עריכת הדף "
רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כב == '''את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו.''' הורה בזה שיש שם מין שני מתייחס לו שהוא מותר וארז"ל שהוא צפרת כרמים: '''ואת הסלעם למיניהו.''' הורה בזה שיש שם מין שני מתיחס לו הוא גם כן אותר ואמרו רז"ל הוא יוחנה ירושלמית: '''ואת החרגול למינהו.''' אמר רז"ל שהמין המתיחס לו הוא גם כן מותר והוא עוצדניא: '''ואת החגב למיניהו.''' ארז"ל שהמין המתיחס לו שהוא גם כן מותר הוא הדוכנית ולפי שאלו המינין יקשה הכרתם וכ"ש לנו להעדר הבקיאו' ממנו בלשון הקדש בה העת שאנחנו בו טרחו רבותינו המכירי' אלו המינין שהתירה התורה מהחגבי' ונתנו לנו סימניה' והם שיש להם ד' רגלי' וב' קרסולי ברגליהם האחרוני' ויש להם ד' כפנים חופים רוב ארך גופם ורוב הקפו ומה שזולת זה הם טמאים ומה שהיה מהם ראשו ארוך ויש לו זנב איננו טהור אם לא היה שמו חגב ולזה הוא מבואר שאלו הסימנים לא ישפטו עכ"פ שיהיה הב"ח ההוא נאות למזגים האנושיים ואמנם היה זה כן כי בקצת המינים היה מהכרח החמר לעביו ולזה הוכנו להם רגלים רבים לשאת גופם ובקצת המינים היה להטיב תנועתם כדי שישלם להם הדלוג בקלות ולא לעבי החומר וזה ידוע למי שראה אלו המינים והשיג טבעם יתברך האל היודע טבע הדברים בלבד בשלם שבפנים אשר מהידיעה היא נסתעפו אלו הדינים במיני הב"ח לברור מהן הנאות למזון האדם מהבלתי נאו' אם מצר החליאו הגוף אם לא מצד עבותו החמר באופן שיכבה אור השכל מהשיג מושכליו ולזה תמצא ביארה התור' שכבר נשקץ נפשותינו אם נאכל הב"ח שמנע ממנו וכבר יעיד החוש על אמתת זה במה שנמצא מאומתנו מחזק ההכנה לחכמה יותר משאר אומות כמו שהעיר' התורה באמרה רק עם חכם ונבון וגו'. והנה לזאת הסבה מנעה התו' אכילת פירות אילו ג' שנים כי על הרוב באלו הגק' שנים ישתמש האילן במה שיקחהו מהמזון לגודל גופו ולא יתחזק מפני זה עד שיהיה שם מותר במזון טוב הבשול וההצטמקות אשר יהיה ממנו הפרי כי הטבע לא יתחזק על כל אלו הפעולות יחד ולזה יהיה הפרי ההוא בזה הזמן חלוש החום היסודי ורב הלחות הנכרי ומפני זה בלתי נאות למזון לעניו ומפני זאת הסבה בעינה תמצא באדם שאינו ראוי כלל להוליד עד הגיעו לי"ג שנה ויום א' כי לא יתחזק על טוב בשול הזרע כראוי לרוב המזון שיצטרך לו לגדול גופו וגם כן לא תהיה הולדתו שלמה אחרי כן עד שהגיעו לעשרים שנה כי אז יתחזק באופן שלם על בשול הזרע למעוט הגדול הנמצא בו אז ושלמות טבעו בזה העת ולזה לא יכנס האדם בגדר פריה ורביה עד שהגיעו לעשרים שנה כמו שביארנו בפרשת בראשית:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף