ר"י מיגאש/בבא בתרא/קנא/א

ר"י מיגאש בבא בתרא קנא א

דף קנ"א ע"א

דבעיא לאינסובי ליה לרב זביד. פירוש דאמרה בפירוש דמשום דקא בעיא לאינסובי לרב זביד הוא דקא כתבה לנכסה לברא אינסיבה ואיגרשה אתא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אינסובי הוא והא אינסיבה דאילו לא אינסיבה הות הדרא בה כי ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל לא סליק וכו' (קידושין פ"ב דף נ' ע"א) דש"מ דכיון דאדעתא למיסק זבינהו אי מצי סליק הדרי זביני הכא נמי כיון דאדעתא דאינסובי כתבינהו לנכסה אילו לא אינסיבא הדרא בה והשתא דאינסיבה לא מצית הדרא בה וכו':

הכא נמי הא גלי דעתה. דהא אמרה בפירוש דאדעתא דבעיא לאינסובי כתבינהו נהליה הילכך כיון דאיגרשא ואזלי להו הני נישואין קמאי מציא הדרא בה. שמעינן השתא דהא דאמרינן מברחת לא קני היכא דלא גליא דעתה הוא דאף על גב דלא גליא דעתה כיון דחזינן לה בתר הכי דאינסיבה הוכיח סופה על תחלתה וידעינן בודאי דהאי דכתבתינהו לנכסה מקמי הכין משום דקא בעיא לאינסובי הוא דכתבתינהו ולאברוחי לה מבעל הוא דאיכוונא כי מיית בעל או מגרש לה הדרא בה בההיא מתנה ואף על גב דלא גליא דעתה מעיקרא בעידנא דכתבתינהו דאדעתא דהכי קא כתבה להו וכל שכן אי גליא דעתה בהכי מעיקרא. וכן הלכתא. אלא מסתברא לן דהני מילי היכא דלא כתיב ביה בשטרא מאי דילפינן מינה דמתנה מוחלטת הוא או לא. אבל אי כתיב ביה בשטרא מאי דילפינן מיניה דמתנה מוחלטת היא כגון הני שטרי דילן דכתיב בהו הכי מתנת עלמין מתנה חלוטה כיון דכתיב ביה הכי בוודאי דלמתנה גמורה איכוונה ולאו לאברוחינהו מבעל ולמהדר בה לאחר מיתת הבעל או לאחר הגירושין הילכך אי גליא דעתה בפירוש מעיקרא בעידנא דכתבתינהו לנכסה דמשום אינסובי הוא דכתבה להו מציא הדרא בה:

אימיה דרמי בר חמא וכו'. כללא דנקטינין דהנהו שמעתתא כולהו בענין שכיב מרע דהיכא דנתברר מיניה דשכיב מרע דמחמת מיתה הוא דקא יהיב להו לנכסיה בין שייר בין לא שייר מתקנה ואע"ג דלא קנו מיניה עמד חוזר ואע"ג דקנו מיניה בין זכה לו ע"י אחר בין לא זכה לו ע"י אחר. ולא מיבעיא היכא דאמר בפירוש דצואה מחמת מיתה הוא אלא אפילו לא אמר בפירוש אי מיתחזי מדעתיה דמשום דסבר דמיית הוא דקא יהיב להו לניכסיה כגון ווי דקא מית ליה ההוא גברא אי נמי קאמר מילתא אחריתי דמוכחא דמשום דסבר דמיית הוא דקא יהיב לה לניכסיה צואה מחמת מיתה הויא ולא בעיא קנין ואם עמד חוזר ואע"ג דקנו מיניה וכיון דאם עמד חוזר אפי' לא עמד נמי חוזר במתנתו בין לעצמו בין לאחר ובקא יהיב להו לנכסיה סתמא ולא קאמר מילתא דמוכחא דמחמת מיתה הוא דקא יהיב להו הוא דאיכא לפלוגי דאי מקצת נכסין הוא דקא יהיב אמרי' לדעתיה דההוא מידי דשייר. למסמך עליה הוא דשייריה ולאו מחמת מיתה הוא דקא יהיב להו לההוא מקצת דיהיב הילכך מתנת בריא הויא ובעיא קנין ואף על גב דמית עמד אינו חוזר. ואי כולהו נכסיה הוא דקא יהיב ולא שייר מידי כיון דחזינן ליה דלא שייר מידי למסמך עליה אמדינן לדעתיה דמשום דסבר דמיית הוא דקא יהיב ליה לנכסיה דאילו הוה סבר דחיי הוה משייר מידי לנפשיה למסמך עליה ומדלא שייר מכלל דלא סליק אדעתיה דחיי הילכך הויא לה מתנה מחמת מיתה ולא בעיא קנין הוא וכיון דמית בין קנו מיניה בין לא קנו מיניה קנה ואם עמד חוזר ואף על גב דקנו מיניה ולא אמרי' מדקנו מיניה מתנת בריא הוא אלא לעולם מחמת מיתה הוא ואם עמד חוזר וכל שכן אם כתב כל נכסיו ולא קנו מיניה דודאי מחמת מיתה הוא ואם עמד חוזר. אבל ודאי אם זכי ליה על ידי אחר וקנו מיניה אף על גב דלא שייר מידי כיון דלא אמר בפירוש דמחמת מיתה הוא אמרינן מכי זכי ליה על ידי אחר וקנו מיניה מכלל דלמתנה גמורה מהיום ולעולם הוא דאיכוון ומתנת בריא היא ולאו מחמת מיתה וכיון שכן בין עמד בין לא עמד קנה. ודוקא היכא דזכי ליה על ידי אחר וקנו מיניה אבל אם כתב כל נכסיו ולא קנו מיניה אע"ג דזכי ליה על ידי אחר נמי מתנת שכיב מרע מחמת מיתה הויא ולאו מתנת בריא דהיינו פלוגתייהו דרב ושמואל דאיתמר כתב וזכה לזה וחזר וכתב וזכה רב אמר ראשון קונה הרי היא כמתנת בריא ושמואל אמר שני קנה הרי היא כמתנת שכיב מרע וקיימא לן דהלכתא כשמואל בדיני ואם עמד חוזר בין לעצמו בין לאחרים. והא דאמרינן לענין מאן דכתב לכולהו ניכסי ולא שייר מידי דאם מת קנה בין קנו מיניה בין לא קנו מיניה כי אמרינן דאי קנו מיניה קני דוקא היכא דמתברר דליפות כחו איכוון בההוא קנין דקנו מיניה אי נמי בההוא שטרא דכתב. אבל אי לא איתברר מיניה אי ליפות כחו הוא דאיכוון אי לא חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. הילכך אי כתבו ליה עדים וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא איתברר דליפות כחו הוא דאיכוון בההוא שטר או בההוא קנין וכגון דאמר להו אף כתובו וחתומו והבו ליה אי נמי אף קנו ממנו על מתנתא דא אבל אי לא כתבי ליה הכי חיישינן שמא לא גמר להקנותן אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה והני מילי היכא דלא זכי ליה ע"י אחר אבל אי זכי ליה על ידי אחר וקנו מיניה קני וליכא למיחש מידי דמכי זכי ליה על ידי אחר מההיא שעתא דזכה ליה קנה מחיים וליכא למימר הרי שטר לאחר מיתה דהא מתנת בריא הוא ואי כתב ליה ולא קנו מיניה ואף על גב דזכה להו ההוא זיכויא לא מהני מידי ואכתי מתנת שכיב מרע היא כדאמרי' כתב וזכה לזה וחזר וכתב לזה רב אמר ראשון קונה הרי היא כמתנת בריא ושמואל אמר שני קונה הרי היא כמתנת שכיב מרע וכיון דכמתנת שכיב מרע הוא כשמואל דקיימא לן כותיה בדיני ממילא שמעינן דחיישינן בה לשטר לאחר מיתה. הילכך אם מיפה את כחו הוא קני ואי לא לא קני:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף