שו"ת רבי עקיבא איגר/א/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א יז

סימן יז

לכבוד ידידי הרב רבי חיים נ"י בק"ק זלאטווע

ע"ד ששמעתי בשמו הוראה חדשה להחם חמין ע"י עכו"ם בי"ט א' לצורך טבילה לאשה בליל ב' דיו"ט שמפונקת מהצג רגלה במים קרים ויש בזה ביטול עונה, ותמך יסודו על דברי הגאון סדרי טהרה (סי' קצ"ז ס"ט):

איני מסכים לזה כלל כי יש בזה ב' דברים, א', יסוד מלאכת הבערה ובשול לצורך רחיצת כל גופה, ב' איסור רחיצת כל הגוף בחמין ביו"ט אף בהוחמו בהיתר ולזה דן הגאון ס"ט זצ"ל לצדד להקל להחם בי"ט ב' ע"י עכו"ם כיון דדעת הר"ן דמותר לכבות הנר מפני דבר אחר ביו"ט שני, ה"נ דמותר להחם חמין מפני ד"א ביו"ט ב' היכא דאיכא ביטול עונה וממילא גם רחיצת כל גופו בחמין מותר, דדוקא במקום דאסור להחם החמין בשביל רחיצה זו בזה גזרו רז"ל אף דהוחמו לד"א בהיתר אבל אם הרחיצה בענין דמותר להחם חמין בשביל רחיצה זו לא נכנס בכלל גזירת רז"ל, ולזה לענין איסור רחיצה בחמין סמכינן על הר"ן הנ"ל, ובצרוף מש"כ הס"ט דבמקואות שלנו ל"ש איסור רחיצת חמין] אבל לעשות מלאכה להחם חמין לא סמכינן על הר"ן כמ"ש הב"י א"ח (סי' תצ"ו) דמשמעות הפוסקים דלא כר"ן אבל עכ"פ על ידי גוי שרינן, זהו כוונת הס"ט זצ"ל, א"כ מיו"ט לחבירו דאין בזה שום צד להקל ע"י ישראל בודאי אסור:

ובאמת גם בדינא דס"ט יש לגמגם דלכאורה דברי הר"ן תמוהים דבפרק ב' דיו"ט בההיא דינא דכיבוי מפני ד"א כתב שם משמעות דוקא לכחול עין דהוי שבות שרינן ביו"ט שני וסמכינן אדר"י אבל מלאכה דאורייתא לא (והכי פסקינן בש"ע בהג"ה סי' תצ"ו), אם כן איך כתב הר"ן דמותר לכבות הנר מפני דבר אחר ביו"ט ב' הא במלאכה דאורייתא לא סמכינן אדר"י:

ובהכרח לומר דבאמת גם כבוי הוי בכלל מלאכה דרבנן כיון דהוי מלאכה שאצ"ל, וכיון שכן להחם חמין בשביל דבר אחר דיש בו מלאכה דאורייתא, הבערה ובישול גם להר"ן אסור, וא"כ אזדא התירא דס"ט הנ"ל:

ואי דנידון דע"י נכרי דהוי רק שבות בזה שרי להר"ן עדיין אינו מספיק למה שביארנו כוונת הס"ט דהיתר רחיצת כל גופו היינו אם הרחיצה בענין דמותר להחם בתחילה בשביל כך זהו לא נכנס בכלל גזירת חז"ל וא"כ אם נידון דלהר"ן אסור לישראל להחם חמין מפני ד"א ממילא אף בחיממן ע"י נכרי יש בו איסור רחיצת כל גופו בחמין:

ואפשר דלענין האיסור רחיצה בחמין סמכינן אדר"י דמותר להחם ע"י ישראל:

גם אפשר לומר דאף על ידי ישראל הוא רק דרבנן דמדאורייתא שרי מטעם הואיל ומקלעי אורחים חזיא לשתייה, ואף במים שאינם ראוים לשתייה מ"מ אי מקלעי אורחים לרחוץ פניהם ידיהם ורגליהם, וסמכינן אדר"י להתיר על ידי ישראל כמו דשרי לכבות:

והשתא דאתינן להכי לכאורה יש לדון דמותר להחם גם ביו"ט ראשון לצורך יום ב' ע"י עכו"ם דהוי שבות דשבות במקום מצות עונה:

אמנם לא נראה לי לסמוך בזה להתיר דהרי לא מצינו מי שיאמר דמותר לכבות נר ביו"ט א' על ידי עכו"ם לצורך ד"א מצד דכיבוי הוי משאצ"ל והוי שבות דשבות במקום מצוה אע"כ דאין לדמות העניינים, דשבות ששורש המלאכה דאורייתא חמור יותר כמו דחזינן דאסור לכבות דליקה ע"י נכרי אף שבות דשבות במקום פסידא, והיינו כמו שכתב הר"ן דכיבוי אם היה עושה אותה בענין שצריך לגופא היה דאורייתא משום הכי חמור עיי"ש [ובדברי הר"ן אלו הקשיתי בחדושי מסוגיא דפרק השואל (דף ק"נ ע"א) דאמירה לעכו"ם שבות ופירש"י דכבר שמעינן ממתני' דעכו"ם שבא לכבות, ולשיטת הר"ן מהתם לא שמעינן רק דאמירה לעכו"ם אסור בכיבוי דשייך בדאורייתא, אבל אמירה לעכו"ם לשכור פועלים דהוי שבות דשבות גמור לא שמעינן משם כמו דבאמת קיל יותר לענין פסידא, ודוחק לומר דמדמינן דאם אמירה לעכו"ם בכיבוי אסור אפי' במקום פסידא ממילא שמעינן דשבות דשבות דעלמא עכ"פ שלא במקום פסידא אסור וצ"ע, גם מדברי הר"ן הנ"ל יש סתירה למה דפסק הב"י והרמ"א בש"ע א"ח (סי' תצ"ח) דאם שחט חיה ועוף טוב יותר לכסות בדקר נעוץ ועפר תיחוח ממה שיכסה באפר שהוסק ביו"ט, והא חזינן דאמירה לעכו"ם לטלטל מוקצה מותר במקום פסידא ואמירה לעכו"ם לכבות דהוי משאצ"ל אסור, א"כ מוכרח דמשאצ"ל חמור מטלטול מוקצה] וה"נ י"ל במקום מצוה דלא שרינן אמירה לכבות מפני ד"א וכיון שכן י"ל בנ"ד ג"כ אף דמדאורייתא שרי מטעם הואיל מ"מ יסוד המלאכה אי עביד בענין דליכא הואיל כגון סמוך לחשיכה (כמ"ש תוס' פסחים דף מ"ו) אסור מדאורייתא, מש"ה חמור ולא שרינן אמירה לנכרי במקום מצוה:

והכי משמע מדברי הרשב"א (בחי' שבת פ"ג) דאסבר לן מחלוקת תוס' והרי"ף בחמי' שהוחמו מעיו"ט אי שרי לרחוץ כל גופו, דתוס' ס"ל להחם חמין לרחיצת כ"ג דאורייתא מש"ה בהוחמו מעיו"ט אסור, ע"ש דכפל ושילש ולא הזכיר כלל דמדאורייתא בודאי שרי מטעם הואיל, אע"כ דמ"מ מקרי בכלל מלאכה דאוריי' [ובעניי איני מבין כראוי איך אפשר לומר דהוי דאורייתא הא בכלל רחיצת כל גופו ג"כ רחיצת פניו ידיו ורגליו והוי רק מרבה בבישול לצורך רחיצת שאר הגוף דשרי מדאורייתא כדאמרינן בעירובין ניחם אגב אימי', ועיין בהר"ן פ"ב דביצה גבי ממלא אשה קדירה מים, וכמו דחזינן לב"ש דבראוים לשתי' ושותה מהם יוכל להרבות המים לרחיצת פניו ידיו ורגליו, וכמ"ש התוס' בפרק כירה (דף ל"ט ע"ב) ד"ה אלא א"נ ונראה לר"י דיכול להחם אפילו ביותר מכדי שתיה]:

גם כיון דאפשר להחם ליל יו"ט ב' דהוי חול לגבי יו"ט א', ממילא ביו"ט אסור ולא הוי שבות דשבות במקום מצוה דהא אפשר שיתקיים המצוה ע"י חימום יו"ט ב':

אולם יצא מכלל דברינו דאף דסיים הס"ט ואין להקל, מ"מ כיון דהוספנו בהיתר דהוי שבות דשבות במקום מצוה, וכיון דהר"ן מתיר אפילו ע"י ישראל כדאי לנו לסמוך ע"י עכו"ם בצירוף היתר דשבות במקום מצוה, ואף להחולקים על הר"ן ואוסרים ע"י ישראל ממילא אף דהוחמו ע"י עכו"ם אסור מחמת רחיצת כל גופו במים חמים, מ"מ נראה לי דיש להתיר שלא יהיה המים חמים לגמרי רק פושרים דבזה היקל הגאון חכ"צ, ואף דגמגמנו ע"ז בתשובה, מ"מ בכה"ג דלהר"ן דשרי להחם ע"י ישראל י"ל דמותר ברחיצת חמין, א"כ נ"ל לסמוך בזה עכ"פ לענין רחיצת פושרין, וגם זה עדיין איני מחליט להקל ואתיישב עוד בזה אבל להחם מיו"ט ראשון לשני איני מסכים כלל וכלל:

ומ"מ נראה לי להתיר בענין שימלא תחילה היורה במים קרים ואח"כ יבעיר הנכרי העצים תחת היורה, והישראל יקח מהמים לשתות מהם בעשיית קאפ"ע דבזה מדינא מותר כדין ממלא חביות מים אע"פ שאין צריך אלא לקיתון, והטבילה בליל ב' אף דכל גופו אסור אף בהוחמו מעיו"ט מ"מ בזה יש לסמוך כיון דלר"י מותר משום ד"א אף מלאכה דאורייתא ולדידיה כיון דשרי לעשות עתה לרחיצה זו אינו בכלל גזירת רחיצה וכמ"ש למעלה, ועכ"פ אם המים פושרים ולא יהיו חמין וכנ"ל:

והנה חד מחבריא אמר על קושייתי בהר"ן הנ"ל מסוגיא דשבת דמדברי תוס' שם ד"ה ודבור אסור וכו' משמע דאיסור דאורייתא הוא, אלא דמדברי תוס' שבת (דף קכ"א) לא משמע הכי, וא"כ דברי תוס' סתרי אהדדי עכ"ד, והשבתי, אף דמרש"י במתני' הכי משמע דפירש הטעם דשכירות פועלים דאסור משום ממצוא חפציך וכן מבואר ג"כ בפרק משילין (דף ל"ז) דפירש"י שם בטעם הא' דמו"מ אסור משום ממצוא חפציך ומשמע דהתם הוי דאורייתא, מדלא הוקשה שם לרש"י דהוי גזירה לגזירה רק לטעם הב' דשמא יכתוב עיי"ש:

אולם באמת לא זכיתי להבין דהא מבואר בסוגיא דאמירה לנכרי לשכור פועלים אסור משום אמירה לעכו"ם שבות, ולמ"ל האי טעמא הא בלא"ה אסור משום ממצוא חפציך וכמו דמהאי טעמא אסור לומר לו לשכור לו פועלים למחר, דלית ביה משום אמירה לעכו"ם שבות רק משום ממצוא חפציך:

א"ו נראה כטעם הב' דרש"י דאסור משום שמא יכתוב, וכ"כ הרמב"ם (פ' כ"ד מהל' שבת), והא דבאמת אינו אסור משום ממצוא חפציך, היינו דאם לא היה האיסור בעצמותו ליקח ולמכור ולשכור פועלים לא היה שייך בזה משום ממצוא חפציך דהוי כאומר לשמור לו פירותיו למחר, או לטלטל ממקום למקום כיון דאין בזה סרך מלאכה והרי מותר אפילו לומר לכרך פלוני אני הולך למחר, כיון דמשכחת היתר היום ע"י בורגנין, א"כ מכ"ש מהראוי דמותר לומר לשכור פועלים למחר, כיון דאין בזה סרך מלאכה א"כ מדינא היה מותר לקנות ולמכור ולשכור ביומו ה"נ לומר לו לשכור לו למחר מש"ה צריך לטעמא שמא יכתוב, ואחר שאסרו חז"ל לעשות כן ביומו ממילא אסור לשכור ע"י עכו"ם מדין אמירה לעכו"ם, גם לומר לשכור לו למחר, כיון דא"א ביומו לעשות כן ע"י עכו"ם:

ולפ"ז ממילא נתברר מדברינו דאמירה לעכו"ם לשכור לו פועלים למחר אינו אסור מדאורייתא דהרי מדאורייתא מותר כן ביומו וממילא מותר לומר לעשות כן למחר, וכאומר לנכרי לשמור לו פירותיו למחר ולא משכחת לאסור מדאורייתא משום ממצוא חפציך אלא באומר לעכו"ם לעשות לו מלאכה גמורה מה דאסור לעשות ביומו מה"ת, ואפשר גם בזה אינו אסור מדאורייתא כיון דמשכחת ביומו ע"י עכו"ם בצריך לו בו ביום, דכל שצריך לו ביומו לא מתסר משום ממצוא חפציך ומדאורייתא כה"ג אמירה לעכו"ם מותר, וממילא מותר לומר לנכרי לעשות כן למחר כיון דמשכחת בי' היתר ליומא וצ"ע בזה:

ולפ"ז מ"ש תוספת בסוגיין ודבור מדאורייתא אסור, ע"כ כוונתם כיון דיש בו לתא דאורייתא לא הו"ל להקל בשביל מצוה, אבל באמת אין כוונתם דאסור מדאורייתא דלענין דאורייתא לא ידעתי הפרש בין אומר לו לשמור פירותיו למחר בין לשכור פועלים למחר, וכדמשמע להדיא בסוגיין שאומר לו לשכור פועלים ביומו אסור רק מדרבנן מטעם אמירה לעכו"ם שבות ולדעתי א"א לנטות מדרך הזה בשום אופן, וא"כ מיושבים דברי התוס' (דף קכ"א) ואין כאן סתירה כנלענ"ד:

ידידו הק' עקיבא

אחרי ימים רבים נדפס תשובת נ"ב מ"ת וראיתי שם שהאריך בזה להחם חמין ביו"ט ב' לטבילת אשה בליל שבת, וראיתי באמצע דבריו שכתב דל"ש בזה היתר דעירובי תבשילין כיון דלא משכחת לה ביומא והנה אנכי כבר כתבתי סברא זו, בגליון מג"א (ס' תקכ"ח ס"ק ב') ומ"מ הא ממה דנדחק הר"ן בטעם אחר מוכח דלא סבירא ליה כסברתינו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף