שו"ת הרא"ש/יז/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
(יכירו וידעו כל רואי כתבי זה כי אותו האיש אברהם או אלות שמו הדר בזי"גרוט אשר זה כבר ימים רבים באו לפני צעקות וקבלות ותרעומות אשר כל שומעו תצלינה ב' אזניו כי אמרו עליו אשר כמה פעמים מסר ממונן של ישראל ביד אנסין הן של יחידים הן של רבים וידו היתה במעל קלקול החובות וכן כל היום מגזם להפסיד ולמסור ממונן של ישראל בידי אנסין ולהעמיד צלמים בהיכלי עובדי אלילים ומספר דברי חכמים בלשון לעג וקלס בפני ע"ה כדי להבאיש שמן רקח דתינו בפני המון העם וכאלה רבות אשר איני זוכר עתה לכתוב כולה וכמה פעמים נמלכו בי גדולי הארץ אם מותר לענשו והשבתי אני לא קבלתי עדות מכל הדברים האלה אבל כשנתברר לנו הדבר מותר לענשו אפי' ביוה"כ שחל להיות בשבת כי אין צריך עדים והתראה למסור לשקר אלא רק השומע מפיו שהוא מגזם להפסיד ממון של ישראל ולמסור בידי אנסין חייב לענשו כדאיתא בפרק הגוזל בתרא (קי"ז) ההוא גברא דבעי מחוי אתיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אחוינא ואחוינא הוה יתיב קמיה רב כהנא קם שמטיה לקועיה קרי רב עליה בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל בידי אנסין אין מרחמין עליו ונוטלין היום מקצתו ולמחר כולו ולבסוף מייסרין אותו עד מות כדי שיודה אם יש לו יותר ממון והוה ליה רודף וכן אמרו ז"ל (ע"ז כ"ו) המיאנין המוסרים מורידין ולא מעלין וכן ראיתי באשכנז וכן שמעתי בצרפת שהתירו כמה פעמים לענוש המסור שאלמלא כן אין העמדה ותקומה לדור השפל הזה כי בעונותינו רבו המתפרצים וצריך הדבר גדר וסייג כל הדברים האלה השבתי לשואל בענין אותו המסור כיון שניצל פעם אחת רק שגיזם למסור אדם גדול כרב כהנא כל שכן על זה האיש שכמה פעמים אתם אמרתם לי שמוסר ממונם של ישראל בידי אנסין ועוד כל היום פוער פיו לבלי חק ומגזם לעקור את הכל אומר אני שכל מי שקבל עדות דברים האלו או שמעו מפיו מצוה למסרו למשפט ואם לא עשה כן נענש על כל הרעות שיעשה המוסר לישראל מאז והלאה כאלו עשאן בידו כיון שהוא מצוה לענשו ולא ענשו ועתה זה הנכבד ר' יוסף הלוי שהעיר השם את רוחו ולבש קנאת הש"י והביא את הדבר לידי הפועל ועתה כל גדולי הדור ישימו על לבם דברי אשר כתבתי כי לא דבר ריק הוא כי דברי אלהים חיים הם ויעיינו בדברי המוסר הזה וידקדקו העדיות אשר יצאו עליו ואם יראו שהם מספיקין לעדות מסור אל יעלימו ממנו ואם יראה לכם שאין בעדיות ממש לדונו כמשפט תעשו כחכמתכם שלא יוסיף לעשות ככה, והיה זה שלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל. | (יכירו וידעו כל רואי כתבי זה כי אותו האיש אברהם או אלות שמו הדר בזי"גרוט אשר זה כבר ימים רבים באו לפני צעקות וקבלות ותרעומות אשר כל שומעו תצלינה ב' אזניו כי אמרו עליו אשר כמה פעמים מסר ממונן של ישראל ביד אנסין הן של יחידים הן של רבים וידו היתה במעל קלקול החובות וכן כל היום מגזם להפסיד ולמסור ממונן של ישראל בידי אנסין ולהעמיד צלמים בהיכלי עובדי אלילים ומספר דברי חכמים בלשון לעג וקלס בפני ע"ה כדי להבאיש שמן רקח דתינו בפני המון העם וכאלה רבות אשר איני זוכר עתה לכתוב כולה וכמה פעמים נמלכו בי גדולי הארץ אם מותר לענשו והשבתי אני לא קבלתי עדות מכל הדברים האלה אבל כשנתברר לנו הדבר מותר לענשו אפי' ביוה"כ שחל להיות בשבת כי אין צריך עדים והתראה למסור לשקר אלא רק השומע מפיו שהוא מגזם להפסיד ממון של ישראל ולמסור בידי אנסין חייב לענשו כדאיתא בפרק הגוזל בתרא (קי"ז) ההוא גברא דבעי מחוי אתיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אחוינא ואחוינא הוה יתיב קמיה רב כהנא קם שמטיה לקועיה קרי רב עליה בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל בידי אנסין אין מרחמין עליו ונוטלין היום מקצתו ולמחר כולו ולבסוף מייסרין אותו עד מות כדי שיודה אם יש לו יותר ממון והוה ליה רודף וכן אמרו ז"ל (ע"ז כ"ו) המיאנין המוסרים מורידין ולא מעלין וכן ראיתי באשכנז וכן שמעתי בצרפת שהתירו כמה פעמים לענוש המסור שאלמלא כן אין העמדה ותקומה לדור השפל הזה כי בעונותינו רבו המתפרצים וצריך הדבר גדר וסייג כל הדברים האלה השבתי לשואל בענין אותו המסור כיון שניצל פעם אחת רק שגיזם למסור אדם גדול כרב כהנא כל שכן על זה האיש שכמה פעמים אתם