רש"י/חולין/מא/ב

רש"י חולין מא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יחקה את הצדוקים. יחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק:

גמ' לבבואה. פרצוף שלו הנראה במים:

עכורין. לא מינכר בהו בבואה:

והאמרת אין שוחטין לגומא. והדר תני אבל עושה גומא:

כל עיקר. ואפי' בבית דמיחזי כמנהג צדוקים:

על דופני הספינה. ומדופני הספינה למים:

לנקר. לנקות:

מקום. חריץ קטן:

ובשוק לא יעשה. שאין אדם חש לנקר את השוק:

בדיקה אחריו. שמא מין הוא לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו:

מתני' השוחט. חולין בחוץ:

לשם עולה. דכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו':

אשם תלוי. בא על ספק חיוב כרת כגון ב' חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור שבא על אשתו ונחלף ולא ידע למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן במטה והוא לא היה יודע מביא אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע לו אם חטא ודאי מביא חטאת. ובגמ' פריך והא לאו נידר ונידב הוא והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין שם אשם תלוי אא"כ היה מחוייב וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ' פריך:

ור' שמעון מכשיר. לא חייש למראית העין:

אשם ודאי. אשם גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה. ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו קרי להו להני אשם ודאי:

לשם בכור לשם מעשר. מידע ידעי דשקר הוא דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו:

זה הכלל. בגמ' מפרש לאתויי מאי דהא חשבינהו לכולהו:

גמ' בר נידר ונידב הוא. בתמיה:

בכל יום. שבכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי אנן סהדי דכל יומא בספק חטא קאי:

זימנא קביעא ליה. בערב הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח הן:

הואיל והפרשתו כל השנה. כל ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות השנה וקי"ל דשלמים הוא ואמרי קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו:

מידע ידיע. דמשקר ולא נפיק חורבה מיניה:

דרמי מידי אמומא. שיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא:

לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת. דלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו:

אבל מחוייב חטאת. מאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו:

והא לא קאמר לשם חטאתי. דמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב:

באומר לשם חטאתי. והיכא דאינו מחוייב חטאת אפי' [אמר] לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר:

שאין לו זבח. דליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה:

אימר אמורי אמיר ביה. ומאן דחזי סבר השתא מימר לה בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע"ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה (דף כז.) תחת חטאת תחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימין:

והא לא קאמר לשם תמורת זבחי. דלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה (שם) תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום:

לשם תמורת זבחי. ואשמועינן מתני' דהיכא דאין לו זבח כשרה ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ"ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי:

עולת נזיר. דאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה. ואע"ג דנזיר נידר ונידב הוא דע"י נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא:

דמהו דתימא. ליכא למיחש לחורבה דמידע ידעי דהא לא נדר:

קא משמע לן. דמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו:

לאתויי עולת יולדת. שאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף