שואל ומשיב/א/ג/קסח

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קסח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מהרב המופלג מוה' בצלאל מקאזווע נ"י שהקשה במ"ש רש"י בחולין צ"ז בהא דמסופק בש"ס אי במה דבלעה קדרה וכתב רש"י ולחומרא עבדינן דהוא ספק תורה וע"ז הקשה דהא אינו רק טעם וטעם כעיקר לאו דאורייתא לשיטת רש"י והשבתי לפום רהיטא דבמב"מ הוה מה"ת לשיטת רש"י אף בטעם ועיין בחידושי רשב"א לחולין דף צ"ח שם שנסתפק בזה ובשו"ת נו"ב מהד"ת ביו"ד סי' ל"ה נסתפק בזה שם ולא זכר מדברי הרשב"א האלו כמ"ש בגליון שם כ"ז אמרתי בלי עיון בספר וכתבתי לזכרון וצ"ע בזה. והנה מצאתי דבר תימה בשו"ת מהרי"ק שורש קנ"ב שהקשה לו השואל בהך דפליגי רבי ור"י בר"י בגריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשין של חולין דרבי בעי שירבה חולין כנגד כל עדשים שנאסרו מחמת טעם הגריסין וע"ז הקשה השואל מאחר דרבי סבר מב"מ בטל בששים א"כ היאך יצטרך ששים כנגד כלו ולא זכיתי להבין דהא רבי ס"ל בש"ס דילן דמב"ב לא בטל ועיין בחולין ק"ט גם מ"ש המהרי"ק שם דלא תלוי זה בזה דר"י יוחנן ס"ל מב"מ בטל וס"ל חנ"נ לא ידעתי למה לא הזכיר שיטת הראב"ד דלא אמרינן חנ"נ רק במב"מ דלא בטיל גם שאר דבריו של המהרי"ק לא זכיתי להבין וכפי הנראה דהשואל קשיא לי' ממנ"פ אם ס"ל לרבי דמב"מ לא בטל מה מועיל מה שירבה על כל עדשים הא מב"מ לא בטיל וע"כ דס"ל דמב"מ בטל וא"כ שוב ל"ש חנ"נ וע"כ צדד המהרי"ק דאף דס"ל מב"מ בטל מ"מ חנ"נ וגם על מה שרצה לומר דזה מקרי מב"מ הקשה אותו דאם נימא דזה מקרי מב"מ א"כ שוב יצטרך לרבות גריסין דהיתר כדי לבשל העדשים בששים שנאסרו מחמת הגריסין לשטת רשב"ם ור"ת בחולין דף ק"ח ולשיטת ר"מ אינו ענין כלל למב"מ כיון דאנו דנין על דבר שנאסר מחמתו אבל מ"מ דברי המהרי"ק ז"ל תמוהים דהא באמת מזה הוכיח השואל דא"א לומר דרבי ס"ל מב"מ לא בטל וע"כ ס"ל דבטל וא"כ למה צריך ששים כנגד כולו אמנם לפע"ד כוונת השואל של המהרי"ק הוא כוונה עמוקה והכי קא קשיא לי' דע"כ א"א לומר דחנ"נ דא"כ שוב מהראוי שלא יתבטל כלל דבאמת לר"י מב"מ לא בטל כלל ולרבנן בטל ברוב מה"ת והנה זהו באיסור מחמת עצמו שייך לומר מב"מ בטל דאינו נרגש כלל הטעם אבל כאן דהעדשים נאסרו מחמת קבלת טעם הגריסין וא"כ טעם הגריסין בעדשים נרגש וא"כ הוה כמבא"מ וכל שאתה אומר דנעשה העדשים נבלה א"כ אדרבא כיון שמב"מ עדשים עם עדשים שוב מהראוי שלא יבטל דכל הטעם דמב"מ בטל הוא משום דל"ש נו"ט וכאן דשייך נו"ט א"כ שוב אדרבא מב"מ גרע דבאמת מב"מ הוא וכל אחת מחזק' חברתה ובפרט לשיטת הר"ן דס"ל דמב"מ מש"ה בטל לרבנן דאף דשווים בטעם מ"מ חלוקים בשמ' זה היתר וזה איסור א"כ זה כשהוא איסור מצד עצמו אבל כאן שקבל איסור ומכח זה נעשה נבלה בכלו א"כ בעצם היתר הוא רק שנעשה נבלה מחמת א"מ שקבל טעם בזה שוב מהראוי שלא יתבטל וא"כ ע"כ דלא אמרינן נ"נ ולמה יצטרך ששים כנגד כלם זה נלפע"ד בכוונת השואל ובפשיטות י"ל דהשואל ס"ל כשיטת הראב"ד דמב"מ וחנ"נ הוא אחת והכוונה דאם נימא חנ"נ ע"כ שבשביל שקיבל טעם מהאיסור נעשה כלו כמו האיסור והו"ל מב"מ ולכך הקשה דא"כ אם בטל בששים איך שייך חנ"נ והא אם נעשה כמו האיסור מהראוי שלא יבטל כלל וע"ז כתב המהרי"ק דא"כ אם אתה חושבו כמב"מ א"כ אדרבא הי' ראוי שהגריסין יבטלו העדשים הנו"ט שקיבל מהגריסין ואז לא יצטרך להיות בעדשים רק שירבה על הגריסין וע"ז כתב המהרי"ק כנ"ל ובזה מובן מ"ש השואל להקשות דאיך שייך שיהי' דבר בנ"ט מהפך המקבל למינו והוא השיב דחנ"נ ולא נודע הקושיא והתירוץ ולפמ"ש א"ש דהשואל ס"ל דל"ש חנ"נ רק בזה שקבל טעם מן האיסור נהפך כולו להיות כמו האיסור דאל"כ ל"ש חנ"נ וא"כ שפיר הקשה דאיך שייך שנו"ט יהפך את המקבל למינו וע"ז השיב דמ"מ נעשה נבלה וא"צ שיהי' חשוב כמו האיסור וע"ז הקשה השואל דא"כ ילקה על טעם האיסור דהא נעשה כמינו וע"ז השיב המהרי"ק דאף דחנ"נ אינו לוקה הנה טרחתי להבין דברי השואל והמהרי"ק שגדולי הדור היו אבל באמת מה שהבין השואל דנהפך להיות כמינו זה א"א לומר ואף דהראב"ד פ"ט ממ"א ה"ט רצה לומר דלא אמרינן חנ"נ רק לר"י דס"ל דמב"מ לא בטל באמת שגם דבריו תמוהים ובאמת גוף הדבר תמוה דהא רבי ס"ל דמב"מ לא בטל וראיתי בפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ד שכתב מהך דרבי ראיה דבכל שאר איסורין אמרינן חנ"נ דקי"ל כרבי ולפמ"ש י"ל דרבי לשיטתו דס"ל מב"מ לא בטל שייך לומר חנ"נ משא"כ לדידן ועיין כו"פ שם ס"ק ט' ולא הבינותי דבריו וגם לא ראה דברי המהרי"ק הנ"ל שכל דבריו נכללו בזה ואם הי' ראה זאת הי' מבאר לנו דברי המהרי"ק שהם משוללי הבנה וביאור וד' יודע כי נצטערתי מאד להבין והנלפענ"ד כתבתי וצע"ג ובהיותי נבוך בענין זה עוררני החריף מוה' מאיר בראם ני' שנמצא בדברי הפרמ"ג שמביא הירושלמי הזה ומפלפל בזה וחפש ומצא בסי' צ"ט ס"ק י"ד וראיתי שמביא דברי הראב"ד בספר תמים דעים ועיינתי בתמים דעים עצמו והוא בסי' ז' ואורו עיני כי ראיתי שכל דברי השואל במהרי"ק הן הן דברי הראב"ד והמעיין שם ימצא כי כל דברי הרב השואל הן סובבים הולכים דלמ"ד מב"מ לא בטל שייך חנ"נ ואפשר לסוחטו אסור וע"ז הקשה דלרבי דס"ל דמב"מ בטל ולא ס"ל כר"י בזה וצ"ל דהוא מפרש דלא כרש"י בחולין ק"ט דרבי ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל א"כ למה נצריך שירבה כנגד כל העדשים הא העדשים נותנין טעם של עצמם בעדשים אחרות ולא צריך לבטל רק טעם הגריסין שיש בהם דבשלמא למ"ד מב"מ לא בטל נתן החתיכה שקיבל הטעם ונאסרה טעם לשאר חתיכות והו"ל מב"מ במשהו אלא למ"ד מב"מ בטל ל"ש לומר כן דהמב"מ בטל ורק הנ"ט שקבל מהגריסין אטו נהפך ע"י הנ"ט להקרא מינו ע"ש שהאריך ובאמת ששם מבואר כל שאלות ששאל הרב השואל במהרי"ק ובמחכת"ה של המהרי"ק שלא היו לפניו דברי הראב"ד אלו ולא הבין כלל שיטתו וע"כ השיב מה שהשיב ובאמת שם ימצא המעיין שיטתו של הראב"ד במ"א שכתב דחנ"נ מתלי תלי אם מב"מ לא בטיל ומה שהקשה הלח"מ המעיין בתמים דעים ופירושו בהסוגיא ימצא לישב וע"כ אודה לד' כי זכיתי מדעתי להבין זאת וד' יראני מתורתו נפלאות.