אמרתם לי שמוסר ממונם של ישראל בידי אנסין ועוד כל היום פוער פיו לבלי חק ומגזם לעקור את הכל אומר אני שכל מי שקבל עדות דברים האלו או שמעו מפיו מצוה למסרו למשפט ואם לא עשה כן נענש על כל הרעות שיעשה המוסר לישראל מאז והלאה כאלו עשאן בידו כיון שהוא מצוה לענשו ולא ענשו ועתה זה הנכבד ר' יוסף הלוי שהעיר השם את רוחו ולבש קנאת הש"י והביא את הדבר לידי הפועל ועתה כל גדולי הדור ישימו על לבם דברי אשר כתבתי כי לא דבר ריק הוא כי דברי אלהים חיים הם ויעיינו בדברי המוסר הזה וידקדקו העדיות אשר יצאו עליו ואם יראו שהם מספיקין לעדות מסור אל יעלימו ממנו ואם יראה לכם שאין בעדיות ממש לדונו כמשפט תעשו כחכמתכם שלא יוסיף לעשות ככה, והיה זה שלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל. | ||
[[קטגוריה:שו"ת הרא"ש]] | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
[[קטגוריה:שו"ת הרא"ש]]</noinclude> | |||
גרסה מ־19:49, 4 ביוני 2020
וששאלת באחד שהתפיס לחבירו על ידי זקני העיר לכופו ליתן גט בלא טענה אלא שאומרת שאינה חפיצה בו יותר ומנהגם הרע לכוף אותו לאלתר וענו אותו בכבלים עד כי קרבה נפשו למות וסוף דבר יצא מתחת ידיהם והיו רודפים אחריו להתפיסו כאשר בתחלה והלך הנרדף והתפיס את הרודף על ידי אומות העולם כדי לבטל רדיפתו מעליו והפסיד לו בזה י"ד זהובי.
[וששאלת אם הנרדף חייב לשלם אותן הי"ד זהובים] דע לך כי מנהג רע הוא לכוף את האדם לגרש מלבד אותם ששנו חז"ל (כתובות ע"ז) שכופין אותם לגרש והרבה כתבתי בזה בפסקי ומיום בואי לארץ הזאת מנעתי בכל ארץ קשטיליא שלא לכוף לשום אדם לגרש במאמר האשה שאינה חפצה בו ושלא כדין תפשוהו ואם עזרו השם שיצא ורצו לתפשו שנית שלא כדין יפה עשה שהציל את עצמו אשר בן הר"ר יחיאל זצ"ל
(יכירו וידעו כל רואי כתבי זה כי אותו האיש אברהם או אלות שמו הדר בזי"גרוט אשר זה כבר ימים רבים באו לפני צעקות וקבלות ותרעומות אשר כל שומעו תצלינה ב' אזניו כי אמרו עליו אשר כמה פעמים מסר ממונן של ישראל ביד אנסין הן של יחידים הן של רבים וידו היתה במעל קלקול החובות וכן כל היום מגזם להפסיד ולמסור ממונן של ישראל בידי אנסין ולהעמיד צלמים בהיכלי עובדי אלילים ומספר דברי חכמים בלשון לעג וקלס בפני ע"ה כדי להבאיש שמן רקח דתינו בפני המון העם וכאלה רבות אשר איני זוכר עתה לכתוב כולה וכמה פעמים נמלכו בי גדולי הארץ אם מותר לענשו והשבתי אני לא קבלתי עדות מכל הדברים האלה אבל כשנתברר לנו הדבר מותר לענשו אפי' ביוה"כ שחל להיות בשבת כי אין צריך עדים והתראה למסור לשקר אלא רק השומע מפיו שהוא מגזם להפסיד ממון של ישראל ולמסור בידי אנסין חייב לענשו כדאיתא בפרק הגוזל בתרא (קי"ז) ההוא גברא דבעי מחוי אתיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אחוינא ואחוינא הוה יתיב קמיה רב כהנא קם שמטיה לקועיה קרי רב עליה בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל בידי אנסין אין מרחמין עליו ונוטלין היום מקצתו ולמחר כולו ולבסוף מייסרין אותו עד מות כדי שיודה אם יש לו יותר ממון והוה ליה רודף וכן אמרו ז"ל (ע"ז כ"ו) המיאנין המוסרים מורידין ולא מעלין וכן ראיתי באשכנז וכן שמעתי בצרפת שהתירו כמה פעמים לענוש המסור שאלמלא כן אין העמדה ותקומה לדור השפל הזה כי בעונותינו רבו המתפרצים וצריך הדבר גדר וסייג כל הדברים האלה השבתי לשואל בענין אותו המסור כיון שניצל פעם אחת רק שגיזם למסור אדם גדול כרב כהנא כל שכן על זה האיש שכמה פעמים אתם אמרתם לי שמוסר ממונם של ישראל בידי אנסין ועוד כל היום פוער פיו לבלי חק ומגזם לעקור את הכל אומר אני שכל מי שקבל עדות דברים האלו או שמעו מפיו מצוה למסרו למשפט ואם לא עשה כן נענש על כל הרעות שיעשה המוסר לישראל מאז והלאה כאלו עשאן בידו כיון שהוא מצוה לענשו ולא ענשו ועתה זה הנכבד ר' יוסף הלוי שהעיר השם את רוחו ולבש קנאת הש"י והביא את הדבר לידי הפועל ועתה כל גדולי הדור ישימו על לבם דברי אשר כתבתי כי לא דבר ריק הוא כי דברי אלהים חיים הם ויעיינו בדברי המוסר הזה וידקדקו העדיות אשר יצאו עליו ואם יראו שהם מספיקין לעדות מסור אל יעלימו ממנו ואם יראה לכם שאין בעדיות ממש לדונו כמשפט תעשו כחכמתכם שלא יוסיף לעשות ככה, והיה זה שלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |