שו"ת הרשב"א/א/תז
שו"ת הרשב"א 
א תז
|
< הקודם · הבא > |
מונטפשליר
שאלת נזיר אם הותר בתספורת זקנו אם אין. מי אמרינן דמותר מדהקפיד הכתוב במצורע נזיר בראשו וזקנו מכלל דשאר נזירים מותר:
תשובה מסתברא שלא הקפיד הכתוב בנזיר אלא בשער שבראש דכתיב (במדבר ו ה) תער לא יעבור על ראשו. ובשעת תגלחת לא כתיב אלא ראשו דכתיב (במדבר ו ט) וגלח את ראשו ביום טהרתו. וכתיב (במדבר ו יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וכו'. הנה שלא הזכיר בכל הפרשה זקנו אלא ראשו לבד. ושנינו בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו (נזיר כח:) האיש מדיר את בנו בנזיר ואיפליגו בטעמא בגמרא רבי יוחנן הלכה היא בנזיר וריש לקיש אמר כדי לחנכן במצות וגרסינן התם בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר מגלח ועביד הקפה אלא למאן דאמר כדי לחנכן במצות הא קא עביד הקפה ודחה קסבר הקפת כל הראש דרבנן ואתי חנוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. אלמא שמעינן מיהא דאין תגלחת זקן בכלל דאם איתה ליקשי למאן דאמר כדי לחנכן הא עביד הקפה והשחתת זקן דמי לא עסיקינן דהביא זקן העליון מיד כשהביא זקן התחתון ולא הוה מצי לדחויי בזקן כדדחי בהקפה דהשחתת זקן באיש דאוריתא היא[1]:
- ↑ כדברי רבינו כאן הביאו להוכיח מהא דאיתא בתוספתא (נזיר פ"א ה"ח): חומר כו' ובמצורע שאין בנזיר כו' מצורע מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו מה שאין כן בנזיר. ומבואר ג"כ שבנזיר אין תגלחת זקנו וגבות עיניו, אלא ששם הנדון תגלחת מצוה ונדון רבינו הוא באיסור גילוח דנזיר. ומכל מקום הביאו שבזוהר (נשא דף קכז.) מבואר לכה"פ דמצות גידול פרע שער ראשו כוללת ג"כ הזקן: בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה. ע"כ. ובפשוטו מכלל זה גם מצות תגלחת בזקן, ויש לעיין. ועי' ג"כ בדברי בעל הטורים (ויקרא יג לג): והתגלח, גימ"ל גדולה שג' צריכין גילוח גדול בכל מקום שיש שער, נזיר ומצורע ולוים. וראו מה שהביא להקשות וליישב בזה בהערות "שוהם יקר" על בעל הטורים, מהדורת פלדהיים תשנ"ו, הערה 21. וע"ע תוספתא כפשוטה (תוספתא נזיר שם) שהעיר על דברי רבינו מדברי התוספתא סוף פ"ד דנגעים.