שוב מצאתי בחידושי רמב"ן על ע"ז בדף ע"ג ד"ה מאן דמתני לה שהביא הך ירושלמי דגריסין ונדחק בטעמו דרבי וכתב דרבי חולק על הך דמדמע אינו מדמע אלא לפי חשבון ואח"כ מסיק שראוי להחמיר גם בשאר איסורין כמו לרבי בגריסין ע"ש ודברי הפר"ח מבוארין ברמב"ן.

ודרך אגב אזכור מ"ש התוס' בכמה מקומות ומהם ביבמות פ"ב ד"ה ר"י שכתבו דביבש ביבש מודה ר"י דמב"מ בטל וע"ז כתבו דהא דמנחות שנתערבו לא בטלי לר"י הוא משום דלכשיאפו אותו יתנו טעם זה בזה ע"ש וע"ז הקשה הרב החריף מוה' איציק שמעלקיש ני' דהרי טעם שנאפה נתבטל כבר וא"כ שמענו דאמרינן חוזר וניער לר"י וזה דבר חדש ועוד דכבר נדחה ובמצות אמרינן דיחוי כמ"ש התוס' לענין דם במים דהו"ל דיחוי והשבתי דל"ד דכיון שעומד להאפות ובודאי יאפה אותם לא נדחה כלל דבודאי יאפה אותם ולא נתבטל ודו"ק היטב ועיין בחבורי כת"י אשר החילותי תר"ו בדף שמ"ג.

ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי הרב מוה' טודרס הכהן ני' דלמה אצטריך ר"י למילף ח"ש מכל חלב ת"ל דהתורה צותה להגעיל כלי מדין והי' כל הכלים במשמע כמ"ש התוס' לענין נזיר ועפ"י בסוגיא דמשרת וא"כ הרי הי' כלי שלא הי' בו שיעור כזית ולמה יצטרך הגעלה וע"כ דח"ש אסור מה"ת ולפע"ד נראה דמלבד די"ל דמעלה עשתה התורה בכלי מדין שתצא לקדושת ישראל וכמ"ש הרא"ה בבדק הבית והרי בלא"ה טעם כעיקר בשאר איסורים לאו דאורייתא וע"כ דהי' מעלה אף גם דבאמת גם לר"ל אטו הרי כל גרגיר וגרגיר חלב בכללות הוא חלב א"כ ניהו דלאכול מותר ח"ש אבל הטעם כשתתן בהיתר יהיה נ"נ ויאסור כשיאכל אח"כ באותו כלי ויהיה בו בצירוף כזית כנלפע"ד.

הערני אחד שקושית השואל הרגיש בזה בשה"ג באלפסי פ' השוכר את הפועל וכתב שם שני תירוצים ושניהם דחוקים ומ"ש על מה שכתבתי דהוה מב"מ וע"ז הקשה דמה שעירב רוטב בקופה הרי היא תבלין והוה מבא"מ הנה כיון שיש מב"מ ג"כ הוי טעם כעיקר דאורייתא גם באינו מינו וגם י"ל דאף למ"ד טע"כ לאו דאורייתא היינו בסתם טעם אבל כיון דיש תבלין והיא דבר חריף אפשר דחורפי' מחליא לשבח והוי טע"ק דאורייתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף