קרן אורה/שבת/קלז/ב
במתניתין פליגי ר"א וחכמים בשימור יין בשבת ר"א מתיר לכתחלה דס"ל דלית ביה משום בורר או מרקד ורבנן מחייבי חטאת משום בורר או מרקד אבל בי"ט מודו רבנן דמותר. והקשו התוס' מהא דאמרינן בפ' ר"א אין מסננין החרדל ותירצו דהתם אינו מתקלקל אם עשאוהו מאתמול ע"כ אסור אפילו בחרדל דליכא אלא איסורא דרבנן דמיחזי כבורר אבל הכא מתקלקל להכי מותר אפילו מלאכה גמורה. ויש להבין מ"ש דלענין בורר קטניות התירו בי"ט כל שאין בו אלא איסור שבות בשבת כמו קנון ותמחוי וגבי חרדל דליכא בזה בשבת אלא משום שבות אסרו בי"ט אף דברירת קטניות אפשר מעי"ט וצ"ל דגבי בורר הא גופא הוי שינוי כיון דאין דרכו לברור בקנון ותמחוי אלא בנפה וכברה אבל בחרדל כיון דדרכו הכי הוא אפילו בי"ט אסור אף אם אין בו אלא איסור דרבנן אלא דהרב המגיד ז"ל כתב בפ"ג מה' י"ט דאפי' בורר שיש בו חיוב חטאת נמי התירו בי"ט דפסולת מתוך אוכל אפי' ביד יש בו חיוב חטאת ולא אסרו נפה וכברה אלא משום דמיחזי כבורר לימים רבים א"כ אמאי אסרו חרדל והה"מ ז"ל הביא דברי הרשב"א ז"ל דלא התירו בי"ט אלא דבר שהוא משום שבות בשבת. ונראה דהוא ס"ל כשיטת רש"י ז"ל לעיל בפ' כלל גדול דליכא חיוב חטאת אלא בנפה וכברה אבל ביד או בקנון ותמחוי ליכא חיוב חטאת אפילו לבו ביום או אפילו פסולת מתוך אוכל. ולזה כתב דלא התירו אלא דבר שהוא משום שבות וא"ש הא דחרדל וכן נראה מהא דהביא הר"ן ז"ל שם בשם הרשב"א ז"ל היתר לפרר פירורים לאכול לאלתר מהא דמתיר אביי בורר לאלתר ואי בנפה וכברה אסור אפילו לאלתר וביד הוא דפטור משום דאין דרך ברירה בכך א"כ מאי ראיה לפרר פירורין התם דרכו לפרר ביד אלא ש"מ דאפילו בנפה וכברה מותר לאכול לאלתר ושפיר איכא למילף למיפטר וביד מותר בכל גווני וכן בקנון ותמחוי וכן פסולת מתוך אוכל אין בו חיוב חטאת אלא בנפה וכברה ובהא מודה הרשב"א ז"ל היכא דא"א לעשות מאתמול מותר בי"ט אפילו דבר שחייב חטאת בשבת כמו משמר. והנה לקמן תנינן במתני' מסננין את היין בסודרין וכ' הרשב"א והר"ן ז"ל דהיינו בעכור קצת דאין בו חיוב חטאת אפילו במשמרת ע"כ מותר ע"י שינוי אפי' בשבת ויין צלול מותר אפילו במשמרת. ולפ"ז יש לדקדק מאי פריך הש"ס הכא מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א מתיר אפילו לכתחלה דילמא ר"א ורבנן פליגי בהאי גוונא דהתירו חכמים ע"י שינוי ובזה מתיר ר"א אף לכתחלה וי"ל דלא ניחא ליה להש"ס לפ' כן דמשמע דר"א מתיר בשבת כי היכא דרבנן מתירין בי"ט ובי"ט מותר אף עכור ממש כיון דמתקלקל אי עביד מאתמול ודרך הרמב"ם ז"ל בזה נפלאה היא דהוא ז"ל כתב בפ"ח ובפ' כ"א דאף בסודרין לא הותר אלא צלול ולא כתב להא דזעירי כלל וכתב הלח"מ דהוא ז"ל פי' משמרת דזעירי היינו סודרין דאלת"ה אלא משמרת ממש א"כ מאי פריך מרשב"ג דמתיר אפילו בעכורין היכי ס"ד אמר כן הא ברישא אסרינן ליתן למשמרת בשבת אלא ש"מ דמשמרת היינו סודרין ולפ"ז א"כ מאי קמ"ל זעירי הא מתניתי הוא מסננין את היין בסודרין וא"ל דאיסור עכורין קמ"ל דלא משמע כן לעיל בפ' ח' שרצים גבי שריקא טוי'. והנה לשיטת הרשב"א ז"ל דפי' הא דמסננין את היין בעכור קצת קשיא טובא הא דפריך מרשב"ג דאפילו עכורים מותר הא ממתניתין משמע דלא הותר אלא בסודרין. ונראה לומר דהמקשה ס"ל דמשמר אין בו אלא משום שבות כרב ששת וא"כ יש לפרש הא דמסננין בסודרין בעכורין לגמרי אבל עכורין קצת מותר אפילו במשמרת להכי פריך מהא דרשב"ג. ועפ"ז יש לישב קצת שיטת הרמב"ם ז"ל דהוא ז"ל לא ניחא ליה לעשות ג' חלוקים בדבר ואין בזה אלא ב' עכורים וצלולים וא"כ זעירי דמתיר צלולים במשמרת ע"כ ס"ל כרב ששת דעכורים נמי אין בהם אלא שבות ובסודרין מותר אפילו עכורים אבל לרב כהנא דעכורים ממש איכא חיוב חטאת א"כ ע"כ התירא דסודרין היינו בצלולין ובמשמרת אפילו צלולין אסור ולא קי"ל כזעירי אלא כרב חייא בר אשי בפ' שמונה שרצים וזה נכון מאד אלא דהדק"ל מאי פריך מרשב"ג וכי ס"ד להתיר עכורין במשמרת וע"כ צריך לחלק בין עכורין לפי מאי דס"ד דרשב"ג מתיר להא דאסרו במתניתין ואפשר דמאי דס"ד דרשב"ג מתיר בעכורין היינו בכה"ג דצלולים שרוצה שיצא הכל דרך המשמרת היין והשמרים ואינו אלא לסננן מעט ועדיין צ"ע ובתוספתא ראיתי דגרסינן רשב"ג אמר טורף אדם חבית יינה ושמרי' וליתן לתלוי' בי"ט ע"ש. ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ח שכתב וכן החרדל צ"ל דמתיר לסנן חרדל בסודרין וצ"ע מנ"ל הא וראיתי בירוש' בפרקין שהכריעו שם דמשמר משום בורר הוא ולהכי מותר בי"ט דהותר מכלל בורר בי"ט כי היכי דאמרי ב"ה בורר כדרכו אבל אי משום מרקד הוא הא לא הותר מכלל מרקד בי"ט משמע מזה דהותר מכלל בורר בי"ט אפילו מה שחייב חטאת בשבת וכן משמע בירושלמי ביצה ע"ש וגם נראה דלא ס"ל להירושלמי סברת התוס' דשימור מתקלקל אם הי' עושיהו מאתמול. והרשב"א ז"ל נשאר בצ"ע לפי שיטתו מ"ש דאסרינן בורר דאית ביה חיוב חטאת וליתן לתלוי' שרינן עי' בחידושיו וכתב עוד ז"ל בטעמא דר"א דס"ל דמותר לשמר בשבת משום דאינו עושה בגדים אלא השימור נעשה מאליו וצ"ע מ"ש מטוחן ברחים של מים שהוא נותן החטים והם נטחנים מאליו והמ"א סי' רנ"ב דעתו באמת דפטור ברחים של מים אבל זה עדיף מרחים של מים דברחים של מים עושים המים הפעולה אבל השימור נעשה ממילא ועוד דהא זורה ברוח חייב אף דהרוח מסייעתו וזורה ובורר ומרקד הכל אחד הם ודברים אלו צריכין לפלס ומשקל אמת וצדק לעמוד על שרשן. ובסי' שי"ט הביא הרמ"א ז"ל דברי הירושלמי הריקן ברוח והרוח מפזרתן חייב משום זורה ויש להבין מה זרייה שייך ברוק דהא עיקר זרייה הוא משום בורר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |