות מיוחדת כנלפענ"ד. ומעתה כאן שבטל הגט והשליחות וכיון דלענין השליחות ל"מ עדות מיוחדת שוב יש לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וצ"ע:

והנה בשנת תרכ"ג יום ג' תולדות הגיעני מכתב מהחריף מוה' זאב וואלף נ"י הנ"ל וכתב על מ"ש דלפסול אדם ודאי פסול עדות מיוחדת וע"ז כתב דעדות מיוחדת כשר לפסול אדם והאריך בראיות. הנה לא צריך להאריך והדבר מבואר ברמ"א סי' ל"ד סכ"ח בשם שו"ת מהר"ם פדווא ועיין בשו"ת מ"ב סי' נ"א. הנה גם אני ידעתי מזה והדברים עתיקים כמ"ש לעיל. אמנם זה דווקא לענין להוציא ממון על ידו שפיר נפסול אותו בשביל שהעידו עליו עדות מיוחדת אבל לענין שיהיה פסול אדם שעשה מעשה רע זה צריך שיהי' עדים שנים ולא יכשר עדות מיוחדת ובאמת יש לומר בטעם הדבר דדוקא לענין לפסלו לעדות הוא דפסול גם בעדות מיוחדת דעכ"פ א"י להוציא ממון מספק דהרי הוא עכ"פ ספק פסול ע"י עדות מיוחדת ול"מ לשיטת הרי"ף ודעמיה דבתרי ותרי לא מוקמינן גברא על חזקתו ודאי דנפסל לעדות ע"י עדות מיוחדת ואף להסוברים דבתרי ותרי כשר דמוקמינן גברא על חזקתו אבל מכל מקום כאן ע"י עדות מיוחדת יכול לומר אנן אעדים קא סמכינן ושם בתרי ותרי שאני דעכ"פ יש עדים שאומרים כדבריו אבל לגבי בע"ד עדות מיוחדת כל שהוא ספק א"י להוציא על ידו ומכ"ש לחייבו על ידו בד"נ אבל כאן לפסול אדם בודאי דומה יותר לד"נ ועיין ב"ש סי' קל"ג ובמ"ב שם. ובזה יש ליישב קושית דו"ז הגאון בים התלמוד בב"ק דף ע"ג גבי דאסהידו תרי בחד דהקשה על הא דפריך בכתובות דף כ"ב תרי ותרי ננהו ולוקמא בכה"ג שהיה ע"י עדות מיוחדת. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ שיהיה הדין בטל בזה אינו נוגע לד"מ דהא יכול לקיים ע"י אחר בודאי פסול ול"מ לרש"י דמשום גנאי הוא ודאי דהוה גנאי ואף לשאר השיטות עכ"פ פסולין מספק ואכ"מ להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף