שו"ת מבי"ט/ג/קעד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היה חייב לשמעון מאה פרחים ואין לו ממה לפרוע והיה ביניה' הפרש וביררו שניהם את לוי שיפשר ביניה' בסדר פירעון המעות ונטלו קנין ושבועה לקיים כל מה שיגזור לוי בסדור פירעון המעות הנז' וכו' ולוי הנז' מכח המסור לו גזר שיפרע ראובן מהמאה פרחים ארבעים פרחים בזמנים הרבה ועוד גזר שפתקא אחת כתובה על ערל ששמו ניקולו מששים פרחים שראובן יתננה לשמעון הנזכר היום אם היא פה ואם הפתקא במצרי' יעשה באופן שיגיע ליד שמעון תוך ט"ו יום ואם יעברו הט"ו יום ולא יגיע ליד שמעון הפתקא יפרע ראובן לשמעון כל הששים פרחים בתוך ל' יום מעות בעין ואם יגיע הפתקא לידו כנזכר אם יודה הערל במחכמ"ה שעדין הוא חייב הששים פרחים הנז' כולם או קצתם כל מה שיודה בו אחריותו מעכשיו על שמעון הנז' ואם לא יודה הערל הנז' במחכמ"ה במעות הנזכ' בכולם או בקצת' או יצא פטור מפרעון כולם או קצתם יהיה מחוייב ראובן הנז' לפרוע לשמעון כל מה שיהיה עוד על הערל מהששים פרחים הנז' תוך כ"ד חדשים כו' וראובן לקיים מה שגזר לוי הנז' מסר הפתקא ללוי בפני עדים ויהי אחר ארבעה חדשי' אחר שמסר ראובן הפתקא לשמעון מת הערל ושמעון לא תבע מהערל במחכמ"ה שום דבר בחייו כמו שגזר לוי ועתה שמעון טוען שיקח ראובן הפתקא שלא כיון של גבה בה מאומה מהערל הנז' ושיפרעו לו הס' פרחים תוך הכ"ד חדשים שגזר לוי וראובן טוען שאחר שלא תבע שמעון הערל במחכ"מה כמו שגזר לוי שאינו חייב לו עוד דבר שהיה לו זמן ד' חדשי' מיום שמסר לו הפתקא והיה יכול לתבוע אותו במחכמ"ה קודם שמת ועוד שזמן פירעון הפתקא הנזכר עבר ואם שמעון היה תובע הערל בערכאותי' היה מחייב אותו ילמדינו רבינו אם ראובן פטור מהס' פרחי' כיון שמסר הפתקא ליד שמעון והיה יכול מיד לתבוע מהערל ונתיאש ולא תבעו ופשע בזה או אם יכול לומר לא קבלתי הפתקא אלא שאגבה ולא גביתי יורינו רבינו ושכרו כפול מן השמים:
תשובה גם כי לא נזכר בשאלה שמסר הפתק' ראובן הנזכר לשמעון תוך הט"ו יום שכתוב בגזרה שיגיע ליד שמעון הפתקא ואם יעברו הט"ו יום יפרע כל הס' פרחי' כו' אפי' הכי נראה כי מסרה קודם שעברו הט"ו יום כמו שכתוב אח"כ כי ראובן הנז' לקיים הגזרה נראה שקיימ' כמו שגז' לוי תוך הט"ו יום וגם כן מה שמסר' בפני שני עדים נרא' שהיה שיעידו שמסרה בזמן הגזרה וכתוב בשאלה כי אחר ד' חדשים שמסר ראובן הפתקא מת הערל וששמעון בזה הזמן לא שאל לערל במחכמה קודם שמת כמו שגזר לוי נראה שלוי גזר שאחר שיגיע הפתקא בידו הוא היה חייב ליטפל ללכת למחכמ"ה וכן כתוב אחר כך שאם שמעון היה שואל הערל במחכמה כמו שגזר לוי הערל הנזכ' היה מודה וכו' נראה שעל שמעון היה מוטל לשאול לערל בהרשאת ראובן או ששמעון יתרה בראובן שילך עמו לתבוע לערל מה שהיה חייב לו ושיאמר כי מה שחייב לו יתן לשמעון וכיון ששמעון נתעצל ועברו כל אלו החדשים ולא שאל ובין כך וכך מת הערל נראה שראובן פטור אלא שיש לדייק עוד בענין גזרה זו שכתוב אם יודה במחכמה וכו' ואם לא יודה וכו' ולא כתב שום גזרה אם לו יספיקו ללכת למחכמה וימות הערל ולא נודע אם היה מודה אם לא מה יהיה משפטם דמיתה שכיחא גם ענין יודה או לא יודה אין הענין תלוי בהודאתו כי אם הפתקא היתה כתובה בערכאותיהם כמו שכתוב בשאלה ולא היה יכול לכחש והיה צריך לוי לכתוב הגזרה אם יתחייב לפרוע כמו אם יביא עדים או ראיה שפרע מקצת או הכל ולכן נראה לי שאם הוא ידוע כי הערל לא היה יכול להכחיש הפתקא שהיה כתוב בה שהיה חייב לראובן ס' פרחים או אפי' היה יכול להכחישה אם היה כתוב החוב בערכאותיה' באופן שלא יהיה יכול הערל להכחיש החוב שראובן הוא פטור כיון שמסר לשמעון הפתק' בחיי הערל ולא היה יכול להכחיש כמו שכתבתי לא נשאר ספק אחר אלא אם היה מביא הערל עדות או ראיה שפרע לראובן קצת או הכל ועל זה יקבל ראובן חרם אם קבל מחוב זה שהיה חייב לו הערל מזו הפתק' שום דבר ואם יודה שקבל איזה דבר יפרע לשמעון מה שיוד' והשא' יפסיד שמעון ואם יקבל חרם שלא קבל כלל כמו שכתוב למעלה יפסיד שמעון הכל כיון שגזר לוי אם יודה הערל וכיון שלא היה יכול להכחיש הרי הוא כהודאה כי כוונת יודה או לא יודה היתה אם יתחייב לפרוע על אותה פתקא או לאו ומה שכתב לשון הודאה מפני שהיתה פתקא כתיבת יד הערל עצמו או אחר על שמו והיה יכול להכחיש הכתיבה אבל אם לא היה יכול להכחישה אלא שהיה מודה שהיא כתיבתו או שעל שמו ומדעתו נכתב' על זה כתב לשון הודאה ואחר שהיתה כתובה ג"כ בערכאותיהם לא היה יכול להכחיש כמו שכתבתי וראובן פטור בקבלת חרם כנזכר וכל ישראל ברוכים יהיו אמן המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |