רמב"ן/חולין/ב/א

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

דף ב מתני' הכל שוחטין ושחיטתן כשרה. אוקימנא לה למתני' בגמרא דשחיטתן כשרה בדיעבד חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד נמי לא שמא יקלקלו את שחיטתן. הא דקתני שמא יקלקלו בל' עתיד לאשמועי' שאין מוסרין להם חולין לפתחיה ופירש"י ז"ל אפי' אחרים רואין אותם דמועדיס הם תמיד לקלקלה פי' לפירושו וקעבר משום בל תשחיתי ולי נראה שאפי' אחרים רואין אותם מתוך שהם מועדין חוששין שמא ידרסו מעט ולאו אדעתייהו דהנך אחרים שרואין אותם לפיכך אין מוסרין להם חולין לכתחלה ומתני' ה"פ הכל שוחטין לכתחילה והכל שחיטתן כשרה דיעבד חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד נמי שחינו' פסולה ולעולם אין שוחטין לכתחלה שמא יקלקלו בשחיטתן ואף על פי שאחריס עומדים על גביהן כדפירש"י^ ואיכא דק"ל הא מסיפא ש"מ דקתני וכולן ששחטו ואחרים רואין אותם שחיטתן שחקה דיעשד אין לכתחלה לא אע"פ שאחרים רואין אותם ואיכא למימר משום דלרבה בר עולא ורבינא האי וכולן ששחטו לאו אחש"ו קאי אלא למר אטמא במוקדשין ולמר אשאינן מומחין אבל חש"ו אימא אפי' לכתחלה נמי קמ"ל רישא ואע"ג דלכ"ע חש"ו לא נפקי מהללא כדמוכח בגמ' דאמרינן עלה מאן תנא דלא בעי' כוונה שחולין וכדפיר' עלה רש"י ז"ל מיהו אכתי היה לן למימר דילמא הי קת ני שחינו' כשרה דמשמע דלכתחלה לא משום טמא במוקדשין א"נ משום שאינן מומחין או שאינן מוחזקין ולישר דשוה לכולהו קמני ומיהו חש"ו אפילו לכתחלה שחטי קמ"ל רישא דיעבד אין לכתחלה לא משום שמא יקלקלו בשחיט'. וא"ת א"כ כשהקשו בגמ' לאשיי ומשא אלא אכותי הא אמרת לכתחלה שחיט ואסיק בקשיא לימא לעולם דאפי' לכתחלה שחיט ומיהו לישנא דשוה לכולהו קת נ ה לאו מילתא היא דכיון דתנא ברישא דינו של כותי ל"ל למיהדר ולמהלליה שהדי חרש שוטה וקטן ולמתני נמי עליה שחיטתן כשרה דמשמע דיעשד אין לכתחלה לא לישתוק מינה לגמרי ולתני אחש"ו שלמוד ולא ישלול שו כותי כלל שכשר פירש דינו ואמר לכתחלה נמי שמינו ומור שפי^ נהון הוא לדשרי רשה בר עולא ורבינא אבל לאשיי ומשא ומש אשי משמע דוכולן ששחטו אחש"ו קאי ומאי דאסיק שקשיא היינו לשון וכולן דהו"ל למתני ואם שחטו וכיון שכן מסיפא ש"מ דאין מוסמין להם חולין לכתחלה ואיכא למימר ^ דתנא הוא לערושי מלתיה חוץ ממש"ו שאין שומטין לכתחלה לעוצם שמא יקלקלו ואם שמנוו שומכין על מאיית אחמים בדיעבד וזה הנכון לדשמי הכל דאומחא דתנאי היא לעולם אין עושים לכתחלה ואם עשה כשמ והא דאממ משא זאת אוממת לתמוצי שמא יקלקלו קאמר לומר דהכא תנא אין מוסמין להם חולין לכתחלה וסיפא קתני אם עשה כשמ ולאו למיממא דלא שמעינן ליה אלא מהאי ובשם ר"ת ז"ל פימשו אין מוסמין להם חולין לכתחלה שמקום שאין אחרים מואין אותם ואפי' להתלמד שמא הרואה שאנו מוסמין להם לכתחלה לשחוט סשור ששחי' כשמה אפי' כשהם שוחטין שינם לבין עצמן ואין אחרים רואין אותם ואין הטעם שלהתלמד מחוור :

התם כדקתני טעמא לא שהאדם משאי להמיר אלא שאם המיר מומר וםופג את המ^ פימש"י ז"ל דעקר ליה להכל דמישא דלא תימא לכתחלה הוא וה"ק הכל תמורה נוהגת בהם והא דתנא הכל ממימין ואיצטמיך למקני' לא שאדם רשאי להמיר ולא נקט שמישא לשון קצרה הכל שהמירו תמורתן תמורה לשון התנאים מוא זה הכל שוחטין ההל שומהין הכל חיישין אע"ג דהוצמך להאריך ולפרש לא שינה התנא את לשונה ולא מחוור לי משום דקס"ד השתא דכל הכל לכתחלה הוא ודוקא תני להו וכיון שכן היה לו לשנות את לשונו ולמתני לישנא דוקא ועוד דאי הכי שמתני' נמי נימא דכולה דיעבד דהכי קתני הכל תורת שחיטה עליהן ששחיטתן כשרה ומשום דלשון תנאים הוא זה לא שינה את לשונו ואעפ"י שהיה לו לשנות לשון קצרה ואפשר שא"כ היה לו לפ' בפי' שאין הכל שוחטין לכתחלה כדקתני טעמא לא שהאדם רשאי להמיר וכר ובספר הישר פי' דהכא נמי אעפ"י שאינו רשאי לכתחלה להמיר מ"מ ממירין הם לכתחלה כלומר שאפי' במזיד תמורתן בתמורה ונתפסת בקדושה דלא תימא במתכוין לעבור לא יתפוס קמ"ל אעפ"י שיודע מזיד וממיר אלא שסופג את המ' ונתפסין בתמורה קתני כדמתרץ לה בגמרא בדוכתה והיינו דקאמרינן התם כדקתני טעמא לומר ההוא לכתחלה דהתם לאו לכתחלה דהתירא הוא אלא לכתח' שאם

המיר מומר הוא ויש ששוא' כיון דמסקי' דהכל איכא לכת' ואיכא דיעשד מאי האי דקא מקשינן בתמורה הא גופה קשיא אמרת הכל ממירין לכתחלה והדר אמרת לא שאד' רשאי להמיר ומתרץ א"ר יהודה ה"ק הכל מתפיסין בתמורה וכו' כדאיתא התם דהא למהקנא דהכא ליכא קושיא דהכל דיעבד נמי הוא ולדידי ^אמר המגיה נ"ל להגיה ולדידיה ר"ל לפי' ס' הישר^ נמי לאקשיא דכל הכל דלא הוי לכתחילה ע"כ הכי מתפרשא הכל מתפיסין בתמורה הכל מעריכין מתפיסין בערך והתם מפרש לה בגמרא משום דמפרשא במתני' דדיעבד הוא ומיהו כל היכא דהוי דיעבד ע"כ כה"ג מתפרש והכל שוחט' דהכא אי דיעבד הוא בכה"ג מתוקם הכל מכשירין בשחיטה ותמצא דהכא והתם חדא שיטה הוא. הכל מעריכין ונערכין מפורש בגמרא במקומה הכל מעריכין לאיתויי מופלא הסמוך לאיש ונערכיןלאתויימוכה שחיןשאע"פ שאינו בדמים ישנו בערך ונודרין לאתויי מופלא סמוך לאיש לא צריך דהא תנא לי' בהכל מעריכין אלא איידי דתנא נידרין תנא נמי נודרין ונידרין לאתויי פחות מבן חדש שאעפ"י שאינו נערך ישנו בדמים ואי קשיא נידרין נמי מרישא שמעינן דכיון דאמרינן מוכה שחין אעפ"י שאינו בדמים ישנו בערך ממילא אע"פ שאינו שערך ישנו בדמים ולאו קושיא היא כלל דבשלמא מעריכין ונודרין חדא מילתא דכיון דסמוך לאיש נתרבה באחד ודאי נתרבה בכולן ובכל דיני הקדשות אבל פחות מבן חדש ומוכה שחין תרי גווני נינהו וצריך להביא שניה' ועוד דאפשר הי' לומר שאפי' דמים אין לו לפחות מבן חדש שאלו היה לו דמים היתה התורה נותנת קצבה לדמיו וכיון שלא נתנה בו ערך ש" מ שאין לו דמים כלל מן הדין ואע"פ שיש לו מקצת לוקחין בשוק התורה העידה שאינו שוה כלום וי"א דנודרין מכלל מעריכין שמעי' ליה משום דמופלא סמוך לאיש כי כתיב בנדרים הוא דכתיב וכיון דתנא מייתי ליה במעריכין כ"ש בנודרין אבל נערכין ונודרין צריכק דתניא טוב מזה ומזה שאינן נודר כל עיקרופרישנא בגמראה) תני ^נודב^) נ"ל דלר"מ קראי הכי מתפרשי את אשר תדור שלם כלומר הנדר והתשלומין יהיו דבר אחד כלומר אלתאמרר^ הרי זו שנמצאו התשלומיןהם הנדר בעצמן וטוב אשר לא תדור כלל אפי' בענין זה אלא שתביא עולותיך חולין לעזרה ותסמוך עליו ושחטהו מיד משתדור ולא תשלם כלומר וטוב שלא תדור כלל משתדור ולא תשלם כלומר שלא היו נדרים תשלומין אלא תאמר הרי עלי נמצא טוב מזה ומזה מביא עולתו חולין לעזרה והוצרך הכתוב ט המדות לומר מפני שיש בנדר מה שאין בנדבה שהנדר יכול לבוא לידי לא יחל מה שאין דרך לבא כן בנדבה והנדבה יכולה לשוא לידי מעילה משא"כ שנדר אם אינו מפרישו עד שיביא בהמתו לעזרה ומפני זה אמר הכא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור' יהודה נמי הכי דריש ליה לקרא אלא שהוא סובר שמה שאמר הכתוב את אשר תדור שלם היא מצוה וטוב שלא ידור כלל שהוא זירוז לו שמא יחזיר בו ולא ^א שלל וקש"י ז"ל לר"מ טוב אשר לא תדור שמא תדור ולא מעלה וא"כ לא הןזכר בפסוק זה אלא שתי מדות שטוב מי שאינו נוז^ ממי הנודר שמא לא ישלם ולישנא דגמרא לא משמע הכי ^קקני עוב עזה ןמזה וי"א דלר"מ אפי' מביא עולתו חולין לעזרה מוב הלק יביא כלל והכי משמע להו בנדרים פ"ק ואין טעם בדבר מהווה ומה"י ז"ל כתב שהרגיל בנדרים בא לידי לא יחל כלומר אפי' בלא נהה כלל אםןר שלא יהא רגיל בנדרים וי"א משום שהרגיל בקהבנות אינן ירא מן השגגות שסומך על קרבנותיו ומי שאינו מביא קהבן כלל הוא מדקדק על עצמו שלא יבא חטא על ידו אכילו בהוגג וה"נ משמע בתוספתא דפרקין דקתני ר' יהודה אומר מוב מזה ומזה מביא כשבתו לעזרה וסומך עליה ושוחט והיינו נוהב דמההץ כגמרא. ולי נראה דלר"מ נדבה דב"ה עדיפא וכדר' יהוהה הוא דמתרץ בגמרא נודב ולא כדר"מ ומשמעות דורשין דקראי איכא בינייהו והיינו דאמרי^התם ואיבע"א אפי' לר' יהודה קתני הכההין מנזנדבין פי' וכ"ש ר"מ והקשו בתום' לר"מ היאך אכלו עלמים במהבה ולדברינו אכלו נדבות כהלל והם אמרו לפי שנאסרו בבהה שאוה הותרו בשלמים ועוד הק' והכתיב וידר יעקב נדר וכמיב וידר ישראל וכתיב נדרו ושלמו לה' אלהיכסכל סביביו ותירצו הבהעה צהה שאני כמ"ש באגדה וידר יעקב נדר לאמרלאמר לדורות היהיו נודהין בשעת צרתן. ולי נר' שלא אסרו אלא בקדשי מזבח טמא יבא לידי תקלה ואין בקרבנות צורך לגבוה דכתיב הנה שמוע מזבח טוב אבל לצדקה ולהפריש עישור לעניום ואין צ"ל לקיים מצוק נשבעין ונודרין כדתנן נדרים סייג לפרישות. והא דאקשי'אפי' ה^ יהוהה לא קאמר פירש"יז"ל אלמאמעריכין ונערכין לאו לכתחלה הוא דהא עלי הוא דליכא למימר בהו ה"ז ערך דהיכי מצי למימר אלו לעהכי או צערך פ' אם לא נדר תחלה לערך פי' לפי' שאם אמר נמי אלו לערכי הקדש או הרי אלו לערכי אין זה ערך האמור בתורה אלא ערך שלו הוא שיהא מעריך את עצמו בכך ואפילו לא יהיה לו ערך הרי הקדישם בשוק' הקדש וערך האמור בתורה הוא שיאמר ערכי עלי או שיאמר הריני כערכי כדאמרינןבפ"ב דמכילתא ואח"כ ידון בדמים שקצבה לו תורה :