שו"ת הרא"ש/ג/ה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
וששאלת: הלוקח תפילין ואומר המוכר שהיו של אדם גדול, אם יש להאמינו שלא להצריכן בדיקה.
תשובה: דע, כי נאמן הוא לומר שהיו של אדם גדול, ומסתמא אותו אדם גדול לא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. דעד אחד נאמן באיסורין כל היכא דלא איתחזק איסורא [1] [או היכא שבידו לתקן ואפי' היכא דאתחזק איסורא[2]][3].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ כמבואר ביבמות (פח.).
- ↑ בבית יוסף (או"ח סימן לט) העתיק דברי רבינו בלי הוספה זו.
- ↑ הובא בבית יוסף (או"ח סימן לט) ובשולחן ערוך (שם ס"ט) וכ"ה בשולחן ערוך הרב (שם ס"י). ועי' במגן אברהם (שם) שכתב שעל כל פנים צריך שיהא מוחזק בכשרות, וכ"ה בפרי מגדים (שם סקי"ג). ובמחצית השקל (שם סקי"ג) הקשה שזו היא דעת הרמ"א (יו"ד סימן קי"ט ס"א) בשם יש אומרים והיא דעת הרמב"ם (פ"ג ממאכלות אסורות הכ"א ופי"א הי"א). אבל הבית יוסף (שם) פסק דלא בעינן מוחזק בכשרות אלא סגי שלא יהא חשוד. וכ"כ הש"ך (שם סק"א). והביא מהדרכי משה שאין המנהג כדעת הרמב"ם. ויישב המחצית השקל שאף הש"ך כתב שבטבח דשכיח שיכשל וגם דיני שחיטה מרובים ובקל יכול לבוא לידי פסול, בכהאי גוונא יש להחמיר ולהצריך דווקא מוחזק בכשרות, ואם כן יש לומר שהמגן אברהם דימה תפילין לשחיטה לפי שגם דיני כתיבה מרובים ולכן יש להחמיר דבעינן דווקא מחוזק בכשרות. ובמשנה ברורה (סקכ"ד) כתב עוד שאף אם אינו מוזק בכשרות אם ראינוהו שלבשן בעצמו נאמן, כי לעבור בעצמו בודאי אינו חשוד.