רש"י/יואל/ב

רש"י ‏ יואל ב

א

תקעו שופר. להשמיעם שישובו בתשובה בטרם תבואם הרעה הזאת:

יום ה'. מה שאמר למעלה:

ב

כשחר פרוש על ההרים. הארבה והגזם נפרשים על ההרים כשחר הנפרש בכל העולם:

כמוהו לא נהיה מן העולם. לבוא כל המינים הללו זה אחר זה, אבל מין ארבה לבדו לא היה כמו אותו של מצרים, שנאמר (שמות י יד) ואחריו לא יהיה כן:

ג

לפניו אכלה אש. משחיתים את הכל כאילו אש אוכלת לפניהם ולהבה מלהטת אחריהם:

כגן עדן. היתה הארץ לפני בואו, ואחר שהלך הניח את הארץ כמדבר שממה:

ד

כמראה סוסים מראהו. במרוצתן:

ה

כקול להב. אש האוכלת קש משמעת קול:

ערוך מלחמה. לפי שהוא דבוק נקוד חטף סגו"ל:

ו

קבצו פארור. שחרות כקדירה כמה דאת אמר ובשלו בפארור (במדבר יא ח). ואל"ף הכתובה יתירה היא ואינה נקראת:

ז

ולא יעבטון. אין לו דמיון, ופתרונו לפי עניינו לא יעקלון:

ח

ובעד השלח. כמו בעד החלונים (פסוק ט), על פני כלי זיין יפלו ויחנו:

ולא יבצעו. ולא יקבלו ממון. ויונתן פתר בו לשון שליחות, בשביל שליחות של הקב"ה מפילין עצמן, ובצע כסף לא לקחו:

ט

בעיר ישקו. לשון השמעת קול, כמו כמשק גבים (ישעיה לג ד). דב שוקק (משלי כח טו). ממשק חרול (צפניה ב ט). ויונתן תרגם לשון נשק, מזדינין:

י

רעשו שמים. בשביל פורענות הבאה על ישראל רוגזים ורועשים:

אספו נגהם. הכניסו אורן:

יא

וה' נתן קולו. וה' נתן עליהם קולו במאמר נביאיו, לפני שלחו בהם את חילו זה:

כי רב מאוד מחנהו. אשר ישלח בכם אם לא תטיבון:

יג

ואל בגדיכם. כי איני חש לקריעת בגדיכם. דבר אחר קרעו לבבכם, ואל תצטרכו לקרוע בגדיכם מחמת אבל:

ונחם על הרעה. נהפך למחשבה אחרת:

יד

מי יודע. שיש בו עוון, ישוב וניחם:

והשאיר. החסיל והגזם אחריו:

ברכה. על ידי התשובה תבוא ברכה בפירות:

טז

קבצו זקנים. ממשקלות שלח קבץ אלי (מלכים א יח יט) לשון רפי וקל:

יז

לחרפה. לגידופין:

למשל בם גויים. לשון למשל ולשנינה (דברים כח לז):

יח

ויקנא ה' לארצו. לשון המקנא אתה לי (במדבר יא כט). נכנסה בלבו צרחה ונלחם במלחמתה ונתעסק בצרכיה. ורבותינו פירשו לשון התראה (סוטה ג.), התרה בגובאי על עסקי ארצו:

יט

חרפה. גידוף, שיקראו אתכם חסרי לחם:

כ

ואת הצפוני. יש לפותרו על חיל הארבה, ועליו נופל לשון הדחתיו אל ארץ ציה ושממה. דבר אחר העם הבא מצפון, מלכי אשור. ורבותינו (סוכה נב.) אומרים זה יצר הרע שבצפון לבו של אדם:

הקדמוני. המזרחי. ורבותינו שפירשו ביצר הרע דרשו שני הימים הללו במקדש ראשון ובמקדש שני, וכן פירשוהו על אשר שם פניו במקדש ראשון ושני והחריבם. ולפי התרגום שפירשו על חיל מלך אשור, צריך לומר פניו אל הים הקדמוני, מקצת חילו אשלח למזרח ומקצתו למערב:

צחנתו. באשו יורה עליו שהוא לשון זוהם וטינוף:

כי הגדיל לעשות. רעה, שפשט ידו בגדולים:

כא

אל תיראי אדמה. ארץ ישראל, כשתשובו בתשובה:

כג

את המורה. את נביאיכם המורים אתכם לשוב אלי כדי לצדק אתכם:

מורה ומלקוש. כמו יורה ומלקוש (דברים יא יד):

בראשון. בניסן. ואף על פי שהיורה היא רביעה ראשונה היורדת על הזרע והיא במרחשוון, אותה שנה בניסן זרעו, כמו שמפורש במסכת תענית (ה.) שגדלה התבואה באחד עשר יום:

כד

והשיקו. לשון השמעת קול כשהקילוח יורד מן הגת אל תוך היקב, והוא הבור שלפני הגת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף