שו"ת רמ"ע מפאנו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רמ"ע מפאנו TriangleArrow-Left.png א


שאלה א

מתניתין ריש סדרי

אית תנא תני משעה שהכהנים נכנסין לתרומתן והכי אשתכח בספרי עתיקי. וקמ"ל דטבול יום פוסל את התרומה במגעו דבר תורה. ומאן דתני לאכול בתרומתן בא ללמדנו דאין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה כדאיתא בגמרא ולא שאני לן בין סתם מתני' דקתני נכנסין ובין חד סתמא דבריתא דקתני זכאין ור' יהושע ה"נ דתני התם מטהרין כלם אמרו דבר א' דכ"ע מיהת תנינן תרומתן למימרא דתרומת דגן תירוש ויצהר שהיא חובה עלינו ודידהון היא הותר להם בהערב שמש אעפ"י שלא הביאו כפרתן אבל לא תרומת הקדשי' הבאה מנידר ונידב ל"ש מיני דמים ל"ש מיני דגן כגון המור' לכהן מחלות תודה ורקיקי נזיר וכן חזה ושוק וזרוע בשלה מן האיל. דהא שלמים גופייהו ומותר הלחם שבתודה אף על פי שנאכלין לכל אדם כפרה מעכבתן ולהכי נמי דייק נכנסין לתרומתן שמחוס' כפורי' גם הוא פוסל במגעו תרומת הקדשים וקדשים גופייהו כשם שהוא אסור בביאת מקדש דהא טומא' מקדש וקדשיו בי הדדי נינהו דכתי' בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ויולדת בנין אב לכל הטמאים באזהרה הזאת ואע"ג דיולדת טבולת יום ארוך היא מ"מ משנה שלמה שנינו בכולה פ"ב דמעילה להשוות טבול יום ומחוסר כפורים בפסולן של קדשים ואשכחן נמי שטבול יום גרידא אפילו לקדש דיו בהערב שמש אבל מחוסר כפורים צריך טבילה אחרת לקדש כדתנן בחגיגה

ומדקתני הכא מאימתי במ"ם משמע דמתחלת זמן בלחוד קאי ורישא לאו ר' אליעזר. ובסוף זמן שמעינהו ר"ג לרבנן דקאמרי עד חצות סתמא בק"ש ובאכילת קדשים ואיהו מפרש למלתייהו דגבי ק"ש למצוה מן המובחר כ"ע לא פליגי דרישא דמתניתין דווקא ואף לכתחלה מצותה עד חצות וסתם בריתא דקתני (דף ט.) הלל שבלילי פסחים ואכילת פסחים וק"ש ערבית עד שיעלה עמוד השחר דרמינן אמתני' מדלא קתני אכילת פסחים מודה גם הוא בזה דעבוד רבנן תקנתא לק"ש והלל ואכילת הפסח אלא דהתם בתקנת' לא מיירי וזה שלא כדברי הרשב"א בתשו' סי' תמ"ה ומודה ר"ג שהאומ' אוכל ואשתה ואישן קימעא ועובר על דברי חכמים במזיד חייב מיתה. ודכ"ע בדיעבד חייבין לקרו' עד שיעלה עמוד השחר ובהא פליגי דרבנן לא שרו אלא במקום אונס ור"ג אפי' בלא אונס ורשב"י בבריתא (דף ח:) קאי כוותיה אבל במקום אונס דעדיפא מנה שמעינן ליה לרשב"י משום ר"ע דאפי' אחר עמוד השחר קודם הנץ החמה יצא זה ק"ש של ערבית ומברך שתים לפניה אבל אינו מברך כי אם ברכה אחת לאחריה שלא יאמר השכיבנו כלל אלא כיון שחתם בגאולה פוסק והלכתא כוותיה בשעת הדחק מכלל דפליגי רבנן עליה דאפי' במקום אונס קבעו זמנה עד עמוד השחר ותו לא והלכתא דיעבד כר"ג ובשעת הדחק כרשב"י דאמר משום ר' עקיבא ואע"ג דההיא שעתא התירו לכתחלה נמי ליקרות של שחרית קודם הנץ החמה כרשב"י דידיה לא שנו אלא לצורך שעה דוקא כגון משכים לצאת לדרך ובלבד שלא יקרא ביום אחד בשעה אחת בתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי יכול לקרות שמע של שחרית עד שלש שעות. ואפילו לדעת הפוסקים גבי תפלה דתרי קולי אפילו בתרי יומי לא נעביד ה"מ לכתחלה אבל דיעבד כי הכא בתפלה נמי עדיף טפי למעבד תרי קולי ולא תעבור עליו עונת תפלה וכגון שהוא רגיל להתפלל ערבי' אחר פלג המנחה ויו' אחד עבר' אות' עונ' ולא התפלל מנח' מוטב שיתפלל מנח' אחר פלג המנח' ולא יתפלל ערבי' שתים וה"מ בתרי יומי כדאמ' אבל בחד יומא תפלה נמי כק"ש דמי שאם התפלל מנחה אחרי פלג המנח' לא יתפלל ערבית עד הלילה דהא מירווח לה זימנא טובא. ואכילת קדשים הנאכלים ליום אחד הכי נמי זמנה כל הלילה בדיעבד ותו לא כלל חוץ מן הפסח דסתם לן תנא אינו נאכל אלא עד חצות לעכובא מדאורייתא כר' אלעזר בן עזריה שאין עשה שבו מתקיים באכילתו אחר חצות וממילא שאם אכל ממנו כזית אח"כ עובר בעשה והכי תנן סתמא בשלהי פרק ערבי פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים דהוה ליה נותר לטומאה מדרבנן כיון דאית ביה אסור עשה זה של תורה באכילתו אע"ג דלית ביה לא תותירו מדאורייתא וחיוב כרת על אכילתו אלא משיעלה עמוד השחר ואינו ניתק לעשה דבאש תשרופו עד בקר שלישי וכי תימא הא איכא סתמא אחרינא במגלה כל הלילה כשר וכו' דאתי כר' עקיבא דקתני כל לאתויי אכילת פסחים דלא כר' אלעזר בן עזריה ועוד דהתם קאי גבי הלכתא פסיקתא. ועוד בפ' מצות חליצה אמרינן מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי אף אתה אמור מעתה לא יהא אלא ספק ולחומרה כדברי הרשב"א בתשובה שזכרנו וניחא לן נמי דכיון דכלהו סתמי בעלמא תלמידי ר' עקיבא אליביה סתמינהו אשתמיט התם הך תנא כותיה אבל מ"מ שמעתא בכלהו דוכתהא דמיתנייא כר' אב"ע טובא עדיפא דהיינו כמתניתין דהכא ובסוף פסחים ובשלהי פרק איזהו מקומן כדאמרן. והשתא ודאי ממילא רוחא שמעתא דהלכתא כותיה ולאו מספקא אתינן עלה. ושלמים מיום שני ואילך הכי נמי שכל הלילה השני אסורין באכילה בעשה ולא תעשה. עשה דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת ולא תעשה דכתיב במלואים לא יאכל כי קדש הוא ויש בו כרת והיינו נותר ומששקעה חמה ביום ב עבר זמן אכילתם ובבקר ג' קיימי עליהו בעשה דתשרופו. לפיכך אכילת הפסח לא קתני הכא דליתיה בכלל נאכלי' ליום א' כיון שאינו נאכל אלא בלילה אינו נאכל אלא עד חצות הא אינו שוה להם לא בתחלה ולא בסוף שזמן אכילתם מן התורה כל היום וכל הלילה. ולא אמ' בהם חז"ל עד חצות אלא לכתחלה ומכאן ואילך בדיעבד שרי בין לרבנן בין לר"ג למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דלא ניחא להביאם לידי נותר. ובהקטר חלבים סבירא ליה להרמב"ם דאית ביה תקנתא דרבנן כפשטה דמתני' שכן כתב להדיא בפ"ד מהלכו' מעשה הקרבנות אבל רש"י פירש כאן שלא אמרו בו חכמים עד חצות ולא חשו להרחיק מאסורא דאורייתא שלא להביא קדשים לבית הפסול משום לינה ומסתבר טעמיה דהקטרה לכהני' מסורה ואימת מקדש עליהם ועוד דכהנים זריזים הם ואשכחן סיעתא נמי לרש"י מסוף פ' הקורא למפרע דתקנן כל הלילה כשר להקטר חלבים ואברים וראיה מן התורה דכתיב כל הלילה עד הבקר ונראת דכיון דאיכפל קרא ואמר עד הבקר דלימא כל הלילה וסגי מכאן סמכו חכמי' ולא עבדו בהו תקנתא והכי פסיקא ליה להרשב"א ולא אמרו כהנים זריזים הם אלא בעבוד' א"נ באכילת תרומ' שהיא אסור' לזרי' אבל באכילת קדשי' דאיכא מנייהו מותרי' לזרי' ואכילת' לכל מסורה נשי' ועבדי' וקטנים לא פליג רבנן בין קדשי קדשי' לקדשים קלי' כגון תודה ואיל נזיר א' כהנים ואחד ישראלי' מצות אכילתם עד חצות דשם אכילה גבי קדשים חד הוא ודוקא בנאכלים ליו' ולילה אבל הנאכלים לשני ימים ולילה אחד שבנתים כיון שסוף זמן אכילתם מן התורה משתשקע החמה ביום שני כמו שזכרנו איכא היכרא טובא ולא צריכינן למגזר בהו ולא מדי. ואע"ג דאשכחן לינה בנאכלים דכתיב ולא ילין מן הבשר בפרשת ראה מ"מ סתם לינה לגבי מזבח משמע דכתיב ולא ילין חלב חגי עד בקר. ותנא דמתניתין דהכא ודמסכת מגלה אקרא קאי דקתני מלמד ברישא דהיינו חלבים והרב למד דהיינו אברים אע"ג דאברי עולה קודמים לאמורי חטאת ומשום הכי אשכחן לתנא ברא ריש פר' תפלת השחר דקתני אברים ופדרים זמנן כל הלילה דחייש לתדיר ומקודש והקדים עולה לחטאת.

ותו שמעינן לתנאי קמאי דתנו בערבין ובשחרי' תרווייהו בנון ובמערבא הכי נמי ונפקא מנה לבעלי אגדה אדיריהם ועצומיהם דרשה מעלייתא איננה מן המכוון בזה אלא דיינו במה ששנינו לילי שבתות וערבי פסחים ודכוותייהו בדוכתי טובא בלשון רבים משום דנפישי וקביעי והכא הכי נמי.

ואית דמתנו וגומרה עד הנץ החמה ולדידהו תנינא להא דת"ר ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה. וכלה מתניתין לפי זה משמע דעד ולא עד בכלל היא אע"ג דבאידך ריש פרקא דתפלת השחר כל התפלות לזמניהן עד ועד בכלל נינהו אבל הכא זמני ק"ש לכלהו תנאי איכא למימר לא עד בכלל דהא בעינן ייראוך עם שמש ועם נמי הוא סמוך להנץ החמה קודם שהנץ כמו עם חשכה דכולה מסכת שבת וכן בי"ה משנה פרק בתרא דכרתו' וכן עם השררה דמס' תמיד פ' לא היו כופתין ועד שיעלה עמוד השחר ה"נ דלא עד בכלל. ומנה נשמע לעד סוף דר' אליעזר ועד חצות דרבנן ועד ג' שעות דר' יהושע וכל זה במשנתנו הכא דוחק מפורס' אלא ר' יהושע ודא' לא פליג אההיא דותיקין כי הם היו מתחילין בה בהשכמה ומאריכין בדקדוק אותיותיה לקיים ייראוך עם שמש ובהא מודה להו ר' יהושע ולא נחלק על ה"ק אלא מסוף זמן גרידא. ולעולם כלה מתני' נמי דסוף זמן ק"ש עד ועד בכלל היא והא דאמרינ' בפ' אלו טרפות אשמעינן רב נחמן דכל היכא דקתני עד זיל ביה לחומרא חוץ מגריס של כתסמים להקל אף על גב דקתני עד כגריס היינו דווקא לשעורי טרפה ודכותה וטומאה הכי נמי כדתנן בפרק י"ט דכלים החבל היוצא מן חמשה עד חמשה טפחים טהור מחמשה עד עשרה טמא דאף חמשה בכלל טומאה ברם הכא חומרא דאתיא לידי קולא היא לפטרו מק"ש בסוף זמן תדע דקתני עד שיעלה עמוד השחר ולא עד שעלה אלא עד דוקא ועד בכלל וכלהו הכי נמי. ומנה דאף ת"ק לא נחית הכא לדותיקין ולא גרסינן וגומרה אלא אי תנינן עם הנץ החמה ומאן דתני הכי סבר דרבי יהושע פליג אדותיקין והא ודאי ליתא ועוד ת"ק גופיה לא דייק לפי גרסא זו בותיקין שהם אמרו להקדים גמר קריאתה בכדי שתהא תחלת התפלה עם הנץ החמה דהיינו ייראוך עם שמש אלמא תנן סתמא עד הנץ החמה ולא גרסינן וגומרה[1]:



שולי הגליון


  1. עי' בתוי"ט כאן.
·
מעבר לתחילת הדף