מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דף מו
במשנה כתוב וכן לענין טומאה, וקשה שהרי לענין טומאה תלוי בקפידא ולא בשיעור כזית?
1. רב יהודה גורס ולענין הטומאה אינו כן. 2-4. אף שבשאר השנה תלוי בקפידא, בפסח איסורו מחשיבו, לענין: 2. אביי - הצטרפות לפחות מכביצה אוכלין לטומאת אוכלים. 3. רבא - חציצה במקוה. 4. רב פפא - לטמאות את העריבה כששרץ נגע בבצק.
מהו בצד החרש ומה דינו?
בצק שאין עליו סימני חימוץ, וכחרש שיש לו אזנים ולא ניכר עליו אם שומע או לא, או כחרס שקשה ואינו ניכר בו סימני חימוץ. ודינו - אם יש עיסה כיו"ב שהחמיצה אסור אף הוא, ואם לא אסור לאחר שיעור מיל.
לענין מה נאמר בסוגיא שיעור: פחות ממיל, מיל, וארבעה מילין?
פחות ממיל - חזרה לאחור בהולך בדרך לענין נטילת ידים לאכילה וחיפוש בית כנסת לתפילה. מיל - בצק החרש. 4 מילין - 1. גבל לחזר אחר מקוה לטהר את כלי בעל הבית. 2. הולך בדרך לענין נטילת ידים לאכילה בהולך לפניו. 3. הולך בדרך לענין תפילה בבית כנסת בהולך לפניו. 4. עור רך שראוי לאכילה ודורך עליו בשיעור זה טהור מטומאת אוכלים אם אינו עור אדם.
כיצד אופים מיום טוב לשבת?
עירוב תבשילין, ומדאורייתא מותר משום הואיל או משום שיו"ט ושבת קדושה אחת הם, ואסרו מדרבנן שמא יבואו להתיר הכנת צרכי חול ביו"ט ובעירוב תבשילין יש היכר.
מה דין האופה מיום טוב לחול?
מחלוקת אם אמרינן הואיל ואי מיקלעו אורחים ואינו לוקה או שלא אומרים הואיל ולוקה.
מדוע מותר לשחוט בהמה מסוכנת ביו"ט אף שכבר אכל את אכילתו?
או דאמרינן הואיל ואי בעי אנס נפשיה, או שמשום הפסד ממונו אכן רוצה לאנוס נפשו ולאכול כזית ועי"ז להתיר את השחיטה כולה.