רש"י/סנהדרין/נב/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
האי את אביה. מאי דריש ביה:
מאי זו. אהיכא קאי:
מתני' משקעין אותו. שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו מבחוץ:
קשה לתוך הרכה. כורכין סודר קשה לתוך הרכה מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו ומנוולתו לפיכך קשה מבפנים לחנוק ורכה מבחוץ להגין:
ומדליק את הפתילה. בגמרא מפרש פתילה של אבר:
מדליק. מתיך:
וחומרת את בני מעיו. לשון חמרמרו מעי (איכה ב) כווצת:
רבי יהודה אומר. אין חונקין אותו בסודרין דאף הוא אם היה מת בידם ע"י חניקתם קודם זריקת הפתילה לא היו מקיימין מצות שריפה אף הוא לישנא בעלמא הוא כלומר אם יחניקוהו אף הוא ימות בידם ואין זו שריפה:
בצבת. טנליי"ש בלע"ז:
לא היה ב"ד של אותו שעה בקי. צדוקין היו שאין להם ג"ש אלא קרא כמשמעו:
גמ' מנא לן. דכי האי גוונא שריפה היא דקאמר רחמנא:
אתיא שריפה שריפה. כתיב הכא (ויקרא כא) באש תשרף וכתיב התם (במדבר יז) אשר הקריבו השרופים מה להלן גוף קיים ולקמן פריך מנא לן:
מבני אהרן. דכתיב בהו (ויקרא י) יבכו את השריפה:
מנא לן. דעדת קרח הכי הוו:
בנפשותם. ולא בגופם:
שריפה ממש. הלכך על כרחיך לא מצי למילף גוף קיים מהתם ולקמן פריך ותהוי שריפה ממש ולילף שריפת בית דין מיניה ותהוי ממש:
על עסקי נפשותם. על חנופת אכילה ושתיה הנכנסת בנפשותם:
בחנפי לעגי מעוג. בשביל חנופת של לגימות מעוג שהאכילם והשקם קרח לעדתו ונתחברו עמו חרק עלי וגו' מעוג לשון דבר הנאכל כדכתיב (מ"א יז) באלמנה הצרפית שאמרה לאליהו חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג:
מנא לן. דגוף קיים בבני אהרן:
שריפה ממש. אף הגוף אבל מבפנים התחילה שריפתן ושרפה והלכה עצמות ובשר:
והא כתיב ותאכל אותם. דמשמע מיעוט אותם ולא דבר אחר ואם הכל נשרף מאי קא ממעט ומשני אותם ולא בגדיהם:
שכן אדם חוטא נשמה פיגול. אדם מאדם חוטא מחוטא נטילת נשמה מנטילת נשמה אבל שריפת פרים אין בהם נטילת נשמה שכבר הן נשחטין:
פיגול. דבר שאין בו פיגול מדבר שאין בו פיגול:
מכשיר. שריפת ב"ד מכשיר הכשר מצות המקום וכן פרים הנשרפים אבל שריפה דהני לאו בידי אדם הוה שיקיימו בהם מצות המקום:
ולדורות. דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות:
ופרכינן מאן דיליף מעדת קרח מ"ט לא יליף מבני אהרן משום דקסבר שריפה ממש הואי ותהוי שריפה ממש ונילף שריפת ב"ד מיניה לשריפה ממש דהוה ליה אדם מאדם וחוטא מחוטא ונשמה ופיגול:
לאו שריפה היא. ובב"ד שריפה כתיב ואי אתה רשאי לברור לו זו שאינה קרויה שריפה:
ואי בעי לקיומי ואהבת לרעך כמוך אפיש ליה חבילי זמורות:
לעגל. מהר:
קמ"ל. ג"ש דמיקריא נמי שריפה והשתא דאיהי מיקריא שריפה ברור אותה לו מדרב נחמן:
וכבר היו. איידי דאיירי בבני אהרן תנא ליה הכא לאשמועינן דבשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות מתו:
נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. הרבה גמלים זקנים שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו בכרי מדין ועיפה (ישעיה ס) מתרגמינן הוגני בכרה קלה (ירמיה ב) היינו גמלא נערה ויונקה שהיא קלה ועסקיה רעים מחמת שלא הורגלה לטעון משאוי: