שדי חמד/אסיפת דינים/מילה/א/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים מילה א

ל"ב) ועוד נ"ל ראיה ברורה לדברינו משינוי' דש"ס ה"א האי דם מיפקד פקיד וכו' ותמוה לשיטת הרמב"ם דס"ל כל חובל חוץ משוחט או חונק חיובו משום מפרק תולדה דדש הרי אשכחן בשבת ע"ה גבי חלזון לר"י חייב הפוצע משם מפרק אע"ג דדם מיפקד פקיד כמ"ש תוס' שם ובכתובות דף ה' ע"ב מ"מ מפרק הוא א"כ מאי משני הש"ס דה"א האי דם מילה מיפקד פקיד ופירש"י ליכא איסור תורה ולהכי שרי והא להרמב"ם מפרק הוא ומחלל שבת עליה ע"כ משום סכנה הוא והדק"ל פשיטא ואין לומר דה"ק ה"א מתני' דתנן ומוצצין כרבנן דר"י דף ע"ה אתי' דאין דישה אלא בגידולי קרקע דוקא אבל לר' יהודא באמת אין מוצצין משום דה"ל מפרק קמ"ל ר"פ סכנה הוא ומש"ה מוצצין לכ"ע זה אינו דהרי העלו תוס' שם לחלק בין בהמה לדגים דדוקא חלזון לא מקרי גידולי קרקע לרבנן אבל בהמה ה"ל שפיר גידולי קרקע אמר המחבר חח"מ מה להבל דמה דברי הגאון בזה תמוהים בעיני דעין רואה בתוספות בדף ע"ג בד"ה מפרק שכתבו שאין לומר דדוקא חלזון לא הוי גידולי קרקע אבל בהמה חשיבא גידולי קרקע כדמוכח בריש בכל מערבין דהא טעמא דרבנן הוא משום דילפינן מסממנים שבמשכן ולגבי דבר הגדל ממש מן הקרקע לא חשיבא בהמה גידולי קרקע וכו' עי"ש הרי דלגבי חיוב דישה בשבת סברי התוספות דבהמה לא חשיבא גידולי קרקע וכן כתבו התוספות ביבמות בפרק חרש דף קי"ד ע"א בד"ה וקסבר דאף על גב דבהמה חשיבא גידולי קרקע בפרק בכל מערבין מכל מקום כיון דגמרינן מסממנים בעינן ממש שיהא גדל מן הקרקע כמו סממנים דלגבי גידולי קרקע ממש לא חשיב בהמה גידולי קרקע כדמוכח בהפועלים גבי דיש וכו' אלמא גבי דבר הגדל ממש מן הארץ לא חשיבא בהמה גידולי קרקע וכן משמע בפרק קמא דקידושין דף י"ז גבי גורן ויקב עי"ש וכן כתבו התוספות בפרק השוכר את הפועלים דף פ"ט ע"א ד"ה גידולי קרקע בריש בכל מערבין חשיב בעלי חיים גידולי קרקע וכו' התם קרי להו גידולי קרקע לפי שניזונין מן הקרקע אבל הכא מפיק שפיר חולב ומגבן דלא הוי בכלל דיש שהוא גדל וצומח מן הקרקע עכ"ל והכי נמי לדידהו יש לומר דלענין חיוב דישה דילפינן מסממנים בעינן שתהא דומיא דסממנים שגדל וצומח מן הקרקע (למאן דאמר אין דישה שלא בגידולי קרקע) ועיין בדברי הרא"ם בפרשת וישלח על פסוק ויהי לי שור וחמור (שכתב רש"י שזו אינה מן השמים ולא מן הארץ) דאף דיש מקומות דבהמה חשיבא גידולי קרקע היינו לפי שגידולי קרקע יתפרש לשני עניינים פעם שניזונים מן הקרקע ופעם שצומח ממש מן הארץ וכן הם דברי רש"י (שרמז הרא"ם שם) בסוכה דף י"א סוף ע"ב וכתבו שם התוספות בד"ה וגידולו דאף דבבכל מערבין חשיב בהמה גידולו מן הארץ לגבי דבר היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא אלא שהיא גדילה מן הקרקע וכן כתבו בכתובות דף ס' ד"ה מפרק כיון דגמרי מסממנים בעינן ממש שיהא גדל מהקרקע כסממנים דלגבי סממנים לא חשיבא בהמה גידולי קרקע כדמוכח בהשוכר את הפועלים גבי דישה וכו' עי"ש הרי מכל זה מתבאר שדעת התוספות היא שלענין חיוב בשבת למאן דסובר דבעינן גידולי קרקע בהמה לא חשיבא גידולי קרקע וזה כנגד היסוד של הגאון יהודה יעלה וזו היא דעת רש"י גם כן (ועיין לקמן בסי' ב' סעיף כ' ד"ה וראיתי עוד במנחת חינוך) אמנם היה לו להגאון להביא מדברי הרב המגיד בשמיני מהלכות שבת דין ח' שמפרש לשיטת הרמב"ם ודעמיה דבהמה חשיבא גידולי קרקע אף לענין דישה שכתב וז"ל ולדבריהם אף על פי שאמרו שאין דישה אלא בגידולי קרקע בהמה נקראת גידולי קרקע ומבואר בקצת מקומות בגמרא מההיא דאמרינן שלהי פרק הפרה דף ד"ן ע"ב גבי ונתת הכסף וגו' בבקר ובצאן מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע ועי"ש בתוס' עכ"ל ועל דברי הרב המגיד תחול שפיר קושית הגאון ולא על פי דברי התוספות נחזור לסיים דברי הגאון והה"ד לאדם מודו רבנן בהו לר"י דחייב חובל משום מפרק וכמבואר ברמב"ם פ"ח מהל' שבת הלכה ז' וח' בהדיא א"כ צ"ע על תירוץ הש"ס כנ"ל לכן נ"ל באמת רש"י לטעמיה דס"ל חובל חייב משום נטילת נשמה ואי מיפקד פקיד במילה ליכא משום נטילת נשמה לכן פירש"י בשינויא דגמ' הנ"ל דה"א האי דם מיפקד פקיד וליכא חילול שבת [אמר החח"מ גם בזה לא זכיתי להבין דב"ק איך נתפייס הגאון ליישב בזה סוגית הש"ס לשיטת רש"י דנהי דסובר בעלמא דחובל הוא משום נטילת נשמה ובחבלה דמילה לפי הסלקא דעתין דמיפקד פקיד ליכא משום נטילת נשמה מכל מקום מסוגיא דפרק המצניע לפי פירוש רש"י בדף צ"ה ע"א דחלב פקיד ועקיר וכו' למדנו דמידי דמיפקד פקיד אית ביה משום מפרק תולדה דדש ולדברי הגאון שהתוספות הוכיחו דבהמה חשיבא גידולי קרקע והכי נמי אדם אם כן יש בזה משום דישה לכולי עלמא ואי הכי אכתי קשה דנהי דליכא משום נטילת נשמה הא איכא משום מפרק דחייב לכולי עלמא ומאי משנינן מהו דתימא וכו' וליכא איסור תורה והרי איכא משום מפרק] ולהכי שרי אבל לרמב"ם הנ"ל הכי פי' דה"א מיפקד פקיד וליכא סכנה והא דמחללי שבת עלה ע"כ רק משום מצוה למצוץ לחוד קמ"ל חבורי מיחבר ואיכא נמי סכנה כנ"ל ולכאורה יש לדחות דאדרבא אי לאו מצוה הוא למצוץ ניחא טפי להס"ד זו דשרי בשבת אף דהוא מפרק גם במיפקד פקיד מכל מקום כיון דה"א מיפקד פקיד וליכא סכנה וגם מצוה ליכא א"כ לא תיקן כלל ומקלקל בחבורה פטור לר"י ואפילו למ"ד מקלקל בחבורה חייב מ"מ מלאכה שאצל"ג פטור ביה וה"א להכי שרי אף דמפרק הוא כיון דליכא סכנה ולא מצוה ה"ל מקלקל ומשאצל"ג קמ"ל ר"פ סכנה דחבורי מיחבר וה"ל מתקן וגם צל"ג ומשום סכנה שרי עיין תוס' שבת ע"ה ע"א ובתוס' ב"ק ל"ד ע"ב אבל ז"א חדא דאף את"ל כן להס"ד ה"א דשרי מפרק משום מקלקל ואצל"ג הרי מ"מ פטור אבל אסור הוא מדרבנן מיהת ולמה שרי מוצץ בשבת במתני' וע"כ צ"ל משום מצות מילה בכך ועיין במ"ל פ"א מהלכות שבת סוף הלכה ה' בשם תוס' כתובות ובכורות כ"ד ועיין שבת דף צ"ד ע"ב א"כ מוכח מ"מ דמשום מצוה מוצצין ועוד נ"ל דודאי אף אי לית ביה משום סכנה אי מיפקד פקיד מ"מ אינו מקלקל במציצתו שמפרק הדם דע"כ לאיזו שום תכלית לתועלת התינוק הנימול הוא מוצץ כדי שלא יכאב לו כ"כ מכת המילה ולהקל היסורים מעליו עי"ז או שיתרפא יותר מהרה עי"ז דאלו בלא תועלת כלל מי פתי יעשה להחליש התינוק הנימול במציצת דמו על מגן אלא ודאי לשום תועלת כנ"ל ולפי זה שפיר ה"ל מתקן וגם מלאכת מפרק שצריכה לגופה הוא והדק"ל לס"ד דמיפקד פקיד נמי אמאי שרי להרמב"ם אם לא משום סכנה אלא ע"כ משום מצוה מחללים שבת עליה במלאכה דאורייתא וכנ"ל וכן צ"ל לענ"ד בכונת התוס' בכתובות ה' ע"ב דמייתי ראיה דל"ל נטילת נשמה הוא חלשות כח דא"כ מאי פריך ש"ס הכא שבת קל"ג על ר"פ פשיטא וכו' והא ה"א משום מלאכה שאצל"ג הוא שאין צריך להחליש התינוק ולכן שרי אף בלא סכנה וקשה הא מ"מ אסור מדרבנן משאצל"ג ולמה שרי במתני' ומוצצין להחליש התינוק וע"כ ס"ל לתוס' משום מצוה שרי אבל קשיא להו רק לשון הגמ' פשיטא מדמחללים שבת עליה משמע באיסור דאורייתא ע"ז הקשו הא לא שמעי' ממתניתין כנ"ל ולדעת הרמב"ם הנ"ל גם לשינוי' דגמ' מוכח כן דמציצה מצוה כנ"ל ועמ"ש לעיל בתשו' סי' ובחידושי סוגיא דחובל בשבת דף כ"ו דברים מתוקים בס"ד ובס' זכירה דף ק"ז כתב וז"ל ג' היה מלין במדבר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע הוי מוצץ מדרש רבה ש"ה עכ"ל ועמ"ש לקמן פי' המדרש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף